ליטא
בירה: וילנה
אוכלוסייה: 2.8 מיליון בני אדם
טיסה מישראל: 4 שעות ו־55 דקות
דת: 74% נוצרים קתולים
שפה: ליטאית
מטבע: יורו
יום העצמאות: 16 בפברואר
מני מוטולה מתגורר בווילנה כבר 29 שנים. אין לו שורשים ליטאיים או קרובי משפחה בקובנה, הוא בכלל החזיק בעבר חנות למערכות סטריאו ברחובות, אבל לקוחות שהגיעו לישראל בעלייה הגדולה ממדינות חבר העמים שכנעו אותו בתחילת שנות ה־90 לבקר, ואחרי כמה פעמים בווילנה וגירושים, החליט לפתוח שם את פרק ב' בחייו. היום מוטולה הוא יועץ תיירות.
"אני לא מצטער", הוא אומר. "זו מדינה יפה ומסודרת, כזו שרק שווייץ יכולה להתחרות בה בניקיון. תייר שמחפש אקסטרים, או להגיע לפסגת העולם, לא ימצא את זה כאן. ליטא היא ארץ שטוחה שהמקום הכי גבוה בה הוא 192 מ' מעל פני הים, לכן היא מתאימה לטיולי אופניים. יש בה 10,000 קילומטרים של נחלים ונהרות ויותר מ־2,000 אגמים. 40 אחוזים מהמדינה מיוערים. אני, למשל, נמצא כעת בדירה, מסתכל מצד אחד של החלון ורואה יער, ואם אלך לצד השני של הדירה אראה יער אחר".
לפני מלחמת העולם השנייה חיו בליטא 220 אלף יהודים, אולם לא פחות מ־207 אלף מהם נרצחו בזמן השואה, אז מה השתנה וגרם לליטאים להאיר פנים לישראלים?
"זו אומה שאוהבת סדר, אז לתעמולה הנאצית היה בזמנו על מה להתבסס. בביקור הראשון שלי בליטא, שהיה בשנת 1993, מאוד חששתי. להפתעתי מצאתי אנשים נחמדים, וזו הסיבה שחזרתי. ליטא היא מדינה קטנה שרואה בנו דוגמה למקום קטן שמסוגל להרבה. אתן דוגמה: לפני שלושה ימים ישבתי אצל מנהל החשבונות שלי ודיברנו על המלחמה באיראן. הם לא קולטים שבגודל הפיזי אנחנו שליש מהם, חושבים שאנחנו מעצמה ענקית".
למרות המחמאות, מוטולה יודע לומר גם שלא כולם בליטא חובבי ציון. היו כמה הפגנות נגד ישראל בהשתתפות עשרות מפגינים, אבל הכל יחסית בקטנה. "אתה לא פוגש סממנים פרו־פלשתיניים ברחוב", הוא אומר. "רק פעם אחת ראיתי על קיר בקאונס (קובנה) גרפיטי של דגל פלשתין.
כשמגיעים ישראלים, אני תמיד אומר 'אל תפחדו'. זו מדינה שבה אתה יכול ללכת בשטריימל ברחוב או עם מגן דוד על החזה, ואף אחד לא ישים לב. אני זוכר שלפני שנתיים, בחורף, ראיתי הרבה ישראלים שהסבירו שקנו כרטיס טיסה במחיר של פלאפל וקולה. אמרו 'רצינו לסמן וי בדרכון'. היום הם רוצים להגיע כי הם מרגישים פה טוב".
הסופר חתן פרס ספיר יוסי אבני־לוי, שהיה שגריר בליטא במשך שלוש שנים, אומר כי "זהו יעד תיירות נפלא. וילנה היא עיר יפהפייה שאפשר להתאהב בה בשוטטות בסמטאות. בקיץ זהו גן עדן כחול־ירוק ובסתיו ארץ מכושפת לגמרי.
"היינו בחופשה בלונדון לפני שנה, בטיול בר מצווה לבן. חוץ מהעובדה שהיה גשום, קר ויקר, היה כל הזמן חשש שמא מישהו יידע שאנחנו ישראלים. יום אחד מצאנו את עצמנו בחדר האוכל עם זוג מגבעתיים ודיברנו בינינו באנגלית. אמרתי לעצמי 'זה נופש?'".
אז ליטא היא ברירת מחדל?
