אזהרת הטייס הבכיר: "הסיבוב הבא מול איראן יהיה קשה יותר"

בקיץ 2022 מונה אל"ם א' לפקד על רמת דוד, בסיס חיל האוויר הגדול בצפון הארץ. הוא קיבל לידיו תוכניות לתקיפה בלבנון, רעיונות להפתעה באיראן, וגם עודכן לגבי המשימות שיוטלו במקרה שיצטרך לסייע בעזה. הוא רק לא דמיין שבמשמרתו המפות יהפכו לטיסות ולהפצצות בשמי טהרן.

"לא קינאתי בחבריי שסיימו תפקיד תוך כדי מלחמה", סיפר כשישבנו במשרדו לראיון סיכום לפני שחרורו מצה"ל. "ידעתי שיש דברים כבדים שצריך לעשות ושמחתי על ההמשכיות. כעת זה הגיע. אלה היו שלוש שנים שמשקלן רציני. לא חשבתי שכך ייראה התפקיד, אבל לא מדובר רק בסיפור שלי, זה סיפור של הרבה אנשים".

אין שחיקה אחרי לחימה ארוכה?
"בחודשים הראשונים אמרנו 'תמיד התכוננו לספרינט'. הרי במלחמה, בדרך כלל, אתה נלחם שלושה שבועות ומסיים. ב'צוק איתן' השווצנו כשנלחמנו 51 יום. פה אמרנו 'זה מרתון', וכל אחד היה צריך לסדר מחדש את התפקיד ולהבין איך מתנהלים מול המשפחה, מול האנשים שלך.

"התבגרנו בכמה עשרות שנים, ואם תסתובב בכנף תראה איש קבע שאחראי על הלוגיסטיקה או מפקד שמתעסק בפיקוח טיסה וכל אחד ייתן את הזווית שלו איך הוא ביצע את התפקיד שלו - ואף אחד מהם לא סופרמן. מצד שני, בכל פעם שנוספת משימה ללוח, אתה נכנס להילוך ומבצע".

ועדיין, צריך להחזיק את הקבוצה רעננה.
"לא מצאתי את עצמי נוזף בפקודים על חוסר מיקוד. השתדלנו לא להפסיק להזכיר למה אנחנו פה, שאין מישהו אחר שיילחם ושיש כעת כוחות בחאן יונס שצריכים אותנו מעליהם. אין אחד כאן שלא מבין שזה המאני־טיים, ואם הגבירו את הפעילות בסוריה והייתי צריך להעלות מ־70 ל־100 קמ"ש בערב אחד, אנשים התייצבו".

אין כאלה שאמרו "די"?
"זו מלחמה למתקדמים. בסוף לכולנו יש סף ומשפחות, והסיפור בעיניי הוא ויסות ורגישות. אין מקצוע אצלי שהוא לא קריטי, אבל יש עשרות רבות של משרתים שקיבלו תפירת חליפה למידותיהם. זה יכול להיות כלכלית, טיפול רגשי לילדים, או להסתכל על פיקוד אחד הגפים ולסדר אותו אחרת. פעם חשבנו בשחור ולבן ויצאנו מנקודת הנחה שאין באמת מגבלות ושאם מישהו מתחמק, הוא פחדן. היום מתחשבים יותר, זה 'תגיד מה אתה צריך כי אני חייב אותך'. התבגרנו".

הרגשתם מחסור בכוח אדם?
"אין כאן שום יחידה שירדה מכוננות ומפעילות. אין בחיל האוויר אנשי מילואים כשירים שהפסיקו לבוא. לפעמים אני קורא להם אחת לשבועיים להגיע ליום, ולעיתים לשבועיים אחת לחודשיים. רק שיש קבוצות שלמות שאני חייב להן הרבה יותר וצריך לתת להן יותר, ועדיין הן לא יפסיקו להילחם בשום תנאי".

לתת מה?
"90 אחוז מחיל האוויר הם תומכי לחימה ששמו הכל בצד, אבל הם לא מגיעים אף פעם לכותרות. הם עמוד התווך, הסוללה שיכולה להילחם בשבע זירות כמעט 700 יום מבלי להתעייף. אם הייתי יודע לתת להם יותר כדי שירגישו שאין פגיעה בצד הכלכלי, המשפחתי, הייתי עושה את זה ללא היסוס.

