זו תופעה קשה ומכאיבה במיוחד. היא מערבת, לצד האמוציות הגדולות, גם שאלות נוקבות על הורות, שייכות ומידת החופש שיש לכל אדם לבחור כרצונו את אורח חייו - בלי לשלם על כך מחיר כבד ובלתי נסבל. זהו סיפור מאבקם של הורים חרדים לשעבר מול הקהילות שאותן עזבו. קהילות שפועלות כדי להתנכל להם רק משום שחטאו בחטא "הבלתי נסלח" - הרצון להיפרד מהדת.
במדינת ישראל חיים כיום אימהות ואבות רבים, שמספרם מוערך בעשרות רבות בכל שנה, שאחרי שיצאו בשאלה והתגרשו נתקלים בקשיים להחזיק במשמורת על ילדיהם. זאת, עקב מסכת מאורגנת וממומנת מצד קהילתם לשעבר, שלא בוחלת בהפצת שקרים נבזיים, ואף האשמות שווא חמורות, כדי להכאיב ליוצאים בשאלה במקום היקר להם ביותר - הקשר עם ילדיהם. לעיתים נעשה גם ניסיון לנצל באופן ציני את בתי המשפט ואת גורמי הרווחה, במטרה להטיל ספק במסוגלות ההורית של היוצאים בשאלה.
אימהות ואבות שנפגעו מהתופעה מדווחים על ניתוק כפוי מילדיהם, שאורך לעיתים חודשים רבים, ועל תחושות חוסר אונים מול מערכת דורסנית בקהילותיהם, שמבחינתן "טובת הילד" שווה אך ורק לבחירתם של ההורים להישאר חרדים. במקרים רבים ילדים הושארו בסביבה חרדית שלא תמיד היטיבה איתם, וחלקם אף נאלצו להתמודד עם אלימות פיזית או מינית - העיקר שלא יעברו לחזקת ההורים שבחרו להפסיק לקיים אורח חיים דתי.
"לא ישנתי לילות"
המרואיינים בכתבה זו ביקשו באומץ להתראיין בפנים גלויות ובשם מלא, אך מטעמי חיסיון שנוגע לתיקי גירושים, קטינים וענייני משמורת, הם מביאים את סיפורם בעילום שם.
אהרון (שם בדוי), אב לילד בן 10 מאזור המרכז בשנות ה־30 לחייו, היה עילוי בקהילה שבה גדל. "נולדתי בבני ברק ולמדתי בישיבות מעולות מהשורה הראשונה. הייתי מבחירי הישיבה, במסלול בטוח למשרה תורנית. אפילו התחתנתי עם בת של אחד מראשי הקהילה. בננו נולד כשהייתי בן 23, ואט־אט התחילו בינינו ויכוחים בענייני דת. שיתפתי את אשתי במחשבות שלי על חוסר אמונה. היא היתה מוכנה לקבל אותי, אבל ביקשה שלא יידעו על כך כלום בחוץ. עם הזמן הפערים בינינו הלכו וגדלו, גם הפערים הרגשיים.
כשהתגרשנו לבסוף, שיניתי באופן הדרגתי את קוד הלבוש החרדי שלי, עזבתי את השחור-לבן ועברתי ללבוש צבעוני יותר.
יום אחד הופסקו הסדרי הראיה והילד הפסיק לבוא בזמני השהות שנקבעו. "עוד לא הבנתי מה קרה ופניתי לדיינים ורק אז הבנתי שמאשימים אותי בפגיעה מינית בילד. הייתי בהלם, מרוסק, מבועת. לא שיערתי שמאשימים אותי בדבר כזה. איך יכולים להמציא עלי עלילה מרושעת כזו, בדם קר? הייתי אבא מעורב, אהוב, אכפתי, והילד שלי רק רצה לראות אותי כל הזמן. הוא היה מתקשר אלי ומתחנן שאבוא לקחת אותו.
אחרי תהליך בירוקרטי ארוך, שכלל בדיקת פוליגרף (שכמובן יצאתי בו דובר אמת) ואכיפת הסדרי הראיה דרך בית המשפט והמשטרה, חודש סוף סוף הקשר תוך כדי שבית המשפט ממנה מומחה לבדיקת הסיפור.
המומחה אמר שהוא לא מזהה בילד שום סימנים של פגיעה מינית, אבל דווקא ניכר שיש לו חוסר בקשר עם אביו. לכן הוא המליץ להגדיל את זמני השהות שלו איתי.
