הנגב תחת אש - והאסון הבא בדרך: "בסוף הנשק יופנה אלינו"

שלומי אסולין לוקח את כוס הקפה שהכין ויוצא איתנו מביתו שביישוב הקהילתי כרמית, מרחק של כמה עשרות מטרים מהמצפה שהקים לזכר בנו, סמ"ר נווה יאיר אסולין ז"ל, לוחם בחטיבת כפיר, שנהרג בדיוק לפני שנה בלחימה הקשה בבית לאהיא. הוא מתעלם מהרוח הקרירה שהחלה לנשב, מביט בבתי היישוב הבדואי לקייה, הנשקפים ממרחק של כמה מאות מטרים, ומבטיח שאם אשאר עד לשעות הערב אשמע היטב את הירי שמתקרב אליהם מדי יום.

"אתה יושב פה ומרגיש כאילו עושים לך תרגיל גדודי ליד הבית, מלחמה", הוא מספר "במשך דקות ארוכות נשמעים צרורות, כדורים נותבים של מקלעי מאג עפים באוויר. לפני שבועיים עשינו שבת אצל גיסתי ביישוב והיתה הודעה בקבוצה של כרמית, 'חדר קליע דרך גג לתוך בית'. במוצאי שבת, כשחזרנו, התברר שזה קרה שני בתים לידנו".

אסולין, המשמש בשנים האחרונות מורה נהיגה, היה במשך תקופה ארוכה חוקר בתחנת משטרת עיירות הסמוכה. הוא מכיר היטב את ההסלמה ואת חוסר המשילות לא רק ביישובו, אלא בנגב כולו - להבים, נבטים, עומר, גבעות בר ויישובים רבים נוספים. אין כמעט יישוב שלא סובל מהירי שמגיע בעיקר מהיישובים הבדואיים בפזורה.

"בזמנו, במשטרה, אני זוכר שפעם בחודש יצאנו לחלק הזמנות לחקירה", הוא אומר. "אז אמרתי למישהו 'תראה מה קורה מאחורי הג'בל, מוקמות מתחת לאף ערים שלמות של פחונים ויום אחד זה יתפוצץ לנו בפנים'. אני אומר ש־7 באוקטובר הבא לא יגיע מעזה או מלבנון, אלא מפה. מה שחווינו ב'שומר החומות', במאי 2021, זה רק הפרומו".

בעיה שאפשר לפתור

מאז פרוץ המלחמה, יש הצפה של נשק באזור הנגב, שרובו מגיע ליישובים הבדואיים. רק השנה דיווח מחוז דרום במשטרה ששם יד על 142 רובי M-16, 12 קלצ'ניקובים, 24 תתי־מקלע קרל גוסטב, 242 אקדחים ועוד 250 נשקים מאולתרים, אבל זו עדיין טיפה בים לעומת ההערכות שלפיהן יותר מ־100 אלף כלי נשק מסתובבים בשטח - תוצאה של ריבוי מקורות הברחה וירידת מחירים.

אם פעם רובה M-16 היה עולה 120 אלף שקל - בהחלט הוצאה רצינית - היום, נוכח ההיצע הרב, אפשר למצוא אותו ב־70-60 אלף שקל, שלא לדבר על השכרה ב־500 שקל ליום, וכדור עולה שבעה שקלים. רוצים לבנת חבלה או רימון? אפשר לסדר לכם ב־800 שקל, מחיר מבצע. חלק מהנשק מגיע מההברחות המאסיביות שנעשות מעבר לגבול, אבל הרוב שנתפס הוא צה"לי, משלנו.

שריף אלאסד, ראש מועצת לקייה: "כשאני מסתובב בכפר בסופי שבוע ורואה את השכנים מכרמית וממיתר קונים אצלנו, אני שמח. הם השכנים הטובים בעולם, אבל אז מגיע בן גביר ומחמם את הצדדים. הלוואי שהוא באמת היה מביא פתרון"

ביום ראשון בלילה, למשל, נשמעו קולות ירי ממושכים באזור כרמית ומיתר, מצפון־מזרח לבאר שבע. הווטסאפ היישובי התמלא בהודעות היסטריות של תושבים מודאגים - "איזה פחד", "זה משהו חריג?".

