הוא פרש מכדורגל כבר לפני חמש שנים, בגיל 32, כשגופו פצוע וחבול, אבל לא כדי להתענג על גולים ישנים של עצמו ביוטיוב או להפוך לפרשן כדורגל - מה שדווקא ניסה לעשות, אבל פחות התחבר. מאור בוזגלו, אחרי הכל, הוא לא מוצר שעומד לבדו. הוא חלק ממשהו גדול יותר - "הבוזגלוס".
כבר כמעט עשור המשפחה הזאת היא חלק מחיינו, מצליחה להישאר רלוונטית גם בעידן שבו כוכבי ריאליטי מחזיקים מעמד פחות משקית חלב. אחד האחים (אסי) זוכה ב"הישרדות", אח אחר (אוהד) מציג את עצמו כמשיח, וההורים יעקב וחני עזבו הרגע את הארץ בקול תרועה רמה. והנה, רגע לפני החגים ותחילת השנה העברית החדשה יש, ברוך השם, גם סרט באורך מלא: "בוזגלוס - הקרב על הירושה", שביים רני סער ("רמזור", "עספור") וכתבו התסריטאים שחר סגל ואורן יעקבי, שעולה השבוע למסכים ברחבי הארץ.
הצצה לסרט החדש "בוזגלוס - הקרב על הירושה" // באדיבות סרטי יונייטד קינג - משה אדרי וליאון אדר
אחרי ש־HOT החזירו את הקהל הישראלי לאולמות עם סרטי הבורקס שלהם ("מרוסקים: גולסטאר הסרט" ו"לשחרר את שולי סאן"), החברים מ־yes מיהרו לשחרר תגובה אפקטיבית משלהם, בידיעה ש"הבוזגלוס" יצרו לעצמם קהל מעריצים שעוקב אחריהם ברשתות החברתיות ויודע בדיוק איך הוא אוהב את ההומור שלו - מדיום־רייר.
העלילה, אם הדבר קריטי עבורכם, מביאה את המשפחה כולה להונגריה, שם בן דוד מסתורי עם שם משפחה אשכנזי מנהל נגדם קרב על ירושה שאיש מחברי המשפחה לא ידע שקיימת. תוך כדי, הדמויות של מאור ואשתו מירן ממשיכות את הקו מהחיים האמיתיים ומהסדרה (שאיש לא יכול להבדיל ביניהם) - היא מתחזקת בדת וסוחבת איתה את כל המשפחה, והוא מסתלבט עליה אבל מכיל את העניין.
"עדיין רלוונטי"
מבין האחים, אף שהוא היה היחיד שהפך לכוכב כדורגל, מאור הצטייר כטיפוס שקט שזרם עם המשפחה אל תוך עסקי הריאליטי - כי אין ברירה, משפחה לא בוחרים. דווקא מאז שפרש מתגלים צדדים אחרים באישיותו: הוא הפך לדי.ג'יי בלילות, מתעקש לנסות את כוחו גם בעסקים ובעיקר מפנה מקום למירן, שהפכה לאחת מאושיות האינסטגרם החזקות בישראל.
מאז שפרש מכדורגל מירן גם שומרת שבת, עובדה שמופיעה לאורך כל הסרט. יש להם שני זוגות תאומים, שאותם הם שלחו למסגרת דתית, אבל את הימים הראשונים של שנת הלימודים המשפחה העבירה בחופשה בקורפו.
"גם ככה לא לומדים כלום בבית הספר בשבועיים הראשונים, וזה גם הזמן היחיד שיש לנו להיות ביחד", מסביר מאור. "אחר כך הילדים חוזרים לכדורגל ולמסגרות שלהם, ואנחנו חוזרים לעבוד סביב השעון, אז הודעתי להם שמעכשיו אלו החופשות שלנו, לפחות עד שיתחילו הבגרויות".
לדבריו, פינוי הבמה למירן היה מובן מאליו. "היה ברור לי שאחרי כל מה שמירן הקריבה עבורי ועבור המשפחה, כדי שאוכל לנהל את הקריירה שלי ולהפוך לספורטאי עילית, שברגע שאפרוש אדע לפצות על היעדר הנוכחות שלי. היום אני אבא במשרה מלאה, מה שלא היה כשהייתי בכדורגל, ומגלה כמה זה קשה.
