"עשו לי עוול מטורף": המאבק של פיינליסטית "הכוכב הבא"

לפעמים, בלילה, נופיה ידידיה עוד חולמת שהיא מתמודדת ב"הכוכב הבא". לידה אותם המתמודדים שעימם חלקה פלטפורמת חשיפה ראשונית בפני קהל עצום, שותפיה לחוויית הריאליטי המטלטלת. מולה ישובים קרן פלס, אסף אמדורסקי, איתי לוי, שירי מימון ורן דנקר, אותם השופטים שבמציאות, כשחזו בה לראשונה, זיהו בה פוטנציאל ניצחון ואיכויות ווקאליות ופיזיות, שהזכירו להם ולרבים בבית את נינט טייב - האבטיפוס של כל מתמודד ומתמודדת ריאליטי שירה ישראלי באשר הוא.

גם נינט עצמה נמצאת, שם בפאנל השופטים בחלום, כפי שהיתה במציאות, מעניקה בה מבט חודר, וללא ספק רואה בה גם היא מעין גלגול נשמות של מי שהיתה בדיוק 20 שנה קודם לכן. אך בחלום ידידיה לא מצליחה להרשים את השופטים ואת הקהל בבית, ורותם סלע לא ניגשת אליה מייד לאחר הנאמבר ומכריזה שמדובר בפייבוריטית שלה לעונה. "אותם מתמודדים, אותם שופטים, ואני עולה לשיר עירומה ושוכחת לגמרי את המילים, או שבכלל אין לי שיר", היא מתארת את חלום הבלהות הקלאסי, המבעית והמוכר למדי של כל אשת במה ופרפורמר.

זה גם לא דבר שהיא לא חלמה כבר כשהיתה מהמתמודדות הבולטות בעונה התשיעית של "הכוכב", שאותה סיימה במקום השני והמכובד. אלא שזה התרחש בקיץ 2022. "שלוש שנים אחרי", היא אומרת, "כשאני כבר מוזיקאית עובדת, אני עדיין חווה את החלומות האלה".

אז אפשר להגדיר את זה כסימפטום של פוסט־טראומה?
"'טראומה' זו מילה נורא גדולה, כי זה לא שמישהו גרם לך לעבור טראומה. זו פשוט חוויה מאוד גדולה, שלא כולם מוכנים אליה. עד היום כשאנשים שואלים אותי ברחוב אם ללכת לעשות ריאליטי, אני עונה שזה תלוי בבן אדם. לי לקח קצת זמן לצאת מזה, להתאקלם ולמצוא בן אדם שהולך איתי דרך ובאמת משקיע ומאמין במוזיקה שלי. חזרתי ליהנות. יצא לי אי.פי (אלבום קצר; ע"פ) בפברואר, ועכשיו יוצאים סינגלים. אבל היתה תקופה שאיבדתי את האהבה הזאת למוזיקה. כי הרי נתקעתי ב'טדי' בזמנו".

"לא הזיז לי שהגעתי למקום השני. ידעתי כמה קהל יש לי בחוץ, כמה צרחו לי בגמר, מה הולך לי באינסטגרם ומה קורה כשאני חוצה את הרחוב. ידעתי שלא משנה מי זכה, זה שלי. פעם הייתי נבוכה שאומרים לי את זה, אבל היום אני יודעת שהייתי אחת הדמויות היותר דומיננטיות"

"טדי" היא כמובן "טדי הפקות", חברת ההפקות והניהול שמאז תחילת שנות ה־70 חתומה על עשרות הצלחות מוזיקליות ישראליות, עוד הרבה לפני בתחילת שנות ה־90, אז נהיה שמה שם נרדף לטלוויזיה המסחרית בארץ. בתחילת שנות האלפיים, בזכות פיתוח פורמט "כוכב נולד" והווריאנטים השונים שנוצרו ממנו ("בית ספר למוזיקה", "הכוכב הבא" ואחרים), "טדי", שאותה הובילו יחד הזוג דודו ז"ל וטמירה ירדני, הפכה למעצמת ריאליטי ומוזיקה. חממה לאיתור ולגידול של טאלנטים מוזיקליים, שלא מעט מהם עברו דרך המערכת של "כוכב" לדורותיה.