"לקחת מטוס עם מנוע אחד, לטוס 2,100-1,500 ק"מ ולחזור - עם כל הכבוד לטייס, זו עבודה של עשרות אנשים. מה שקרה בהכנה לתקיפה באיראן, בצד הטכני - תשתיות, לוגיסטיקה, רצף תפקודי - אנשים לא ויתרו על שום צעד כדי לייצר מכונה שאי אפשר לעצור. בלעדיהם היינו יכולים לדבר את עצמנו לדעת".

"האמנו במודיעין"

לפני המלחמה לא היה ברור עד כמה המכונה תתפקד. בימי מחאת הרפורמה המשפטית עמדו לא מעט אנשי צבא, ובהם כאלף אנשי חיל האוויר, ותמכו בהשעיית ההתנדבות למילואים.

אחד המוחים היה אל"ם (מיל') גלעד פלד, קודמו של אל"ם א' בתפקיד מפקד בסיס רמת דוד. פלד הודח, אבל הוחזר במהירות אחרי שהבהיר שלא עודד אי־התייצבות למילואים.
"לא אדבר בשם קודמי", אומר אל"ם א', "אבל נתקלנו במחאה בתקופה הנאיבית של 2023, וזאת היתה חוויה מורכבת. בסוף הקבוצה הקולנית לא היתה גדולה, אבל אחד האנשים כאן, רב־סרן צעיר, נתן משפט שלא אשכח: 'לא אוהב שמישהו לוקח את סמל החיל ומערב את דעותיו. שלא יחשוב לרגע להכניס מתחים לבית הזה'.

"היינו בכישלון הגנתי, והייתי משוכנע שכוח רדואן תכף יתקוף. כשלא הצלחנו להשיג את מפקד עוצבת הגליל, זה אישש לי את התחושה. הסתכלנו צפונה, וחיזבאללה לא עשה כלום. זה לא תירוץ, אלא מחשבה אוטומטית של מפקד - שכל הזמן מסתכל קדימה. חטפתי אגרוף כואב"

"הייתי שמח שהחיל לא היה מתערבב בפוליטיקה, אבל אומר בצורה הכי ברורה ומקצועית שאף פעם לא ירדנו מכשירות. גם מהצד המוחה ראיתי הליכה על הגבול. מצד אחד, הם רצו להרעיש, ומצד שני, כשהיה צריך, הם התייצבו. זה עצבן, העיק, אבל לא נגע בצד המבצעי, ומ־7 באוקטובר גם הרועשים הפכו למילואימניקים רתומים שאמרו 'זה הבית, ואני פה בשביל לשמור עליו'".

אז איפה חיל האוויר היה ב־7 באוקטובר? איפה אתה היית?
"הייתי פה. התעוררתי משגרה מוחלטת ולקח לי יותר מדי זמן להבין מה קורה. בדיעבד יודעים לומר שעשרות הדקות, בחלק מהמובנים שעות, היו כדי לסדר תמונת מצב, ואלה השעות שכל הרלוונטיות האווירית תפסה מקום. אם היינו באוויר מבעוד מועד, זה היה סיפור אחר לחלוטין. זה הזמן שצריך כדי לקחת כוח אווירי משמעותי, לא מטוס או שניים, אלא את כל עוצמת חיל האוויר, ולשים במקום מסוים. הזמן שלקח לי אישית להבין את המצב ואיפה צריכים אותנו, זה החלון שבו לא הייתי צעד לפני".

אתה יכול להסביר את המחדל?
"זה חומר לדוקטורט. אולי היה יותר מדי נוח להאמין שהמודיעין מוחלט. אולי בנינו על המחשבה שכשתישמע סירנת ההזנקה זה ישים אותנו צעד אחד לפני, ואולי גם כשהמתקפה החלה חשבנו שהעסק בשליטה. חיכינו לראות מה המשימה.

"80 אחוז מחיל האוויר נמצא במרכז ובדרום - ובצפון זה רק אני. חינכנו את עצמנו כבסיס שאנחנו הש"ג הצפוני של השמיים, ויצאתי מנקודת הנחה שאם הפתיעו אותנו ייתכן שכוח רדואן ואולי קלפים נוספים יישלפו במהירות. בסוף משהו בהתרחשות מתחת לפני השטח לא גרם לנו לצאת משגרה, והמון אנרגיה בוזבזה כדי לוודא שהזירה הצפונית לא מתפרצת.

