קוראים יקרים, בימים האחרונים אני מרותקת למיטה אחרי פרוצדורה רפואית קלה. למעט הכאבים, ריתוק זמני למיטה הוא דבר חיובי בסך הכל, כי את מקבלת את הזכות המוסרית לסמס לבן הזוג שלך מטלות, הזמנות אוכל ורחמים כלליים.
ככל שאת יותר מסכנה, כך את יכולה לדרוש דרישות מופרכות יותר בהתאמה, החל בתיקונים קלים ובהזזת רהיטים (כי את כבר לא בטוחה שזה הסידור האופטימלי של חדר הילדים) וכלה בלהחזיר את הטלוויזיה הענקית שהוא קנה, אחרי שחבר שלו אמר לו שאנחנו חייבים טלוויזיה 65 אינץ׳.
ממרומי גילי, אם יש עצה אחת שאני יכולה לעוץ לנשים צעירות, היא למצוא בן זוג (או בת זוג) שלחלוטין מאבדים את העשתונות כשאת סובלת. בכל נושא אחר אפשר להתפשר. ואם לא ברור לכן איך זה אמור להיראות, בן הזוג הספציפי שלי כבר שבוע צורח על הילדים אם הם פונים אלי, וגם קנה לי עכשיו מכונת ברד. זה לא שהיה לי צורך רפואי במכונת ברד, הוא פשוט שמע אותי אומרת פעם ש"מכונת ברד בבית זה מגניב".
אפקט הפילודנדרום (יש מילה כזו)
האתגר המרכזי, אם כן, העומד בפנינו, הוא השעמום. ספרים הם מאמץ גדול מדי כרגע, ויש גבול לכמות סרטוני הטיקטוק שאישה נורמטיבית יכולה לצפות בהם בלי להפוך לצמח, ואני יודעת את זה כי רק אתמול הייתי פילודנדרום.
לאנשים בגילנו אין הרבה הזדמנויות להשתעמם, אז אנחנו לא כל כך טובים בזה, ואם במקרה נפלתם למשכב, או שאתם בחופשה ממש גרועה, להלן רשימת הדברים שאני עושה כדי להעביר את הזמן:
- להטריד אנשים לחינם במרקטפלייס:
האם אני אקנה מערכת הידרופונית לגידול צמחי מאכל? כנראה לא. האם אני רוצה מערכת הידרופונית לגידול צמחי מאכל? גם לא. אבל יש פה אחת והיא במחיר ממש טוב. כלומר, אני לא יודעת, אבל 350 שקל בשביל אספקה שוטפת של חסה נשמע לי מאוד משתלם. קודם אני צריכה לוודא שזה לא גדול מדי, שלא צריך ברז, שזה מגיע עם כל החלקים, ולכן אני קודם אטריד את האיש המסכן הזה בשאלות מיותרות, ורק אחר כך אגיע למסקנה שאני בעצם לא רוצה מערכת הידרופונית לגידול צמחי מאכל במרפסת ושאני לא אוהבת חסה. באותו האופן אני מתעניינת בכורסה משומשת (מה המידות שלה? האם הבד כביס?), בפטפון (האם צריך להחליף מחט? מה מצב הראש? ומה לגבי הראש שאני אוכלת כרגע?), ובשידה לחדר השינה (הרגע קניתי שידה אחרת, וההבדל היחיד ביניהן הוא שאחת מהן כאן והשנייה עדיין של מישהו אחר, ולכן בהגדרה יותר טובה). - לכתוב הודעות מעוררות מחלוקת בקבוצה של ההורים:
אומרים שהבטלה היא אם כל חטאת, ועל פניו זה באמת לא יפה שעכשיו כשיש לי זמן פנוי, אני יכולה להחליט ש(הכנס נושא רנדומלי) ממש "לא מקובל עלי", ולהתחיל לעורר מהומות אצל ההורים העייפים של ג' 1. עם זאת, כצופה פאסיבית של רוב הדרמות בווטסאפ הכיתתי, אני אסירת תודה להורים בקבוצה שמספקים לי תוכן פרימיום, בחינם, לאורך כל השנה, ככה שטוב שיש לי זמן להחזיר ולתת מעצמי לקהילה. דברים אופציונליים להיכנס עליהם לטנטרום: נוהלי אבטחה, הרמה הפדגוגית של הצהרון, ספק הקפטריה, תפריט הקפטריה, ימי הולדת כיתתיים (קלאסיקה). הבוקר בחרתי נושא נפיץ במיוחד וכתבתי שלוש פסקאות על הבעת עמדות פוליטיות בין כותלי בית הספר. תנו לי להגיד לכם משהו? זו היתה הודעה זועמת, מנומקת היטב ורהוטה. אני את עצמי שכנעתי. לפני שלחצתי "שלח", קול קטן בתוך הראש שלי פעה בקול חלוש "איה..? מה... בעצם את עושה?". עצרתי. הנחתי את הטלפון. הרחקתי אותו ממני. ממילא החלק המהנה היה לכתוב אותה ולהרגיש עליונות מוסרית. לא נורא, אני אפצה אותם, במסיבה הבאה אני אתנדב למגש פירות. - הקלישאה שתמיד עובדת - לקנות דברים באינטרנט:
אני אפילו לא זוכרת למה החלטתי שאני צריכה פמוטים. אה, כן. קפצה לי פרסומת של פמוטים. הפמוטים היו יפים, אבל הם לא היו במלאי. משם התחילה מסכת מסעירה של כיתות רגליים אינטרנטי והתייעצויות קדחתניות עם החבר מדנמרק. אחרי תחלופת לינקים ארוכה שנגמרה במפח נפש, הוא הלך, פיזית, לשוק וינטג׳ ועבר איתי בפייסטיים על כל הדוכנים, ועכשיו אני הבעלים המאושרים של פמוטים. הם לא אצלי, כי הם בדנמרק, אבל זה לא מאוד משנה. אין הרבה הבדל בין דנמרק לארון הגבוה אצלי במטבח. זה אמנם לא היה אונליין שופינג בהגדרה, אבל זו היתה קנייה וביצעתי אותה באמצעות האינטרנט. המשימה למחר: תחתונים לילד ומנורה עומדת לסלון. - דירוג חברי אמת לפי קרבה:
4. חברים ששולחים איחולי החלמה
3. חברים ששולחים לך אוכל
2. חברים שבאים ומביאים לך אוכל
1. חברים שבאים לרכל איתך ולנקות לך את המטבח (!!!)
