סיור עצוב בעוטף עזה, כמה ימים אחרי 7 באוקטובר
מישהו בחמאס לא היה מספיק זהיר.
בשעות הקטנות של 7 באוקטובר הצטברו בצה"ל לפחות שני סימנים מקדימים לכך שחמאס נערך לשגר רקטות לעבר ישראל. כל סימן בפני עצמו לא העיד על משהו משמעותי. אבל המצרף של שניהם יחד בהחלט היה חריג.
הסימנים המקדימים לירי רקטי השתלבו בדריכות הכללית של אותו לילה, שבו היה ברור לבכירי צה"ל שמשהו יוצא דופן מתרחש ברצועת עזה. בסך הכל כארבעים קצינים בדרגות שונות - באמ"ן, בפיקוד הדרום, באגף המבצעים, בחיל האוויר ובחיל הים - היו ערים לאורך הלילה ועסקו בניסיון להבין מה חמאס זומם. נדמה שמביניהם, מי שהיה הכי מוטרד הוא אלוף פיקוד הדרום דאז, ירון פינקלמן.
בעקבות הערכת מצב שביצע בפיקוד הדרום, שבה צפו ועלו האינדיקציות להכנות לירי רקטי מרצועת עזה, דרש פינקלמן "להגביר דריכות" בסוללות כיפת ברזל שכבר היו פרוסות בעוטף עזה. ואולם, איש בצה"ל לא חשב באותו הלילה להכניס לפעילות גם סוללות במרכז הארץ, אף שכמה כאלה היו בכוננות והיו מסוגלות להיערך ליירוט בתוך שעות בודדות בלבד. הסוללות הללו אכן יוקפצו, אך רק לאחר תחילת מתקפת הפתע של חמאס. עד שהן נכנסו לפעולה חלפו דקות ארוכות, שבמהלכן חלקים נרחבים ממרכז הארץ היו פגיעים לרקטות שנורו מהדרום.
צה"ל נמנע מלפרסם עד היום כמה רקטות ופצצות מרגמה נחתו באותו בוקר בשטח ישראל, מבלי שיורטו. על פי פרסומים בתקשורת, מדובר בעשרות רקטות שפגעו באזורים מיושבים, במרכז ובדרום הארץ. כתוצאה מכך, נהרגו 14 ישראלים. הטרגדיה שלהם נבלעה בקטסטרופה הגדולה של טבח 7 באוקטובר.
"לא תרחיש בלהות"
רבות דובר על המחדל שהוביל לאירועי 7 באוקטובר, ובעיקר על הכישלון בזיהוי מוקדם ובבלימה של פשיטת כאלף מחבלי נוחבה מעל לפני הקרקע ומעבר לגדר הגבול. בצה"ל ובשב"כ הסבירו לאחר האירועים, כי אחת הסיבות המרכזיות לכישלון היתה שתרחיש הפשיטה ההמונית היה כזה שהמערכת הישראלית כלל לא הביאה בחשבון, ולכן לא נערכה אליו מבעוד מועד. אף שהמידע על אימוני הנוחבה לפשיטה לתוך ישראל היו גלויים, במערכת הביטחון קבעו כי מדובר ב"היערכות למערכה עתידית בלבד", כפי שעולה ממסמכים פנימיים של אמ"ן.
על ירי רקטות מרצועת עזה, לעומת זאת, אי אפשר להגיד את אותו הדבר. התרחיש של ירי תלול מסלול (תמ"ס) לעבר ישראל היה מוכר לא רק לגורמי הביטחון, אלא לכל אזרח במדינה. המערך הרקטי שבנה חמאס במשך יותר מעשרים שנה, לא היה קלף שנותר בשרוול. גם לא שפן שנטמן עמוק בכובע. "הפעלת מערך התמ"ס של חמאס לא מאפשרת לגופי המודיעין בישראל לברוח מאחריות", כפי שמנסח בגילוי לב בכיר לשעבר באמ"ן. "זה לא תרחיש בלהות שאף אחד לא חשב עליו אף פעם".
ובכל זאת, כאשר החל חמאס לירות בבת־אחת מאות רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, איש לא היה מוכן לכך. עם כל הכבוד להנחייתו של פינקלמן "להגביר דריכות", ב־06:29 של 7 באוקטובר, גם בסוללות כיפת ברזל שלאורך גבול הרצועה שפשפו לוחמי ההגנה האווירית את העיניים בתדהמה.
"אני מביט על המסך, הוא אדום ומלא במטרות וזה רק מתעצם מרגע לרגע", סיפר לביטאון חיל האוויר סגן א', סגן מפקד סוללת כיפת ברזל שהוצבה בנגב המערבי. "זו היתה הפעם הראשונה שהיה עלי לקבל החלטות בסדר גודל שלא הכרתי".