"הייתי מנוכר בכפייה מהילד כמה חודשים, וזה עוד נחשב מקרה קל, במקרים כאלה הבירוקרטיה לבד יכולה לקחת אפילו חצי שנה. כשמדובר בפגיעות מיניות, לכאורה, כולם מפחדים ולוקחים את הזמן. הדבר שהכי עצוב הוא שהעסקנים יודעים שבסוף בית המשפט יורה להחזיר את הילד להורה שלו, אבל מבחינתם, היתרון בחצי השנה הזו הוא שהם יכולים לטפטף לו ולהסית אותו, כדי להפוך את הניכור מעניין טכני לכזה שהוא מהותי.
הרי העסקנים לא מטומטמים, הם יודעים שהשופט לא ישתכנע בטענות האלה. אבל כל כך הרבה הורים שהשתנו אפילו קצת מהמגזר מספרים על אותו הדפוס - ניכור טכני שהפך למהותי עקב בירור 'חשדות', לכאורה, ומריחת הזמן במתכוון.
לא ישנתי לילות. הילד היה מאוד קשור אלי. סיפרו לו שאבא בחו"ל. למזלי הילד שלי מאד חכם, הבין שלא יכול להיות שאבא בחו"ל ולא מתקשר אליו, וכשעמד מול חוקר מומחה הוא ידע לצעוק ולהגיד "אני רוצה את אבא שלי עכשיו". אבל בהרבה מקרים שנחשפתי אליהם הילדים בסוף משתכנעים מהגירסה של הצד המנכר".
אהרן מספר על התנהלות גורמי הכח בעולם החרדי נגד היוצאים: "השופט היה עניני לחלוטין, אבל הדיינים? זה כבר סיפור אחר. דיין אחד הקדיש דיון שלם כדי לדבר על הביוגרפיה שלי ועל השינויים שעשיתי בחיי תוך כדי שהוא אומר שאם לא אשתנה לטובה מבחינתו הוא יתנקם בי בהחלטות הכספיות של התיק. ככה מאיים בגלוי ובלי בושה. מנהל תלמוד התורה של הבן שלי איים להוציא את הילד שלי מהמוסד אם לא אוותר על הסדרי הראיה, איום שכמובן לא עשה עלי רושם, אבל הם תמיד ינסו בכל דרך שהיא למנוע או לצמצם את הקשר. היו חרדים שכעסו עלי שפניתי למשטרה ולבית משפט, כלומר, מבחינתם הניכור בסדר אבל לפנות לגורמים זו הבעיה.
בדקו כיסוי ראש
שרה, אם לארבעה בת 35, היא רופאה בבית חולים במרכז הארץ. גם היא מתארת חיים בצל חרדה מכך ש"עסקנים חרדים" ייקחו ממנה בכוח את ילדיה, רק כי אחרי גירושיה היא בחרה באורח חיים מחוץ לדת.
אהרון: "הבורר החרדי מהקהילה שלי אמר לי 'כשמדובר בפגיעות המיניות שלך אין לי דרך לעזור לך'. הייתי בהלם, מרוסק, מבועת. לא שיערתי שמאשימים אותי בדבר כזה. איך יכולים להמציא עלילה מרושעת כזו נגדי, בדם קר? והייתי אבא מעורב, אהוב"
"גדלתי בחסידות ידועה, ובצעירותי למדתי בסמינר מוביל. עם בעלי חייתי 12 שנים. בשלב מסוים התחלתי ללמוד רפואה, באישור האדמו"ר שלו, ואז דברים החלו לחרוק. ככל שהלימודים התקדמו, כך בעלי ניסה למנוע ממני להגיע למבחנים. חוויתי אלימות פיזית ומילולית קשה. הוא אפילו התקין תוכנת מעקב בטלפון ובמחשב שלי. הוא היה מספר למשפחתי מאחורי גבי דברים קשים עלי, שלא היו ולא נבראו. מסית נגדי. הוא הכין את הקרקע ליום פקודה. כיום אנחנו גרושים כבר שנתיים".
לפני שלושה חודשים שרה יצאה מהדת באופן פומבי. "שיניתי לבוש, אבל לא ליד הילדים. להם המשכתי להעניק יציבות באורח חיים חרדי גם כלפי חוץ. אבל מהרגע שבו הגרוש שלי שמע על הצעד שלי - נפתחו עלי שערי הגיהינום. הבן שלי אמר לי: 'אבא אומר שאת הולכת במכנסיים ובלי כיסוי ראש'.
