"הייתי רוצה להשאיר בית עומד על תילו, אבל כנראה יישאר רק פלוץ נידף ברוח". דובר קוסשאווילי. צילום: אבישג שאר-ישוב; איפור: ורד בדוסה רוטרו

מתוך "לצערי אני אוהבת אותך", עם דובר קוסאשווילי // צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה ולאון אדרי ו"האחים רוגובין"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
"דיילת אוסטרית מחזיקה לי את היד במטוס מווינה לישראל כשהייתי בן 5 וחצי".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהוריך?
"השלמה מאמא ומרידה מאבא".

3. ומהו הדבר האחד שלא לקחת מהם?
"מאמא חוש הומור ומאבא תמימות".

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על נתיב חייך?
"דוד שלי יצחק, אח של אמא שלי. הוא התאבד בגיל 20 מאהבה נכזבת, כשהייתי בן 6. כרת לעצמו את הראש במסור חשמלי (אני לא יודע אם זה אמיתי, אבל ככה אני זוכר את זה). הוא היה מאורס, וארוסתו, שאותה הוא הכיר בשידוך, התחרטה.

"אני לא שונה מהדוד שלי, אני עד היום אוהב את האהבות הנכזבות שלי. הפצעים לא הגלידו, הם חורכים את הנשמה בתחושה קיומית של חמיצות בלתי נסבלת".

5. מה היה הרגע שבו ידעת או קלטת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?
"בגיל 9, יום כיפור, אמרתי לחבר שלי, שיצא איתי לעשות סיבוב מחוץ לבית הכנסת, שכשאהיה גדול אני רוצה להיות בהוליווד. לא התכוונתי למשהו ספציפי כמו משחק או בימוי, אלא למקום שבו נמצאים האנשים שהכי כיף להם.

"אחר כך זה נמשך גם בתיכון, לצד מגמה ביולוגית לקחתי העשרה בקולנוע. בצבא כבר הייתי נעול על לימודי קולנוע. עם השחרור שקלתי ללמוד בחו"ל, אבל גיליתי שהגירה אחת הספיקה לי".

"במשך החיים עשיתי לאנשים דברים שאני לא שלם איתם". קוסאשווילי ב"לצערי אני אוהבת אותך", צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?
"כשאני ואשתי התאהבנו חשתי הארה, השתגעתי עליה. היא היתה הנסיכה שלי. לא יצאנו שלושה ימים מהמיטה, למרות שלא עשינו סקס. רצינו להיות קרובים זה לזה. בכל פעם שנפגשנו לא יכולנו לעזוב ידיים במשך חודשים.

"היא היתה התרופה לכל המרירות שירשתי מאבא, לכישלונות ולאהבות הנכזבות שלי. אני חושב שאשתי היא הדבר הכי קרוב לשלמות שראיתי אצל אמא שלי".

7. הכישלון שהכי השפיע על דרכך?
"כשחגגתי עם עצמי את יום הולדת 20, הייתי בבוטקה בשער הכניסה לפיקוד דרום בבאר שבע. פתאום הבנתי שאיבדתי את הילדות שלי. חוויתי את זה כמו גירוש מגן עדן. עדיין הרגשתי טהור, שלא מגיע לי העונש הזה של להפקיר אותי מחוץ לעצמי. ידעתי שאני ילד, לא הכרתי את עצמי כמשהו אחר חוץ מילד, וכאב לי נורא להפוך למישהו אחר. רציתי להישאר מה שאני - ילד".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?
"למדתי בבית יסודי ממלכתי־דתי. בסוף כיתה ו' החברים שלי לכיתה המשיכו לבית ספר תיכון דתי, ואני הלכתי ונרשמתי לבית ספר תיכון חילוני. אחרי שנים של מרידה באלוהים, זה היה הרגע שבו נפרדתי ממנו סופית. מאז הוא לא מניח לי, ועושה את המוות שאני אחזור אליו. הוא הפך אותי לחול מדבר, לאפסי ולזניח, והוא נטל ממני את הנשמה ואת המשמעות לחיים - אבל הוא עוד לא ממש הצליח להחזיר אותי אל חיקו".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

"אני רגיש מאוד, ברמה חולנית ממש, למה שקורה לילדות שלי. אני מרגיש שאם חלילה יקרה להן משהו - אני אמות אחריהן מצער, כמו שסבתא וסבא שלי חלו ומתו אחרי שהדוד שלי יצחק התאבד. אין שום היגיון בזה שלילדים שלי תהיה השפעה כל כך מכרעת עלי. כנראה להיגיון אין שום השפעה על הדברים שיקרים לנו".