"זה בעיניי חורג מגבולות השאלה הצבאית, וכל אחד מאיתנו, בטח מפקד בכיר, צריך לשאול מה היה יכול לחוש לפני, כי מהרגע שזה התפרץ זה היה על גבול המשימה הבלתי אפשרית להבין שהסיפור הוא בחדירה לניר עוז או במחסום ארז ולשם לשלוח כוחות".

לא היה מופרך לנחש שחיזבאללה ייכנסו למערכה.
"היינו בכישלון הגנתי, והייתי משוכנע שכוח רדואן מתחיל בעוד רגע לתקוף. נעשו באותו יום טלפונים רבים למפקד אוגדה 91 (עוצבת הגליל, א"ל), ובכל פעם כשלא הצלחתי להשיג אותו זה רק אישש לי את התחושה שגם שם קורה משהו.

"כשתפסנו את אוגדה 91 ממש הכתבנו לאנשיה מספרי טלפון, כך שבמקרה של חוסר שליטה ככה יזניקו אותנו. כל הזמן שאלתי 'כמה מטוסים מוכנים?' אבל הספיק לי להציץ החוצה כדי לראות שהבסיס מכפיל את עצמו בכמויות. מטוסים, מילואימניקים שלא ראינו 15 שנים.

"הסתכלנו צפונה, וחיזבאללה לא עשה כלום. הסרטים האלה רצים מיליון פעם בראש של מה יכולתי לעשות אחרת. זה לא תירוץ, אלא מחשבה אוטומטית של מפקד בצבא שכל הזמן מסתכל קדימה. חטפתי אגרוף כואב, אבל אני אחראי על ביטחון מדינת ישראל, ותודה לאל קמנו מהמכה ואנחנו ממשיכים להילחם. לכישלון יש תפקיד - והוא לא לחזור אחורה ולשחזר את הרגע ההוא, אלא להסתכל קדימה ולשאול מהיכן תגיע המכה הבאה".

יוכלו לתפוס אותנו שוב לא מוכנים?
"אחרי 7 באוקטובר אסור להגיד משפט כזה. היינו ולא ראינו את הדבר מתעורר, וכולנו הגבנו באיחור קטלני שעלה בחיי אלפי אנשים. אם כמפקד תתעייף לרגע, אתה צריך לזכור מה קורה כשאנחנו לא בשיא הדריכות. את אלה שהיו כאן ב־7 באוקטובר קל לרתום כשאתה אומר 'חבר'ה, זה עלינו'".

באותם רגעים היתה פאניקה?
"ראיתי יותר מקור רוח, ואני לא מדבר על עצמי. בבסיס היה ברק בעיניים. ראיתי אנשים שמבינים שזו משימת חייהם. לא ראיתי רפיון ולא התעסקות בפצעים, ולפעמים היינו צריכים לקחת אנשים שירגיעו טורים ווידאנו שהכל נעשה באופן מקצועי, כולל לשמוע את דעתם של החבר'ה הצעירים. אחרי 7 באוקטובר הדבר האחרון שאתה יכול זה לבטל דעה של אנשים צעירים".

רק ללחוץ "פליי"

עם תחילת התמרון במלחמה בעזה גיבש חיל האוויר הגדרת תכלית: כל כוח חמאס שינסה להילחם בכוחות צה"ל על הקרקע - יפגוש את אש המטוסים קודם. המטרה היתה לייצר מעטפת אש קרובה ואגרסיבית, כהגדרה הצבאית, לכל חטיבה.

באחת המשימות, אוגדה 36 עמדה להיכנס לרצועה מדרום לעיר עזה. על נתיב התקדמותה עמדה האוניברסיטה האסלאמית - קומפלקס בניינים גדולים שהמודיעין חשף שמתארגן בו כוח משמעותי של חמאס כמארב.

בחיל האוויר תוכנן מטס מורכב, שמטרתו להשמיד את הבניינים החשודים בתוך שתי דקות. כלומר, יעף שיטיל כמה עשרות פצצות בתזמון צפוף. כדי להפתיע את האויב, היה חשוב לתזמן את המטס במדויק מול כניסת הטנקים על הקרקע, כך שהמחבלים יתמקדו בכניסת האוגדה ויהיו בעמדותיהם כשהמטוסים יוצאים לתקיפה.