אילנה כהן (70), מראשונות המתיישבים במיתר לפני 40 שנה ואחת הפעילות המרכזיות ביישוב, מיהרה להעלות פוסט זועם ברשתות החברתיות. "המצב בשטח מידרדר מהר, אז בואו נגיד את האמת בלי פחד: אם המדינה לא תכניס מג"ב וצבא לפזורה, ולא תהיה פעולה עמוקה, חזקה וממושכת, המקום ימשיך להיות אזור שבו גורמים חמושים עושים מה שהם רוצים.

"מי שעדיין מחכה שדברים יסתדרו, חי באשליה מסוכנת", המשיכה. "הכוח בידינו. אם לא נצא לרחובות, נדרוש משילות אמיתית ונרעיד את המערכת, שום דבר לא ישתנה. אנחנו לא מוכנים לחיות בפחד. אנחנו לא מוכנים לשתוק - ואם לא נעמוד, יעמדו עלינו. זה הזמן לזוז".

"אני כל כך נסערת מהמצב", הודתה כהן השבוע בשיחה עם "ישראל שישבת". "כשהגענו לכאן היו פה רק שני צריפים וחול. עם השנים קמו יישובים בדואיים גדולים, כמו לקייה וחורה, שאנחנו חיים איתם בסדר ורוב התושבים שם סובלים מהתופעה בדיוק כמונו. רק שאם פעם היו יריות אחת לשבועיים, בסכסוך בין חמולות - היום, מניסיון, אני אומרת לך שזה לא פלילי.

אילנה כהן, מיתר: "אם פעם היו יריות אחת לשבועיים, בסכסוך בין חמולות, היום, אני אומרת לך שזה לא פלילי. זו התארגנות של מיליציות, של ארגוני מחבלים, ואני אומרת מילים קשות כי אני לא רוצה לעצום עיניים ולהגיד שהכל בסדר"

"יש כאן התארגנות של מיליציות, של ארגוני מחבלים, ואני אומרת מילים קשות כי אני לא רוצה לעצום עיניים ולהגיד שהכל בסדר. נקום ונפגין, כי צריך לזעזע את אמות הסיפים. מה שהיה השבוע חצה גבולות, ותדע שאפילו תושבים בדואים בחרו בבן גביר, כי רצו שיטפל בבעיה".

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בקבוצת הווטסאפ היישובית של כרמית, יחד עם מפקדי המשטרה האזוריים, כדי להיות מעודכן. בליל ראשון השבוע, כשהבחין בהיסטריה ובפחד ביישוב, הוא הודיע שבתוך שעה יגיע אליהם, ומי שמעוניין מוזמן להיפגש איתו. סמוך לחצות, באולם הצמוד לבית הכנסת היישובי, התייצבו 100 תושבים, ומולם עמדו השר, מפקד מחוז דרום במשטרה, ניצב חיים בובליל ומפקד תחנת עיירות, האחראית על הסביבה, סנ"צ ארקדי שוסטר.

"אני חבר ב־80 קבוצות כאלה ברחבי הארץ", אמר השבוע בן גביר. "אני מעודכן אונליין, ואיך אמר מפקד התחנה כשהגענו לכרמית? 'כשזה קורה, בן גביר משגע אותנו. צריך לתת לו דין וחשבון, ומריצים כוחות'.

"העלייה במקרי הירי היא בגלל שמנסים לגרום לי להפסיק את פעולות האכיפה והריסת המבנים הבלתי חוקיים במגזר הבדואי, אבל אין לי כוונה לוותר. בשלוש השנים האחרונות ניסו לרצוח אותי, ולא רק חמאס, אלא גם גורמים בדואיים שלא אוהבים את הגישה - ואני לא ממצמץ. אני לא קונה שקט".

