חמי רודנר: מבקש סליחה מהחטופים, מהחיילים – ומהילדים בעזה

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"מלחמת ששת הימים. הייתי בן קצת יותר משנתיים וחצי. מקלט טחוב עם נורות צהובות מסורגות ומהבהבות. אני על מיטת קומתיים. חרדה. אולי הטראומה היא שגרמה לזיכרון הזה להיחרט בי בגיל כל כך מוקדם".

2. דבר אחד שלקחת מהוריך?

"מהוריי, תמר ז"ל ועמוס יבדל"א, "קיבלתי כל כך הרבה, שתקצר פה היריעה לספר בשבחם: אהבה ללא תנאים, סקרנות, אינטלקטואליות, תשוקה לאמנות, ספקנות, חופש לבחור, עוז ללכת נגד העדר, אהבת השיחה, עברית משובחת, אהבה לחי ולצומח, מוזיקה, מוזיקה, מוזיקה!"

3. דבר אחד שלא לקחת מהוריך?

"הוריי היו שונים מאוד במזגם, ואני ירשתי את הרגישות והעדינות של אמא ואת יצר ההתלבטות של אבא, תרכובת של שניהם. הדור והתקופה שלי הבליטו את השוני ביני לבינם".

4. מי האדם שהשפיע עליך ביותר?

"האדם שהעניק לי הכי הרבה השראה, חוץ מהוריי, הוא מישהו שלא פגשתי בחיי: פול מקרטני. מאז גיל 5 הביטלס מלווים אותי כ'הורים מאמצים'.
הסקרנות של מקרטני, אהבת המשפחה שלו, שלא באה על חשבון האמנות, וההתעקשות שלו להיות בן אדם במקביל לתהילה ולפרסום - מעניקות לי השראה, נוסף על גאונותו המוזיקלית".

5. מתי ידעת מה אתה רוצה לעשות בחיים?

"בכיתה ו' על הדשא מול 'השורות' - בתי הילדים של חטיבת הביניים בגבעת ברנר. ישבתי עם ליאור אבן, בן כיתתי שהוא רואה החשבון שלי היום, ואמרתי לו בביטחון עצמי משוכנע לחלוטין שאני הולך להיות זמר, לעשות הופעות - ושמזה אחיה. זה באמת מה שקרה בסוף".

6. הרגע שבו אמרת לעצמך "וואלה, הצלחתי".

"דרכי זרועה בהמון אבני דרך. התחושה החד־פעמית של 'עשיתי את זה' היתה כשהד ארצי החליטו להחתים אותנו, להקת איפה הילד, על חוזה הקלטות ב־1992. באותו רגע הרגשתי שהחלום יהפוך למציאות".

7. כישלון או תבוסה שהשפיעו עליך עמוקות?

"גיל 14, כיתה ט', אחרי מעבר לבית ספר אזורי, רגע שבו אתה יכול לעשות שיפט ממעמד מעורער למקום יותר נוח חברתית.

"איאן ורונן קפלן, שני נערים עולים חדשים, וחמי, עושים הופעה לכל המחזור בערב שישי. חמי על החשמלית, מחרבש לחלוטין את 'הוטל קליפורניה' מול 200 ילדים ויורד בבושת פנים מהבמה. שני דברים משמעותיים כתוצאה מהערב ההוא: התחלתי לעשן, והבטחתי לעצמי שלעולם לא אעלה על במה יותר".

8. רגע של דלתות מסתובבות או תפנית גורל ששינתה את חייך?

"היו הרבה כאלה, אבל ההחתמה בהד ארצי היתה על חוט השערה. למעשה, היינו להקה של החברה המתחרה, NMC, שהודיעה לנו שהיא מוותרת עלינו.

"באותו יום עולמי חרב עלי והתקשרתי מייד לחיים שמש, שהיה מנהל המחלקה הישראלית בהד ארצי. היחסים בינינו אז היו קרירים, והתקשרתי אליו ברגע של חולשה. נסיבות בלתי סבירות בעליל הובילו לכך שבתוך שבוע הוחתמנו על חוזה הקלטות, ויום אסוני הפך ליום ששוני".

9. מי שבר לך את הלב ומה למדת מזה?

"אתה לא יכול ליצור בלי שהלב שלך שבור. רק כשהוא נשבר מתחיל לנבוע ממנו.

"התמחיתי בכתיבת שירים על לב שבור ('מה שעובר עלי', 'נפלת חזק', 'לבן בחלום שחור', 'בואי ניפרד'), ולאחרונה הבנתי שחיפשתי את שיברון הלב בזוגיות כדי לכתוב שירים יפים.
היום אני חש שכתבתי כבר מספיק שירים יפים, ואני רוצה גם חיים יפים".

10. דבר שתרצה להשאיר אחריך?

"ילדים יפים ואהובים, ושירים יפים ואהובים".

11. אם יש לאדם תפקיד בעולם הזה, מהו תפקידך?

"הייעוד שלי בחיים הוא להעניק יופי לעולם, חיוך ודמע, ותחושת אחווה שרק מוזיקה יכולה לתת. באתי לתת אהבה".

12. ספר, סרט או שיר שאהובים עליך במיוחד?

"אוף... כל כך הרבה. אבל אבחר ב'שר הטבעות', כי זה הספר שחזרתי אליו הכי הרבה. קראתי דברים הרבה יותר מתוחכמים, ועדיין יש בו קסם שתמיד מושך אותי".

13. יש אלוהים בעולם? מה יחסך אליו?

"יש אלוהות בעולם. זאת תחושה שאין אמן שלא יודע אותה. זה לא הקב"ה ולא ג'יזס ולא אללה. בעיניי אלו השתקפויות של משהו שאנחנו עדיין רחוקים מלהבין. כרגע הייתי מגדיר 'אלוהים' כאנרגיה ששוכנת ביקום, שיש אנשים שחשים אותה כוודאות. אנחנו משוחחים מדי פעם ומקבלים ד"שים. אחד הדברים שהדתות לגמרי מפספסות זה חוש ההומור האדיר של האלוהים".

14. מהו "חפץ המעבר" שלך?

"שני החפצים עם הפז"ם הכי ארוך אצלי הם גיטרת הריקנבאקר שלי, שאיתי כבר 33 שנים, ומשקפי הטלוויזיה שלי, שאיתי כבר 35 שנים. לאחרונה התיישבתי עליהם והם נשברו, והבאתי אותם לתיקון כי הם יקרים לי. ויש ישות חיה שתמיד נמצאת איתי - שני חתולים בבית. כרגע אלה מי ומיצו, שמתכרבלים לידי בעודי כותב".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"מהחטופים שכשלנו להציל, מאנשי העוטף שהפקרנו שנים, מהחיילים ששלחנו למלחמות שולל, וכן, מהילדים בעזה".

"איפה הילד" יופיעו ב־10.10 בפסטיבל התמר במופע זריחה על פסגת המצדה ויארחו את דנה ברגר וערן צור

כמה קטנות

אם לא ישראל - איפה?

"שיהיה מקום עם שמש על שפת הים התיכון".

אם לא עברית - איזו שפה?

"אם לא עברית, אז אין חמי. השפה היא התשתית שלי".

אם לא חמי - איזה שם?
"חיים, שהוא שמי המקורי בתעודת הזהות, על שם סבי חיים בומשטיין".

לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי איזה חפץ?
"הריבוע הקדוש: ארנק, מפתחות, טלפון וסיגריות".

מדד האושר מ־1 עד 10?
"9-8".

הצד הטוב שלי?
"אין לי צל של מושג".