אבל הצלחה היא לא דבר מובטח, גם כשמאחורי ההבטחה עומדת מכונה יעילה ומשומנת היטב, שתרמה לתרבות הישראלית רבים מהשחקנים החשובים ומהאייקונים הפעילים בה. "בתוכנית עצמה היתה לי חוויה מדהימה" מספרת נופיה (25). "זו הפקה מושלמת. אתה מרגיש שאתה מגיע למקום שכבר חי ונושם את המקצוע. אתה לא הראשון ולא האחרון שיעבור פה, והכל רץ נורא מהר. הצילומים נמשכים בסך הכל שלושה חודשים, שבתחילתם קוראים לך פעם בשבועיים-שלושה ליום צילום, ובשלב מסוים זה כבר נהיה יותר אינטנסיבי, כמעט יומיומי.

"אתה עוד לא מספיק לעכל את הדבר הזה, ופתאום מזהים אותך. קשה ללכת ברחוב או לשבת במסעדה, אנשים מבקשים להצטלם איתך. מצד אחד זה מטורף, כי זה מה שרצית. מצד שני, אתה לא זוכר מה היית לפני כן. זה קורה בשניות. החיים שלי מתחלקים ללפני 'הכוכב הבא' ואחריה".

ומה היית לפני כן?
"מוזיקאית שכבר ניסתה להתקבל לריאליטי מוזיקה כשהיתה ממש קטנה, ואז חיילת בלהקה צבאית שמשתחררת ועובדת כמלצרית. את חיה חיים נורמטיביים ורגילים, כמו של ילדה בת 21, ופתאום זה מתהפך. זה מגיע לרמה של ישיבה בארוחות שישי שלא מדברים בהן על שום דבר חוץ מזה. וזו המשפחה המורחבת - מזרחים, 30 אנשים בשולחן, וכל השיח הוא עלייך".

"אחרי התוכנית פנו אלי כל הלייבלים בארץ, ואני מאוד רציתי להישאר נאמנה למקום שלי. 'טדי' מצאו לעצמם את המצב האידיאלי, שבו הם יכולים לקחת אליהם אנשים לא מוכרים, שכל דבר שיעשו איתם - הם יכירו תודה לחברה גם מיליון שנה אחר כך"

אבל הריאליטי התפוצץ בעולם ובישראל ב־2003, כשהיית בת 3. אז אנשים באמת לא ידעו להתמודד עם התהילה המיידית. הדור שלכם כבר היה חשדן יותר וידע למה הוא נכנס.
"נכון, הדור שלי ממש נולד לתוך זה. נולדתי לדור שהעריץ ספציפית את נינט, את 'השיר שלנו' ואת האלבום הראשון שלה. אז אני יכולה לספר לך כל הזמן מה זה אומר להשתתף בתוכנית ריאליטי, אבל אי אפשר באמת להעביר את התחושה שמרגישים כשבלילה אחד החיים משתנים.

"מלווים אותך פסיכולוגים בתוכנית, אבל היחידים שמבינים הם האנשים שאתה משתתף איתם, שהופכים להיות החברים הכי טובים שלך. אתה עובר תהומות נפשיות. תמיד פחדתי מהדבר הזה, ודווקא בגיל 22, כשהייתי בטוחה שאני הכי נכונה לזה והכי אוהבת את עצמי ואת איך שאני נראית ונשמעת, דווקא שם חטפתי את הכאפה של החיים".

ואז הגעת לגמר וסיימת במקום השני. התבאסת?
"זה לא באמת עניין אותי. לא באתי בשביל זה, באתי כדי לקבל הכרה. ברגע שאתה מגיע לגמר, אתה מוחתם אוטומטית ב'טדי הפקות'. מצד אחד, חסכו לך את העניין של לחפש בית מקצועי, כי הכל כבר מוכן, יש לך תיבה עם השם שלך, המפיק המוזיקלי שעבד איתך בתוכנית הופך להיות המנהל האישי שלך, ומפיקת המתמודדים הופכת למפיקה האישית שלך. זה מאוד קל, כי אתה לא צריך להתאקלם במקום חדש, אתה כבר מכיר את המקום. מצד שני, אתה נכנס למקום שמחזיק בהמון אמנים מאוד גדולים. כולנו מאוד פחדנו לחתום על החוזה הזה, כי פחדנו ממה שיקרה בזמן התוכנית וממה שיקרה אחריה".