"באחד הימים, בלית ברירה, הגשתי תלונה במשטרה נגדו, בעניין שהיה קשור בילדים. שני העובדים הסוציאליים שביקשו לפגוש אותי מטעם הרווחה היו חרדים מהקהילה. הם אמרו לי: 'תשמעי, קיבלנו תלונות שהילדים מוזנחים, מסתובבים שעות ברחובות בלבוש שלא תואם את העונה'. הייתי בהלם. הם אמרו לי שהצורה שבה אני לבושה לא מעידה על יציבות. הסברתי להם שהילדים שלי לומדים במסגרות חרדיות. הייתי צריכה להתגונן על עצם העובדה שיצאתי מהדת".
לדברי שרה, היא נתקלה בקשיים גם כשביקשה להעביר את בנותיה לבית ספר אחר בעיר. "לא האמנתי שאני שומעת את הדברים המחרידים שצוות בית הספר החדש אמר לי. 'נהיה מוכנים לקבל את הילדות אם תעבירי את המשמורת עליהן לאמא שלך'. במילים פשוטות: ותרי על הבנות. לא הסכמתי בשום אופן. מי שמכיר אותי יודע שאני אמא עוטפת ודאגנית מאוד. אמא שלי היא אלמנה חולת סרטן - היא כשירה לגדל את ילדיי ואני לא?
"במהלך השיחה עם העו"סים הם אמרו לי: 'בתאריך זה וזה הילדה שלך הלכה למכולת בלי גרביים'. הם טענו שהגננת אמרה שהגעתי ללא כיסוי ראש למסיבת סוף השנה. כלומר, דיברו איתה בלי ידיעתי. יש לי סרטון בנייד שבו אני מתועדת בכיסוי ראש מלא, רוקדת עם הילדה. שאלתי את הגננת באיזו זכות היא מפיצה עלי שקרים. היא אמרה לי שהם תחקרו אותה, והודתה באוזניי שהילדות שלי מטופלות ושמחות. למזלי, הקלטתי את השיחה בינינו".
שרה מוסיפה ומתארת מציאות שבה עסקנים ובני משפחה "בוחשים למיניהם", כהגדרתה, עושים הכל כדי לקחת ממנה את ילדיה. "הבן שלי סיפר ששני עובדים סוציאליים הגיעו לבית כשלא הייתי ודיברו איתו. זה דבר חריג, שלא עושים בלי תיאום. אלה היו שני גברים חרדים, והם תחקרו אותו: 'יש לך מה לאכול? אתה והאחים שלך נשארים הרבה לבד בבית?'
"אני מרגישה חסרת אונים, כועסת, מפחדת. אחד העו"סים הוא חרדי שמההתחלה הרגשתי שלא היה לטובתי. הוא לא רצה לשמוע הקלטות או לראות הוכחות. פשוט בא באמירה 'את לא בסדר', ושאוכיח לו שאני כן בסדר. אני מפחדת שעכשיו ייקחו ממני את הילדים. אני מרגישה שזה מאבק מכור. העו"סים החרדים כפופים לרבנים. קרוב משפחה שלי, שהוא עסקן שמפקח על מוסדות חינוך רבים, התגייס גם הוא נגדי. במגזר החרדי בעלי המוסדות הם השולטים, הם למעשה בעלי הבית".
אחד מול 800 עסקנים
מנחם, בסוף שנות ה־20 לחייו, השתייך בצעירותו לחסידות נודעת. הוא אב לשניים ומתגורר כיום בחו"ל. בעברו הוא היה חזן, וכיום הוא יוצר מוזיקה רוחנית. "גדלתי בירושלים ולמדתי בישיבה בתל אביב. תמיד הייתי פרפר. קראתי את אפלטון בגיל 14. חיפשתי בפחים עיתונים וספרים. יצא לי שם של בחור לא שגרתי. חיתנו אותי עם בחורה מהחסידות שלנו, אבל הזוגיות בינינו לא עבדה. בשלב מסוים התחלתי לשאול שאלות דתיות, למרות שלאשתי היו חלומות שאהיה תלמיד חכם".
לדברי מנחם, ברגע שבמשפחתה של אשתו החליטו שהוא "לא דתי מספיק" עבורה - צצו הבעיות. "המשפחה הלעיטה אותה בשטויות נגדי. המציאה עלי דברים. אשתי לקחה ממני את הילדים ולא הסכימה לתקשר איתי. לא הבנתי מה קורה. תשעה חודשים לא ראיתי את ילדיי. מדי פעם היא אפשרה לי לשוחח איתם בווטסאפ או בווידאו. מולי עמדו 800 עסקנים, וכל אחד אמר משהו אחר.
"כשהבנתי שאשתי לא מתכוונת לאפשר לי לראות את הילדים, עברתי לגור בחו"ל. אשתי כעסה וחסמה אותי. עדיין הייתי חרדי מודרני, חולצה לבנה וכיפה שחורה. בעיר שבה גרתי בחו"ל ניגש אלי עסקן מהקהילה, ואיים שאם לא אחזור מהר לישראל יאשימו אותי באונס, יגידו שאני מסוכן לילדים ויתעללו בי. ואכן, המשפחה של אשתי התחילה להאשים אותי ש'אנסתי' אותה".