אבל הירי נמשך.
"זו בעיה שאפשר לפתור, אבל לא יהיה אחרי 30 שנות הפקרות הוקוס־פוקוס ותוך דקה הכל ייגמר. המשטרה שינתה מדיניות, ואני מצפה שייכנסו עוד משרדים לסיפור. ראש השב"כ הקודם סירב בצורה מוחלטת ואמר שאלה אירועים פליליים, ואני טוען שהנשק יכול לשמש באירועים לאומניים, וכל המגמה היא לאומנית. הבשורה הטובה היא שראש השב"כ הנוכחי (דוד זיני, א"ל) חושב אחרת".

פוליטיקה במקום פעולה

באופן קצת מפתיע, ראש מועצת לקייה, שריף אלאסד, מסכים עם השר בן גביר על נושא יחסם של בתי המשפט לחשודים. "שיחמירו את העונשים ושלא נראה אותם מסתובבים ברחוב מייד אחרי", הוא אומר. "כשיש החמרה, יש הרתעה".

אלאסד בן ה־35 נבחר לפני כשנה וחצי לראשות מועצת לקייה. הוא קיבל את ירושת הירי וחוסר המשילות מקודמיו, ומנסה להתמודד איתה. "הירי מטריד אותי ואת התושבים אפילו יותר מהשכנים בכרמית ומיתר", הוא טוען. "אצלי בבית נפלו קליעים. הגיע הזמן לפתוח פה תחנת משטרה. לא הגיוני שהתחנה הכי קרובה לפה היא במרחק של רבע שעה נסיעה מאיתנו. עד שהשוטר, שעושה עבודת קודש, מניע את הרכב - אנחנו כבר בשלב הנזק. הוא עדיין לא סופרמן".

מורג ניר, כרמית: "קילומטר צפונה ואנחנו בגדר ההפרדה, בואכה חברון, ופה לידנו נמצאים לקייה, חורה ותל שבע. להגיד שאחרי כל אירוע כזה לא חולפת מחשבה על עזיבה? חולפת, אבל האם היא תגרום לנו להרים ידיים? לא"

השר בן גביר ופמלייתו הגיעו גם ללקייה השבוע בשעה שתיים לפנות בוקר, אחרי שפגשו את תושבי כרמית. השר סבור שהירי באזור היישוב היהודי בוצע כתגובה לבקשתו לטפל בבעיית הרעש מהרמקולים של המסגד המקומי.

"אנחנו רוצים משילות, אבל אל תבוא בשתיים בלילה ותעשה אבו עלי בכפר", אומר ראש המועצה אלאסד בנוגע לביקור הלילי של השר. "תשב איתי בשולחן עגול, נכין תוכנית עבודה. אתה השר שלי. אנחנו לא נגד, אבל בשתיים בלילה הוא ציפה שהמועצה תעבוד? כשתושבי כרמית התלוננו שהמסגד רועש, הלכתי לשייח'ים והסברתי שהרמקול מיותר, אז הם סובבו אותו מערבה, ועשו זאת באהבה. להגיד שירו בגלל הבקשה שלו זו פוליטיקה".

מה יש לך לומר לתושבי כרמית שסובלים מהירי?
"כשאני מסתובב בכפר בסופי השבוע ורואה את השכנים מכרמית וממיתר קונים אצלנו, אני שמח, אני רוצה שירגישו בנוח. הם השכנים הטובים בעולם, אבל אז מגיע בן גביר ומחמם את הצדדים. הלוואי שהוא באמת היה מביא פתרון. אנחנו מדברים עם התושבים על הירי כל הזמן, אבל בשנייה אחת הכפר יכול להתהפך".

חלק גדול מהתושבים לא באים בטענות לשר בן גביר או למשטרה. להפך, יש להם לא מעט מילים טובות על המעורבות, על המענה המהיר ועל כניסת הכוחות לפעילות בתוך היישובים הבדואיים. אבל היום הירי לא מגיע רק מהיישוב באזור כרמית, אלא מהוואדי הסמוך, או מהיער, קרוב מאוד לבתי היישוב. יורים צרור ומסתלקים.