אפשר להבין אותו. במכת הפתיחה של חמאס נורו בתוך עשרים דקות בלבד 1,014 חימושים "מעופפים" לעבר ישראל. העומס שנוצר כתוצאה מכך על מערכת ההגנה האווירית היה כה גדול, עד שאחד מרכיבי המערכת חדל לפעול לחלוטין. למשך כמה דקות בודדות אך קריטיות (על פי גרסה אחרת, מדובר בשניות בודדות), לא שוגרו כלל מיירטים לעבר הרקטות שנורו מרצועת עזה, והן נפלו בשטח ישראל באין מפריע. "המערכת מעולם לא נבנתה כדי להתמודד עם איום בסדר הגודל הזה, והיא פשוט קרסה", אומר אחד הגורמים ששוחח איתנו.
עד סוף היום כבר ישגר חמאס 3,700 חימושים לעבר ישראל (לשם ההשוואה, לאורך 34 ימי מלחמת לבנון השנייה שוגרו 4,400 חימושים), מה שיגרום ל"הרוויה" של מערך ההגנה האווירי. בסך הכל יורטו כ־500 רקטות, ורוב היתר נפלו בשטחים פתוחים.
עם זאת, עשרות רקטות נחתו כאמור באזורים מיושבים מבלי שיורטו. הסיבה המרכזית לכך - חמאס שיגר יותר רקטות מכפי שישראל היתה מסוגלת ליירט. "המערכת לא יירטה מאה אחוז מהרקטות, כי היא לא בנויה ליירט מאה אחוז מתוך כמעט 4,000 רקטות שנורות בתוך כמה שעות", מסביר גורם לשעבר במערך ההגנה האווירית. "אף אחד לא התכונן, וגם לא יכול היה להתכונן, לכמות הזו".
כלי במאזן ההרתעה
מטח התמ"ס האדיר נורה מכל שטחי הרצועה, ולעבר כל שטחי מדינת ישראל. מניתוח הירי בשעות הראשונות של 7 באוקטובר, ניתן לראות בבירור כי מרבית האש - כ־1,000 רקטות ופצצות מרגמה - כוונה לעבר בסיסים ויישובים הסמוכים לגבול הרצועה. בשלב מסוים הגיעו כמה מסוללות כיפת ברזל בדרום למצב של גמר מיירטים, וצוותים של מערך ההגנה האווירית נשלחו למלא אותם מחדש. שלושה לוחמים מהמערך, שנסעו לחמש מחדש סוללה שהתרוקנה באזור קיבוץ עלומים, נהרגו בהיתקלות עם מחבלים.
מטרה עיקרית נוספת של חמאס באותו מטח פתיחה היתה פגיעה בבסיסי חיל האוויר בדרום ובמרכז הארץ - חצרים, נבטים, רמון, תל נוף ופלמחים - שלעברם בוצעו עשרות שיגורים. לפחות בשניים מבסיסי חיל האוויר זוהו פגיעות, שהובילו לדברי כמה גורמים לעיכוב בהמראה של חלק מכלי הטיס לעבר גבול רצועת עזה. תחקיר חיל האוויר, לעומת זאת, מצא כי העיכוב היה מינימלי, וכי רק בבסיס נבטים נוצר שיהוי של דקה וחצי בהמראה של שני מטוסי קרב.
פגיעת רקטה ביבנה ב-7 באוקטובר
בין 14 ההרוגים מפגיעת רקטות באותו יום נמנים שבעה תושבי הפזורה הבדואית בנגב, שהתגוררו בבתים ללא מרחבים מוגנים וככל הנראה נפגעו מהירי שכוון לעבר בסיס נבטים. גם בין ההרוגים האחרים נמנו אזרחים נוספים שמתגוררים בסמוך לבסיסי חיל האוויר במרכז הארץ.
לכאורה, היה מצופה שגורמי המודיעין בישראל יידעו לזהות מראש ירי מטח תמ"ס כה נרחב בידי חמאס, עניין שדורש הכנות מוקדמות ובתוך כך העברת פקודות, תנועת פעילים ואמצעים ופתיחת מאות בורות שיגור. "אי אפשר להעלים 4,000 רקטות, גם אם חלקן טמונות מתחת לקרקע וחלקן מופעלות באמצעות טיימרים", אומר גורם לשעבר במטכ"ל.
"אי אפשר להעלים דבר כזה, אבל עובדה שלא היתה התרעה מוקדמת לתקיפה. מעבר לכך, כדי לייצר מטח כזה, מישהו צריך לתת את הפקודה, להגיד מה היעדים להתקפה, מתי יורים וכמה. ההחלטה אם יורים לאשקלון או לרעננה היא לא החלטה של מ"פ בשטח. ולכן הפאדיחה המודיעינית פה גדולה. היו אמורים לעלות על זה".
