עדן בן זקן: "ברור שנפגעתי משרית חדד"

עדן בן זקן חגגה בקיץ האחרון 31 שנות קיום. 12 מתוכן התנהלו תחת העין הציבורית, מאז היתה בת 19 כשפרצה בעונה הראשונה של "אקס פקטור ישראל". היום הזוי לחשוב עליה כחברה בקבוצה שהוביל, מכל האנשים, המנטור רמי פורטיס, בגיחה הקצרצרה שלו לעולם ריאליטי השירה, אבל זה בהחלט רגע בזמן שקרה. ובן זקן, שאמנם הגיעה למקום השני בגמר התוכנית אחרי שהפסידה את הבכורה לרוז פוסטאנס, הפכה מאז לשם דבר בתרבות הישראלית - בהתחלה כמלכת השושנים, ובהמשך כמג'נונה שאוהבת ג'ין טוניק ומועבט.

בזמן שהמנצחת בעונה ההיא שבה לפיליפינים, ארץ מוצאה, בן זקן הפכה לכוח בלתי ניתן לעצירה ולזמרת הראשונה זה שנים שהוליד הפופ הים־תיכוני - סוגה שנשלטה לרוב בידי גברים עד אז. מגובה הפנטהאוז שלה שממוקם בקו הראשון לים של ראשון לציון, וכולל שני מפלסים ובריכת שחייה (אם תרצו הוא יוכל להיות שלכם, תמורת סכום זעום של 18 מיליון שקלים) היא שוברת שיאים על בסיס יומיומי: רגע אחד היא מוכרת את כל הכרטיסים להופעתה בהיכל "מנורה מבטחים" ב־15 דקות, ברגע אחר היא מוסיפה כבר הופעה שלישית והופכת לשיאנית ההופעות בהיכל.

בין כל אלה היא גם מככבת באדפטציה בימתית של התיאטרון העברי ל"שלאגר", מחזמר המבוסס על הסרט המיתולוגי מ־79' שכתב אסי דיין, בתפקיד דינה, כשהיא נכנסת לנעליים שמילאה בזמנו הזמרת עפרה חזה ז"ל. בן זקן מעידה על עצמה שהיא "לא שחקנית השנה, אבל שחקנית סבבה", וממילא היא שם בעיקר כדי לשיר, בין היתר גם את "שיר הפרחה" האייקוני. ועוד על המונח הבעייתי הזה בהמשך.

בקרוב היא גם תצא לסיבוב הופעות של כמה שבועות בארה"ב, ואולי עד אז תגרוף שוב את פרס "זמרת השנה", כפי שכבר עשתה בעבר. לא רע בכלל עבור יוצאת הפנימייה מקריית שמונה, שהפציעה על המסך באודישן לאותה "אקס פקטור" כשהיא מדגמנת קלות דעת ואוברול מנומר ב"30 שקל", כמילותיה, ואז מבצעת את "Hurt" של כריסטינה אגילרה (שלו קראה "ארט") ומותירה את המוזיקאים הוותיקים יותר בשולחן השופטים, בהם עברי לידר ושירי מימון, פעורי פה. מעניין אם הם הבינו אז שעומדת מולם זו שתטרוף את כל הקלפים ותהווה את אחד הקולות הנשיים הבולטים, אם לא הבולט מכולם, בישראל המסתלסלת ומתעצבת מחדש אז.