"כשהייתי שגריר בליטא הזמנתי את אחותי עם משפחתה לבקר, והם נהנו בצורה שלא תיאמן. עשו שיט בסירה ולנו בבקתה מעץ על שפת אגם עם יער משלושה צדדים. לשוטט שם זה כמו להגיע לנופי בראשית ירוקים. לו יכולתי, הייתי קופץ מחר לליטא ולסרביה, יש לי געגועים עצומים לשתיהן".
מוטולה, שבקרוב יחגוג 71, הספיק ב־29 השנים שבהן הוא מתגורר בווילנה ללמוד ליטאית. "זו לא רוסית", הוא מדגיש. בין עיסוקיו הוא מתכנן טיולי שורשים, מתמחה בהשבת אזרחויות ליטאיות לזכאים לכך, ולמד לחבר בין התייר הישראלי לאזרח המקומי.
"ישראלים רבים שמגיעים לליטא חושבים שמדובר בחלק מרוסיה, אז הם אומרים במסעדה 'ספסיבה'. אני אומר להם תגידו 'אצ'ו', שזו תודה בליטאית", הוא צוחק. "אגב, העברית היא כמו ליטאית. בישראל הקללות הן בערבית, ובליטא כל הקללות ברוסית. אין להם כמעט מתוצרת בית, אבל יש קללות ברוסית שעדיף שתשאירו בארץ".
איך הקניות?
"בפאתי וילנה יש בזאר ענקי שבו אפשר למצוא החל מנעליים ועד שמלות כלה. רק צריך לדעת שבליטא לא אוהבים להתמקח. הליטאים אומרים 'מתאים? תקנה. לא מתאים? תעבור לחנות הבאה'. הם ישרים. אם אתה בא לעשות עסק טוב, אתה תעשה אותו, ואם אתה מתכוון לקומבינות - תתרחק".
אלבניה
בירה: טיראנה
אוכלוסייה: 2.8 מיליון בני אדם
טיסה מישראל: 3 שעות ו־34 דקות
דת: 59% מוסלמים סונים
שפה: אלבנית
מטבע: לק
יום העצמאות: 28 בנובמבר
היו שנים שבהן אלבניה נחשבה לצפון קוריאה קטנה. דיקטטור בשם אנוור הוג'ה רצה לעצב מחדש את הקומוניזם, בודד את עצמו מהעולם ובנה ברחבי הארץ כ־700 אלף בונקרים מחשש שיום אחד יפלשו לטריטוריה, משהו בסגנון העכבר ששאג.
"גדלתי בדיקטטורה", מספרת אנה צ'ילי, ילידת אלבניה. "עברתי תקופות לא קלות בחיי ואני אפילו לא רוצה לשמוע היום את שמו של הוג'ה. רק שעכשיו זו מדינה שונה. ראש הממשלה, אדי רמה, הוא צייר, אמן, בן אדם ליברלי, והכי חשוב - אוהב ישראל".
לא סתם אוהב ישראל. ראש הממשלה האלבני ביקר כאן באפריל האחרון, ואמר שחמאס הם נאצים ושעם נאצים אין שלום ופשרות. כשתקפנו באיראן הוא גיבה והצדיק את ישראל, וכשעלה לנאום בעצרת האו"ם, לפני כשנה, עשה זאת כשעל חליפתו סיכת החטופים.
"במלחמה האחרונה הנשיא, ראש הממשלה ושר החוץ היו עם ישראל", מספרת צ'ילי. "לפני שנה זרקו מטיראנה את השגרירות האיראנית, כי גילו שאיראן עמדה מאחורי מתקפת סייבר נגד המדינה. בלי חוכמות. אני הייתי מהראשונים שהביאו לאלבניה ישראלים כי יש כאן נופים יפים, לצד אנשים מדהימים ואוהבי ישראל".
צ'ילי נולדה באלבניה, התחתנה שם עם אגים ועבדה במשך 20 שנה כמורה, אבל בתחילת שנות ה־90 החליטה המשפחה לעלות לארץ כדי לשפר את חייה והשתקעה באור עקיבא. אנה עבדה במפעל, יצאה בגיל 60 לפנסיה מוקדמת וזכרה שמגיעה לה קצבה קטנה מתקופת ההוראה באלבניה, אז החליטה לצאת לשם כדי לברר. חברות ששמעו ביקשו להצטרף, היא ארגנה להן טיול - ומפה לאוזן כיום היא מדריכת טיולים מוסמכת באלבניה.