מנחם מתאר מסכת של האשמות חמורות שהופנו אליו. "היא הגישה תלונה במשטרה על אונס, כביכול, ואפילו ניסתה לטעון שאני פדופיל. לכולם היה ברור שהתביעות האלה לא יובילו לשום דבר, אבל היה להם עניין לסבך אותי בהליכים. המשטרה סגרה את התיק אחרי שהבינה שהם לא מתייצבים למתן עדויות ורק מנסים לבזבז זמן. בית המשפט לא קיבל את הטענות שאני מסוכן לילדים. ילדיי אוהבים אותי, וכל הזמן רוצים לראות אותי יותר. עובדים סוציאליים כתבו שאני אבא מצוין, ושהם לא מבינים למה אני צריך פיקוח.
"בכלל, המאבק לא התנהל בצורה שוויונית. לי היה עורך דין מהסנגוריה הציבורית, ואותם ייצגו עורכי דין צמרת. בקהילה החרדית מנוסים בזה, ויש להם תקציב לא מוגבל. הם אלופים בלקמבן את המערכת כשהם רוצים. הם משתמשים במילים טעונות כמו 'שמד' כדי להתרים כספים במגבית למאבק. מבחינתם, ברגע שעזבת את הקהילה ואתה חי עם בת זוג שלא במסגרת נישואים, למשל - אתה 'עבריין מין'.
"לא מזמן המתלוננים נגדי ניסו לקחת מומחה להערכת מסוכנות, שכתב דוח מפורט נגדי. הוא הסתמך על דברים שבית המשפט כבר קבע שהם שקר. אפילו השופט התעצבן ואמר שזה דוח לא מקצועי, ופסל אותו".
כעת ממתין מנחם לדוח חדש. "אם תהיה החלטה טובה, אוכל סוף־סוף לראות את ילדיי. כבר כמה חודשים לא ראיתי אותם בכלל. אני יכול לומר בלב שלם שהכל קרה משום שעזבתי את הדת. בקהילה החסידית שממנה באתי זה הגורל של כל מי שעוזב".
צבי, אב לשלושה בן 40, נולד למשפחה מחסידות ידועה מאוד. הוא נישא בשידוך ויצא בשאלה ב־2014. כיום הוא מתגורר באירופה, בעיר שבה הוא מכהן כרב לא אורתודוקסי. מאשתו הוא התגרש כשהחל בתהליך נטישת אורח החיים החרדי.
"כבר בתחילת היציאה שלי בשאלה, רבנים ובני משפחה שלי התערבו והסיתו נגדי את אשתי וילדיי. סיפרו להם שאני 'איש נורא', שלא כדאי לדבר איתו או להיות איתו בקשר מלבד 'המינימום ההכרחי'. אחד הרבנים הדיינים הידועים והחשובים במגזר החרדי פנה לבית הדין הרבני, ואמר להם ש'ירדתי למיסיון' ושצריך לסדר גט כמה שיותר מהר, העיקר להוציא אותי עוכר ישראל. בתו של אותו רב מנהלת עד היום את המלחמה נגדי, ומגיעה לכל הדיונים.
"הבת שלי, שהיא כיום בגירה, סיפרה שבכל פעם שבה הגעתי לארץ לביקור, אמא שלה היתה דואגת להבריח אותה ואת אחיה מהבית, שלא יפגשו את אביהם 'הפושע'. בתי מודה שתמיד הייתי אבא טוב, אוהב, מפנק, אכפתי, נוכח - ובן־לילה סיפרו להם שאבא רשע ומסוכן, מישהו שצריך להתחמק ממנו כדי שלא יעשה רע. אם הייתי לוקח אותם לאכול שווארמה בחוץ, למשל, היו טוענים שאני 'נותן לילדים לאכול טריפות'.
"מנגד, המצב של הילדים בבית, אצל אמא שלהם, היה בכי רע. היא היתה משאירה אותם לבד ערבים שלמים ויוצאת לשיעורי תורה או לבילויים עם חברות. כל הזמן דיווחתי לרווחה שהילדים בסכנה. הם חוו גם התעללות פיזית, ובאחת הפעמים הבת שלי שלחה לי תמונות שמוכיחות את זה. העברתי לרווחה ודרשתי התערבות מיידית, אבל עד היום לא קיבלתי מענה".
