כישלון מפואר, שכולו על שם נתניהו

אולי אתם יכולים להסביר לי מה קורה עם ההסברה? איך יכול להיות שעלילת הדם הגדולה ביותר מעולם כלפי יהודים ממשיכה להתגלגל בכל אמצעי התקשורת בעולם, ואין לנו תשובה? הנזק שנגרם לנו בתדמית הבינלאומית מאז 8 באוקטובר ישפיע עלינו לדורות קדימה, אבל אני קובע, ואני לא לבד בזה, שהנזק הזה חמור פי כמה מאסון 7 באוקטובר וישפיע עלינו, על ילדינו, על נכדינו ועל נינינו - ומסכן את עצם קיומנו. לבד אנחנו לא יכולים להתקיים, ואל תאמינו למי שאומר שכן.

גם מדינות שהיו ידידותיות או חצי ידידותיות מפנות לנו עורף עכשיו, כי הן שומעות רק צד אחד בסיפור, את השקר, והשקר אומר שאנחנו גרועים מהמפלצות הנאציות בשעתן. ואין תשובה. פה ושם אפילו מתראיינים נציגים ישראלים עילגים וטיפשים ומחמירים את הבעיה. ראיתי השבוע את השר שיקלי, האחראי על המאבק באנטישמיות, אומר בטלוויזיה שמול מכונת התעמולה המוסלמית אין הרבה מה לעשות כי היא גדולה ומשוכללת. זה כאילו ששר הביטחון היה אומר שמול המכונה הצבאית המוסלמית אין מה לעשות, אז אנחנו נכנעים.

בלי ראש, אין ראש

רק שהשבוע התברר גם שכבר שנה וחודשיים אין ראש למערך ההסברה הישראלי, וגם הסגנים לא מונו. בעצם, אין הסברה ישראלית בכלל, למעט ראיונות מעטים של ראש הממשלה, שלמרבה הצער הוא אחד האנשים השנואים בעולם כרגע ואף אחד לא מוכן להקשיב לו. אז כן, משרד החוץ מביא לארץ השבוע משפיענים שיראו במו עיניהם, אבל זאת מולקולת מים אחת מול אוקיינוס השטנה השקרית שסוגר עלינו.

אני לא מבין מה הסיבה למחדל האדיר הזה, מי מושך בחוטי הכישלון, ומה הוא, או היא, מרוויחים מזה - אבל אפשר לתקן. גם כרגע. למשל, למנות את שגרירנו המעולה באיטליה לשעבר דרור אידר (גילוי נאות: כותב באתר זה) לראש המערך. אני יודע שיש לו תוכניות מגירה נהדרות לשיקום מצבנו, והרקורד שלו באיטליה מראה שהוא האיש הנכון לתפקיד. אני מציע גם להקציב מייד מיליארד דולר במזומן לפעולות הסברה נועזות, מקוריות, חתרניות, ולהתחיל לעבוד כבר.

על מחדל 7 באוקטובר עוד נתווכח רבות, יש פנים לכאן ולשם, אבל מחדל ההסברה רשום כולו על שם ראש הממשלה, אולי גם על רעייתו ובנו, ואל תקלו בו ראש, לא עכשיו ולא בבחירות. את המלחמה אפשר אולי להסביר, את מחדל ההסברה ממש לא.

עבודת קודש

חזרתי משבועיים באמריקה. סיבוב הרצאות בין בתי חב"ד, במסגרת פרויקט מעניין שמטרתו לשמור על הישראלים שגרים בחו"ל ביחד. החב"דניקים מביאים מרצים, אורחים ופעילויות כדי שלישראלים האלה, שפעם קראנו להם "יורדים", יהיה קשר אחד עם השני, מקום לדבר עברית, להתרועע בישראלית, לאכול חומוס.

לא יודע מה אתם חושבים על חב"ד, לא יודע איפה פגשתם בהם לאחרונה, בדוכן הנחת תפילין ברחוב או בשדה התעופה, בבית חב"ד בחוץ לארץ או בפעילות בשכונה. אחרי מפגשים בחמישה בתי חב"ד בצפון אמריקה אני חייב להגיד שהעבודה שהאנשים האלה עושים היא עבודת קודש ממש. כל שליח ושליחה שמתמקמים במקום שהוא לא בהכרח אידיאלי לגדל בו משפחה יהודית, שמוותרים על עבודה טובה והכנסה סבירה ומקדישים את כל ימיהם ולילותיהם לקהילה שלהם, הם אנשים יוצאי דופן ששליחותם אומנותם.

ראיתי במו עיניי שליחים ושליחות שמסורים רק לעניין אחד - שמירה בכל אמצעי אפשרי על היהדות והישראליות של הקהילות שהם עצמם הקימו. רבים מהם משלמים מחיר אישי גבוה על הבחירה להיות שלוחים של הרבי, ועושים את זה בחפץ לב כי הם יודעים ששליחות היא הדבר שמשמח את ליבו של האדם יותר מכל דבר אחר. לא סתם "שליח" בגימטריה זה "שמח". תבדקו לבד. התרשמתי במיוחד משליחי חב"ד שמקיימים קהילות זעירות, למשל בסן אנטוניו, טקסס. הגעתי לשם בטיסה מפרכת רק כדי לפגוש את כל הקהילה, 20 אנשים בסך הכל, שיש להם בית חב"ד ומסעדה כשרה יחידה בעיר, שהרב טל שאול ורעייתו טורחים הרבה לשמר ביחד.

לא עם כל דרכי הפעולה של חב"ד אני מסכים. גם הפוליטיקה שלהם לא תמיד מתאימה לי. אבל כשאני בוחן את התנועה האדירה הזאת שהקים הרבי מלובביץ' והופכת את כל מי שרוצה לשליח לכל ימי חייו, אני מבקש לקבוע שחב"ד היא מהתנועות החשובות ביותר בישראל ובעולם, והעם היהודי חייב לה חוב אדיר של שימור זהות ואכפתיות ושמחה. אני כבר מתכונן לסיבוב הבא בקהילות שעדיין לא הגעתי אליהן ולמפגשים עם עוד שליחים מתוקים כמו קיגל של שבת. תודה לרב יודי אייזנבך מפיירלון ניו ג'רזי, שהזמין אותי ואף גרם לי להניח תפילין סוף־סוף, ולכל מי שאירח אותי בנדיבות אין־סוף. 770 ברכות על ראשכם.

תסתדר, זבש"ך

בדרך לשדה התעופה לטיסה הביתה מניו יורק קיבלתי מייל: טיסתך בוטלה. הרמתי טלפון לחברה, יונייטד. אמרו לי: ביטלנו, לא דחינו. אין טיסה ולא תהיה אחרת במקומה. תסתדר, זבש"ך. יש טיסה אחרת עוד שבוע ובינתיים קבל פיצוי של 15 דולר. לשמחתי, חברי חיים השולט בכל רזי התעופה העולמית הצליח להחזיר אותי הביתה בדרך חתחתים, אבל אני יודע עם מי לא אטוס יותר לעולם.