"קיבלתי הצעות ממפלגות אחרות, אבל נשארתי נאמנה. תוהה מה היה קורה אילו"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"זה היה בגן, כשהייתי בת שנתיים וחצי. אני זוכרת שמש חזקה מאוד, מים, משחקים עם החברים, ואמא שלי עומדת לדבר עם הגננת".

2. מה הדבר המרכזי שקיבלת מהורייך?

"ציונות ורגישות חברתית. שניהם עלו לארץ – אמא מארה”ב בגיל 18 לבד, אבא מטוניס. הם נפגשו בלימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. בהמשך עברו לחינוך, ותמיד החדירו בי מחויבות למדינה ואחריות חברתית".

3. מהו דבר שטיפחת בעצמך?

"פמיניזם דתי. בגיל 27 ניהלתי את ארגון 'מסורבות גט', נחשפתי לקשיים בבתי הדין הרבניים, ומשם צמחה המחויבות לפמיניזם דתי. היום יש עשרות קהילות של 'בתי כנסת שיתופיים', שבהם נשים פעילות באופן שווה בתפילה. זו תנועה שמחברת בין יהדות לליברליזם, ויש לה בעיניי בשורה גדולה לחברה הישראלית".

4. מי השפיע על חייך יותר מכל, מלבד ההורים?

"שני הסבים שלי. מצד אבא – אדם עיוור, ציוני נחוש, שהתעקש לעלות מתוניס ולפרנס את משפחתו. מצד אמא – סבא שברח מגרמניה לפני השואה, היה גיאולוג ומגלה שדות הגז בים התיכון, ג'ודוקא, וציוני גדול. הנחישות שלהם מלווה אותי עד היום".

5. מתי ידעת במה את רוצה לעסוק?

"מילדות עסקתי בהתנדבות: סיוע לקשישים, הדרכה בבני עקיבא, עבודה עם עולים. בהמשך, במאבקים סביבתיים במסגרת 'מגמה ירוקה', הבנתי שאני רוצה לפעול לשינוי חברתי ופוליטי".

6. מהו רגע ההצלחה הראשון שלך?

"ב'מגמה ירוקה' הובלנו קמפיין להקמת רכבת תל אביב–ירושלים. הצלחנו לשכנע את שר התחבורה, וזה היה רגע דרמטי שבו הבנתי שאפשר להשפיע. היום, בעמותת 'עוגן', עצם המפגש עם משפחות מילואים שמודות לנו ברחוב הוא תחושת הצלחה חזקה מאוד".

7. רגע של כישלון משמעותי?

"מאבק להסדרת קרקעות 'עמק התימנים' בעין כרם. ניסיתי לטפל בכך כחברת כנסת ולא הצלחתי. גם אחרי התקופה בכנסת המשכתי ללוות את התושבים, ועדיין לא נפתר. בעיניי זה פצע בחברה הישראלית".

8. היה רגע של "דלתות מסתובבות" בחייך?

"בכנסת היו הצעות לעבור למפלגות אחרות, אבל נשארתי נאמנה. בסוף משה כחלון חזר לליכוד ודרכינו נפרדו. לפעמים אני תוהה מה היה קורה אחרת".

9. מי או מה שבר את ליבך?

"המלחמה. לראות לוחמים צעירים בגיל הילדים שלי נופלים, משפחות מאבדות את יקיריהן – זה שובר את הלב".

10. מה תרצי להשאיר אחרייך בעולם?

"אני עוד לא שם. יש לי עוד הרבה להספיק, לתקן ולעשות. לא בשלב הסיכומים".

11. אם יש לך תפקיד בעולם הזה, מהו?

"אני מתקנת. רואה בעיות ומנסה לצמצם סבל, לדאוג למשפחות מילואים, לחברה ולמדינה. אולי נקרא לזה 'שליחות'".

12. ספר או יצירה שאת אוהבת במיוחד?

"התנ"ך. זה הספר המושלם – ספרותית, מוסרית ואנושית. כל קריאה מחדש מגלה רבדים חדשים. לכן אני עושה את הפודקאסט 'פרשת דרכים'".

13. יש אלוהים? ואם כן, מה יחסייך איתו?

"אני מאמינה באלוהים של אהבה. היהדות לא דורשת אמונה אלא אהבה – לאהוב את אלוהים, את הרֵע ואת הגר. בעיניי, כל מקום שיש בו אהבה הוא מקום שבו אלוהים נוכח".

14. חפץ שלא תיפרדי ממנו לעולם?

"טבעת שהוברחה מגרמניה על ידי המשפחה שלי. היא עוברת בין בנות המשפחה, וכשהייתי גדולה מספיק קיבלתי אותה. היא מלווה אותי תמיד ומחברת אותי לדורות הקודמים".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"ממשפחה שביקשה עזרה כשהייתי חברת מועצה. לא הערכתי מספיק את חומרת הבעיה ולא הצלחתי לפתור. זה מלווה אותי".

רחל עזריה, מנכ"לית מייסדת של "עוגן משפחות המילואים" ולשעבר סגנית ראש העיר ירושלים, מגישה את הפודקאסט "פרשת דרכים" על פרשת השבוע

כמה קטנות

אם לא ישראל, אז איפה?
"רק בישראל. ויתרתי על אזרחות אמריקנית כשהייתי בכנסת".

אם לא עברית, איזו שפה?
"אנגלית - דיברתי אותה עוד לפני עברית, בזכות אמא שעלתה מארה"ב".

אם לא רחל, איזה שם?
"רות. גם קראתי כך לבתי.
בעיניי היא דמות נשית מושלמת, מלאת אומץ ואהבה".

חפץ שתמיד יהיה עלייך?
"אותה טבעת משפחתית".

מדד האושר שלך?
"באופן כללי - 9. אני אדם אופטימי מאוד. בתקופת המלחמה ירדתי ל־7".

הצד הטוב שלי?
"ימין".