שרה: "אני מרגישה חסרת אונים, כועסת, מפחדת לאבד את הילדים שלי. העובד הסוציאלי החרדי מראש לא היה לטובתי. פשוט בא באמירה 'את לא בסדר', ושאוכיח שאני כן. אני מרגישה שזה מאבק מכור. במגזר החרדי ראשי הקהילה שולטים, והם למעשה בעלי הבית"
צבי טוען שהמאבק נגדו נמשך, אף על פי שהוא כבר לא חי בארץ. "הבת של אותו רב חשוב עדיין מפיצה עלי דברים איומים, מתקשרת לכל האנשים שהיא יכולה, כולל להורים של תלמידים מהישיבה שלי. גם אחרי שעזבתי למדינה אחרת, הם לא יכולים להניח לי לנפשי.
"כשבני הבכור הפך לבגיר הוא רצה לגור איתי בגרמניה, אז במשפחה שלי דאגו להטיס אותו בסתר לניו יורק. הם מיהרו לבקש מבית משפט שם להוציא נגדי צו הרחקה, כדי שלא אוכל לדבר איתו. לי נאמר במפורש שהמלחמה נגדי באה משום שיצאתי בשאלה. המשפחה שלי אספה 120 אלף דולר כדי לממן לגרושתי את ההליכים המשפטיים נגדי, שעדיין נמשכים. היא מיוצגת היום על ידי לא פחות מחמישה עורכי דין!
"כמו כן, במהלך היציאה שלי מהדת העסקנים הרימו קמפיין התרמה למען גרושתי, כדי למנוע מהילדים 'ללכת לשמד'. אחד התורמים העיקריים שעמדו מאחורי הפרויקט הזה הוא נגיד ידוע מאוד במגזר החרדי".
בתו הבגירה של צבי, שלומדת משפטים כיום ("במטרה לסייע לילדים במצבי"), מעידה שהיא אכן גדלה בסביבה מאוד לא מגינה ובטוחה, שבה חסרה לה ולאחיה דמותו של אביהם שהורחק מהם. "מהרגע שבו אבא שלי הועלם עברנו מרורים. בכל דרך ניסו למנוע ממנו קשר איתנו, אפילו דרך מחשב. כל העסקנים ניסו 'לפקח' על המפגשים שלנו. הכריחו אותנו להיפגש במרכז קשר, כאילו אבא שלי הוא חולה נפש שמזיק לנו. עד היום אמא שלי אומרת עליו רק דברים רעים.
"בשלב מסוים לא היו להם יותר קלפים נגד אבא שלי, אז הם המציאו שהוא הטריד אותי כשהייתי קטנה - מה שמעולם לא קרה. האבסורד הוא שאני ואחותי חווינו הטרדות מיניות במשך שנים דווקא מצד אדם אחר שהיה קרוב אלינו, והוא נשלח על כך לכלא לכמה שנים. אבל גם כשהועברנו לאומנה ולפנימיות, אפילו לרגע לא שקלו להעביר אותנו לחזקת אבא שלנו. זה אפילו לא היה על השולחן.
"רק אחרי שניהלתי מאבק בבית המשפט נגד הרווחה ונגד אמא שלי - הצלחתי לעבור לאבא שלי. אני כל כך כועסת על כל השנים האבודות הללו, על כך שלאף אחד לא באמת היה אכפת מה אני עוברת בבית. הרחיקו ממני דווקא את ההורה שהיה מיטיב, תומך, אוהב".
חוויית נטישה קשה
יוסף, בן 48, מכיר ממקור ראשון את שני צידי המתרס במאבקים העגומים. בימיו כחרדי הוא היה חלק מהזרוע המבצעת שהטילה אימה על משפחות חרדיות שלא הולכות בתלם. לדבריו, הוא הכיר מבפנים "כיצד רבנים ועסקנים שלטו שלטון מוחלט בהחלטות הרווחה". כשיצא לבסוף מהדת בעצמו, אחרי שכיהן כראש ישיבה חשוב, הוא חווה על בשרו את המערכת הדורסנית.
"מהתפקידים שמילאתי בקהילה, אני יודע שבכל אזור חרדי שירותי הרווחה כפופים לרב או לוועדת רבנים. עובדים סוציאליים לא יכולים לפעול בקהילה לפי שיקול דעתם בלבד. ראיתי מקרוב את האלימות כלפי מי שנתפסו כ'סוררים' בקהילה. למשל, פעילות של משמרות הצניעות נגד בנות חרדיות. בשלב מסוים זה הכניס אותי למשבר זהות, ובגיל 36 עזבתי לגמרי את התפקיד שלי ואת הדת. לפני זה עוד הספיקו להציע לי תפקיד מוביל בישיבה גדולה.