"אני עדיין רלוונטי בדברים שאני עושה, זה לא שנעלמתי מהנוף, אבל אין ספק שהיום מירן בפרונט, וזה ממלא אותי אושר. כל המשפחה דוחפת אותה שתלך ותגשים את עצמה, אחרי השנים שבהן כולם היו שם בשבילי. אנחנו חיים בעולם שבו האישה והגבר צריכים להגשים את עצמם במסגרת המשפחתית כל הזמן. אני תמיד אומר שנכון שהכל נמדד בהישגיות, אבל הדרך חשובה וצריך לעבוד קשה. זה גם המסר שאנחנו מעבירים לילדים שלנו כל הזמן".
בסרט הדינמיקה ביניכם מסתובבת סביב הסתלבט על הדת, אבל מירן לוקחת את העניין ברצינות.
"קודם כל, זה הבית שבאתי ממנו. אין דבר שאי אפשר לצחוק או להסתלבט עליו. במשפחה שלנו חובה לדעת לצחוק על עצמך. למירן לקח זמן להסתגל, וזה עדיין לא קל גם היום, כשאנחנו כבר כמעט 20 שנה ביחד.
"אבל ברצינות, אם אין לילדים כדורגל בשבת, אז אנחנו שמים טלפונים בצד ויש לנו זמן משפחה, וזה באמת זמן איכות שלא הכרתי. זה משהו שלא היה לי, כי תמיד הייתי עסוק בקריירה. עכשיו, כשאני אבא במשרה מלאה, אני מבין כמה קשה אבא שלי עבד בשבילי, כשהוא רץ איתי ממגרש למגרש ומאימון לאימון. להיות אבא לכדורגלן זה משהו שאנשים לא מבינים כמה הוא קשה, איזו התמודדות זה דורש".
אז הקשר שלך לכדורגל היום הוא דרך הילדים בלבד? היית פרשן בערוץ הספורט שלוש שנים רצופות, ואז נעלמת לגמרי.
"בכל מה שקשור לכדורגל יש לי את הילדים שלי. אני מאוד אוהב לצפות בליגת העל, למעשה זה הדבר היחיד שאני צופה בו. שאר הכדורגל משעמם אותי ואין לי זמן לצפות בו. הימים שלי עמוסים, אז בטח לא אשב לראות כדורגל. הייתי פרשן בערוץ הספורט במשחק המרכזי, ורק אחרי שנה וחצי ככה הרגשתי שאני משתפר ועושה את הדברים טוב. אבל אז רצו שאעשה את תוכנית הסיכום המרכזית, שזה אומר לדבר על ארבעה משחקים שבכלל לא צפיתי בהם, כי איך אפשר לצפות בארבעה משחקים במקביל?
"גם מאוד הפריע לי בשידורים החיים שלא נתנו לי להעמיק. הציפייה היתה שרק אזרוק פאנצ'ים. היו אומרים לי באוזנייה מה להגיד, איך לתקוע להוא ואיך להגיב להוא, והרגשתי שאני בעצם לא פרשן כדורגל, אלא ליצן. אז אמרתי שליצן אני לא רוצה להיות. נתתי לזה צ'אנס, וכשראיתי שזה לא מתקדם - הודעתי שאני עוזב. בסדר, לא היה לי זמן להתאבל על זה, המשכתי הלאה".
בימים אלה בוזגלו ממשיך להיות בפרונט כל הזמן, עד שהדור החדש בכלל לא מכיר אותו שלא מהרשתות החברתיות ומתוכניות הריאליטי. לפעמים נדמה שלצד המשכורת שמביא עימו עולם הריאלטי, יש כאן מחויבות לעניין המשפחתי. אחרי הכל, זה עסק שכולם מתפרנסים ממנו, לא בוזגלו אחד בלבד, וכזכור, לא כולם הרוויחו מיליונים כמוהו מכדורגל - אף שלא אחת הוא שמע בקריירה שלו שאולי, אם היה נולד לאבא אחר, הוא היה יכול להגיע רחוק יותר ולהרוויח יותר כסף. גם מאז שעלתה הסדרה - הביקורות, איך נאמר, לא בדיוק מהללות.
התרגלת כבר לזה שכמו תמיד, יש הבדל בין מה שהעם חושב למבקרים? אתם זוכים לאהבה עצומה, אבל בביקורות הורגים אתכם.