"האמת היא שאני מאוד מתרגשת לקראת ההופעות האלה, זה מופע לא רגיל בשבילי", היא אומרת, ישובה ליד שולחן הסלון הגדול שלה ושל שוקי ביטון, בעלה בשמונה השנים האחרונות, כשגבה מופנה למרפסת רחבה המשקיפה היישר אל הים, כמו היתה מושב VIP. "אלה הופעות 360 מעלות, ולמלא שלוש כאלה זה מבחינתי מטורף. פעם היו שואלים אותי 'איזה עוד חלומות את רוצה להגשים?' - וזה אחד מהחלומות שהייתי רוצה להגשים, והם באמת מתגשמים לי כרגע. אין יותר מרגש מלהגיע למקום שאני נמצאת בו בקריירה, של אהבת הקהל אחרי עשור. כי להיות בתחילת הדרך ולמלא את קיסריה או את היכל מנורה זה יפה, אבל השאלה האמיתית היא מה קורה בטווח הארוך. שאלו 'היא תישאר? לא תישאר?'. והיום, אחרי עשר שנים, אני רואה שאני עדיין עושה את זה וזה הכי מרגש אותי, שאני עדיין מצליחה למלא אולמות".

אמרת פעם שבתחילת הדרך לא חשבת שתוכלי להביא אנשים להיכל מנורה.

"נכון, לא הבנתי מה הקשר שלי לזה".

זה עדיין מרגש? בסוף מתרגלים להכל.

"זה אפילו יותר מרגש, תמיד כשקונים כרטיסים כדי לראות אותך זה מרגש. אז ברור שאני מתרגשת. לא כמו פעם, ההתרגשות יותר בוגרת. בתחילת הדרך הגוף שלי לא ידע להתרגש, הוא לא ידע לקבל את כמות האהבה הזו. לפני הופעה לא הייתי שומעת כלום פתאום. אני ממש זוכרת את עצמי ב'מנורה', מופיעה מול אלפים, מסתכלת עליהם ופתאום אני לא שומעת טוב. הרבה מתח, סטרס. כיום אני יודעת לנתב את זה".

את חושבת שאולי הצלחת מהר מדי? היית צעירה מאוד כשפרצת.

"זה בדיוק מה שקרה. הכל קרה לי נורא מהר ולא ידעתי להכיל את זה. אני זוכרת את עצמי ממלאת קיסריות ולא יודעת איך לקבל את זה. כששמו אותי על במה הרגשתי שזרקו אותי ללב ים".

ועדיין, באופן מעניין, את דווקא לא מקושרת ל"אקס פקטור", הריאליטי שפרצת ממנו. זו לא הקונוטציה הראשונית, בניגוד נניח לנינט ו"כוכב נולד".
"אני תמיד אומרת שזה שבגלל שאין קיצורי דרך. גם אז ב'אקס פקטור' הרגשתי שזהו, עליתי על הגל ועכשיו אני אהיה זמרת. ופתאום כשזה נגמר זה ממש לא היה ככה, לא הייתי זמרת ולא כלום. הייתי צריכה לעבוד נורא קשה בשביל להיות זמרת ולעבוד בזה. באמת שאין קיצורי דרך".

גם לקהל לקח זמן להבין את זה. פעם היית נעלבת מתגובות?

"כן, בטח. היו דברים שפגעו בי. למשל כתבו עלי פעם שאני פרחה מקריית שמונה. כיום אני לא ממש קוראת טוקבקים. אני נשבעת, אני בקושי קוראת דברים כאלה, אני כמעט לא צופה בטלוויזיה. אני כל היום בעשייה, ברוך השם - בהופעות, בהקלטות. או שאני עם הילדים. ברגע שנהייתי אמא זה השתנה לגמרי ואני לא מתעסקת בדברים לא חשובים, אין לי זמן לזה. אני רוב הזמן עם הילדים, אמהות מאוד יבינו את הדבר הזה".

איך שיר נגנז

רצוי בהחלט להאמין לה כשהיא מדברת על התבגרות. את קלות הדעת מהפסקה הראשונה כבר כמעט קשה לאתר בה, בגרסת בת ה־30 פלוס שלה, הרעיה ואשת המשפחה. זה לא שבן זקן לא מצחקקת עוד, בשלב זה מדובר כבר בפיצ'ר מובנה שילווה אותה עוד שנים רבות קדימה והוא כבר חלק בלתי נפרד מהפרסונה שהיא, הפרטית והציבורית.