"הישראלים אוהבים את האוכל באלבניה, שהוא יותר טוב מהאוכל בכל המדינות בסביבה", היא משוכנעת. "באלבניה האוכל מתחלק לפי אזורים. בדרום הוא יותר דומה ליווני, במרכז הוא אחר ובצפון הסגנון שונה. הכי נפוץ הוא הבורקס, כיוון שהטורקים שלטו פה יותר מ־450 שנה. באלבניה, כששואלים תיירים 'מה אהבתם?', הם עונים 'טבע, נופים, אנשים ואוכל'".
מה שיכול להפתיע הוא שהאלבנים מחבבים ישראלים אף שרובם מוסלמים, אבל כל מי ששם יגיד שמדובר באסלאם שונה. רבים באלבניה משתייכים לזרם הבקטשי, שהוא מתון הרבה יותר. למעשה, בלב הבירה טיראנה הוקמה המדינה הריבונית של בקטשיה, שהיא כמו הוותיקן של הבקטשים.
"באלבניה הדת לא נמצאת בעדיפות ראשונה", מסבירה אנה. "אף אחד לא שואל אם אתה נוצרי או מוסלמי. תמצא שם מוסלמים ששותים ראקיה ובירה ועושים חיים. הם יותר אירופאים ובכלל לא פנאטים".
חשש נוסף שיכול להתעורר אצל התייר הוא המוניטין שיצא לאלבנים כמעצמת פשע. קשה לשכוח את הפרק בתוכנית הרכב המיתולוגית "טופ גיר", שבו המגישים חצו את המדינה הבלקנית ברכבי יוקרה שהיו חייבים להיות בעלי תא מטען גדול מספיק כדי להכיל גופה.
"אין פחד", מבטיחה אנה. "אני מטיילת עם ישראלים באלבניה כבר 11 שנה ולא קרה שגנבו מאיתנו או תקפו אותנו, אף שהאלבנים עניים. המאפיה היתה פעילה בשנים הראשונות, אחרי נפילת הקומוניזם, אבל כעת אם מרגישים אותה זה אולי באיטליה, או באנגליה".
אנה נשארת בחודשי הקיץ באלבניה, ממתינה למטיילים, נותנת טיפים לבאים ומתכננת מסלולים. "אלבניה היא מדינה קטנה, אבל יש בה הכל", היא אומרת. "70 אחוזים ממנה הם הרים, נהרות, אגמים, קניונים, ים. מה שאתה רק רוצה".
סרביה
בירה: בלגרד
אוכלוסייה: 6.7 מיליון בני אדם
טיסה מישראל: 3 שעות
דת: 84% נוצרים אורתודוקסים
שפה: סרבית
מטבע: דינר סרבי
יום העצמאות: 5 ביוני
אם אתם מגיעים לבלגרד אחרי טיול באלבניה, אל תגידו למקומיים "אתם חייבים לטייל בטיראנה". זאב בן־אריה, דוקטור למדעי הדתות ומדריך טיולים שכתב לא מעט ספרים על אזור הבלקן, גם יסביר למה.
"שוררת שנאה בין המדינות", הוא אומר. "מבחינת הסרבים זו מלחמת דת של האור נגד החושך, הנצרות נגד האסלאם, ומבחינת האלבנים זו יותר מלחמה לאומית כשהוויכוח הוא על קוסובו, שהיא בערך בגודלה של מדינת ישראל, אזור עשיר שבו התפתחה הלאומיות הסרבית, רק שהאוכלוסייה האלבנית נהייתה הרוב וטוענת שהיתה שם לפני כן. לכל אחד יש נרטיב. ארה"ב הפציצה את סרביה והכריחה אותה להחזיר את קוסובו לאלבנים, אז היום קוסובו אלבנית ברובה, אבל הסרבים נשבעים שיום אחד יחזירו אותה לשליטתם".
בימים אלה נמצא ד"ר בן־אריה עם קבוצת מטיילים בעמק המלכים בסרביה, אזור שבו בנו השליטים בימי הביניים קתדרלות מרהיבות. "ביוגוסלביה היתה בזמנו תיירות שהלכה בעיקר לאזורי החוף, למשל קרואטיה ומונטנגרו", הוא מספר. "סרביה נותרה מחוץ למפת הטיולים, אבל ברגע שנהייתה עצמאית והבינה שיש לה מה להציע, היא החלה לקבל תיירים. אמנם אין ים או הרים, אבל יש הרבה מה לראות".
ד"ר בן־אריה, שהיה באזור פעמים רבות, חושב שהוא יודע מה השורשים ההיסטוריים שמביאים את סרביה לתמוך דווקא בישראל. "הסרבים לא אוהבים מוסלמים, זו ממש פסיכוזה אצלם", הוא אומר. "חלקם רואים באסלאם את כל מה שרע בעולם, ראייה שהובילה גם למעשים נוראים כמו רצח העם בבוסניה.