גם באמ"ן יש מי שמתייחסים לעיוורון המודיעיני כ"פאדיחה", בעיקר נוכח העובדה שהמעקב אחרי המערך הרקטי של חמאס דווקא זכה להקצאת משאבים רבים, יותר מכל תחום אחר. "זה היה הצי"ח (ציון ידיעות חשובות) המרכזי בעזה", אומר גורם שבקיא בפרטים. "זה מה שהטריד את צה"ל יותר מכל דבר אחר ברצועה".
תחקיר "שישבת", המבוסס על שיחות עם גורמים בהווה ובעבר באמ"ן, בפיקוד הדרום, בחיל האוויר ובשב"כ, משרטט את הכשלים שאפשרו לחמאס לתקוף את ישראל בירי מאסיבי של אלפי רקטות בתוך זמן כה קצר, ובהפתעה מוחלטת. כך פספסנו את המטח הגדול ביותר שנורה לעבר ישראל אי־פעם.
המערך הרקטי של חמאס החל להיבנות כבר בשנות התשעים של המאה הקודמת. ב־1994 הגה נידאל פארחאת, מי שנחשב לאבי רקטת ה"קסאם", את הרעיון של הפיכת שדרות לקריית שמונה. זו לא תהיה הפעם האחרונה שבה חמאס שואב השראה מחיזבאללה. בהמשך, ובתמיכה איראנית, יתהדק שיתוף הפעולה בין ארגוני הטרור, מה שישפר פלאים את היכולות הרקטיות של חמאס.
הרקטות הראשונות והפרימיטיביות של חמאס נורו תחילה לעבר יישובי גוש קטיף, ובהמשך לעבר יישובי הנגב המערבי, ובראשם שדרות, שהקסאם הראשון נחת בשטחה באוקטובר 2001. בישראל היו מי שכינו את הרקטות הללו "צינורות מעופפים", אלא שמומחי הטכנולוגיה בשב"כ הזהירו כבר אז, כי חמאס עלול להתפתח מאוד בתחום הרקטי, כפי שאכן קרה.
לאחר נסיגת צה"ל מרצועת עזה, ובמיוחד מציר פילדלפי, החלו בחמאס להגדיל ולשפר את מלאי הקסאמים ואף להצטייד ברקטות ארוכות טווח, ובהן גראד, שיכולות להגיע לטווח של 40 קילומטרים ולאיים גם על גוש דן. במהלך מבצע "עמוד ענן" ב־2012, כבר שיגר חמאס רקטות פג'ר איראניות לעבר תל אביב וירושלים.
פרויקט ההתעצמות הרקטי הפך לאחת התעשיות המשגשגות ברצועת עזה, העסיק אלפי אנשים, ושימש ברבות השנים כלי מרכזי במאזן ההרתעה שפיתח ארגון הטרור העזתי מול ישראל. ערב מבצע "צוק איתן" ב־2014 כבר החזיקו בחמאס בארסנל של כ־11 אלף רקטות, ולאורך 51 ימי המבצע שוגרו לעבר ישראל יותר מ־4,000 רקטות. שבע שנים אחר כך, במבצע "שומר החומות", כבר נורו לעבר ישראל כ־4,000 רקטות ב־11 ימים בלבד.
"התחילו להפעיל מרחוק"
הקמת המערך הרקטי של חמאס התחבר לפרויקט דגל אחר של הארגון - המנהרות. במהלך השנים הטמין חמאס אלפי משגרים בבורות תת־קרקעיים, שחוברו לרשת המנהרות ואפשרו את חימושם באופן מוסווה. משגרים נוספים פוזרו באזורים חקלאיים, כשהם מוסתרים תחת יריעות ברזנט, רשתות הסוואה ועצים. משגרים אחרים הציב חמאס באזורים מאוכלסים.
"אפשר לראות בעזה מעין התפתחות תרבותית של תשתית רקטית ותת־קרקעית שפזורה בכל מקום", אומר גורם לשעבר בפיקוד הדרום, שחקר את התווך התת־קרקעי בעזה. "אצלנו מפזרים פחי מחזור בכל רחוב. אצלם בכל חצר יש פיר מנהרה ושני משגרים".
רבים מהמשגרים חוברו בכבלים לקופסאות פיקוד מרכזיות. אחרים הופעלו באמצעות טיימרים. השאיפה של חמאס היתה לבנות מערך שיאפשר להם לשגר לעבר ישראל מאות רקטות בבת אחת, וזאת מרחוק וללא צורך במפעילים רבים. "בחמאס הבינו די מהר שאם הם שולחים חוליה להפעיל משגר, היא תחוסל", אומר בכיר לשעבר בשב"כ. "לכן הם התחילו להפעיל אותם מרחוק".