"בתחילת הדרך הגוף שלי לא ידע להתרגש, הוא לא ידע לקבל את כמות האהבה הזו. לפני הופעה פתאום לא הייתי שומעת כלום. אני ממש זוכרת את עצמי בהיכל מנורה, מופיעה מול אלפים, מסתכלת עליהם - ופתאום אני לא שומעת טוב. הרבה מתח, סטרס. כיום אני יודעת לנתב את זה"

אבל כיום, כאמא לשניים - מישל בן ה־5 ועמנואל בת השנתיים וחצי - מדובר באישה לכל דבר. אשת עסקים ממולחת ששוכרת בנכסים, מפרנסת צוות גדול ומקצועי שמקיף אותה ולא מתרגשת מזוטות: הסערה התורנית ששמה הוזכר בה התייחסה ל"אל תחזרי", הדואט החדש שלה עם אייל גולן שכתב ששון איפרם שאולוב, ושהוסר מיוטיוב לאחר שכותב שירים אזרי בשם נורי סרינלנדיריצ'י טען להעתקה משיר שלו.

"זה לא אני כתבתי, ואייל ואני לא ידענו", היא אומרת, לא מתרגשת מדי מהאירוע. "פשוט אהבנו את השיר שששון שאולוב כתב לנו, לקחנו אותו, הקלטנו וזה מה שיצא. בסך הכל לקחנו שיר מאוד טוב, שרנו אותו וגילינו שהוא לקוח משיר אחר. בסדר, זה קורה, זה לא ביג דיל עכשיו. כל שיר שמישהו מוציא היום הוא של מישהו אחר" .

בפתח העשור הרביעי לחייה, בן זקן היא כבר מזמן לא ילדה, והיא לא מרשה לעצמה לבזבז אנרגיה. להורות היה קשר ישיר לכך. "אני קודם כל אמא, אחרי זה זמרת", היא אומרת. "כולם הכירו אותי בתור ילדה ממש, ועדיין יש לי אותם ערכים, פשוט יש עלי הרבה אחריות. אני מפרנסת שני ילדים קטנים, לא רק את עצמי. ויש בי הרבה הכרת טוב. להיות אמא בא לי אינסטינקטיבית. זו אני, אני אמא. אחרי זה בא הכל - זמרת, עובדת. וזה קרה אוטומטית. שום דבר לא היה לי מוזר, הכל הרגיש לי טבעי מההתחלה, לא חשבתי על הקריירה ולא על שום דבר.

"בגיל 25 אמרתי לשוקי 'בוא נעשה ילד, אני רוצה ילד'. שום דבר לא מנע ממני. לא עשיתי חישובים של 'רגע, שנייה, אולי אפספס הופעה פה ושם', זה לא מעניין. בגיל 28 אמרתי 'אני צריכה אח לילד'. אני בן אדם שקופץ למים. הבכור, מישל, כבר יודע שאני יוצאת בלילה להופעה. הוא מתרגש כשהוא רואה קליפים שלי. הוא יודע, הוא חכם, מבין שאמא עובדת ומפרנסת את הבית. אני אמא נוכחת, אני יודעת כל מה שקורה, אני מחנכת אם צריך. ברור שאני מבשלת, אבל בישלתי גם לפני הילדים".

ביטון, שותפה לחיים ואדם שנוכח בכל היבט שלהם - אישי או מקצועי - מהנהן בהסכמה. "כן, היא פשוט השתפרה מאוד", הוא אומר. "המגוון גדל".

היום, אחרי הופעה, הכוכבת הגדולה חוזרת להשכיב לישון או להכין שניצלים. ההורות מקרקעת?
"זה סוג של איזון, כן. אני מתה על האיזון הזה. אחרי הופעה מגיעים הביתה ואז עמנואל ישר אומרת 'אמא, בואי' - וזהו, נגמר הערב".

אמרת פעם שאת רוצה משפחה של שבעה ילדים. זה עדיין רלוונטי?

