ואז מרגי גילה את האמת: "מבחוץ הכל נורא נוצץ, בפנים - עכברים ולכלוך"

המלחמה עם איראן תפסה את יהונתן מרגי, כמו את כולנו, לא מוכן. רגעים לפני שעלה בפעם הראשונה לבמה במסגרת סיבוב ההופעות של המותג "Sofar Sounds", שהכיר לעולם אמנים כמו בילי אייליש וסברינה קרפנטר - כשהמשפחה והחברים בארץ מחפשים מחסה ובת הזוג, אנה זק, מתקשרת בפאניקה בשיחת פייסטיים - הוא קיבל תזכורת כואבת לתחושת הזרות והשונות של הישראלי המצוי בחו"ל.

"זה קרה 30 שניות, אולי דקה, לפני שהייתי צריך לעלות לבמה", הוא מספר עכשיו, בביקור נדיר יחסית בארץ, ימים לפני שישוב ללוס אנג'לס, מקום מושבו בשנתיים האחרונות. "פתאום התרעות על אזעקות. ממש הרגשתי איום ממשי, לפחות מבחינת החוויה האישית שלי ומהשיחות שלי עם המשפחה. הבתים שלהם רעדו מהטילים ומהיירוטים. הרגשתי חוסר אונים ושאני לא באמת יכול לעשות הרבה חוץ מלנסות להרגיע, וגם את זה אני לא יכול לעשות עכשיו, כי אני נמצא רגע לפני הופעה ראשונה בטור באל.איי.

"אז אני עולה לבמה וקופא, ואז אומר לקהל: 'קיבלתי עכשיו התרעה על כך שיש אזעקות במדינה שלי, ואנשים שאני אוהב חווים כרגע מלחמה'. אמרתי שזה מאוד מבלבל לעמוד ככה על במה, אבל דווקא מצב כזה מזכיר לי עד כמה מוזיקה יכולה לחבר. היו שם גם כמה ישראלים בקהל, והרגשתי שהם מבינים מאוד למה אני מתכוון".

היו גם תגובות עוינות מצד הקהל? הרוב שם לא ישראלים.

"לא הרגשתי תגובות עוינות. אולי היו כאלה ולא שמתי לב. אבל בסוף ההופעה שמעתי שחבר'ה מההפקה אמרו שהתבטאתי פוליטית על הבמה ושאנשים הרימו גבה. יש לי הרבה סיטואציות כאלה".

למשל?

"יש מלא סיפורים, לי לפחות, על אמנים מאוד גדולים שהייתי אמור להיות המופע הפותח שלהם, וכל העסק התבטל ברגע ששלחנו לצוותים שלהם את הדרכונים שלנו. אבל בסוף במוזיקה יש משהו שהוא ללא תנאי. אני רוצה להאמין שכשאנשים יאהבו אותי בגלל המוזיקה שלי שם ויגלו שאני ישראלי, הם יגידו 'אולי אני אוהב את ישראל'. מבחינתי זו הזדמנות לגרום להם להבין או להבדיל בין ישראלים לבין ממשל שהם לא כל כך מתחברים אליו".

"כשאני פוגש בלוס אנג'לס מפיקים, כותבים ומוזיקאים, אני מדבר איתם על פסטיבל הנובה. בתור מוזיקאי אני מרגיש שזה הדבר שיחבר אותם לנושא, כי זו מוזיקה, זה לא קשור לפוליטיקה. ואנשים בעולם לפעמים עיוורים לזה. זה משגע אותי"

מצד שני, תראה את נגה ארז. אמנית פופולרית ומוערכת בחו"ל, שמתמודדת עם ביקורת ומחאות עכשיו רק כי היא ישראלית.

"אני רוצה להאמין שבסוף המוזיקה תנצח את הקשיים האלה ודווקא תמיר אנשים. אולי זה יפתח להם את הראש. מה אני אגיד? שאשנה את מה שאני עושה או את מי שאני בגלל זה? לא, אני אמשיך ואני מאמין שזה יכול להצליח גם כך. אני גאה להיות ישראלי. כשאני עולה לבמה, זה דבר שאני אומר. אם אתה כמוני ולא אכפת לך מאיפה מישהו אחר מגיע, אז תהיה בקהל שלי. אם אתה לא כזה - אז אל תהיה".