"בחמאס בנו את התשתית של השיגורים מראש, כמו חיזבאללה", מצטרף איש מילואים באמ"ן, שעוסק במחקר. "הרקטות האלה, ולא משנה אם הן גדולות או קטנות, מונחות בתוך המשגרים, וניתן לשגר אותן בלחיצת כפתור". לדברי בכיר לשעבר במודיעין פיקוד הדרום, "התלות של המערך הזה באנשים אפסית. יש לך קופסת שליטה שיכולה להפעיל מרחוק עשרות ואפילו מאות משגרים. כל מה שאתה צריך זה לסגור מעגל אלקטרוני".
באמ"ן מבינים היום שמערכי התמ"ס של חמאס ברצועה היו הרבה יותר אוטומטיים מכפי שהם שיערו לפני 7 באוקטובר.
לאחר "צוק איתן", פעל השב"כ על מנת לצמצם את הארסנל הרקטי של חמאס, בעיקר באמצעות מניעת הצטיידות בחומרים שהיו עשויים לשמש לבניית רקטות ומשגרים. בהובלת השירות הוקם צוות משימה מיוחד (צמ"מ) שנועד למנוע את התעצמות חמאס, תוך שיתוף פעולה בין גורמים שונים במערכת הישראלית, ובתוך כך משרד המשפטים, המשטרה, המתפ"ש ועוד.
ב־2015 הוצא, ביוזמת הצמ"מ, צו משפטי שהגביל הכנסת חומרים "דו־שימושיים" מישראל לעזה. מדובר בחומרים אזרחיים שנעשה בהם גם שימוש צבאי, לא רק בתחום הרקטות אלא גם לייצור נשק אחר ולהקמת מנהרות.
במקביל, התפיסה היתה שצה"ל ינצל כל סבב לחימה מול חמאס על מנת לתקוף ולהקטין עוד יותר את מאגר הרקטות והמשגרים של חמאס. "מעולם לא הגיעה דרישה של פירוז ברצועה. אתה לא יוזם את ביטול היכולת, אלא משלים איתה", אומר גורם ביטחוני לשעבר. "היתה השלמה, מאז ההתנתקות, עם זה שיש גורם שלטוני בעזה שיש לו יכולות רקטיות". חמאס, לדבריו, התעצם בשיטת הצפרדע. "בכל פעם קצת. הוא ידע שישראל לא תצא למלחמה בגלל עוד רקטה. זו הסכנה בהתעצמות - היא מתבצעת תמיד בתהליך איטי, תוך ניצול הרצון הישראלי לשמור על שקט".
במודיעין בישראל לא הביאו בחשבון יציאה למלחמה בהפתעה על ידי חמאס. "מה שמכריע זו תפיסת העולם, ולא נתונים", מנסח בכיר לשעבר באמ"ן. "מה שלא היינו מוכנים אליו", מצטרף בכיר אחר לשעבר. "זו מציאות של הפתעה מוחלטת"
בשב"כ הרגישו כי המאבק בהתעצמות של חמאס, בתחום הרקטי ובכלל, היתה יעילה עד שנת 2018. "עד אז אמללנו אותם", אומר גורם שהיה אז בסוד העניינים. אלא שהמגבלות שהוטלו על הכנסת ציוד "דו־שימושי" לרצועה, ובתוך כך דשנים ששימשו גם לרקיחת חומרי נפץ וגם לחקלאות, הובילו למצב של חשש למשבר הומניטרי ברצועה. בלחץ של צה"ל, שטען כי המשבר עלול להוביל למלחמה, התרופפו ההגבלות על הכנסת חומרים לרצועה. צוות הצמ"מ פורק זמן קצר אחר כך, ובהמשך אף בוטל לחלוטין הצו המונע הכנסת חומרים "דו־שימושיים" לרצועה, ככל הנראה במסגרת הקלות אזרחיות שניתנו לחמאס.
עד שנת 2018 גם הצליח שב"כ, באופן יעיל יחסית, לאסוף מודיעין אנושי (יומינט) מתוך חמאס והמערך הרקטי שלו. "חמאס הוא ארגון מסודר", אומר גורם לשעבר בשירות. "אם אתה יושב על האנשים הנכונים שם, אתה מסוגל לקלוט הכנות לקראת ירי רקטות, ואכן העברנו לא פעם התרעות לפני ירי. לעומת זאת, הג'יהאד האסלאמי הפלשתיני (גא"פ), יש להודות, הצליח להפתיע אותנו. אצלו הרבה פעמים הפעילים היו יורים על דעת עצמם, בלי פקודות מסודרות".