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?
"הייתי רוצה להשאיר אחריי בית עומד על תילו, אבל ככל הנראה אני הולך להשאיר פלוץ נידף ברוח. אנחנו חיים בבית מלון: היום עשינו צ'ק־אין - ועוד מעט נעשה צ'ק־אאוט. לצערי הרב, אני יכול להשאיר אחריי את הצרות שלי ואת אותו הגורל שקיבלתי בדרך לצ'ק־אאוט".

11. מהו התפקיד שלך בעולם הזה ובחיים האלה?
"יש לי תפקיד אחד בעולם - שיהיה לי הכי טוב בעולם. להיות חופשי ומאושר, להיות בעל הבית, להתגבר על כל המכשולים, להוריד את הראש לכל מי שמאיים ורוצה לפגוע בי. שאהיה שבע, עשיר, בריא, יפה וחכם לנצח. אם אני לא עומד במשימה שלי, אז עלי לדעת להפסיד בכבוד. אני מקבל את העובדה שלמרות שיהיו לי כמה רגעים טובים - בסך הכל אני די חלש".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?
"'כרוניקה של מוות ידוע מראש' של גבריאל גרסיה מארקס. קודם כל בזכות השם - כי איזה עוד שם של ספר מתאר את המצב שלנו כבני אדם יותר טוב?

"כרוניקה של מוות ידוע מראש - איזה תיאור מדויק של מצבנו כבני אדם". גבריאל גרסיה מארקס, צילום: אי.פי.אי

"שנית, בזכות העלילה. העולם תמיד יהיה חזק ממך, יהרוג אותך על מה שבזזת ממנו. בעלת את מה שאהבת - אבל האנשים יעדיפו להרוג אותך בגלל זה, כמו פרפר שיש לו שלושה ימים לחיות, ולא לתת לך ליהנות מזה".

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?
"לפעמים, כשאני מסתכל על העולם, הרבה יותר קל להבחין בשטן מאשר באלוהים. מה, השטן הוא קבלן חוץ של אלוהים? המרירות שהיא היעדר הטוב תמיד משאירה תקווה למשהו טוב, אלוהי.

"אם יש אלוהים בעולם או שטן בעולם, אני לא יכול לתפוס אותם זה בלי זה. הסופיות שלי יוצרת את שניהם בו בזמן - סופיות שטנית ואינסוף אלוהי. אבל כשאני הולך לישון לא נשאר מהם כלום, כאילו הכל היה תלוי אך ורק בקיום שלי".

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?
"באתי עירום לעולם, ומאז אני לא מפסיק לרכוש דברים. מובן שהייתי רוצה לאכול את כל התפוחים שעל עץ הדעת. יש לי את כל היקום שעובד בצורה מושלמת כדי שיהיה לי מקום בטוח בעולם. מה עוד אפשר לבקש יותר מזה? שימשיך כדור הארץ לכרכר במסלולו ושימשיך להוריד את הגשם בחופף".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?
"אני חולירע לא קטן. במשך החיים שלי עשיתי לאנשים הרבה דברים שאני לא שלם איתם. אני לא מפסיק לרחוץ את הידיים במשך היום, אבל המצפון נשאר מלוכלך.

"לבקש סליחה אולי עושה טוב לאדם שאתה מבקש ממנו סליחה, אבל בשבילי אין דרך חזרה. אדם פעיל לא יכול להיות אלא אומלל בגלל מעשיו, שכן אם הוא יתגבר על אנוכיותו - הוא לא יוכל לשרוד בכלל".