המציאות הנוכחית והמוניטין הישראלי מערימים ויערימו קשיים. לפעמים יש הרגשה שמדובר בקרב אבוד.

"באופן כללי אני בן אדם שמשתדל לא לחשוב שהכל נגמר. אני מבין את התחושה הזו, לפעמים גם אני מרגיש ככה, ואני לא יודע אם אוכל אי פעם לשכנע אנשים ולספר את הצד שלנו. יש הרבה אנשים שאני פוגש שם שזה לא משנה מה אומר להם באותו הרגע, מה שחשוב להם זה להרגיש שיש להם משמעות. וכרגע המשמעות היא להציל חיי אדם, לעמוד לצד אנשים בעזה, שמבחינתם מתים. זה לא שהם יורדים לעומק הדברים, הם לא מבינים את מורכבות הקונפליקט.

"בחיים אין שחור־לבן, אבל יש דבר אחד שהוא דווקא כן שחור־לבן, וזה שיש פאקינ' חטופים במנהרות עכשיו בעזה. חפים מפשע שלא עשו שום דבר לאף אחד, ושאלוהים יודע מה עושים להם ומה קורה להם כרגע. כשאני פוגש מפיקים, כותבים ומוזיקאים שם, אני מדבר איתם על פסטיבל הנובה. בתור מוזיקאי אני מרגיש שזה הדבר שיחבר אותם לנושא, כי זו מוזיקה, זה לא קשור לפוליטיקה. ואנשים בעולם לפעמים עיוורים לזה. זה משגע אותי".

יש מישהו מהגיבורים המוזיקליים שלך שאכזב אותך?

"מבאס אותי שפיניאס, אחיה של בילי אייליש (ושותפה ליצירה; ע"פ), עושה דברים אפילו טיפה יותר חמורים מבילי עצמה. הרבה פעמים הוא מפרסם פוסטים מעמודים שאם אתה נכנס אליהם, אתה רואה שיש בהם תוכן אנטישמי לכל דבר ועניין. אז אתה שואל 'רגע, אתה לא צולל לעומקם של הדברים שאתה אומר?'. זה מסוכן, זה מפלג בין מיליוני אנשים, בסוף זה יוביל לכך שמישהו יתנקש במישהו.

״זה מבאס אותי שלהיות מישהו שיש לו דעה על מה שקורה היום בעולם חשוב יותר מהדעה עצמה. לאמץ זהות זה דבר שכל אחד רוצה, לא משנה מה, וזה לפעמים בא על חשבון האמת או הצדק. אם היו לי יותר סיטואציות לשבת עם פיניאס ולדבר איתו, אולי זה היה משנה אצלו משהו. להגיב לו עכשיו באינסטגרם לא יביא לשום שינוי. פגשתי אותו פעם באחד האירועים בלוס אנג'לס. השאלה שלו אלי היתה אינטליגנטית: הוא הבין שאני מישראל ושאל אותי איך זה לנהל שתי קריירות ואם זה קשה".

בואו נודה באמת

אם להודות באמת, עוד הרבה לפני המלחמה שממאנת להסתיים, זה לא שהעולם חיכה למוזיקאים מישראל בזרועות פתוחות. את אמני הארץ קשה להאשים בכיבוש טריטוריות זרות, בטח לא את ארה"ב הגדולה, שאליה עבר מרגי, 25, במהלך יולי 2023, כשהוא מוכן להסתער על העולם - רק כדי לגלות שהתזמון שלו, איך נאמר, לא ממש אידיאלי.