כלומר, להיות כבולים לחוזה?
"כן. אחרי התוכנית פנו אלי כל הלייבלים בארץ, ואני מאוד רציתי להישאר נאמנה למקום שלי. 'טדי' מצאו לעצמם את המצב האידיאלי, שבו הם יכולים לקחת אליהם אנשים לא מוכרים, שכל דבר שיעשו איתם הם יכירו תודה לחברה גם מיליון שנה אחר כך. וגם היום אני מכירה תודה ל'טדי'. אם אתה נכנס ל'הכוכב הבא' אתה אוטומטית חתום ב'טדי'. מי שהמציא את זה גאון".

בסך הכל זה הגיוני. הם אומרים - אנחנו השקענו בך, אנחנו גם נגזור את הדיבידנדים.
"הם מצאו את הדרך לקחת אמנים שבאו מכלום ולהפוך אותם למשהו, ותוך כדי גם לקחת אותם אליהם. אבל אתה מתחיל בחצי השנה הראשונה עם מנהל משלך, שהוא גם המפיק המוזיקלי של התוכנית. אז יש לו כל כך הרבה על הגב, ובתוך חצי שנה הוא לא יכול להתעסק בכל דבר שקשור אליך. הוא ממשיך לעונה העשירית, ואז לעוד עונה, וחוזר חלילה".

מפספוס לפספוס

אולי זה השלב להבהיר שלא מדובר במניפסט מרמור או בנפנוף פומבי בכביסה מלוכלכת. היום נופיה כבר נמצאת במקום אחר, מקליטה, עובדת על אלבום שני ומופיעה (הופעתה הקרובה תתקיים ב־23 בחודש במועדון הגריי בתל אביב). לאורך הראיון, מדי פעם היא עוצרת להכיר תודה לחברת ההפקות שהיא היתה חתומה בה בתחילת דרכה. זו שזיהתה את הכישרון שלה, סימנה אותה כפוטנציאל הצלחה והעניקה לה במת פריים־טיים נחשקת.

אבל מי שנראתה אז לכל מי שחזו בה לראשונה בתוכנית כהצלחה בטוחה, שילוב בין קול עוצמתי, כריזמה וסטאר קוואליטי שקשה לפספס גם בשיחה עימה - לא בדיוק שרפה את המדינה. ולא שהיו חסרים שם אמביציה ודרייב. אם תשאלו את נופיה, הסיבה לכך היא בראש ובראשונה ניהול לא נכון של הסיטואציה.

"אני יודעת על המון תוכניות ודברים שהיו אמורים לקרות איתי אחרי התוכנית, כי היה הייפ מטורף, שלא קרו בסוף", היא אומרת. "לא הפסקתי לקבל הודעות, הבוקינג קרס מרוב ביקוש להופעות ולקמפיינים. בדיעבד לא עשיתי 90 אחוז מזה".

איך זה הגיע למצב הזה?
"הגמר שלנו התקיים ב־20 בספטמבר. יום אחרי זה, ב־21, כל מתמודדי הגמר היו צריכים להתייצב באולפן לפגישה עם טמירה ירדני. לא הזיז לי שהגעתי למקום השני. ידעתי כמה קהל יש לי בחוץ, כמה צרחו לי בגמר, מה הולך לי באינסטגרם ומה קורה כשאני חוצה את הרחוב. ידעתי שלא משנה מי זכה, זה שלי. פעם הייתי נבוכה שאומרים לי את זה, אבל היום אני יודעת שהייתי אחת הדמויות היותר דומיננטיות בעונה. הגעתי לפגישה ילדה רעבה שרק רוצה לטרוף את העולם הזה והבינה מה נפל לה בידיים, וטמירה אמרה לי 'רגע, אנחנו לא עושים דברים בקצב הזה, עושים דברים בנועם.