"אני נכנס ללקייה בסופי שבוע לעשות קניות כשהחנויות כאן סגורות, וזה לא מפחיד", מספר אלדד בר לב, שעובד במפעלי ים המלח ומתגורר עם משפחתו בכרמית. "באנו לכאן מבאר שבע כדי שאוכל לשבת בבית בידיעה שהבנות שלי יכולות להסתובב לבד בלילה עד שעה מאוחרת, אבל כשאתה שומע צרור - אין מה לעשות, אתה מפחד.

"זה מונע את החופש שרציתי, ובלי קשר לכך, האזור הזה חשוב, כי מקימים פה קריית מודיעין, רוצים להביא אנשי צבא איכותיים, ולכן חשוב מאוד שזה יהיה מקום עם תרבות, פנאי, חיים נורמליים. אתה גר בתל אביב - היית ממשיך לשתות קפה אחרי שהיית שומע ירי? אולי היית נכנס לממ"ד, כמו חלק מהתושבים אצלנו. אנחנו לא רוצים שהתופעה הזו תהפוך לנורמלית".

מלחמה על מלא

אלדד היה בין אלה שהגיעו ביום ראשון בערב לפגישה עם השר בן גביר. "אמרתי מראש לחבר'ה שהשיחה לא תחדש הרבה", הוא מספר. "אין קסם ופתרונות חדים בסיפור הזה. זה אירוע ארוך, ואנחנו מצפים שעוד שרים ייכנסו לטיפול, כי זו לא הבעיה של כרמית בלבד. זו בעיה כלל ארצית, ואם נפגין חולשה זה ישפיע על כל המדינה. ביקשנו מהשר שיערב את ראש הממשלה ושיבינו שאין בעיה לנצח באיראן ובלבנון, אבל צריך לנצח כאן. בשנתיים וחצי האחרונות יש ביישוב אפס אירועים פליליים, אבל הירי הוא מטרד".

לא במקרה אין אירועים פליליים ביישוב. מאז 7 באוקטובר, כיתת הכוננות נמצאת בהיכון 24 שעות ביממה ומתגברת מדי ערב את הסיור של המועצה, שמפטרל במקום. עם כל הרצון של ראש מועצת לקייה לשדר קרבה ואחווה, היישוב הבדואי סער בתקופת אירועי "שומר החומות" - בנו של ראש המועצה הקודם נידון ל־7 וחצי שנות מאסר על השתתפותו יחד עם ארבעה מחבריו בתקיפת כלי רכב של יהודים.

"לעיתים, היהודי נחבל קשות ברכבו, לעיתים מנסים לפגוע בו ומעלים באש את רכבו לאחר שהוצא ממנו, ולעיתים 'רק' הורסים את רכושו", כתב השופט יובל ליבדרו בהכרעת הדין. "מי שמביט בתמונה קשה וקודרת זו, עלול בטעות לחשוב שמדובר בתמונה מימים אפלים של המאה שעברה באירופה. ולא היא. מדובר בתמונת המציאות של ישראל בחודש מאי 2021".

"השיחה שלי אתמול בלילה עם אשתי היתה 'האם אנחנו מוגנים, והאם יכול לקרות פה 7 באוקטובר?'", אומר מורג ניר, תושב כרמית וחבר כיתת הכוננות ביישוב. "כשהיה אירוע ירי, מישהו כתב 'בסוף זה יופנה אלינו כמו בעוטף', וזה בהחלט מפחיד, אז אני עושה שני דברים כאבא: דופק על כל שולחן שאני יכול, ובמקביל עושה הכל כדי לשמור על בנותיי.

"זה אומר שאני בכיתת כוננות, מוכן לכל אירוע, ואנחנו עושים הכל על מנת לחזק ולהביא עוד נשק ולוחמים, כמה שרק אפשר. כולם כאן מודאגים. כמות הנשק שמסתובבת באזור יכולה להביא לאירוע כמו שהיה, ואנחנו לא מחכים כמו ברווזים במטווח ל־7 באוקטובר הבא. שמתי לעצמי חוק בראש שלא אחזיק את דלת הממ"ד בביתי, ואני לא מתכוון להילחם בין הבתים. נעשה הכל כדי שזה לא יקרה".

