אני פשיסט? רציתי להגן על הילדים של כולכם

פרצה מהומה. עמית סגל כתב ציוץ ביקורת חריף נגד איש החסד שי גראוכר, שמאז תחילת המלחמה מרעיף מתנות יקרות ערך על לוחמים וחטופים ומשפחות וילדים. נמאס לו, כך כתב סגל, מאנשים שנותנים ומצטלמים. מה שנקרא נתינה בסטורי.

חשבנו, שרקי ואני, שזה זמן טוב להזמין את גראוכר אלינו לאולפן לדבר על פעולתו בעולם. ישב אצלנו באולפן גם הפאנליסט ג'וש בריינר, שגם הוא הרגיש שגראוכר נותן כדי לקבל. נותן כסף שאינו שלו, שמביא אותו מאמריקה מנדבנים, ומקבל פרסום לעצמו. אני לא הייתי שותף לדעה הזאת ועצם העלאתה בשידור גרמה לי אי נוחות קשה ומבוכה וכעס וחרון ועברה.

זכרתי היטב את תוכניות הטלוויזיה שאני הנחיתי בעבר, שבהן עזרתי לכל מיני אנשים שנקלעו לצרה, בכסף לא שלי, וקצרתי את התהילה. השוויתי. כשאני עזרתי לאנשים דלים ואומללים בתוכניות כמו "קטן עלינו" ו"יהיה טוב" אי שם בשנות ה־90, העזרה היתה לאנשים שהיה עדיף לעזור להם בסתר, ובמתן הגלוי היה משום הלבנת פנים. אבל כששורד שבי מקבל מכונית יפה, או מחשב מהודר, אין פה עניין של הלבנת פנים כלל ולכן עניין מתן בסתר לא תופס. ההפך, יש לפרסם את הנתינה כדי להרבות חסד בישראל. שיראו ויתנו.

אומר שי גראוכר, איש מתוק שמקדיש עצמו לעזרה לזולת, שהסרטונים הם כדי להראות לנדבנים את פרי נדבנותם. מקובל עליי. וחוץ מזה, מאז השידור פנו אליי עשרות אנשים שסיפרו לי שהנתינות המצולמות הם קצה קצהו המחודד של קרחון ענק של נתינה בסתר ושהאיש עושה נפלאות למען עם ישראל מתחילת המלחמה.

זה גרם לי עצב רב, שגם במקום של נתינה טובה, יש עין צרה. וזו צרה צרורה. אפילו סביב טוב מוחלט אנחנו לא יכולים להתאחד, אפילו בטלית שכולה תכלת אנחנו מוצאים רבב כדי לריב. ואם אנחנו לא מסוגלים להתאחד סביב הטוב הפשוט, מה יאחד אותנו? עוד מלחמה? רק מלחמה? עת עין צרה היא לישראל.

מהומה

פרצה מהומה בקרב האנשים שנוהגים לשבת בסתר מול המחשב, לצפות בתכנים למבוגרים בלבד, ולענג עצמם. הדי המהומה הזאת הגיעו גם אליי, כי אני מואשם על ידי כל אותם אנשים נכבדים שהנה אני נוטל מהם את תענוגותיהם ופוגע בזכותם לעשות ככל העולה על רוחם כשהדלת סגורה.

במה דברים אמורים? ב"חוק הפורנו" שאני וחבריי אוהד ויוסף מקדמים ומצליחים לאחד סביבו גורמים בקואליציה ובאופוזיציה לשיתוף פעולה נדיר ביותר. מה אנחנו רוצים? שכאשר אדם ניגש לאתר המציג פורנוגרפיה הוא יצטרך לא רק ללחוץ על כפתור "אני בן 18", אלא גם לספק הוכחה כלשהי לטענתו זאת.

הוא יוכל לבחור בין צילום פניו על ידי בינה מלאכותית שמזהה גיל, או צילום שלו עם תעודת הזהות שלו או מתן מספר כרטיס אשראי. ההזדהות, אגב, היא לא מול אתר הפורנוגרפיה אלא מול אתר ייעודי שמאמת גיל ומשמיד את הנתונים מייד אחרי הנפקת האישור. כך אנחנו מקווים למנוע מהרבה מאוד ילדים להיחשף למחזות שחומסים מהם את ילדותם בתוך כמה שניות.

אני מקווה שאתם מסכימים איתי בנקודה הזאת ולא חושבים, כמו שהתבטאו רבים באינטרנט, שאני פשיסט. לא התפלאתי על שלל הגינויים שקיבלתי, אבל תמהתי כמה אנשים מוכנים להפקיר את המוגנות של ילדיהם תמורת האנונימיות שלהם, שאינה נפגעת מהותית, כשהם יושבים במכנסיים משולשלים אל מול המסך.

החוק להגבלת הצפייה בפורנו לא יפתור את כל הבעיה, אבל אנחנו מתחילים לייצר עולם נקי יותר לילדים שלנו, כמו במדינות רבות בעולם, ומי שמתנגד - שיסתכל לילדיו בעיניים ויתבייש

תהיתי גם כמה מהאנשים האלה הם הורים לילדים והאם הם מבינים איזה עיוות נוצר בנפש של ילד כאשר הוא רואה יחסי מין מפורשים, שלא לדבר על יחסי מין מעוותים המקובלים באתרים האלה, יחסים עם אלימות, יחסים בתוך המשפחה כביכול, ועוד כל מיני דברים שמפאת כבודכם לא אזכיר.

נכנסתי לאחד הפרופילים של האנשים שהטיחו בי מילים קשות, ושם ראיתי אין ספור תמונות שלו מוקף בכמה ילדים נחמדים, מתהדר בהם כענק של פנינים. וחשבתי, לו ידעו ילדים אלה באיזו קלות אבא מוכן להפקיר אותם למלתעות ענקי הפורנו העולמי, בטח היו מרגישים טיפה אחרת בקשר ליחסים המשפחתיים.

החוק מתקדם, שרים וחברי כנסת מהקואליציה נותנים יד, וגם חברי האופוזיציה נרתמים, עוזרים ובמיוחד לא מפריעים. אין לנו שום אשליות שזה יפתור את כל הבעיה, אבל אנחנו מתחילים פה ואחר כך נתקדם. נייצר עולם נקי יותר לילדים שלנו, כפי שכבר עושים במדינות רבות בעולם, וכל מי שמתנגד שיסתכל על הילדים שלו בעיניים - ויתבייש.

צומת

כשמזמינים אותי להרצות בפני קהל דתי באיזה אירוע סופשבוע במלון נאה, אני תמיד מסרב. שני טעמים לי - אספרסו ומיקרופון. לא יכול בלי הקפה שלי בבוקר שבת, ולא יכול לדבר בפני קהל גדול ללא הגברה. כזה אני. רקוב מוסרית.

והנה מודיע מכון צומת שהוא מפתח מכונת אספרסו לשבת, רק למלונות. וואו. הנה אני בא. רק שיש בי חשד שלא ישתמשו בפיתוח הזה כפי שאין משתמשים במיקרופון שבת של צומת. למה? כי ככה. יש תמיד מחמירים שלא מסכימים ועל פיהם נוהג כל הציבור. אבל אם אתם מהמקילים, דעו שבקרוב אני מגיע לסופשבוע שלכם, כוס אספרסו ביד אחת, מיקרופון בשנייה, וטוב לי הלב. שבת שלום.