"יש המון פגישות שאנחנו מקיימים במטרה להכיר אנשים. אני מגיע לסשנים באולפנים עם אנשים שלפעמים אני לא מכיר. גם כדי לנסות לכתוב משהו יפה, אבל גם כדי להכיר ולפתח מערכות יחסים שם"

לא שיש לו אשליות: גם אם הכוח שמאחוריו הוא איש העסקים, המפיק והמיליארדר חיים סבן - הצוות שלו (שמונה גם את מנהלו האישי, איתי חרובי, שליווה אותו עד אמריקה ועשה בעצמו רילוקיישן לעיר המלאכים) מודע לכך שבכל הנוגע לפיתוח קריירה בינלאומית, מדובר בדבר שלוקח זמן. פה פגישה, שם היכרות. הצלחה אמיתית היא דבר שנבנה לאט, הם יודעים זאת היטב, ובדרך חוגגים הצלחות נקודתיות. אחת מהן היא "Living Room" - הדואט שלו עם יוצאת "אמריקן איידול" מרי ג'ו יאנג, שעוד בטרם יצא באופן רשמי נהיה להיט טיקטוק.

"מרחב מחיה", בתרגום לעברית, התקבל באהבה ובצפיות אינספור ברשת החברתית שנחשבת לזירת הקרב החשובה ביותר היום בשוק המוזיקה העולמי. כולל ניתוחים ופרשנויות מעמיקות, וגם הבלחות של תרגום קלוקל משעשע, שמתרגמות את מילות השיר לשורות כמו "אחרי כל מה שעברתי, אני עדיין נותן לך סלון".

ויש גם אלבום חדש בעברית שחושף, בטח לא בפעם הראשונה, את הוורסטיליות המוזיקלית של אחד הזמרים האהובים בארץ. את מרגי אוהבים לקטלג כ"כוכב פופ", אבל גם הוא מבין, אולי יותר מכולם, את החשיבות של לא להיתקע בהגדרות. כפי שכבר הוכיח באלבומיו הקודמים, הוא יכול לדלג בקלילות בין רוק לאר אנ' בי, להישמע רגע אחד כמו הארי סטיילס ובאחר כמו סטיבי וונדר.

"ציפור יוצאת מכלוב", הוא מתאר את תהליך כתיבת החומרים החדשים וההקלטות, "תחושה של חופש אחרי תקיעה מסוימת". אולי זה קשור לפרידה שלו באביב האחרון מחברת "גאגא בוקינג", שניהלה אותו אמנותית בשבע השנים האחרונות.

"קורה שלפעמים דברים לא מסתדרים וזה בסדר", הוא אומר בדיפלומטיות. "מערכות יחסים מתחילות ונגמרות, זה קורה. היו לי הרבה פרידות בחיים, וזה דבר שמתפתחים ממנו. האנשים שעובדים איתי עכשיו גם הלכו איתי במהלך הדרך, אז אני לא מרגיש שהחלפתי אנשים בצוות שלי. פשוט עם חלקם הפסקתי לעבוד. זה מפחיד, ברור, אבל עשיתי הרבה דברים מפחידים בחיים שהיה בהם סיכון עבורי. גם לעבור לארה״ב".

עיר המלאכים

נאמן לקונספט הפרידה והזרות, השירים החדשים גם משופעים בטקסטים אישיים, שעוסקים באופן ישיר, כן ופגיע בחוויית הריחוק שלו מהארץ, מהחברים ומהמשפחה. בתחושת המרוץ ובדואליות שבין הקריירה המבוססת והמצליחה שיש לו בישראל, לבין זו שהוא וסבן, דמות אב ומנטור עבורו, עובדים על לבנות לו בחו"ל.

"ברגע שמפרסמים משהו לא נכון עליי ועל אנה, פתאום אנשים סביבנו מתחילים לשאול שאלות. כמה שאתה עצמך לא תיתן לזה להשפיע עליך, בסוף זה יגיע לקרובים אליך. למדנו להגיד 'אל תאמינו לכל דבר'"

מדובר בניהול אופרציה מתישה למדי, שכוללת, למשל, פגישות מטה יומיות בכל בוקר ומעבר על תוכניות ועל לוחות זמנים. "כמו חברת הייטק", הוא מתבדח. "זה אולי נראה לאנשים בצד כאילו אני קם בבוקר, עושה הופעה בערב וזהו, אבל זה חלק ממכלול דברים שאני צריך לעשות. יש גם מינגלינג, שזה דבר שאני לא יודע אם אני בהכרח אוהב לעשות. יש הקלטות באולפן, שזה ממש הממתק בסדר היום. יש לי צוות יחסית גדול שם, הרבה אנשים שנותנים מהזמן ומהמשאבים שלהם.