"עזוב מה אמרתי. אני לא חושבת ככה יותר. שבעה ילדים זה המון. היינו רוצים עוד אחד, שיהיו שלושה. איך המטפלת שלי אומרת? חמישה נכנסים באוטו".

לצד הילד הפוטנציאלי השלישי, את חמישיית הרכב המלא היא מובילה עם אותו שוקי, שאותו היא מכנה אהבת חייה. השניים גם עובדים זה לצד זו כשביטון, איש עסקים, הוא חלק חשוב ומשמעותי באופרציה מגלגלת המיליונים ששמה עדן בן זקן. גם אם המילה האחרונה, הם אומרים, שייכת לעדן. למשל, ההחלטה להוציא את השיר "מועבט", להיט הענק שלה מ־2021 שגם הוליד מטבע לשון בניחוח ג'ין אנד טוניק.
הסובבים אותה, גם שוקי, לא אהבו את המילה וחשבו שבן זקן לא צריכה לשחרר את השיר. עדן התעקשה, והשאר היסטוריה.

"קודם כל, רציתי שהשיר ייצא", הוא מסביר. "תגיד 'לא רציתי!'", מתעקשת עדן, "קודם כל תודה בעובדות!". "זה לא משנה אם רציתי או לא, כי היא תעשה את מה שהיא רוצה בסוף", הוא ממשיך. "זה לא שלא רציתי שהשיר ייצא, פשוט פחדתי מכמה מילים בשיר. חששתי שהן יעשו לא טוב. עם המילה 'מועבט' דווקא לא היתה לי בעיה, חששתי יותר מההתייחסות לאלכוהול, כל הדבר הזה של הג'ין וטוניק. לא רציתי. זו היתה תקופה אחרת".

"'עוד פעם סטלה, עוד פעם דיכאון' זה משפט שהיום המון אנשים יתחברו אליו, כי הכיף שלנו זה לברוח לשתייה ולמוזיקה טובה. זה גם סוג של סלנג שלי, אני אומרת את זה לפעמים. כל אחד יכול לקחת את זה למקום שהוא רוצה"

האלבום החדש של הזמרת דווקא מכיל שלל התייחסויות לאלכוהול ולמאלחשי תודעה. "עוד פעם סטלה עוד פעם דיכאון", בחרה בן זקן לקרוא לתקליט החדש שלה, שלשירים בו יש שמות כמו "סטלה דיכאון" או "נרקומנים של כאב", ומילות שירים כמו "יש עוד בקבוק במקרר ורק כוסות אולי חסר" ו"שבע בערב אני רוקדת ת'כאב שלי בבית, והתקרה מסתובבת כי שתיתי קצת יותר מדי".

הקו הלירי המבושם ממשיך ב"איך היינו באורות בלילות של אלכוהול", או "וכמה קל זה להוריד ת'בגדים, ככה זה כשאלכוהול תמיד זורם בוורידים".

"היום זה דור יותר פתוח", אומר ביטון.

בן זקן: "'עוד פעם סטלה, עוד פעם דיכאון' זה משפט שהיום המון אנשים יתחברו אליו, כי הכיף שלנו זה לברוח לשתייה לפעמים, ולמוזיקה טובה. זה גם סוג של סלנג שלי, אני אומרת את זה לפעמים. כל אחד יכול לקחת את זה למקום שהוא רוצה לקחת, ככה זה בשירים שלי".

אחד השירים באלבום החדש תפס כותרות עוד טרם צאתו, ולא בהכרח בגלל מילת מפתח או ביט מיוחד. את השיר "אקדח טעון" כתבה תמר יהלומי, כותבת שירים מוכרת ומי שעד לא מזמן היתה בת זוגה של שרית חדד. נאמן לשמו, הוא נושא טקסט שמתאר זוגיות בעייתית, יורה בין העיניים למושא אהבה שאכזבה ומכיל שורות כמו "אני הכי הרבה שהחזיקה איתך, תגיד אם לא אני מי היתה שורדת אותך?", ו"אל תתמסטל ותתקשר מחסוי, גם ככה כבר שנה הכל איתך הפך לבלוי". לקראת סופו מופיעה שורה בוטה במיוחד, שבה נכתב "אף אחד לא יודע כמה רע אתה, עזוב. אל תדאג, אני אשמור פה על השם שלך טוב־טוב".