"כל מי ששלף כלי שיגן על איראן - טיפלנו בו. ראינו איומים, אבל ב־99 אחוז מהמקרים פגענו בהם לפני כן. זו לא היתה טיסת ארקיע לאילת. אלה מטוסים עם 4-2 טונות חימוש, שטסו עם מנוע אחד 1,800-1,600 ק"מ לכל כיוון"

מוביל המטס היה מפקד טייסת 105, ואל"ם א' היה ברביעיית המטוסים השנייה. לקראת המטס, אגב, גילו הטייסים שאחיו של מפקד הטייסת, שהוא קצין שריון, נמצא בכוח שנכנס קרקעית ושהוא מתוכנן לשהות במרחק מאות מטרים בודדות מהמטרה כשתותקף.

כשהמטוסים היו באוויר, התגלה מידע חדש ונדרשו שינויי זמנים, שגרמו, לדברי אל"ם א', ל"מורכבות בביצוע" והביאו את המטוסים לתקיפה על כמויות הדלק האחרונות שנשאו. בסופו של דבר, המשימה הוכתרה כהצלחה: המבנים שמהם הוצב המארב הושמדו, כשכוחות האוגדה נמצאים במרחק של פחות מ־700 מטר מהמתחם. אל"ם א' מעריך שבתקיפה המהירה סוכלו עשרות מחבלים.

העימות עם חיזבאללה הגיע בחודש ספטמבר לפני שנה, אחרי תקופה ארוכה שבה האויב הפגיז את יישובי הצפון ושלח כטב"מים לעומק ישראל. באחת הגיחות אפילו צולמו הבסיס ברמת דוד ולשכתו של אל"ם א' - תיעוד שעלה ברשת, כולל תמונה ישנה שלו. "אחת המחמאות הכי גדולות עבורי היא שהם השתמשו בתמונה ישנה, שבה אני עוד עם בלורית", אל"ם א' מחייך. "מהאיום עצמו לא התרגשתי. לא נראה שזה מסובך לראות איפה הבסיס ולדעת מי המפקד שלו".

אין פגיעה באגו?
"במלחמה שמים את האגו בצד. בהיבטים מסוימים לקח זמן להתארגן מול הכטב"מים של חיזבאללה. היו פערים מבצעיים שהיינו צריכים לתת להם מענה תוך כדי מלחמה, וכשאחת הטיסות שלהם הגיעה לרמת דוד - זו לא היתה הפתעה. ועדיין, כשראינו את הסרטון שהם העלו זה רק הוכיח שאנחנו צעד לפניהם, כי ראיתי במה הם התמקדו. טוב שהם התרכזו בנו, ולא בחיפה או בקריית שמונה. המקצוע שלנו הוא להתמודד איתם".

אתה חושב שהיינו צריכים להתעמת איתם לפני ספטמבר 2024?
"זאת שאלת השאלות. התנהגנו כמו סוסים פראיים, לא הבנו למה לא נכנסים. מהצד הצבאי והטקטי אמרנו 'רק תביאו', סמכנו על היכולות שלנו וידענו שנדע לעבוד תחת אש, אבל צריכים להיות צנועים גם מול הדרגים שמעלינו ולהגיד שיכול להיות שההמתנה הועילה. אולי הנזק ליישובי הצפון היה שונה, אבל ייתכן שהכניסה המאוחרת דווקא הרדימה את חיזבאללה. אמרו שאם ישראל טרם תקפה, אולי היא לא תתקוף. שמעת מדבריו של נסראללה, יומיים לפני שחוסל, שהוא בא לקרב איגרוף - ואנחנו באנו עם מאג".

השפנים של האויב

בגזרת לבנון, אל"ם א' מציין את סיכולו של סיד האשם ספי א־דין, ממלא מקומו של נסראללה, כאירוע משמעותי במיוחד. אחרי סיכולו של נסראללה הגיע מידע על מיקומה של מפקדת המודיעין המרכזית בביירות, שבה נמצאים בכירי מטה המודיעין של הארגון - ובהם א־דין.

לדברי אל"ם א', מאחר שלא היה מדובר בסיכול הבכירים הראשון, התנהגות היעדים לסיכול היתה מחמירה והפכה את תכנון התקיפה למורכב - השמדת בונקר באזור צפוף של ביירות, תוך וידוא שכל המתחם התת־קרקעי מושמד וקורס, ולצד סגירת כל נתיבי המילוט מהבונקר אל הבניינים שמעליו.