"אבל מרגע שיצאתי בשאלה, עסקן בכיר מאוד התקשר אלי ואמר: 'הילדים שלך בפיקדון אצלי. אתה יכול להזיק להם נפשית. היית תלמיד חכם גדול, ופתאום גילחת את הזקן ואת הפאות, וזה יטלטל אותם לגמרי. אתה חייב להיכנע'. הקהילה אסרה על כולם לדבר איתי. משפחתי החרימה אותי. אבא שלי עשה עלי טקס קריעה".
לדברי יוסף, ארבעה מילדיו חזרו לקשר עימו לפני ארבע שנים, בתום תהליך איטי. לפני חודש בת נוספת חזרה לקשר, אך הבן הקטן עדיין מנותק ממנו. "הבנות סיפרו לי שבשנות הניתוק הכפוי ממני הן כתבו לי מכתבים בסתר ובכו הרבה. לא נכחתי באף חתונה שלהן, כי העסקנים והמשפחה שלי לא אפשרו.
"מבחינת העולם החרדי, הילדים הם של הקהילה, ולא של אביהם. כתוצאה מכך, הילדים שלי חוו חוויית נטישה קשה שהשפיעה עליהם לרעה, כי לא נתנו להם בשום אופן לדבר עם אבא. לא סיפרו להם מה קרה לי, לאן נעלמתי - פשוט נמחקתי.
"הייתי אבא טוב. מבשל, מסדר, מקשיב, מכין איתם שיעורים. כשבקהילה הבינו שאני בקשר עם בת זוג חדשה, גרושתי החליטה שלא רק שלא אפגוש את הילדים - אלא גם לא אדבר איתם יותר בטלפון.
"היתה תקופת ניסיון שבה הייתי צריך להוכיח בקהילה שאני מתנזר מנשים, ואז אולי ייתנו לי לראות שוב את הילדים. אבל גם אחרי שעמדתי בכל התנאים לא הסכימו שאראה אותם. אותו עסקן בכיר אמר לי: 'אתה בחרת דרך משלך. על מי אתה עובד? הרי אתה לא מתכוון לחזור בתשובה'. הבנות שלי שומרות איתי על קשר, אבל בסתר. הן עדיין מפחדות וחוששות מהמחירים. את הבן הקטן לא זכיתי לראות בינתיים".
טענות ל"גזירת שמד"
עו"ד שמואל קמיל, שייצג ושליווה לא מעט מקרים של הורים יוצאים בשאלה, מסביר שמדובר בתופעה מצערת: "אני נתקל בהרבה מאוד מקרים. פעמים רבות יש מהצד החרדי ארגונים שמממנים את ההליכים המשפטיים. זו לא עבירה, אבל כשיש משאבים ויכולת לנהל את המערכה, קל מאוד להפיל את הכל על הצד השני.
"דוגמה אחת שזכורה לי במיוחד היא טקס שמשפחה חרדית היתה עושה עם הילדים אחרי שאמם, שיצאה בשאלה, היתה איתם: כולם היו מנקים בהפגנתיות את הכיסא שעליו היא ישבה. כך מחדירים לילדים מסר שיש לאמא 'טומאה'.
"למדינה אין ממש אפשרות לטפל בזה. יש את בתי המשפט, כמובן, אבל זה עולה הרבה מאוד כסף, עורכי דין וכו', ולא לכל האזרחים יש את המשאבים לנהל את זה".
עו"ד אברהם קורחוב, עורך דין לענייני משפחה שמייצג מקרים רבים של יוצאים מהדת שמצאו עצמם מנוכרים, מוסיף: "בגדול, ככל שזוג שמתגרש שייך לחסידות אדוקה יותר - כך בהחלט ניכרת התגייסות של החסידות נגד ההורה שיוצא בשאלה, בניסיון לקחת ממנו את הילדים. כשאחד ההורים יוצא בשאלה זה שבר גדול, ויש התגייסות ברמות שונות כדי להוציא את הילדים מחזקתו, או לפחות להחתים אותו על הסכם שבו יתחייב לשמור שבת, צניעות וכשרות כשהילדים נמצאים אצלו.
"כעורך דין, תמיד אעשה הכל כדי שתיק בסוגיית משמורת יידון בבית המשפט, כי בבית הדין הרבני זהו בדרך כלל קרב אבוד. אין מנגנון שאפשר להוכיח את קיומו, כי הכל נעשה מתחת לפני השטח. לדוגמה, אם הזוג שמתגרש מתגורר בעיר חרדית, אז מי שתצטרך לתת המלצות באשר לזמני השהות עם הילדים היא מחלקת הרווחה המקומית - שלרוב תהיה מאוישת בעובדים סוציאליים חרדים. מכאן קצרה הדרך לפגוע בהורה שיוצא בשאלה.