״יש המון פגישות שאנחנו מקיימים במטרה להכיר אנשים, וסשנים באולפנים עם אנשים שלפעמים אני לא מכיר. גם כדי לנסות לכתוב משהו יפה, אבל גם כדי להכיר ולפתח מערכות יחסים שם. ככל שאני נמצא שם יותר, אני מבין כמה זה קשה וכמה שזו דרך ארוכה ממש. זה תהליך, כמו לשתול זרע ולאט־לאט לראות ניצן גדל. להשקות אותו בכל יום, לא להתייאש. ולא, אין לי ימי חופש".

לא נשמע זוהר במיוחד.

"לוס אנג'לס הפתיעה אותי מאוד. כשאתה רואה אותה בסרטים, אתה מדמיין מקום נוצץ, אתה חושב הוליווד. אבל הוליווד זה מקום שיש בו בעיקר זונות ועכברים. אני לא רוצה שייקחו את זה למקום לא נכון, אבל בסוף זה מקום מאוד לא נוצץ. שדרת הכוכבים שכולם מדברים עליה היא מקום מאוד מלוכלך. יש הרבה הבטחות וזה נורא נוצץ מבחוץ, אבל בפנים יש הרבה מאוד קור".

זו גם חוויה שיש בה המון בדידות.

"כן, זה יכול להיות מאוד בודד. אלא אם יש לך את המעגל שלך ואת האנשים שאתה מאוד אוהב איתך. איתי סיכן הכל ועבר איתי לשם, וזה ביג דיל. יש לי גם הרבה חברים שם שהם לא ישראלים. אני מרגיש שזכיתי, כי יש לי הרבה חברים מוזיקאים מהארץ שעברו גם הם: אם זה ג'ורדי, יובל מעיין שכתב איתי בארץ, או הגיטריסט שלי גיא קופרמן. גם יונתן לינב, הקלידן שלי לשעבר, עבר ללוס אנג'לס, וגם השחקן עמית רהב, חבר שלי עוד מלפני כן, שגם הוא עבר עכשיו. אנחנו חבורה כזו, עושים ארוחות שישי יחד ומרגישים טיפה יותר ישראל ובית".

אבל זה לא באמת כמו בארץ. בישראל יש סביבך היסטריה, פה זה לא המקרה.

"כן, ההופעות כאן מאוד שונות מההופעות שאני רגיל לקיים בארץ. בפגישות אני צריך לספר בכלל מי אני ומה השם שלי, מאיפה אני מגיע. דברים שלא הייתי צריך לעשות בכלל עד היום".

אתה צריך להרשים אנשים מאפס עכשיו.

"לגמרי. זה קונפליקט, כי אני מרגיש שאני עושה מוזיקה שאני אוהב, אני לא מחפש להרשים אף אחד. אבל אני יוצא עכשיו מאזור הנוחות שלי וצריך לעשות דברים שבתכלס אני לא כזה מתחבר אליהם באופי שלי. אם זו פעילות ברשתות החברתיות - לפתוח מצלמה, לדבר על עצמי ולהעלות סרטון. אתה ממש צריך לתפוס את תשומת הלב של כולם שם, בתור מישהו שהם לא מכירים והוא חדש לחלוטין בנוף שלהם. פה (בישראל; ע"פ), מעצם זה שאני עומד להוציא מוזיקה חדשה יש כבר אנשים שמחכים לזה".

זה שוק יותר תחרותי שם. אתה שוחה עם כרישים.

"מוזיקה היא דבר שאני משתדל לא לשייך אותו לתחרות, עד כמה שאני יכול. וזה מצחיק, כי אני אומר את זה בתור מישהו שהתחיל את הקריירה בתחרות מוזיקה".

זה מקרקע? שם בפרופורציות? פוגע באגו?