אלא שהחל מ־2019 הגביר חמאס את יכולתו בתחום סיכול הריגול, ואף הקים מערך תצפיות שהקיף את כל שטח הרצועה, וביטל כמעט לחלוטין את הגישה הבלתי אמצעית של השב"כ לסוכנים שהפעיל בתוך ארגון הטרור. היומינט השב"כי עמד בפני קריסה. כתוצאה מכך, במודיעין הישראלי כמעט ויתרו על הניסיון לאתר מראש ירי תמ"ס מעזה לעבר ישראל. "בנוסף, היתה תחושה של הקלה כתוצאה מהביצועים של כיפת ברזל", אומר גורם מודיעני לשעבר. "זה מרגיע שיש לך רשת ביטחון. אסור היה להתאהב ברעיון של כיפת ברזל".
את מקומו של היומינט החליף הסיגינט (מודיעין אותות), שהתבסס בעיקר על האזנות, תחום שעליו אמונה יחידה 8200 של אמ"ן. כדי להגביר את המידע הסיגינטי אמ"ן אף ערך מבצעי מודיעין מורכבים ועתירי סיכון בתוך רצועת עזה. לטענת חמאס, המבצע בחאן יונס, שנכשל והסתיים במותו של סא"ל מחמוד ח'יר א־דין בנובמבר 2018, היה כזה.
בחמאס הצליחו לעלות על חלק ממבצעי המודיעין הללו. אחת ממסקנות תחקיר 7 באוקטובר באמ"ן, היא שהאגף לא הצליח "בהבקעת ליבת הסוד" האמיתית של חמאס, במערך הרקטי ובכלל. "אם גרמנו למישהו לחשוב שיש לנו יכולת לנטרל מערך רקטי כמו זה של חמאס, השלינו מישהו", מסכם זאת בכיר לשעבר באמ"ן. "מי שהכיר את מערך האש של חמאס, יודע שזה היה בלתי אפשרי".
לדברי איש שב"כ לשעבר שפעל ברצועת עזה במסגרת המלחמה, "באופרציה כמו במטח של 7 באוקטובר, שהיא רחבת היקף - צריכים להתקבל הדים מודיעיניים. פספוס המטח הוא חלק מהעיוורון המודיעיני שהיה קיים באופן כללי"
"רחוק מלאתר את כולם"
מי שריכז את האיסוף המודיעיני על המערך הרקטי של חמאס, היה מודיעין פיקוד הדרום, שהקצה לצורך העניין משאבים רבים, כאמור. לאור ההכרה בחולשת היומינט ברצועה, שהיתה באחריות שב"כ בלבד, וכגיבוי לתחום הסיגינט, החלו בפיקוד להפנות יותר ויותר תשומת לב לשיטה אחרת של איסוף מודיעין. "ברגע שאין לך את המידע הפנימי על המערך הרקטי, אתה יכול לעשות בעצם רק דבר אחד", אומר איש אמ"ן לשעבר. "להסתכל מלמעלה".
ואכן, בשנים האחרונות התפתח מאוד איסוף ה"ויזינט" (מודיעין חזותי) ברצועת עזה. "עזה היא ללא ספק אחד האזורים שאספו עליהם הכי הרבה מודיעין ויזינטי בעולם כולו", אומר בכיר לשעבר במודיעין הפיקוד. "בשנים האחרונות מערך האיסוף הוויזינטי על עזה היה רב־ממדי - לוויינים, מטוסי צילום, כטמ"מים למיניהם ורחפנים".
מערך האיסוף הרב־ממדי הזה סבל גם הוא מקשיים. כך, למשל, עד לאחרונה הושקעו פחות משאבים בצילום לווייני, שכן בצה"ל העדיפו להפנות את לווייני הריגול שלהם לזירות רחוקות יותר, כמו איראן ותימן. "ההיגיון אמר 'בואו ניתן ללוויינים לצלם במקומות רחוקים, כי לשם אי אפשר להגיע עם כלים מעופפים אחרים", אומר אותו גורם לשעבר בפיקוד. "רק בשנים האחרונות החלו לצלם את עזה בצורה שיטתית גם מלוויין".
הבעיה עם הלוויינים היא, שרזולוציית הצילום שלהם לא גבוהה מספיק כדי לאתר את כל המשגרים של חמאס. "אמ"ן הצליח לאתר חלק מהמשגרים, אבל הוא היה רחוק מלאתר את כולם", אומר אותו גורם.
מה שעשה מהפכה בשנים האחרונות בכיסוי הוויזינטי של עזה, הוא השימוש ברחפנים. לדברי אותו גורם, הרחפנים "הביאו אולטרה־רזולוציות ואפשרו כל מיני דברים שלא היו בעבר. התחלנו לראות דברים שלא ראינו מעולם. אם פעם היינו מצלמים שטח פתוח ולא רואים כלום, פתאום התחלנו לראות עולם ומלואו".