"לפעמים הקהילה מגייסת מורים של הילדים כדי להציף בעיות לכאורה אצל ההורה החילוני, לרוב בתיאור מוגזם של 'צל הרים כהרים'. היו מקרים שבהם מוסדות החינוך פנו לרווחה בטענות משוללות יסוד נגד אמא שיצאה בשאלה".
מי מממן את הרדיפה הזו למעשה? מהיכן הכספים לעורכי הדין ולהליכים המשפטיים?
"לחסידויות יש גורמים שמגייסים כספים בטענה שיש 'גזירת שמד' נגד הילדים. יש חסידויות עם תקציבים לזה. מבחינתן זה להציל את נפש הילדים, אז מתגייסים ומוצאים כספים".
מי מסייע ליוצאים בשאלה?
"לחלק מהיוצאים בשאלה יש אפשרות כלכלית, לפעמים עם נטילת הלוואות מהבנק, אבל חלק אחר פשוט נשבר. השבר בא בעיקר בגלל הרדיפה. קשה לתאר כמה כוחות יוצאים בשאלה נדרשים לגייס כדי להוכיח נגד כולם בקהילה - לרבות בני משפחתם שלהם - שהם הורים טובים. לפעמים מרגישים כמו דון קישוט במלחמות נגד טחנות רוח. המלחמה האמיתית היא הרגשית והפסיכולוגית".
עו"ד אברהם קורחוב: "מניסיוני, בבית הדין הרבני זה בדרך כלל קרב אבוד. אם זוג מתגרש בעיר חרדית, מי שתצטרך לתת המלצות לגבי הילדים היא מחלקת הרווחה המקומית, שלרוב תאויש בעו"סים חרדים. מכאן הדרך קצרה לפגוע בהורה שיצא בשאלה"
איפה החוק בכל זה? האם המדינה מתקפלת, ולא מעיזה להבהיר שעזיבת דת היא לא עילה לנתק ילד מאביו או מאמו?
"יש שתי מערכות מקבילות שדנות בסוגיות המשמורת וזמני השהות: בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים. בבתי הדין הרבניים יושבים דיינים חרדים. ברור לאן נושבת הרוח באולמם. בתי המשפט, מצידם, מסתמכים על חוות דעת של שירותי הרווחה, ואם שירותי הרווחה הם חרדיים - גם חוות הדעת תהיה בהתאם. שופטים מנסים לנתק משיקוליהם את העובדה שההורה חזר בשאלה, אבל מה אמור לעשות שופט שמניחים בפניו חוות דעת מוטות והמלצות שהגיעו משירותי רווחה חרדיים? לי בעיקר חבל על הילדים, שנגזלת מהם האפשרות לגדול עם מי מההורים - וכל זה בגלל יציאה בשאלה".
"שיטה אסטרטגית"
עו"ד נטע קמר, מנהלת תוכנית "צעדים" בשיתוף עמותת הלל ועמותת יוצאים לשינוי, מסייעת גם היא להורים יוצאים בשאלה."מדובר במספר לא מבוטל של מקרים. ל'צעדים' מגיעות בכל שנה כ־70 פניות, ויש מגמת עלייה במספר הפונים. אנחנו מסייעים לא רק למי שמגדירים את עצמם לא דתיים, אלא לכל מי שבחרו לצאת מהחברה החרדית ושכבר לא מגדירים את עצמם חרדים. זה יכול להיות כל מי שהוא על הרצף הדתי־מסורתי, שהקשיים המשפטיים שהוא חווה לגבי זמני השהות עם הילדים נוצרים על רקע הבחירה שלו לא להשתייך לקהילה החרדית.
"בסקר שערכנו ביוני האחרון בקרב 228 יוצאים ויוצאות בשאלה, שכולם גרושים עם ילדים ושהגרושים שלהם נותרו חרדים, 41% דיווחו שהיה מעורב עסקן בתהליך גירושיהם ו־48% דיווחו שבגירושים היה מעורב רב. בקרב הנשים, 23.5% דיווחו על תקופה של יותר מחודש שבה לא ראו את ילדיהן מסיבה שאינה תלויה בהן, ובקרב הגברים הנתון היה כמעט כפול - 42%".
האם ניתן להוכיח שקיים מנגנון מכוון, שיטתי וממוסד נגד הורים שיוצאים בשאלה?