"אני רגיל לזה עוד מהכדורגל. אותי העליב רק דבר אחד, שאוהד של הקבוצה שלי מקלל אותי. אז זה היה כמו חץ בלב. לגבי כל האחרים ששונאים אותי, יש לי כלל: לאהוב את השונאים שלי ולחבק אותם. לאנשים, בטח לישראלים, יש יד קלה על המקלדת. הם כותבים עליך משהו נורא ואז עומדים בתור בקניון להצטלם. זה מצחיק אותי, כי זה תמיד ככה.
"אני תמיד אומר שישראל זו המדינה שהכי קשה להצליח בה, ושאם הייתי מצליח במקום אחר כספורטאי־על היה לי יותר קל. אנחנו המדינה עם הזיכרון הכי קצר, ההערכה פה רגעית. אנשים לא מבינים שהצלחה זה לא להחזיק שנה, אלא 30 שנה. וכן, יכול להיות שגם בארץ שלנו לפעמים יותר קשה לפרגן לאנשים מצליחים מאשר במקומות אחרים".
"כפרשן כדורגל, הפריע לי בשידורים החיים שלא נתנו לי להעמיק. הציפייה היתה שרק אזרוק פאנצ'ים. היו אומרים לי באוזנייה מה להגיד, איך לתקוע להוא ואיך להגיב להוא, והרגשתי שאני בעצם לא פרשן כדורגל, אלא ליצן, אז אמרתי שליצן אני לא רוצה להיות"
מצד שני, כל שני וחמישי יש אצלכם במשפחה משהו. ההורים שלך עוזבים את הארץ ברעש גדול, אח שלך עם הבחורות שלו. זה הכי רחוק מהתדמית שלך.
"אבל זו המשפחה שלי. ברגע שמישהו מחליט לעשות פרובוקציה, אנחנו זורמים איתו. זה התפקיד שלנו כמשפחה. גם אם יש דברים שלא אוהבים, צריכים לכבד את זה. אבל אני חושב שהעבודה של כולנו ברשתות החברתיות מראה את הצד הצנוע שלנו. אנחנו לא כוכבים שמנותקים מהעם, אנחנו מראים לאנשים שלמרות שהצלחנו, אנחנו נשארים כמו שהיינו. אני חושב שבמובן הזה 'הבוזגלוס' הם שליחות לעם ישראל, כי אנחנו עוזרים לאנשים להתמודד עם ההצלחה ומראים להם שאפשר לא להשתגע".
מאז ומתמיד החיים של כולכם היו ברשתות החברתיות. אתם כל הזמן בלייב, כל הזמן מעדכנים. מי שרוצה יכול לדעת בכל רגע נתון מה קורה אצלכם בבית.
"אנשים שוכחים שהייתי החלוץ של הרשתות החברתיות בספורט הישראלי. אני רואה היום כדורגלנים צעירים מעלים לאינסטגרם 'Match Day' - אז אולי הם לא יודעים, אבל אני הייתי הראשון בארץ שעשה את זה. ישר הבנתי את הכוח של הרשתות החברתיות, לפני שאחרים הבינו.
"היום זה נראה הכי רגיל, אבל כשהתחלתי לעשות את זה אנשים לא הבינו מה אני רוצה מהם. מבחינתי זה תמיד היה חלק מהעניין, כי הבנתי את החשיבות. אנשים לא מבינים איזה קשה זה לנהל רשתות חברתיות. אומרים לך 'יאללה, אתה מעלה כמה דברים ביום, אפשר לחשוב'. אלה אותם אנשים שהיו אומרים לך 'יאללה, מה זה כדורגל, אתה עובד יום בשבוע'".
"פיתויים תמיד היו מסביב, גם כשהייתי כדורגלן צעיר, אבל מבחינתי מירן והמשפחה הן העוגן. בחגיגות אליפות הלכתי לישון ב־12 בלילה. סמים ואלכוהול הם חלק מחיי הלילה - אבל אני יודע מה מעניין אותי, וזו המוזיקה. ממנה אני מתרגש"
ברשתות החברתיות יש גם סכנה: כתבת על 7 באוקטובר ציוץ שנמחק, כי דיברת שם על קונספירציה.
"נכון, אבל תמיד הייתי חשוף ברשתות. אני לא חושב שמי שמכיר אותי גילה צדדים שהוא לא הכיר. אנחנו תמיד חשופים, תמיד בחוץ, ואפשר לראות מה קורה בחיים שלנו כל הזמן. בסדרה, לדוגמה, הכיוון היחיד שנותנים לנו זה 'תדברו על זה ועל זה'. אנחנו מדברים טבעי, ולכן זה גם יוצא טבעי. הסרט היה הפעם הראשונה שבה התמודדנו עם טקסטים".