הצורך המבצעי היה לתזמן פגיעה של כמות נכבדת של פצצות חודרות, במשקל טונה כל אחת, בפרק זמן של שניות, בתקיפה מכיוונים שונים, בהפתעה, בלילה. המטס הורכב ממטוסי הכנף וממטוסי חצרים, וזמני התקיפה התעדכנו באופן דינמי עם השתנות המודיעין על מיקום הבכירים.

ההזנקה לביצוע הגיעה לבסוף תוך כדי ארוחות ערב השבת בטייסות. אל"ם א' היה מספר 3 ברביעייה שהובלה על ידי טייס מילואים. הביצוע היה תכליתי ועמד בכל הציפיות, תוך שניות מהטלת החימוש הראשון ועד לחימוש האחרון. כידוע, היעד סוכל - ביחד עם עשרות בכירים שהסתתרו בבונקר. בלבנון צה"ל סימן הצלחה.

"מול חיזבאללה היינו אגרסיביים, תכליתיים ומהירים, גם מול המשגרים בפאתי הכפרים ובתוכם. הגענו מהר לביירות ולמנהיגים. התקפנו אחרי עשורים שבהם הם בנו את האיום ופירקו את יישובי הצפון. כשאמרו לנו 'יאללה', אני חושב שגם הם לא הבינו כמה אנחנו מכירים אותם ומסוגלים".

מה לגבי הפעילות שחה"א ביצע בסוריה?
"אפשר להגיד שהיו גיחות רבות מטעם הבסיס. בעקבות מיקומו, כבסיס הצפוני ביותר בארץ, תקפו המון בגזרה הזו. אני לא אוכל לפרט ספציפית".

יכולות הצבא באופן כללי הפתיעו אותך?
"תזכור את 7 באוקטובר. לכל גאדג'ט ולכל פיסת מודיעין אחראיים אנשים, לטוב ולרע. זה שיעור בצניעות. הייתי במשך שש שנים במטה המבצעי והכרתי את הזירה הצפונית ואת היכולות, ולכן לא הייתי מופתע. להפך, הרגשתי שמוציאים אותן לפועל. עם המודיעין שאמ"ן מביא, כשאנחנו צעד לפני האויב, אפשר לעשות דברים נועזים.

"זה הסיפור הישראלי, כשאתה מבין שאם לא תחצוץ בין האויב לאזרחים, יהיה רע. אנחנו מסוגלים לתת פתרונות דמיוניים. אני מוריד את הכובע בפני יוזמי המבצע בעומק סוריה, בתחילת ספטמבר שעבר, שבו השתתפנו".

אל"ם א' מתכוון למבצע "רבות הדרכים", שבו כוחות קומנדו וחיל אוויר תקפו מתקנים איראניים בצפון־מערב סוריה: "כל הכבוד למביאי המודיעין והרעיון ולמי שנתן את האישור".

גם לטוס לאיראן זו חתיכת החלטה.
"במלחמה ציפיתי לפגוש את כל הקשיים והאתגרים. יש סשנים של עשרות שעות ופק"לים כתובים ותחקירים על אנשי צוות שלא חוזרים, והפתעות ושפנים שהאויב יידע לשלוף, וכמובן פגיעה קשה בעורף. מה שנקרא אויב אחר.

"נתקלנו במחאה בתקופה הנאיבית של 2023. הקבוצה הקולנית לא היתה גדולה. הייתי שמח אם החיל לא היה מתערבב בפוליטיקה, אבל אף פעם לא ירדנו מכשירות. היו כאלה שרצו להרעיש, אך כשהיה צריך - הם התייצבו. זה עצבן, העיק, אבל לא נגע בצד המבצעי"

"מצד שני, בבוקר 12 ביוני, במפגש עם המפקדים, אמרתי להם 'אני יודע מה הכנו ואיך התכוננו. לא יודע מה יהיה המחיר, אבל אני בטוח שאנחנו נפרק אותם'. האנשים הכי טובים שאני מכיר עבדו הרבה זמן כדי להכניס שכל ותבונה מבצעית ופיקודית לנוהל הקרב, ורק היה צריך ללחוץ 'פליי'. הבנו שייתכן שיהיה מחיר ושלא כולנו נחזור, אבל לא דמיינתי שמשמרות המהפכה יעצרו אותנו".