אנחנו נכנסים עכשיו לפגרה של כל חגי תשרי, ובזמן הזה אנחנו רוצים שתנוחי. אחרי זה נתחיל לעבוד ונקרע את התחת, אבל בחודש הזה את תנוחי'. ובחודש הזה איבדתי שפיות. אתה נקרע במשך ארבעה חודשים, כל היום בין איפור לשיער לסטיילינג לראיונות לימי צילום - ופתאום זה נגמר. אתה קם ביום למחרת עם המסקרה מהגמר, ואומרים לך 'רגע, עצור'. אמרתי לה 'רגע, אבל יש לנו חודש לעבוד על סינגל, יש לי פה מלא שירים, יש מומנטום. למה לפספס אותו?'".

"אני לא מאשימה את 'טדי' על מה שיכול היה להיות ולא קרה, כי שוב - אני מאוד מודה להם. פשוט אין ספק שזה מאה אחוז התנהלות קלוקלת של גוף מאוד גדול. מה שהם לא מבינים זה שבאמת הדבר הכי חשוב היום זה סושיאל. אין להם מישהו שמשקיע בטיקטוק"

אפשר גם להגיד שהיא שמרה עלייך. היא בתחום הזה כבר לא מעט שנים.
"היא אישה מבוגרת שעברה את כל הדברים בתעשייה הזאת, היא יודעת הרבה יותר טוב ממני. אבל אני חושבת שמה שהיא ידעה יותר טוב ממני זה מה שגרם לי להצליח בתוכנית, אבל גם להיכשל המון בהמשך. ב'הכוכב' אומרים לך כל הזמן שקהל הצופים מבוגר יותר ממך, שרובם בני 40 ומעלה, ומאוד מכוונים לשם. אתה מסכים והולך איתם, ורואה שזה גם עובד לך בתוכנית פעם אחר פעם. ואז אתה יוצא ממנה, ואתה כבר לא בתוכנית, אלא בעולם שבחוץ. ואתה צריך לספק את הסחורה ולתת עבודה".

להכות על הברזל בעודו חם.
"הם אומרים 'נשחרר סינגל בזמן שלנו'. לנינט לקח ארבע שנים להוציא אלבום, אבל זה היה ב־2003 והיא היתה אחת שלא ישכחו - ובאמת לא שכחו, והיה קהל מטורף לאלבום שלה. היום זה עובד אחרת. את הסינגל הראשון שלי הוצאנו עשרה חודשים אחרי שהתוכנית ירדה. אני לא אומרת שהסינגל טוב, אבל לא קרה איתו כלום, כי אנשים התקדמו הלאה. אתה רואה בטיקטוק 2 מיליון פרצופים ביום. מי זוכר אותי?

"בזמן הזה אני לא חיה, אני נכנסת לדיכאון. קצת נמאס לי להגיד את המילה הזו, אבל זה מה שקרה. אני לא מתכחשת לזה, והתקופה ההיא הפכה אותי למוזיקאית שאני היום, אבל אז לא הצלחתי לחיות. חייתי מהופעה להופעה - כי רוצים אותך לטקסים, לאירועים פרטיים, לחופות. מלא דברים קורים, והכסף כאילו מטורף - אבל כמה מזה מגיע אליך? מעורבים פה כל כך הרבה אנשים בסיטואציה: יש לך מפיק, סטייליסט, מאפר, אנשים שצריך לשלם להם.

"אז כן, בתור בן אדם בן 22 שמקבל צ'ק של 50 אלף שקלים על הופעה בפני ועד עובדים, אתה אומר 'וואו', אבל זה יוצא לך מהידיים. זה אפילו לא מגיע לך לחשבון הבנק, גם הנטו של זה. זה לא מחזיק מים. אתה מתלהב מזה, ובתוך שבוע אתה כבר נזכר באיזה מצב אתה. אתה נכנס למשבר זהותי ומוזיקלי, כי אתה אומר 'טוב, הסינגלים שאני מוציא לא עובדים, למרות שהם נכתבו מהנשמה שלי ואלה דברים שאני מאוד מאמין בהם'. כמה חודשים לפני שעזבתי את 'טדי' הגעתי למצב שהמנהלת שלי עונה לי פעם בחודש".