הבעיה עם שיטת הרחפנים היא, שלוקח זמן רב לעבד את המידע שהם אוספים. "זו עבודה אופליין", כפי שמסביר אותו גורם. "לוקח שעות לקבל את החומר המצולם, לעבד אותו ולנתח אותו. לוויין, לעומת זאת, יכול להזרים מידע בתוך עשר דקות. אבל הרזולוציה כאמור נמוכה יותר".
ובכל זאת, השילוב בין כל אמצעי התצפית הגביר את הביטחון של אנשי המודיעין בפיקוד הדרום. "אם אתה מגהץ כל היום את השטח, לכאורה אתה כן תעלה מתישהו על מטרות", מסביר אותו גורם. "זו תפיסה שנקראת 'חניקת שטח', שרווחה בעזה". במסגרת התפיסה הזו גם נעשה שימוש הולך וגובר באינטליגנציה מלאכותית, שפענחה את הצילומים וזיהתה עבור אנשי המודיעין מטרות רלוונטיות.
שיטת "חניקת השטח" התאימה לכאורה לעזה כמו כפפה ליד. לדברי בכיר אחר לשעבר במודיעין פיקוד הדרום, "עזה היא אמבטיה קטנה. זה לא כמו חיזבאללה, שמערכי האש שלו פרוסים מדרום לבנון ועד צפון הבקעה. מעבר לזה, מדובר בשטח שקרוב לגבול ישראל".
ובכל זאת, לדבריו, "לא היינו במציאות שבה תלוי משהו מעל עזה שרואה הכל. אין מציאות כזו. לעולם אין אחיזה הרמטית". במצב הזה, לא היתה לצה"ל יכולת לזהות מראש, ובטווח זמן קצר, הכנות לשיגור ברצועה. "כדי לשגר לא צריך יותר מכמה שניות", אומר אותו בכיר לשעבר. "זה לא משהו שניתן לזהות מוקדם מספיק כדי לתת התרעה. עובדה שבשנים האחרונות היו כמה פספוסים בזיהוי מוקדם של מטח רקטי לעבר ישראל, כולל באירועים מאז'וריים. הנושא הזה, כבר כשלו בו".
"כל הסיפור של התרעה מבוססת ויזינט הוא בלוף", מצטרף בכיר אחר לשעבר בפיקוד הדרום. "לאויבים שלנו יש תודעה רבת־שנים ומוצדקת, שאנחנו בעליונות ויזינטית עליהם, והם בנו את עצמם בהתאם. בגלל זה הרבה מהמשגרים של חמאס הם חד־פעמיים, ולא צריך למלא אותם מחדש. אין פה שיירות לוגיסטיות, ואם יש, הן פועלות מתחת לקרקע. במשך הרבה מאוד שנים בחיל המודיעין היה מושג רווח שנקרא 'האויב הנעלם' - כי אל מול יכולות הוויזינט שלנו, האויב באמת נעלם. לא ראינו אותו בעין. אז נכון שיש לנו כמה שפנים בכובע, של דברים שהם לא ידעו שאנחנו מסוגלים לעשות, אבל זה זניח".
"המערכת לא יירטה מאה אחוז מהרקטות, כי היא לא בנויה ליירט מאה אחוז מתוך כמעט 4,000 רקטות שנורות בתוך כמה שעות", מסביר גורם לשעבר במערך ההגנה האווירית. "אף אחד לא התכונן, וגם לא יכול היה להתכונן, לכמות הזו"
בגלל הקושי לתת התרעה יעילה לקראת ירי תמ"ס, פיתחו באמ"ן גישה מודיעינית אחרת כלפי המערך הרקטי של חמאס, שהתבססה על תפיסת ה"אש בשישית" שהתפתחה בימיו של אביב כוכבי כראש אמ"ן, ונמשכה תחתיו כרמטכ"ל. הרעיון בבסיס התפיסה של כוכבי היה לאתר כמה שיותר מטרות לתקיפה, בתוך רצועת עזה ובכלל. "כראש אמ"ן, כוכבי היה מגיע כל שבועיים לאוגדת עזה ועושה חיתוך מצב לגבי כמות המטרות שנאספו", מספר גורם באוגדה באותם ימים.
הגישה הזו, של איסוף עוד ועוד מטרות, הובילה את אמ"ן עד ל־7 באוקטובר. גורמים ששוחחו איתנו מאשרים שתוכנית האש של פיקוד דרום למערכה בעזה התבססה על תקיפה מוקדמת של מטרות חמאס, שמאות מהן "נדקרו" על מפות צה"ל. בגלל הקושי לפגוע ביעילות בכל המטרות מהאוויר, נבנו גם תוכניות לתמרון קרקעי, שאחת ממטרותיו היתה השמדת משגרים. "זה לגמרי היה במיקוד המחקר המודיעיני", אומר גורם צה"לי. "אם היינו יודעים חצי שעה קודם לכן שעומד להיות מטח, היינו תוקפים את הרקטות מהאוויר, בעודן בבורות".