"לגבי ישראל, אם אנחנו נגד המוסלמים אנחנו אחלה, ובניגוד לרוסים, שלהם היה קטע אנטישמי, הסרבים תמיד קיבלו את היהודים בחיבוק. במחתרת של טיטו היו יהודים שהגיעו לעמדות בכירות והיה פלג בקרב הסרבים שניסה להגן על היהודים בתקופת השואה. יש סנטימנט היסטורי בנצרות הסרבית שמעריץ את גיבורי התנ"ך והנביאים ורואה בנו את העם הנבחר. בבלקן מעריצים את מה שישראל עשתה במלחמה האחרונה. הם אומרים שאנחנו נלחמים למען אירופה ועושים עבורה את העבודה המלוכלכת".
הסופר יוסי אבני־לוי היה שגריר במשך חמש שנים גם בסרביה ובמונטנגרו. "יש יחסים חמים בין העם הסרבי לעם היהודי במשך מאות שנים", הוא אומר. "היהודים של סרביה הרגישו בבית, ובמידה רבה הסרבים רואים בנו אחים להיסטוריה. כשהגעתי לסרביה ולמונטנגרו הרגשתי שאני מתאהב בהן אחרי עשר דקות. בלגרד היא עיר נהדרת שיש בה משהו תל־אביבי, מרכז אירופי, בלקני. היא לא בהכרח עיר של כיכרות מרהיבות וקתדרלות, אבל כן של אנשים מקסימים, בתי קפה ואקשן".
הבנת כשגריר שהם בצד שלנו?
"רוב המדינות שהיו בעבר מזרח אירופה ומרכז אירופה, כולל חלק מהבלקניות, מרגישות יחס חם כלפי ארה"ב, ואנחנו נכללים בסל הזה ונתפסים כמדינה־אחות, מה גם שישראל היא סיפור הצלחה. ברוב המדינות האלה אין אוכלוסייה מוסלמית גדולה, ובוודאי לא אלימה כמו במערב אירופה. אין שם גם נוסטלגיה לברית המועצות. המדינות האלה התנערו מהמורשת ההיא ומצאו אפיקים למערב, לערכיו - ואלינו".
במשך תקופה ארוכה היתה סרביה מדינה מנודה, בעיקר בשנות ה־90, בגלל המלחמה והטיהור האתני שניהל הנשיא לשעבר, פושע המלחמה סלובודן מילושביץ', שמת בתא הכלא ב־2006. היום בלגרד היא עיר אחרת, שונה, הרבה יותר מזמינה. "זו מטרופולין של יותר מ־2 מיליון איש", מסביר ד"ר בן־אריה. "בלגרד היא העיר השנייה בגודלה על גדות נהר הדנובה אחרי וינה, נמצאת בדיוק במפגש שבין מזרח למערב ומהווה מרכז כלכלי תוסס. לסרבים יש מנטליות חצי־סלאבית וחצי־אירופית, ולכן גם הצליחו. הם אמנם הסתבכו במלחמות, אבל עמדו על שלהם מול כוחות הרבה יותר גדולים ובנו עיר מתקדמת עם רבעים של בוהמה וגלריות, מסעדות ומוזיקה חיה".
ומה מוצא שם התייר הישראלי?
"הבלקן נמצא במרחק טיסה קצר מישראל והוא רחב ומגוון. בלגרד, אם תשווה אותה לפריז או ללונדון, הרבה יותר זולה ויש בה אפילו תיירות של טיפולי שיניים. תמצא שם אנשים אינטליגנטים ודור צעיר שחזק בהייטק - ובעיקר לא יסתכלו עליך כעל נטע זר".
רומניה
בירה: בוקרשט
אוכלוסייה: 19 מיליון בני אדם
טיסה מישראל: שעתיים ו־34 דקות
דת: 81% נוצרים אורתודוקסים
שפה: רומנית
מטבע: לאו
יום העצמאות: 10 במאי
את אדי פרטל מכירים ישראלים רבים מרחובות בוקרשט. אם תטיילו במקומות המרכזיים בעיר ותשמעו צלם שמכוון את המשפחה מרעננה בעברית, יש סיכוי גדול שזה הוא. "רק בדקות האחרונות ראיתי שלוש קבוצות של ישראלים", סיפר השבוע. "אני מצלם תיירים במרכז, צועק ממרחק של עשרה מטרים 'תעמדו ככה', 'תחייכו' - והכל בעברית. אף פעם לא עצרו מקומיים וזרקו קללה".