גם בתי חרושת של הצלחות עדיין מתבססים על פס ייצור. מפעל זה מפעל.
"פעם ידעתי שהשאיפה היתה להישאר עם 'טדי' אחרי התוכנית, כי היה לי בית וגב והם דחפו אותי. אבל אני גם מכירה המון סיפורים של אמנים מאוד גדולים בתעשייה היום, שרק אחרי שהם יצאו מהמקום הזה הם הצליחו להביא את מה שהם יכולים להביא".

מה "טדי" יכלו לעשות שהם לא עשו?
"אני לא מאשימה את 'טדי' על מה שיכול היה להיות, כי שוב, אני מאוד מודה להם. פשוט אין ספק שזה מאה אחוז התנהלות קלוקלת של גוף מאוד גדול, שכמו שהוא הרים אותך למעלה - ככה הוא יכול להפיל אותך לרצפה. ומה שהם לא מבינים זה שבאמת הדבר הכי חשוב היום זה סושיאל. אין להם מישהו שמשקיע בטיקטוק. זה חמצן".

על פניו, את שייכת לדור שאמור לשחות בטיקטוק ולהבין יותר טוב מהם ברשתות חברתיות.
"נולדתי ב־2000, זה דור שנפל בין הכיסאות. זה כבר לא המילניאלז ועדיין לא דור הזי. פייסבוק זה מבוגר לנו מדי וטיקטוק זה צעיר מדי. זה משהו שאף פעם לא נהניתי לעשות, אבל אין דרך אחרת להצליח היום. זה קיים. וזה לא רק הסושיאל - אני זוכרת סכומים מטורפים של קמפיינים של חברות ענק שרצו אותי כפרזנטורית, ונפלו כי אנשים היו גרידים. דברים שהיו יכולים למתג אותי במקום יותר גבוה, ובסוף נפלו בגלל נושאים של כסף.

"אלה גם דברים שדופקים אותך, ואין לך זכות להתערב בהם יותר מדי. כי 'אתה עוד ילד, כשתגדל תבין'. אתה יושב בפגישות קריאייטיב עם משרדי פרסום גדולים בארץ, הם מאוד רוצים אותך, השיחה מאוד כיפית, ואז אתה מגיע הביתה ואומרים לך 'נפל'. אבל כבר קבעו תאריכים! ואז אתה לוקח את זה קשה: אני לא נראית מספיק טוב בשביל פרסומת? אני לא מספיק שווה את הכסף?".

נגמר הדלק

כשהדלק אזל התחיל הדיכאון. יקיצה ב־14:00 בצהריים, עלייה במשקל של 15 ק"ג. "הגעתי מבית של אוכל, הכל מסתכם באוכל. אם אנחנו שמחים - הולכים לאכול, אם מחפשים להתנחם - הולכים לאכול. אנחנו נאש דידן, זה שבט שנדד בארצות מוסלמיות באזור כורדיסטן, טורקיה ופרס. אנחנו מאוד אוהבים לאכול".

"הם מצאו את הדרך לקחת אמנים שבאו מכלום, להפוך אותם למשהו וגם לקחת אותם אליהם. אבל אתה מתחיל בחצי השנה הראשונה עם מנהל משלך, שהוא גם המפיק המוזיקלי של התוכנית. יש לו כל כך הרבה על הגב, ואז הוא לא יכול להתעסק במה שקשור אליך"

אחר כך הגיע רצון, אפילו צורך, לצאת מהחוזה. "בהתחלה אתה חושב: זה 'טדי הפקות', אני רוצה להסתכסך עם הגוף הזה? ואני יודעת שאני חייבת להם את החיים שלי, כי הם עשו אותי, וזה פחד אלוהים, כי מה אם ארצה להיכנס לסדרה או להתארח איפשהו? היום אני במקום שאומר 'פאק איט'. לא כי אני מנסה לשרוף את עצמי מולם, אלא כי זו אמת שצריכה להיאמר. עשו לי עוול מטורף. תמיד סיפרו לי על העניין הזה שאנחנו מתחלפים כמו גרביים, ושבכל פעם מישהו אחר מוצב על המדף עד שהוא מצליח לצאת. מתישהו התוקף שלך פג, ואתה לא חם יותר.