"אם תשאל את אבא שלי, את המנהל, החברים, המשפחה שלי - הם יגידו לך שעצם זה שיש לי אותם מתחילת הדרך, מאוד קרקע אותי. לא היו צריכים להנחית אותי יותר מדי בשנייה שהייתי למעלה. כי ההצלחה היא משהו שקרה לי, אבל היא חיצונית לי, היא לא קשורה אלי. זה פשוט דבר שקרה ועכשיו אני צריך להתמודד איתו.

״אם אני הולך עכשיו למסעדה ויש פתאום המולה, זה לא משהו שאני מרגיש שקורה כי אנשים התאהבו בי. הם לא מכירים אותי, הם מכירים את המוזיקה שלי ואיזושהי פרסונה שהיא מרגי. אבל יש הבדל בין מרגי לבין יהונתן. ואני חושב שהבידול הזה ביניהם הגיע מהמשפחה שלי עוד לפני שעברתי לחו"ל. המעבר רק יצר הרגשה של גושפנקה. הרגשתי 'אוקיי, אני יכול עכשיו ללכת לראות איזה סרט לבד, ללכת למסעדה לבד, לשבת בין הרבה אנשים בלי שאף אחד יכיר אותי'. זה דבר שאני אוהב לעשות".

לפעמים אתה מתבאס ואומר "לא מזהים אותי"?

"תראה, אשקר אם אגיד לך שלא הייתי מקווה שהם יכירו אותי, כי זה היה אומר שעשיתי משהו טוב ושהמוזיקה שלי הצליחה. ברור שהייתי רוצה, אבל יש בזה גם משהו נחמד, כי ככה אני מרגיש כמו אחד מכולם".

יהונתן, סע הביתה

האנונימיות החדשה היא לא הסיבה היחידה להתגעגע לארץ. כבר כמעט שנתיים מרגי מנהל מערכת יחסים עם הזמרת ומשפיענית הרשת אנה זק - בעצמה כוכבת פופ עסוקה ובמקרה מי שממותגת על ידי התקשורת הישראלית, המעריצים ומי לא בעצם, כ'אויבתה המושבעת של נועה קירל, האקסית המיתולוגית של מרגי'. השניים מנהלים מערכת יחסים בשלט רחוק, שבמסגרתה הם נפגשים לכמה שבועות, בעיקר כשהוא מגיע לישראל או בגיחות שלה ללוס אנג'לס אחת לכמה חודשים.

"בחיים אין שחור־לבן, אבל יש דבר אחד שהוא דווקא כן שחור־לבן, וזה שיש פאקינ' חטופים במנהרות עכשיו בעזה. חפים מפשע שלא עשו שום דבר לאף אחד, ושאלוהים יודע מה עושים להם ומה קורה להם כרגע"

בחורף הקרוב ייצא להם לבלות קצת יותר זמן יחד, במסגרת פסטיגל 2025 שבו יככבו. בראיון שהעניקה למוסף זה בחודש שעבר, סיפרה זק על שיחות פייסטיים שהיתה מנהלת איתו בפאניקה מהממ"ד שבביתה. באותו מעמד גם סיפרה על מחשבות מעבר שלה ללוס אנג'לס בעקבות הקשר. הוא, מצידו, כתב והקדיש לה את "מלאך" - סינגל ראשון מתוך אלבומו החדש שייצא בשבוע הבא. אולי זה מה שיוריד מהם סוף־סוף את הקישור האינסטינקטיבי לקירל.

התגובה המיידית של רוב האנשים לקשר שלך ושל אנה היתה להניח שזו זוגיות מטעמי יח"צ.
"אני מרגיש שגם בנושאים האלה חוויתי כל כך הרבה ביקורת, אם זה בקשר עם נועה ואם במערכות זוגיות אחרות שהיו לי, שלא ציפיתי בכלל לשום דבר אחר. לא נראה לי שיש מישהו שיאמין ברצינות שאני אעשה משהו כזה בשביל יח"צ".

בכל זאת, זה נשמע כמו סיפור טוב מכדי להיות אמיתי, עם היריבות שלה עם האקסית שלך.

"כל הסיטואציה הזו מרגישה כמו דבר שנופח ויצא מהקשרו, במלא מובנים. זה בכלל לא מעסיק אותנו ביומיום שלנו. במיוחד בכל הנושא של נועה ושלי, כי יש הרגשה שכל אחד מאיתנו עבר הלאה מזמן. לכל אחד מאיתנו היתה עוד זוגיות לפני הזוגיות הזו. זה מרגיש כמו איזשהו סיפור מעולם ישן".