אדי בן ה־38 עלה לישראל מרומניה עם הוריו כשהיה בן 3. לפני כמה שנים עבר ניתוח בגבו שהשבית אותו מפעילות, ובגלל יוקר המחיה בארץ החליט לחזור לבוקרשט עד שישתקם. כמו בסיפורים, כשהחלה הקורונה הוא היה צריך להמציא את עצמו מחדש, יצא עם מצלמה לרחוב וגילה ששוק התיירות הישראלי פורח ויש מקום לעסק.
"בהתחלה סגרו בפניי דלתות, בעיקר מאכערים ישראלים שחשבו שאני גונב קליינטים", הוא צוחק. "סגרו? אז פתחתי לבד. בניתי אתר, 'יאללה בוקרשט', ואני מנהל את קבוצות 'בוקרשט דרך העדשה' ו'בוקרשט', שבהן אני נותן טיפים ומידע בחינם בלי פרסום ועמלות, במסגרת מגבלות יכולותיי".
אדי מספר שבוקרשט האפרורית השתנתה, ושהיום התייר הישראלי מגיע אליה בשביל קניות בקניונים מפוארים, ארוחות טובות וזולות, מועדונים מובחרים ובטח בתי קזינו, שתמיד היו מוקד עלייה לרגל. "בוקרשט קרובה וחברותית", הוא אומר. "היא מאוד התקדמה והתייקרה, אבל ביחס למדינות אחרות היא עדיין זולה. אני נמצא כעת ליד המלונות הגדולים רדיסון־בלו והילטון, תיכנס ללובי ותשמע רק עברית. אחרי הגרמנים, האיטלקים והצרפתים, הכי הרבה תמצא פה ישראלים".
עוד לא קלקלו את השם שלנו?
"הרוב הגדול, המחונך והדתי של הרומנים אוהב את ישראל, ארץ הקודש. יש כחצי מיליון עולים מרומניה בארץ, אז לרבים מהמקומיים היה מתישהו קשר עם יהודי רומני, לכן הם מרגישים איתנו בנוח".
רומניה ארץ גדולה עם לא מעט סטודנטים ערבים שמגיעים אליה לצורך לימודים לתואר אקדמי. במהלך מלחמת "חרבות ברזל" היו כמה הפגנות־נגד, אבל השלטון הרומני לא פעם חיבק את ישראל בזמן שהעולם הפנה גב. ב־14 במאי ציינו שם את יום הסולידריות והידידות בין שתי המדינות, ובניין הפרלמנט הואר בצבעי כחול־לבן.
"יש כאן מוסלמים", מספר אדי, "אבל בהפגנות 90 אחוזים מהמפגינים הם רומנים קיצונים, שאם תפתח מפה ותשאל אותם איפה ישראל, לא יהיה להם מושג. על סיפורים אנטישמיים לא שמעתי, למרות שיש כאלה שיכולים להסתכל עליך עקום, אבל תאמין לי שבארץ יש סיכוי טוב יותר שמישהו יזרוק לך מילה".
מעבר לתיירים, אדי מספר שהוא פוגש יותר ויותר ישראלים שעושים עסקים בבוקרשט, ויש גם קהילה שעברה לגור ברומניה בגלל הנוחות והעלויות. "השבוע פגשתי עובד בחברת הייטק ישראלית שעבר לכאן עם משפחתו. עדיין יש כאן סממנים של העבר הקומוניסטי, אבל זו מדינה מתפתחת ואחת האירופיות שצצו בהן יותר מיליונרים מבכל מקום אחר בשלוש השנים האחרונות".
אמנם המלחמה עם איראן סגרה את השמיים גם לטיסות לרומניה, אבל התנועה התחדשה והשבוע כבר היו צפויות לנחות במדינה לא מעט טיסות. "הטיפ הכי טוב לתייר ברומניה הוא שאם אתה לוקח חברת הסעות מקומית, תבדוק שהיא אכן מתעסקת בהסעות", אומר אדי. "אם לוקחים מדריך - לוודא שהוא מוסמך, ואם יוצאים לטיולי טרקטורונים - לראות שיש ביטוח, כי היו פה שני הרוגים ישראלים בשנים האחרונות. הכל אפשר למצוא בחיפוש קל בגוגל, ויש ספקים מקומיים וישראליים שהם אחלה אנשים".