"אני זוכרת שצפיתי בעונה שאחרי וראיתי את אור כהן. זה מצחיק שאני מדברת עליה, כי היום היא חברה מאוד טובה שלי. אנחנו לא עושות את אותה המוזיקה בשום צורה, שונות לחלוטין, וגם היא זמרת מאוד טובה ויודעת לדבר, מצחיקה, כובשת אותך. ושם אמרתי 'נגמר, מישהי יושבת לי על התקן'".

הפרידה מ"טדי" הגיעה אחרי פגישה שלה ושל אמה, עורכת דין במקצועה, עם ירדני, כששני הצדדים הבינו "שזה כבר לא שם", לדברי ידידיה. פגישה קשה, שנראתה עבורה סוף של תקופה ושנשאה עימה רגשות מעורבים. "אני זוכרת את הקירות האלה ואת הריח הזה. מצד אחד הוא מוכר, ומצד שני הוא טריגר", היא מספרת. "בסופו של דבר אתה אוהב את האנשים, הם עשו איתך דרך, עם כמה שהדרך היתה לא נכונה. אני לא אשכח להם את זה. אתה יודע כמה אמנים הם עשו בארץ. אתה הולך לעזוב אותם, מבקש לצאת מחוזה, ואתה מקבל תשובה של 'גם ככה תכננו לסגור את המחלקה'".

נעלבת?
"באיזשהו מקום כל התקופה הזו מעליבה, כי אתה מרגיש שחיפשו לשחק איתך ושחררו נורא מהר - אבל לפחות קיבלתי את מה שרציתי. היה מעורב בזה גם סכום כסף גדול שהייתי צריכה לשלם כדי שישחררו אותי מהחוזה, ומזלי שההורים שלי הם הגב שלי. לקחנו מה שהיה צריך ויצאנו מזה".

ההתעוררות

כמעט לא נעים לה להודות, אבל את כאפת ההתעוררות בחזרה לחיים היא קיבלה אחרי 7 באוקטובר. "פתאום הופעתי מול אנשים שאין להם בית, הורים צעירים שיש להם שלושה ילדים והם גרים ביחד בחדר אחד במלון. הזמינו אותי להלוויות, הופעתי מול גופות של אנשים שאהבו אותי בתוכנית והחלום שלהם היה שאבוא לשיר להם. יצאתי משבעה וחשבתי לעצמי 'מי את שתהיי בדיכאון? את בת־מזל'.

"בסופו של דבר אתה אוהב את האנשים. הם עשו איתך דרך, עם כמה שהדרך היתה לא נכונה. אני לא אשכח להם את זה. אתה יודע כמה אמנים הם עשו בארץ. אתה הולך
לעזוב אותם, מבקש לצאת מחוזה, ואתה מקבל תשובה של 'גם ככה תכננו לסגור את המחלקה'"

"אני פתאום מוצאת את עצמי עושה בלוקים בספוטיפיי למוזיקאים שהם פרו־פלשתינים. איך אהבתי את בילי אייליש פעם, היא השראה מטורפת עבורי, ועדיין אני לא יכולה לשמוע אותה. אני מפרנסת את הבחורה הזו ששונאת אותי, מסתובבת עם הסיכה שקוראת להפסיק את 'רצח העם בעזה'. אנחנו משפחה עם שורשים של דורות בארץ, מאוד ציונים. אבא שלי היה מג"בניק, והוא כמעט מת פעמיים בלינצ'ים באינתיפאדה הראשונה".