זה נראה כמו טיסת ארקיע לאילת.
"ההתנגדות היתה פחותה משחשבנו. הצלחנו בזכות מודיעין מדהים שקיבלנו. זו תוכנית שבחלק מהמובנים עבדו עליה במשך עשורים. הצלחנו להיות צעד אחד לפני האויב, אז כל מי ששלף כלי שיגן על איראן - טיפלנו בו. ראינו איומים, אבל ב־99 אחוז מהמקרים פגענו בהם לפני. זו לא היתה טיסת ארקיע לאילת. אני מזכיר שאלה מטוסים עם 4-2 טונות חימוש, שטסו עם מנוע אחד 1,800-1,600 ק"מ לכל כיוון".

איך מעבירים את הזמן עד איראן?
"בהלוך הזמן עובר בטיל, כי אתה עסוק, דרוך ומחשב כל ליברה של דלק כדי לראות שהכל מתאים לגובה, לנתיב, לזמנים, לרוח, למתדלק. כשאתה נלחם נגד חיזבאללה, מהרגע שאתה ממריא בתוך ארבע דקות ההפצצות בדרך.

"כעת אתה בדרך למשימה שלוקחת יותר משעת טיסה עד לחציית גבול איראן, ואז עוד עשרות דקות עד ליעד, ולפעמים דברים השתנו אחרי שהמראת. איום שחשבת שהוא שם, זז לכאן. אתה עוקב אחרי כל פיפס. אחרי התקיפה, כשחוזרים וחוצים את הגבול, משם זה נראה כמו נצח. מה עושים? שומרים על חדות ומסתכלים על הנוף שמתחת".

סיימנו את העבודה?
"זאת שאלה שצריך להפנות לאחרים. אמרתי לאנשיי שיש סיכוי שלמלחמה יקראו 'איראן הראשונה', ואותה עשינו היטב, וככל שנתכונן היטב לשנייה - כך קיים פחות סיכוי שהיא תקרה או שלצד השני תהיה יוזמה. אני מכבד את האיראנים, הם האויב הגדול שלנו והם לא נעלמו.

"ב־13 ביוני, ב־02:54 לפנות בוקר, החלה תחרות הלמידה לדבר הבא. אם נהיה שאננים נישחק, וזה יביא אותנו לנקודה מסוכנת. הרי חלק מהכלים שבהם השתמשנו כבר לא רלוונטיים, כי הם יידעו להתמודד איתם, וצריך כלים חדשים ולהניח שהפעם הבאה תהיה יותר קשה. ועדיין צריכים לנצח, כדי שיבינו שלא כדאי לנסות שוב".

כשאני שואל איזו זירה היתה המאתגרת ביותר, אל"ם א' משיב: "תשאל טייס או נווט ולא בטוח שהם יגידו איראן, אלא השתתפות במבצעי חילוץ או הסרת איום על כוחותינו. כי כשאתה תוקף במרחק של 180 מטר בפצצה של טונה זה מדויק כל כך, ויש המון דברים שעלולים להשתבש. אתה צריך להיות במיטבך כדי לחלץ את אחיך, והיו לא מעט סיפורים קשים".

"לפעמים אנחנו טועים"

ביום שנפגשנו, פגזי טנק ישראלי פגעו בבית חולים בחאן יונס והרגו, בין השאר, עיתונאים.

איך טייס יכול להיות בטוח שאין במבנה חפים מפשע או חלילה חטופים?
"שאלת ביטחון החטופים או אזרחים עומדת לנגד עינינו כל הזמן. יש לנו יכולות לוודא שאם יש ספק, נדע להתמודד איתו ולא נתקוף. זאת מערכת שלמה שמייצרת את המידע".

ביולי 2024 פורסם סרטון שבו צולמו הבסיס ברמת דוד ולשכתו של אל"ם א', תיעוד שגם עלה ברשת. "אחת המחמאות הכי גדולות היא שחיזבאללה השתמש בתמונה ישנה, כשאני עוד עם בלורית. מהאיום עצמו לא התרגשתי. לא נראה שמסובך לראות איפה הבסיס ולדעת מי המפקד"

אפשר באמת לשלוט?
"מודיעין הוא לא העולם שלנו, אבל אלה שאלות שעולות לפני כל תקיפה: איזו מטרה צריך להשיג ואם יש דרך לשנות משימה כדי שלא נסכן אף אחד - ורק אז ממריאים. אנחנו מזכירים שהאחים והאחות שלנו במנהרות ואנחנו מחזירים אותם, ואם כוחות גולני נמצאים מעבר לקו אני אהיה מעליהם וכשיגידו שהם מאוימים לרגע לא אוריד כוננות. כל פצצה של טונה מקבלת טיפול מדויק ומקצועי, ואין דבר שנעשה כלאחר יד".

