עם חגים כאלה, עדיף להיות כבד קצוץ

שלושה חודשים לפני החגים:

החופש הגדול לפנייך, וכל התקוות שלך פרושות כמו חולצה לבנה מגוהצת של מסיבות סוף השנה. בקיץ הזה אתם תבלו נהדר בבריכה (כבר קנית כרטיסייה), תיסעו לאקווריום בירושלים, לספארי ולדודים בחיפה. בדמיון שלך כל המקומות ממוזגים, ויש בהם אולי עוד משפחה או שתיים חוץ מכם, וזו משפחה של אילמים. בדמיון שלך סבא וסבתא ייקחו את הילדים לשבוע שלם, והם יחזרו שזופים ומחויכים וישחקו בנחת בחדר בזמן שאת תכיני משהו מזין לצהריים. קשה להאמין איך לא לקחו אותך עדיין לכתוב את התסריט ל"סטארוורז" הבא, את מעולה במדע בדיוני.

חודשיים לפני החגים

מי זה החגים, מה זה החגים, באוגוסט החגים הם הבעיה הכי קטנה שלך. את מזיעה, את כועסת ולמעשה, החופש הגדול עדיין לפנייך. את צריכה להבין איך את וחשבון הבנק שלך צולחים עוד שלושה שבועות של כלום ושום דבר, וזה בהנחה ששילמת כבר על קייטנת גלישה, קייטנת נינג'ה וקייטנת קורקינטים פרוצים - את כבר לא בטוחה מה בדיוק היה כתוב בברושור הזה. חודשיים לפני החגים, את אומרת לעצמך, חגים מה חגים. למעשה לא בטוח שבכלל יהיו חגים השנה. אולי ביטלו את זה.

חודש לפני החגים:

אנשים שואלים אותך "איפה אתם בחגים", אבל איזה מין אנשים יודעים להגיד איפה הם יהיו בעוד... אה, שיט. נכון, החגים. טוב, בסדר! מה יכול להיות, שלושה ימים פה, שבוע שם, נסתדר. אז נכון, אין לך כרטיסי טיסה לשום מקום, אבל ממילא לא רצית לעמוד בתורים הארוכים האלה בנתב"ג. ממילא שונאים אותנו בכל מקום, ממילא הכי טוב בארץ.

אז נכון, אתם לא ממש הולכים ליהנות מכל הטוב הזה, כי את לא מתכוונת לעמוד שלוש שעות בפקקים לכל כיוון כדי לשלם מחיר מופקע בשביל לעמוד בתור, אבל טוב, את תחשבי על משהו. משהו יבוא. מישהו יבוא. אולי סבא וסבתא ייקחו את הילדים לכמה ימים. את רושמת לעצמך על פתק "תוכניות לחגים" ומדביקה מעל למחשב.

שבוע לפני החגים:

נחמד דווקא לפגוש את המשפחה: כבד קצוץ של דודה בלה, בדיחות לא מתאימות לילדים, כתמים של יין אדום על מפה לבנה. שנה חדשה תמיד מציעה איזו תקווה קטנה, שכל כך צריך כרגע. נחמד שלא נסעתם, כי בטח היה מרגיש לך קצת מנוכר בחו"ל. יאללה, הכי טוב להיות ביחד, וגם ההורים שלך כבר לא צעירים. רגע, רגע, מה זאת אומרת יש "גשר" בין כיפור לסוכות?

ערב ראש השנה:

מי קובע ארוחת חג בשבע בערב, כשהקטן הולך לישון בשבע וחצי? מה זה מי, חמותך. ואת "חיפשת חניה" במשך 20 דקות ברחובות ריקים לחלוטין, רק כדי להיות קצת לבד באוטו, כי היום הזה כבר מרגיש כמו שבוע ומחר יש עוד אחד כזה. ואת אפית עוגה וקנית פרחים כי שכחת לקנות מתנה. מעניין שאין אף אדם בכל העולם כולו שמודע למטלות הללו בכלל חוץ ממך, ואולי פשוט אפשר שכל הנשים יקבלו בחג את אותן קערות לסלט ונוכל להעניק אותן אחת לשנייה בסבב אינסופי.

החגים ייגמרו, גם אם את לא מאמינה בזה כרגע. יבוא יום שבו הם ילכו בבוקר למסגרות ויחזרו רק אחה"צ. ואז שוב. ואז שוב! בכל הזמן הזה את תוכלי לדבר עם מבוגרים אחרים או לשחק בטלפון

הילדים לא אוכלים שום דבר ואז מבקשים קורנפלקס, ואז קופצים מהספה לכורסה וחוזר חלילה. זה בוודאות ייגמר בבכי, אבל היי, נגיע לשם כך או אחרת, למה להפריע להם כשהם נהנים.

שלושה ימים לפני יום כיפור:

תקשיבי, ותקשיבי לי טוב. יש לך שלושה ימים להיות בנאדם. שלושה ימים לבצע בהם את כל המשימות שלך, לחשוב את כל המחשבות שלך, שלושה ימים להיזכר מי את ואולי לרשום את זה איפשהו כדי שתוכלי להציץ מדי פעם (ראי למטה). את עומדת לפני תקופה ארוכה (מתברר שיש "גשר" בין כיפור לסוכות, מי ידע) שבה את תיפרדי לשלום מהאישיות העצמונית שלך ותהפכי שוב למכשיר, רהיט כלשהו, משהו בין מפיקת אירועים, למלצרית, לאחות סיעודית. כשבן הזוג ישאל אותך מה את רוצה לאכול את לא תדעי לענות, כי השאלה הזו מחייבת שיהיה מישהו שמזדהה כ"את", שיש לו "רצונות" ושיכול לקיים מידה של תקשורת אנושית.

מי את (למקרה ששכחת):

קוראים לך איה. את בת 45. את זמרת וכותבת שירים. את כותבת כל מיני דברים, את אוהבת לכתוב. מה עוד את אוהבת...? המממ. אה! כן! את אוהבת לבלות עם החברים שלך, גלידה וניל פצפוצים ואת טינה פיי. את אוהבת לבשל. אה, כן, את אוהבת את בן הזוג שלך, גם אם זה לא נשמע לך הגיוני כרגע. זו לא אשמתו, לפעמים הוא פשוט נושם בקול רם.

גם את הילדים האלה את אוהבת. את הבאת אותם לעולם, הם היו בבטן שלך. החגים ייגמרו בסוף, גם אם את לא מאמינה בזה כרגע. יבוא יום שבו הם ילכו בבוקר למסגרות ויחזרו רק אחרי הצהריים. ואז שוב. ואז שוב! בכל הזמן הזה את תוכלי לדבר עם מבוגרים אחרים או לשחק בטלפון. את רק צריכה להחזיק מעמד ולהאכיל אותם מדי פעם. אם את מרגישה שאת עומדת לאבד את זה, קחי נשימה עמוקה ותזכרי שהכל בסדר, את כבר איבדת את זה מזמן.