אבל אתם גם משתמשים בזה. באינסטגרם שלך כתבת לא מזמן "הייתי תקוע במערכת יחסים רעילה" כטיזר לשיר חדש.

"כן, אבל השיר לא נכתב עליה".

נכון, אבל אתה יודע שאנשים יסיקו מסקנות או יתחילו לחפש עוד רמזים. גם נועה עושה את זה.

"בסופו של דבר, אני כותב על מה שבוער לי ועל מה שקורה בחיים שלי. אני לא חייב להסביר תמיד, וזה חלק מהקסם של מוזיקה, אנשים יכולים לקחת אותה לאן שהם רוצים. אם הם רוצים לקשר אותה למשהו - זו בחירה שלהם, אבל התקווה שלי היא שהם דווקא יחוו ממנה משהו שיכול לעזור להם. דברים כאלה יכולים להיות מסוכנים למערכת יחסים, כי ברגע שמפרסמים משהו לא נכון עלינו, פתאום אנשים סביבנו מתחילים לשאול שאלות. כמה שאתה עצמך לא תיתן לזה להשפיע עליך, בסוף זה יגיע לקרובים אליך והם ישאלו אותך על זה. למדנו להגיד 'אל תאמינו לכל דבר'".

כשהשמועות על מותו של פול מקרטני צצו, למשל, הביטלס החליטו לשתול לכך רמזים בשירים שלהם. זו לא פרקטיקה חדשה.

"התעשייה הזו לימדה אותי לא לצאת מנקודות הנחה. יכול להיות שגם הביטלס לא התכוונו לעשות את זה, זו לא עובדה. על עצמי אני יודע להגיד שאני לא עושה את זה. להשתמש במשהו שהיה הזוגיות שלי, חלק מהחיים שלי, והיה הדבר הכי חשוב לי בעולם, בשביל לקדם את הקריירה שלי - מרגיש לי כמו דבר לא אתי. זה מרגיש לי כל כך רעיל לעשות את זה. לפחות עבורי, באופי שלי, זה משהו שלא יעלה על דעתי. אנשים יכולים לחשוב מה שהם רוצים, אני לא שופט אותם. אבל אם מעניין אתכם לדעת את האמת, אז תשאלו ואגיד לכם".

כשאתה ואנה נהייתם זוג, ידעתם שזה יהיה מורכב מהרגע הראשון?

"כשהתחלנו לצאת הרגשנו ככה. אני זוכר שאמרנו זה לזו הרבה פעמים 'יש בעיה'. זה משפט שהיינו אומרים כל הזמן, אבל בסוף האהבה חזקה מכל. לא היתה לנו כל כך ברירה. התאהבנו. אמרנו 'וואו, היינו מעדיפים לא להיכנס לזה, יש לנו הרבה דברים לעשות ולסדר כדי להיות ביחד'. אנחנו גם לא גרים באותו מקום בכלל, שני קצוות שונים של העולם".

ליומיום יש משמעות בבנייה של קשר. המרחק לא מפריע לכם להתקדם לשלב הבא?

"אנה ואני הכרנו ממש בתחילת המלחמה. בכל הזמן הזה שאנחנו יחד יש מלחמה. 7 באוקטובר קרה ממש בזמן שהתחלנו לצאת ואני כבר הייתי בלוס אנג'לס. אז כבר בתחילת הקשר שלנו היו לנו הרבה שיחות פייסטיים, וגם עוד לפני כן, כידידים. אז אני מרגיש שהקשר שלנו באיזשהו אופן התבסס על החברות הזו ועל שיחות בינינו של ארבע שעות. אני חושב שהרבה מאיתנו הרגישו את זה מאז המלחמה. את כמה זה חשוב שיהיה לך את המישהו הזה, משפחה ואנשים שאתה אוהב ושהם הדבר הכי חשוב לך בחיים כרגע".