משיחות עם כמה גורמים לשעבר באמ"ן ובפיקוד הדרום, עולה כי ההתמקדות באיתור בורות שיגור והכנת תוכניות לתקיפתם, באה על חשבון העיסוק בהתרעה מפני ירי תמ"ס. "העיסוק המרכזי באמ"ן היה באיך הופכים מידע למטרות, ולא באיך נותנים התרעה", אומר אחד מהם. "כל תפיסת ההתרעה והעיסוק בהתרעה, שהוא מושג קלאסי בעולם המודיעין, הלך ונשחק לאורך השנים", מצטרף גורם אחר. "זה לא רק במה שנוגע למערך הרקטי של חמאס, אלא בכלל".
ליבת המחדל
השחיקה בעיסוק בהתרעה התחברה לפגמים נוספים באמ"ן, ובמודיעין הישראלי בכלל, בכל הנוגע למלחמה המודיעינית שניהלה ישראל מול חמאס. שכן ליבת המחדל המודיעיני של 7 באוקטובר לא קשורה למידע שזרם לגופי המודיעין בשנים, בימים ובשעות שלפני מתקפת הפתע. מידע כזה דווקא היה בשפע. ליבת המחדל קשורה בתפיסות שגויות של אנשי המודיעין בישראל, שלא זיהו את כוונות חמאס, היו שרויים באשליה של עליונות מודיעינית, וכלל לא הביאו בחשבון אפשרות של יציאה למלחמה בהפתעה על ידי חמאס.
"מה שמכריע זו תפיסת העולם, ולא נתונים", כפי שמנסח בכיר לשעבר באמ"ן. "מה שלא היינו מוכנים אליו", מצטרף בכיר אחר לשעבר. "זו מציאות של הפתעה מוחלטת".
תחקירים פנימיים שנעשו באמ"ן לאחר 7 באוקטובר מאששים את ההנחה הזו. מהמסמכים עולה כי בשנים שקדמו למתקפת הפתע, אמ"ן העריך שחמאס דבק ברגיעה ובהסדרה כאסטרטגיה מובילה, תוך התמקדות בהשתלטות על יו"ש. גם לאחר כניסת סינוואר להנהגת הארגון בעזה, ב־2017, חמאס בהובלתו נתפס כפרגמטי. בניית הכוח של חמאס, לפשיטה ובכלל, נתפסה כאמור כהיערכות למערכה עתידית בלבד.
על פי אותם מסמכים, עדויות שאסף אמ"ן מתוך מה שהוא תפס כ"ליבת הסוד" של חמאס, תמכו בגישה זו. רק בדיעבד התברר כי בערוצים אחרים פעל חמאס באדיקות לקראת תוכנית ה"שחרור".
התפיסה שהתגבשה באמ"ן הפכה לקונספציה רחבה יותר, ששלטה בצה"ל, בקהילת המודיעין ובמערכת קבלת ההחלטות המדינית כולה. גם מבצע "שומר החומות" ב־2021, שנתפס באמ"ן כהצלחה, שימר את הקונספציה הזו. באמ"ן לא הצליחו להבין בזמן אמת שחמאס ראה ב"שומר החומות" הישג אסטרטגי, פרומו בלבד למערכה הגדולה.
גוף נוסף שלקה בקונספציה הזו והיה אמון על איסוף מודיעין מרצועת עזה, הוא שירות הביטחון הכללי. גורם שמכיר היטב את תחקירי השב"כ על 7 באוקטובר אומר כי הכשל האיסופי של שב"כ ברצועה בשנים שקדמו לאוקטובר 2023 היה קשור לא רק למערך הרקטי, אלא לכלל המערכים של חמאס. "אין פה משהו שלא כשל. גם במקומות שחשבו שהיה כיסוי מלא, לא היה כיסוי מלא. ההבנה בשב"כ היא שהכשל היה רבתי ורוחבי", הוא אומר.
לדברי איש שב"כ לשעבר שפעל ברצועת עזה במסגרת המלחמה, "באופרציה כזו - כמו במטח של 7 באוקטובר - שהיא רחבת היקף, צריכים להתקבל הדים מודיעיניים. פספוס המטח הוא חלק מהעיוורון המודיעיני שהיה קיים באופן כללי כלפי עזה. אם אתה לא ערוך, ואתה לא מחפש, דבר לא יעזור".
למה חמאס ירה
"המערך הרקטי של חמאס נבנה במקור לצרכים אחרים לגמרי מ־7 באוקטובר", אומר ד"ר אסף הלר, חוקר במרכז אלרום לחקר מדיניות ואסטרטגיית אוויר וחלל באוניברסיטת תל אביב. "במשך שנים, הרעיון היה להשתמש ברקטות בתור האמצעי העיקרי שמשפיע על ישראל: להתיש אותנו, לפגוע ולאיים על העורף. ובמילים צבאיות, המערך הרקטי נועד להיות נשק אסטרטגי, לא אופרטיבי.