בשירי אלבום הבכורה שלה, "זאת שמתחת", היא מציפה את הנושאים ואת האתגרים שעימם התמודדה בשלוש השנים האחרונות, מאז התוכנית. דיכאון, משקל, פרסום ברגע. ברגע בולט מתוכו, בשיר "ג'ונאם" שכתבה עם זיו שביט, היא עוסקת במערכת היחסים האוהבת והמורכבת עם אביה.

"אני דומה לו בטירוף, גם באופי וגם בפנים", היא מסבירה. "גדלתי בבית מסורתי, שזה דבר שאני אוהבת, אבל גם לא תמיד מבינה. אבא שלי מעשן, צופה בטלוויזיה ונוסע בשבת, אבל בבית לא אוכלים אוכל שבושל בשבת. כילדה דעתנית, לא הבנתי את זה. הייתי ילדה שהולכת לבית ספר יסודי ממלכתי־דתי, ושם אומרים לה שכל צעד בחצאית הוא מצווה, ושכשהיא לבושה לא צנוע זו קללה - ובבית אמא שלי לבשה ג'ינס וטי־שירט. אז העולם קצת התערער.

"לימים נהייתי 'ילדת סנטר', פריקית עם הרחבות באוזניים ושיער סגול. ובשכונה שגרנו בה בדרום תל אביב, שבה לכולם היה אותו השטנץ, הייתי חייזר. זה יצר הרבה אינטריגות עם אבא שלי. כנערה מתבגרת התחלתי להתלבש כמו שאני רציתי, עם חולצות בטן, ואבא שלי היה זורק לי בגדים לפח. פעם, בגיל 17, הוא הוציא לי את הדלת של החדר מהמקום. זהו, אין דלת בחדר. וחשוב לי להגיד - הוא אבא מדהים, וקיבלתי את כל מה שרציתי לקבל".

את הגלולה המרה עזר לה להמתיק עמית בזילר, בן זוגה בשנתיים האחרונות. הם הכירו בג'אם סשן ביתי של חבר משותף, שהתריע בפניה כמה דקות בטרם בזילר הגיע: "את הולכת להתאהב בו". זה באמת קרה, ואחרי חודשים של חברות - הם הפכו רשמית לזוג שמאיים להתחתן בקרוב, בתנאי שהוא יהיה זה שיצרוף את הטבעת. בשנה שעברה החליט גם עמית ללכת לריאליטי - עונה 11 של "מאסטר שף", במקרה שלו.

"מאוד פחדתי", היא מודה, "אבל שמרתי עליו. גם ידעתי שהוא נפש הרבה יותר בוגרת ומוכנה ממני, כי הוא כבר היה בן 29 כשהוא נכנס לדבר הזה, ולא ילד בן 22. הוא בא חדור מטרה, ורצה לשלב בין האוכל לעולם הסושיאל. הוא לא נכנס לשם כדי להתפרסם. מה שאני עברתי דווקא נתן לו אומץ ללכת לריאליטי. הוא בא בקטע ממוקד של 'אני יודע שאני הולך להשתמש בזה כפלטפורמה'. עמית אוהב אנשים, אוכל, מוזיקה. זה בן אדם שהיה חודשיים בחאן יונס בזמן צוק איתן וראה אנשים מתים לו מול העיניים - אז ריאליטי יפיל אותו?".

ואת עצמך מתחרטת שהלכת לריאליטי?
"ממש לא, בשום אופן".

היית עושה את זה שוב?
"התשובה לשתי השאלות היא לא. היום אני יודעת שזו מקפצה מעלפת שקיבלתי, ואני מודה עליה - אבל אף פעם לא אחזור עליה. מפה תנו לי להמשיך לבד".

מ"טדי הפקות" נמסר בתגובה: "'טדי הפקות' פועלת מאז ומתמיד לטובת מיוצגיה ולמענם. אנו גאים בהישגי בוגרי התוכנית לדורותיה, שמרכיבים את הפסקול הישראלי. נופיה עזבה את 'טדי' לפני כשנה, ואנו מודים לה על העשייה המשותפת ומאחלים לה הצלחה רבה עם הסינגל החדש".