אלדד בר לב, כרמית: "באנו לכאן מבאר שבע כדי שאוכל לשבת בבית בידיעה שהבנות שלי יכולות להסתובב לבד בלילה עד שעה מאוחרת, אבל כשאתה שומע צרור - אין מה לעשות, אתה מפחד"

מורג בן ה־36, רס"ן (מיל') ששירת במלחמה האחרונה 240 ימי מילואים ברצף, הגיע לפני כשבע שנים עם משפחתו מאזור רחובות ליישוב הקהילתי, המונה כ־600 משפחות, בין השאר מתוך אידיאולוגיה שצריך ליישב את הסביבה. "עברנו בגלל שנראה לנו ערכי ליישב את הנגב ולתת לילדות איכות חיים אחרת", הוא מסביר. "סיפרו לנו כמה היישוב אסטרטגי. קילומטר צפונה ואנחנו בגדר ההפרדה, בואכה חברון, ופה לידנו נמצאות לקייה, חורה ותל שבע. להגיד שאחרי כל אירוע כזה לא חולפת בראש מחשבה על עזיבה? חולפת, אבל האם היא תגרום לנו להרים ידיים? לא. נעשה הכל כדי להיות חזקים".

מורג הוא הייטקיסט שעושה מדי יום את הדרך לתל אביב ובחזרה עם אקדח צמוד. "יש אנשים שמודאגים שאירועים כאלה יוציאו פרסום שלילי למקום וימנעו מתושבים חזקים להגיע, אבל אני אומר ההפך - זה לא משהו שמטריד רק את כרמית, אלא מפריע להרבה יישובים בסביבה. יש לי לוחם ביחידה שמתגורר ביישוב הקהילתי גבעות בר, ואצלם, בגלל הקרבה לרהט, זו מלחמה על מלא. אנחנו לא מוכנים לקבל את זה. נילחם, נעבוד קשה, נשמור בלילה, ואם תהיה עכשיו התנדבות חדשה במשטרה כדי לסייע - אני הראשון שאצטרף, כי אלה החיים שלי".

שמיכה קצרה

על בעיית המשילות בנגב מדברים כבר שנים. עוד ב־2021 הכנתי כתבה בנושא, ומאז המצב רק החמיר. "לא צריך להסתכל רק על תופעת הירי", אומר ניר זמיר, ראש המועצה האזורית בני שמעון, שחלק מיישוביה, ביניהם גבעות בר, סובלים מהבעיה. "הירי וכלי הנשק הם רק חלק מהסממנים של אובדן המשילות, אבל זה מתבטא גם בפריצות, בגניבות, בהשלכת פסולת בצורה לא חוקית, או בהתנהגות בכבישים. המשטרה עושה הרבה, אבל השמיכה שלה קצרה. הטיפול צריך להיות הרבה יותר רחב מאקמול לחולה סרטן".

כבר שבע שנים זמיר (67), חבר קיבוץ להב, מכהן כראש מועצה. הוא מכיר את האזור עוד כשהיה הרבה יותר תמים ושקט. "היום נושא תחושת הביטחון מטריד את התושבים יותר מהחינוך", הוא אומר. "אנחנו רואים את זה בסקרים, שומעים את זה בפגישות, זה נמצא בכל היישובים - והתסכול מובן. כראשי רשויות אנחנו חייבים להפעיל לחץ מתמיד על מי שבשלטון כדי שיטפל בתופעה, כי אני יכול רק להוסיף מיגון ולהרים גדרות - ואם אצליח, אז המתפרעים יעברו לעיר, או למושב אחר. זה התחיל ביישובים הבדואיים, עכשיו זה בכל הנגב, ובסוף זה יזלוג למרכז. מי שחושב שזה לא יגיע לשם, משלה את עצמו. זה לא ייעצר כאן".