אמנם השיר נכתב כפנייה לנמען זכר - אבל אם את השירים של עב"ז אפשר לקחת, לדבריה, לאן שרוצים, נראה שדווקא הרצועה הזו באלבום מובילה את מאזיניה באיומי אקדח למקום מאוד מסוים: הסברה הרווחת ברשת בימים אלה היא כי יהלומי כתבה אותו על מערכת היחסים שלה עם חדד. עצם העובדה שבן זקן, שנחשבת הזמרת המצליחה הראשונה שאילצה את שרית לחלוק את פסגת הזמר הים־תיכוני הנשי, אחרי שנות מונופול רבות שלה על ראש ההר, שרה בפיה את הטקסט המרומז - מוסיפה עוד אבק שריפה למה שנדמה כבר שנים כמלחמה שקטה שמתנהלת מתחת לפני השטח.

"אהבנו את השיר שששון שאולוב כתב לנו, לקחנו אותו, הקלטנו וזה מה שיצא. בסך הכל לקחנו שיר מאוד טוב, שרנו אותו וגילינו שהוא לקוח משיר אחר. בסדר, זה קורה, זה לא ביג דיל עכשיו. כל שיר שמישהו מוציא היום הוא של מישהו אחר"

"אני אסביר לך משהו", אומרת בן זקן, ומאבדת לרגע את סבלנותה. "אין לי מושג על מה השיר, אין לי מושג מה עשו עם השיר הזה, ואני לא רוצה להיכנס לזה אפילו. זה לא שלי, זו הזוגיות שלהן. אם תמר אומרת שזה לא קשור אז זה לא קשור. אני אפילו לא אדבר על זה".

זו תשובה דיפלומטית מאוד.

"נכון".

את לא באמת מצפה שיאמינו שאת מקבלת שיר ממישהי ולא יודעת במה ובמי הוא עוסק.

"אתה רוצה שארחיב לך? אין לי מושג על מי השיר הזה נכתב. איך אני יכולה לדעת? וגם מי אני שאתערב בזוגיות שלהן? נראה לך שאיכנס באמצע של דבר שהוא לא שלי? זה לא שאני לא רוצה לדבר על זה, אני באמת לא יודעת. זה לא שלי".

למה בעצם אף פעם לא היה דואט בינך לבין שרית?
"להגיד לך את האמת, הרבה פעמים הצעתי לה והיא לרוב סירבה".

היא מסבירה למה היא מסרבת?

"לא. אני אוהבת את שרית, מעריכה אותה. היא זמרת שסללה את הדרך של המוזיקה המזרחית. תמיד אעריך אותה, אבל זהו, כרגע זה לא קורה".

נפגעת מהסירוב?

"אני יכולה להגיד את האמת - כן, ברור שכן, זה קצת פוגע בי".

ממה את חושבת שהוא נובע?

"אני לא יודעת, תשאל אותה. היא עושה דואטים עם זמרות, זה לא שהיא לא עושה. היא עשתה עם אגם בוחבוט, עשתה גם עם לינט".

זה לא בדיוק אותו דבר. אף אחת מהן לא באותה סקאלת הצלחה כמו שלה, בניגוד אלייך.

"אני בחיים לא אוציא אמירה כזו מהפה שלי, אני לא בן אדם שיגיד דבר כזה. כל מה שאתה אומר מבוסס על דברים שאתה יודע מבחוץ. פניתי אליה לא פעם, לא פעמיים, לא שלוש ולא ארבע. ניסיתי, לא צלח. ואני גדלתי על שרית, אני שומרת לה הערכה מלאה. אני לא כועסת ולא נעליים".