ואתה מבסוט מהתוצאה? אהבת את הסרט?
"אני חושב שכל היוצרים פשוט גאונים. הם עשו סרט שיש בו הכל: גם צחוק, גם דרמה, גם מחזיקים אותך במתח עד הסוף, שלא נדבר על העבודה שלהם איתנו... לגבי המשפחה שלי, אם הייתי יכול הייתי עומד ומוחא להם כפיים. מגיע להם שאפו גדול. תחשוב שאבא ואמא שלי בחיים לא עשו דבר כזה, ואתה רואה את ההופעה שלהם על המסך וכל מה שיש לך להגיד זה רק שאפו גדול. באמת כל הכבוד לכולנו על התוצאה".
"נפתח לי עולם שלם"
בוזגלו היה בעברו הזיקית ב"הזמר במסכה" ופרזנטור לחברת ג'ינס, וביחד עם כל המשפחה עשה גם פרסומות למוצר ניקיון. כיום הוא מפרסם את רנואר - אבל מירן נחשבת מי שמכניסה כסף גדול מהרשתות החברתיות, בזמן שמאור עסוק בימים עם הילדים ובלילות חולם לשחזר את ההצלחה מהכדורגל דווקא בעולם חיי הלילה, כדי.ג'יי במסיבות.
איך הגעת פתאום למוזיקה?
"כשאתה בכדורגל אתה בבועה. אין לך כלום, רק כדורגל. אתה גם חושב שכולם מכירים אותך, כי בסוף אתה באותה בועה ביחד עם האוהדים. כשפרשתי גיליתי שיש עולם שלם שאני רוצה לנסות, ועולם שלם של אנשים שלא מכירים אותי ולא יודעים מה היכולות שלי. היה ברור לי שאני הולך למוזיקה, כדי ללמוד ולנסות להיות טוב לפחות כמו שהייתי בכדורגל, למה לא?"
בכדורגל אתה מוקף בגברים עם גרביים מסריחות בחדר ההלבשה, ובחיי הלילה זה בעיקר אלכוהול, סמים והרבה בחורות. פיתויים שלא הכרת בעבר.
"מה אתה אומר? אז יש לי חדשות בשבילך. פיתויים תמיד היו מסביב, גם כשהייתי כדורגלן צעיר, אבל מבחינתי מירן והמשפחה הן העוגן, ואף פעם זה לא עניין אותי להסתכל על דברים אחרים. בחגיגות אליפות הלכתי לישון ב־12 בלילה. סמים ואלכוהול הם חלק מחיי הלילה - אבל אני יודע מה מעניין אותי, וזו המוזיקה. ממנה אני מתרגש.
"גם בכדורגל תמיד הייתי עממי ונגיש לקהל. גם עכשיו, כיוצר, כשאני בא לנגן והמפיק אומר לי 'הנה, שמנו לך את העמדה גבוה מעל כולם' - אני לא מסכים. אני ישר אומר שאני רוצה להיות בתוך הקהל, להריח אותו, להרגיש את הנשימות שלו. זה תמיד הייתי אני, את האהבה תמיד קיבלתי מהעם. כמו שאמרתי קודם, במשפחה תמיד היינו כאלה. לא השתנינו".
אבל אתה יודע, להיות יוצר לוקח זמן. אנשים לומדים ועושים את זה שנים.
"את מה שלוקח לאנשים אחרים שלוש שנים ללמוד אני למדתי בחצי שנה. אנשים היו המומים ממוסר העבודה שלי. בדרך כלל בחיי הלילה אנשים קמים מאוחר, מאחרים לפגישות. אני התייצבתי ב־9 בבוקר ואמרתי שאני רוצה ללמוד, להתפתח.
"זה משהו שלקחתי מהכדורגל. אין דבר יותר מחשל וקשוח מהכדורגל. זה מאצ'ואיסטי ומלא בכישלונות, אבל אם שרדת ולקחת משם את הדברים החשובים - אתה יכול להצליח אחר כך בכל דבר. אגב, זה לא נגמר במוזיקה, יש לי עוד הרבה דברים שאני רוצה להצליח בהם. סוף־סוף, אחרי הכדורגל, נפתח לי עולם שלם".
adir@israelhayom.co.il
