מדי פעם, ובשבועות האחרונים ביתר שאת, אני חשה צורך להתנצל על האסקפיזם, ככל שהטור הזה באמת מסייע לכם להימלט מאימת החדשות. לו היה לי משהו חכם או אפילו מעודד לומר על המצב, הייתי אומרת ואולי גם מתעודדת, אבל כפי שכתבתי כאן כבר, ככל שהמצב בחוץ קשוח, אני צוללת עוד יותר אל מחוזות האיזוטריה, או כמו שאנשים כועסים אצלי בפייסבוק קוראים לזה: ״בלבולי מוח של תל אביבית משועממת״.
ובכן, לא תל אביבית, כי אם יפואית, יש הבדל גדול ברמת הניקיון ברחוב ובאיכות בתי הקפה ברדיוס מתקבל על הדעת. משועממת? הלוואי והיה לי משעמם, השעה תשע ורבע בערב, כל היום פרקתי ארגזים של דברים שאני לא זוכרת למה אני צריכה ואני כותבת את הטור הזה אך ורק כי לא נעים לי מהעורכת. לגבי הבלבולי מוח - זה כנראה נכון. בכל אופן, סליחה על האסקפיזם. אלא אם כן גם אתם בדיוק עוברים דירה.
שלא תבינו אותי לא נכון, הייתי שמחה לכתוב טור על כל נושא אחר, פשוט במשך שלושה שבועות לא חשבתי על שום דבר. בסיכום החודשי שלי בגוגל פוטוס, על שער האלבום ״המיטב של יולי״ יש תמונה של מסננת. אמנם זו מסננת ממש טובה, עם זרועות מתכווננות שאפשר להתאים לגודל הכיור שלכם, אם אתם מסוג האנשים שמעריכים דברים כאלה. מסרתי אותה לאיזו אמא לא אוגרת שגם היא כנראה תשים אותה באיזה מגרה ותשכח ממנה, וברגע האמת תשפוך את סיר הפסטה לכיור עם צלחת הפוכה.
אם לבלבל רגע את המוח, מעבר דירה הוא שיעור בשליטה, כלומר, חוסר שליטה. רגע אחד יש לך בית, רגע אחרי אין, רק שתי דירות ריקות שונות, שבמין חוק כלים שלובים מוזר, מצליחות להיות מטונפות באותה המידה. רגע אחד את מוקפת בחפצים שלך, יודעת בדיוק איפה כל דבר מונח, רגע אחרי יש לך עציצים בכיור, ספרים על הרצפה ושטיח מטונף על הספה, כאילו מישהו לקח את הבית שלך וניער. ואת לעולם לא תמצאי את קוצץ הציפורניים, את פשוט תצטרכי לחיות עם הציפורן השבורה הזו ככה לנצח.
שלושה שבועות אני מצטטת לאנשים את האמרה שאנשים מפחדים ממעבר דירה יותר ממה שהם מפחדים מהמוות, אבל בינינו, למה לבחור. הנה עוד כמה דברים בעמודת הבלתי נמנע:
מובילים תמיד כועסים. אחרי אלף מעברי דירה חשוב לי לחלוק איתך את התובנה הזו, כדי שלא תרגישי רע. הם כועסים אפילו כשכן יש מעלית, מים קרים וקפה חם. אפילו כשהקרטונים טובים והם מסומנים במדבקות צבעוניות. אני לא יודעת אם זה רק אצלי, אבל הם גם תמיד רוצים יותר כסף ברגע שהם מגיעים לדירה, כי אמנם אמרתי שהפסנתר כבד מאוד, אבל לא עד כדי כך כבד מאוד, אמרתי שיש הרבה מאוד עציצים, אבל לא אמרתי משתלה, אמרתי שיש הרבה מאוד צעצועים, אבל לא אמרתי קפיטליזם מאוחר. יאמר לזכותי שאני תמיד נותנת טיפ נדיב מאוד אבל הם מקבלים אותו בסוף ולא יודעים שכדאי להם להשקיע בי ולא למלמל לעצמם בעצבים ברוסית.
אנשי מקצוע תמיד משאירים מלוכלך. וכן, את תמצאי את עצמך מגרדת טיח מהרצפה גם בעוד שבעה חודשים. הם אומרים לך שהעבודה הזו לוקחת שעה ואיכשהו כבר שש והם עדיין שם ואת צריכה להציע להם מהנימוס ארוחת ערב. הם אומרים שזה לא עושה לכלוך וגם שהם ינקו אחריהם בתום העבודה, הם לא אומרים לך שהם יעשו את זה עם המגבות הטובות.
כמו בשיר של אמינם, יש לך הזדמנות אחת בלבד לנקות אבק בגובה. המוטיבציה העצומה הנדרשת על מנת לגרור סולם מחדר לחדר, ולהעביר סמרטוט על הלמעלה של הארונות היא רגע חולף בזמן, נוצה ברוח, עורבא פרח. אם את לא תעשי את זה עכשיו, זה יקרה לכל המוקדם בפסח הבא ואת תחיי את חייך בבינוניות הטובענית של מי שהיתה לה הזדמנות לנקות את הלמעלה של המאוורר תקרה, אבל לא עשתה את זה כי היא בדיוק ראתה טיקטוק מעניין מדי על ברווזים.
מעבר דירה (כרוניקה ידועה מראש):
חודשיים לפני המעבר:
"מה אני, דוכסית? אנשים אחרים צריכים לעטוף את הפורצלנים שלי בפצפצים ולהכניס אותם לתוך ארגזים? אנחנו אנשי תנועת העבודה, עבודת כפיים, סבתא שלי ייבשה ביצות, מה, אני לא יכולה להעביר דירה?"
שבוע לפני המעבר:
״אוקיי, זה נראה טוב בינתיים, אנחנו ארוזים 80 אחוז. נשאר רק כל המטבח, כל הצעצועים, למיין את כל השיט במרפסת ולגרום לבן הזוג להיפטר מכמה.