"זה היה החלום"

לאחרונה גם שוקי הפך לפנים מוכרות בשלל בתים בישראל. זה קרה ממש עם עליית עונתה החדשה של סדרת הריאליטי "גולסטאר" הפופולרית שמשודרת ב־HOT, שמרכיבה נבחרת כדורגל מידוענים.

העונה הנוכחית, שצולמה בדרום אפריקה, כוללת לצד שמות כמו אלירז שדה, לירן שטראובר, ירון ברלד ודוד דביר גם את ביטון.

"אני רוצה שיירשם שיש לי את מלך השערים בבית", מפרגנת הרעיה. "שוקי מאוד אוהב כדורגל, בעיקרון החיים שלו זה כדורגל. להשתתף ב'גולסטאר' היה החלום שלו".

"הציעו לי להשתתף בתוכנית שלוש פעמים וסירבתי", הוא מגלה. "אני חושב שהייתי צריך לעבור עוד קצת דברים בשביל ללכת לטלוויזיה, לבוא מוכן יותר נפשית".

זו בעצם הפעם הראשונה ששוקי עובר לקדמת הבמה. שניכם מוכרים עכשיו.

בן זקן: "זה לא מפריע לי, שיגשים את החלום שלו, שיעשה מה שהוא רוצה".

ביטון: "זו בסך הכל עונה אחת. לא עשיתי את זה בשביל להתפרסם או להרוויח מזה כסף. עשיתי את זה בשביל ההנאה שלי, זה באמת היה החלום שלי, ופה זה נגמר. לא עשיתי את זה בשביל לזוז אל קדמת הבמה. אם אתה מגשים את החלום שלך ועוצר אז הכל בסדר, אבל אם אתה מנסה להיות מפורסם זה כבר סיפור אחר".

אם יציעו לך להשתתף בריאליטי אחר תשקול את האפשרות?

"אין סיכוי שאסכים. הציעו לי. שאלו אם ארצה ללכת ל'המירוץ למיליון'. פעם שאלו אם ארצה להשתתף יחד עם עוד חבר, פעם אחרת שאלו אם נרצה שנינו להשתתף". 

בן זקן: "אני לא יכולה להסתובב בעולם עכשיו. אני בכלל זמרת, מה אני קשורה ללרוץ למיליון?"

בזמן ששוקי הצטלם לסדרה באפריקה את היית עם הילדים כל הזמן?

"האמת היא שזה הסתדר ממש טוב, כי הסדרה צולמה לפני שנתיים, בתקופה שהתחילה המלחמה ולא היו הופעות".

יותר קשה לשמח אנשים בתקופה הזו?

"האמת היא שלא. אנשים מאוד צמאים לזה, לשמוח וליהנות. יש ממש רעב לזה. בהתחלה היה נורא קשה (להופיע). המצב פה לא קל, יש המון עצבות, מלא חיילים הולכים לנו, אימהות שכולות, חטופים. בתור הורים לא רצינו שהם יפתחו חרדה, אז בכל פעם שנכנסנו למקלט בזמן המלחמה עם איראן אמרנו להם שהרעשים מבחוץ הם זיקוקים, כדי לא ליצור בהלה. למרות שעמנואל היתה מתחילה ישר לצרוח. הם נשארו רגועים בסוף בגלל אבא שלהם, כי גם אני לחוצה. אם יש אזעקה אתה רק צריך למצמץ ואתה כבר לא רואה אותי. היסטריה. ברגע שאני שומעת את הצליל של האזעקה אני כבר במקלט עם הדלת סגורה. אתה לא רואה אותי, אני פשוט רצה ולוקחת את כולם בשניות למקלט".

המחשבה על לעזוב ולגור במקום אחר, אפילו לתקופה קצרה, עברה לכם בראש?

"אין מצב. הילדים שלי, המשפחה שלי, פה. אני לא נוסעת ולא זזה מטר. אני גרה רק בארץ הזאת".