ניתן להבדיל בין מחבל לחף מפשע?
"תלוי באיזה נשק משתמשים. יש מערכות שמזהות את צבע החולצה, ויש מערכות, כמו מטוסי קרב שתוקפים ממרחק, שבקוקפיט שלהם קשה להבדיל בניואנסים. אבל יש תהליך סדור שבודק מהצד המודיעיני את המטרה ומה הוודאות לגבי הימצאות בלתי מעורבים. זה מגיע עד לסוגיות משפטיות.

"אנחנו יודעים מה התנאים שבהם נפעל עד לרמת דיוק של סנטימטר ואיזה מרווח טעות יש. אם מסכלים בכיר בחמאס, אם מסירים איום של מרפסת שממנה יורים נ"ט, או בחילוץ כוחות, אני אהיה אגרסיבי, ואם יש מחסן שאפשר לתקוף גם מחר, אני אדע להכניס את השיקול הזה לסיטואציה. יש מערכות שבודקות שהכל מאוזן ומידתי, ועדיין אני בטוח שלפעמים אנחנו טועים גם עם פצצה של טונה. אנחנו עובדים הכי מדויק עד שהטייס לוחץ על כפתור התקיפה, ולא מערבבים רגש".

עד כמה הצבא שלנו מוסרי?
"אני עושה את המקסימום ולא מתחבא. אנחנו זוכרים שאנחנו פועלים בלב אוכלוסייה אזרחית, ושום טייס, או לוחם, לא רוצה לעשות משהו מחוץ למשימה הצבאית המדויקת. אני מזכיר שאנחנו מגינים על הבית, ושהמחבלים עושים הכל כדי להיטמע באוכלוסייה אזרחית. אנחנו פועלים נגד איום, ולא עומדים מנגד. לא לפעול זה הדבר הכי פחות מוסרי. זה מה שאנחנו תמיד מזכירים לעצמנו, ואני סומך על המערכת שכל משימה עוברת את התהליך הקדוש".

איזה רגע אתה לוקח מהשנים האחרונות?
"טסתי עם נווטת מילואימניקית באחת הגיחות לאיראן. רגע לפני שיצאנו מהדת"ק (דיר תת־קרקעי, א"ל) למסלול, הקצין הבכיר על הקרקע דאג שאראה שהמתדלקים הם טכנאים חרדים. אף אחד לא תכנן, זה קרה תוך כדי מלחמה. צוות חרדי שהכין את המטוס ואיחל לי 'בהצלחה'".

פעם נשים וחרדים נחשבו מדע בדיוני בחיל האוויר.
"זו הנקודה. מה שיש לנו הוא העוצמה האנושית, ואיתה ננצח. יש לנו דת"ק חרדי, ועכשיו אנחנו פותחים את השני שמכיל כוח אדם מדהים באיכות וביכולות. אתה פוגש חלק מהם באחד על אחד, והם מדקלמים ציונות וערבות הדדית, צמאים לזה".

אתה עדיין אוהב לטוס?
"זה אחלה תחביב, אני ממליץ. כל טיסה היא אירוע חדש שדורך אותך. גם אחרי יותר מ־3,000 טיסות, עוד לא התרגלתי. דיברתי על תומכי לחימה, ואני באבו אבוהה תומך לחימה. אני אחראי על כך שיהיה כל מה שצריך כדי להילחם, והמקצוע שלי הוא פיקוד. זה לא מתיש, זו זכות ענקית".

•••

אל"ם א', נשוי פלוס שתי בנות, העביר לאחרונה את המשפחה לבית חדש. כשאמרתי לו שלפחות המשפחה תראה אותו יותר, המפקד, בן 45, נסדק. "אשתי תגיד שהיא שמחה שתהיה על כתפיי פחות אחריות. היא תספר שהיא רואה אותי נדרך בכל שיחת טלפון, וכעת אולי תגיע מעט רגיעה. אבל אם הייתי אומר שבמקום שלוש שנים התפקיד הזה יימשך חמש שנים, היא היתה אומרת 'כמה שצריך'. נתת את הדקירה בסוף".

משפחה מעל לכל?
"מעל לכל". 

eyal1iris@gmail.com