"מחקר שערך ד"ר נרי הורוביץ ב־2018 בהחלט מתאר שיטה אסטרטגית מצד הקהילה: בשלב הראשון מציעים ליוצאים בשאלה פיתויים כלכליים מחוץ לכותלי בית המשפט; בשלב השני יש מאמץ לנתק מהם בפועל את הילדים ולהבטיח את הרציפות בחינוך החסידי; ולבסוף הקהילה מנהלת קרב התשה באמצעות הערכאות המשפטיות ומערכת הרווחה.
"המחקר לא הצליח למצוא ולו מקרה אחד של הסכמה חרדית לשמירה על הורות משמעותית של היוצאים בשאלה. מניסיוננו, ככל שהקהילה החרדית סגורה יותר - כך המעורבות שלה נגד היוצאים בשאלה תגבר, וכך גם עוצמת הסכסוך והפעולות לניתוק הקשר בינם לבין ילדיהם.
"במאמר של פרופ' יוחאי נדן ופרופ' כרמית כץ מ־2021, עובדות סוציאליות ברשויות רווחה מתארות כיצד מופעלים עליהן לחצים מצד קהילות חרדיות להמליץ לבצע מהלכים שלא תמיד תואמים את עמדתן המקצועית. עובדות סוציאליות שמשתייכות לקהילה החרדית אף טענו שהן חשופות לשיימינג במקרה שלא יפעלו בהתאם לציפיות. התופעה חזרה גם בממצאי מחקרן של ד"ר שירלי בן שלמה וגב' גולני רייך מאוגוסט 2024, שבו מתוארת שותפות פעילה של גורמי רווחה עם הניכור הקהילתי.
"אני לא יודעת להגיד באופן גורף וסדור מי מממן את זה. אני כן מכירה מקרים שבהם יצאו לגיוס המונים כדי לממן את המאבק המשפטי להרחיק את הילדים מההורה שיצא בשאלה. אין ספק שהיוצאים והיוצאות בשאלה מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים, לרוב לבדם. יש ביניהם כאלה שחווים בעקבות זאת מצוקה נפשית, אבל אנחנו פוגשים גם גברים ונשים שעומדים באתגרים הללו באופן מעורר השראה. אנחנו סבורים שחשוב לתת להם גב ותמיכה, ובדיוק לשם כך נועדה תוכנית 'צעדים'".
אז איפה המדינה בכל זה?
"לדעתנו, המדינה בהחלט צריכה להתערב ולהתחיל לפתח מענים מותאמים. יש מאפיינים ייחודיים לסכסוכי הגירושים של היוצאות והיוצאים בשאלה, ונדרש לתת להם מענה הולם. לנוכח המחקרים שנעשו, פיתחנו פרוטוקול התערבות ייעודי למחלקות לסדרי דין במחלקות הרווחה, ואנחנו סבורים שחשוב מאוד לאמצו, או לפחות להתבסס עליו כדי לייצר מענה מותאם.
"בין שיאמצו את הפרוטוקול שפיתחנו ובין שיפתחו מענה אחר - חייבים לתת את הדעת על ה3אתגרים הייחודיים שמאפיינים את סכסוכי הגירושים האלה. אנחנו קוראים לגורמי המקצוע במשרדי הממשלה לתת את הקשב הדרוש לכך. אנחנו כאן כדי לסייע עם כל הידע המקצועי שבידינו".
לסיום, עו"ד קמר מבקשת להעביר מסר חברתי חשוב: "אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שבה יש לאפשר לאדם לשנות את אורח חייו מבלי לשלם מחיר כה כבד, כמו ניתוק הקשר עם ילדיו. מדוע אדם יכול לחזור בתשובה ולהישאר בקשר עם ילדיו, תוך חשיפתם לאורח חייו החדש - ואילו אדם שלא מעוניין להיות חרדי צריך לשלם על כך בפגיעה בקשר היקר כל כך עם ילדיו?".
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר: "ככלל, מעורבותם של עובדים סוציאליים בטיפול במשפחות נעשית בהתאם לתהליכים מקצועיים ולפי הנהלים וההנחיות של משרד הרווחה, ומתוך ראיית טובת הילד ומשפחתו.
גורמים קהילתיים כאלו ואחרים (ובכלל זה רבנים) אינם חלק מתהליך קבלת ההחלטות של העובד הסוציאלי, ואינם מעורבים בטיפול במשפחה. במקרים שבהם מתקיימים תהליכים משפטיים, עובדים סוציאליים מעבירים תסקירים לבית המשפט, שבוחן את מכלול המידע ומכריע. בשל חובת החיסיון, ובפרט בכל הנוגע לטיפול בקטינים שעניינם נדון בבית המשפט, לא נוכל להתייחס למקרה פרטני".
meravs1992@gmail.com