"מה שהיה מעניין בבוקר 7 באוקטובר, זה שחמאס השתמש ברקטות בצורה שונה מהתכלית שלשמה הוקם המערך", ממשיך הלר. "בעצם, ההישג באותו בוקר לא היה אמור להיות ירי הרקטות עצמו, אלא ההתקפה הקרקעית. הרקטות רק אפשרו למחבלי הנוחבה להשיג יתרון על צה"ל בשטח הלחימה. המטרה העיקרית של ירי הרקטות היתה לגרום לצה"ל להתגונן, במקום להגן".
ואכן, מטח הרקטות של בוקר 7 באוקטובר כוון בעיקר למוצבי הנגב המערבי וליישוביו. מטרת חמאס היתה לגרום לחיילי צה"ל באזור להיכנס למרחבים המוגנים, ולנצל זאת כדי לקרב את כוחות הפשיטה הרגליים לגדר הגבול ומעבר לה, ללא הפרעה.
ואכן, עם פתיחת המטח רבים מחיילי צה"ל לאורך הגבול פעלו על פי הנהלים, ונכנסו למרחבים המוגנים. במוצב פגה הסמוך לנחל עוז, קיבל השומר בעמדת הפילבוקס הצופה לעבר הגבול, הוראה לנטוש את העמדה ולהיכנס למרחב מוגן. בזמן שהלוחם וחבריו שהו במרחב המוגן, הספיקו מחבלי הנוחבה להגיע עד לחומות המוצב, ואף לחדור לתוכו. המקרה הזה אינו יוצא דופן, וחזר על עצמו ברבים מהמוצבים לאורך קו המגע.
במסגרת המטח שוגרו גם רקטות רבות לעבר בסיסי חיל האוויר, מתוך תפיסה שכך יתעכב הסיוע האווירי לאזור הרצועה. "החשיבה של חמאס היתה לירות על מה שעוזר לשתק את הצד השני", אומר גורם לשעבר בפיקוד הדרום. "בסוף היתה הזדמנות אחת להשיג הישג, ולכן הכל שועבד למהלך הקרקעי", מצטרף ד"ר הלר. "בגלל החשיבות של האקט הראשוני, בחמאס שרפו המון תחמושת בהתחלה. ההימור שהם לקחו היה כל כך גדול, שהם החליטו להשתמש בהרבה מהרקטות שלהם, למרות שידעו כנראה שפניהם למלחמה ארוכה".
ואולם לירי הרקטות הנרחב - המטח הגדול אי־פעם שנורה לעבר ישראל – היתה גם תכלית תודעתית. ראשית כל, המטח נועד לזרוע בלבול בישראל ולהקשות על תגבור כוחות וגיוס מילואים. אך חשוב מכך, נראה כי חמאס ניסה לאותת גם לשאר "שחקני הציר" - ובראשם חיזבאללה – כי מתקפת ה"שחרור" הגדולה על ישראל החלה. "המטרה היתה להראות שמדובר באירוע חסר תקדים ושכלו כל הקיצין", מעריך בכיר לשעבר באמ"ן. "סינוואר רצה לעשות הפגנת יכולות שתאותת לחיזבאללה - הזמן הגיע".
עם זאת, המטח היה כה חריג בהיקפו, עד שהוא גרם לישראלים רבים לקפוץ ביוזמתם לדרום, או לבסיסי צה"ל, במטרה להצטייד ולהצטרף ללחימה, עוד לפני שבכלל ידעו על הפשיטה הקרקעית. בהיבט הזה, המטח דווקא שירת את ישראל יותר מאשר את חמאס. "המטח העיר את המדינה", אומר קצין בכיר לשעבר. "בתוך עשר דקות כולנו הבנו שיש פה משהו אחר, ענק, שלא חווינו עד עכשיו. לא סתם קצינים לא חיכו להודעה רשמית כדי להכריז שאנחנו במלחמה".
"מחויבים לתחקר"
תגובת דובר צה"ל: "ב־7 באוקטובר צה"ל כשל במשימת ההגנה על תושבי מדינת ישראל ובפרט על הגנת המרחב האווירי. צה"ל מצוי בעיצומו של הליך תחקור מקיף של אירועי 7 באוקטובר, במקביל לניהול הלחימה הרב־זירתית, ומחויב לתחקור מקצועי, במטרה להפיק לקחים, ללמוד ולהשתפר. צה"ל מבצע תחקירים באופן נוקב ועמוק, אשר מובלים על ידי מפקדים וקצינים בכירים במילואים".
itayilnai@hotmail.com