אבל איפשהו אם אתם נפגשים אחת לכמה חודשים, יכולה להיות גם הרגשה כאילו כשאתם ביחד זה תמיד חופש.

"יש לנו גם יומיום כשאנחנו נפגשים. אנחנו נורא מחפשים להרגיש ככה, כי זה חסר לנו, אז היומיום שלנו הוא שיחות וידאו. זה קשה עם הפרשי השעות, כי אני קם בבוקר כשבארץ כבר ערב, אז יש לי שעתיים־שלוש שבהן אני יכול לדבר איתה, ואז היא הולכת לישון.

"יש לנו פרצות מאוד קטנות במהלך היום לדבר, הזדמנויות כאלה. זה בעצם סדר היום שלנו. אבל למרחק שלנו יש גם יתרונות. כל רגע שלנו יחד מרגיש כאילו זה השבוע הראשון שלנו. אני מדבר כאן איתך עכשיו בישראל והגעתי מהבית, שם הייתי איתה. אנחנו נורא אוהבים ומאוד קרובים, זה רק נהיה יותר ויותר".

שירים על אמריקה

אמנם זה נראה כמו היסטוריה עתיקה, אבל יהונתן מרגי פרץ לתודעה הישראלית לפני שבע שנים, בעונה החמישית של "הכוכב הבא לאירוויזיון", שם הגיע למקום השני כאשר בגמר ניצחה נטע ברזילי. לו היה מייצג אותנו באירוויזיון, האם היה מביא לנו כמוה את הניצחון?

קשה להגיד, אבל הסיפור של מרגי הוא סיפור ניצחון מעצם היותו. שילוב לא שגרתי של כוכבנות נוער והערכת המבקרים ותחנות הרדיו - תוצר מפגש בין כישרון לבין פרזנטציה אסתטית. מהסוג שגרם להיסטריה רבתי כשהעז לגזור את מחלפותיו, החליף שיער ארוך בתספורת קצרה ושבר את הרשת. בישראל מרגי כבר מזמן לא צריך להוכיח משהו. אבל כבר אחרי "הכוכב הבא", ממש בתחילת הדרך, הוא הודה שהוא מדמיין קריירה בינלאומית.

"גדלתי על ג'סטין ביבר, ברונו מארס, מייקל ג'קסון וגם דברים כמו קולדפליי", הוא אומר. "אהבתי לשיר באנגלית ולשחק עם כתיבת שירים כאלה. בתוכנית, השירים הראשונים שביצעתי היו של דיסני וברונו מארס. חו"ל זה משהו שתמיד רציתי לעשות, וזו הגשמת חלום עבורי, לגמרי".

בזמנו חיים סבן זמן השקיע בקריירה של סטטיק ובן־אל תבורי באמריקה, והם לא הצליחו להתרומם. זו גם אופציה ריאלית.

"חיים הוא אחד הנשקים הכי חזקים שלי במערכה הזאת. אני חושב שבלעדיו לא הייתי מסוגל לעשות מה שאני עושה פה. לפעמים אני קם בבוקר ואומר 'וואו, איזה מזל שיש לי אותו בדבר הזה, ושהוא כל כך מאמין בזה ומוכן להשקיע הרבה יותר מכסף'. השיחות שלנו הן על בסיס יומיומי. הוא מעורב בכל דבר - אמנותי או אסטרטגי. אני לא יודע מה קרה עם סטטיק ובן־אל, יכול להיות שהיו שם דברים אחרים, הם גם נפרדו. אבל אני לא מרגיש שחיים נכווה מזה. זה חיים סבן, הוא המציא את ה'פאוור ריינג'רס'. לקח לו עשר שנים לדפוק על כל מיני דלתות של אנשים, שצחקו לו בפנים, עד שהוא יצר את הסדרה הזו. הוא לא אחד שמוותר".

מה בכל זאת יכול לגרום לך ולו להגיד – תודה, שלום, ניסינו, ויתרנו?

"כמעט כלום. בשיחות שלנו אנחנו אומרים - אנחנו לא הולכים לעצור או לוותר עד שזה יקרה. אני הולך לעשות הכל בשביל להיות מי שאני רוצה להיות שם ולהגיע לכל האנשים בעולם".