"היו לי כאבים בחזה": יוסי בובליל חוזר לבית "האח" - ולאירוע ששינה את חייו

בבית "האח הגדול" נמצאים בימים אלה דיירים ודיירות שהיו ילדים קטנים כשיוסי בובליל ובתו עינב שיגעו את המדינה, אי־אז בעונה הראשונה לפני 17 שנים. אחת מהם היא מאי ערב בת ה־19, שחווה מתקפה בעקבות אי התגייסותה לצבא, סופגת הערות על המראה שלה, ורגע לפני כניסתו החוזרת של בובליל האב לבית האח, הספיקה לככב גם בסערה החדשה מבית היוצר של המשפחה מאשקלון.

זה קרה במוצאי שבת, כשבובליל צעד בשביל הכניסה לבית, עצר לרגע לנשק את נכדתו הקטנה ריף והתעכב גם להחליף כמה לחישות עם בתו עינב. מי שתהה מה נאמר בין השניים לא היה צריך להמתין הרבה זמן לתשובה, שכן עינב גילתה לכולנו באינסטגרם ש"אמרתי לו שיתמוך במאי כי כואב לי עליה", וכדי שלא יתבלבל בזהות הדיירת שאליה התכוונה, הוסיפה "זאת עם החוטיני האדום".

בימים שחלפו מאז בבית "האח הגדול", המשודרת כיום ברשת 13, לא ניכר שבובליל תומך באופן מיוחד במאי הצעירה. בראיון שהתקיים רגע לפני שנכנס לבית הבהיר בשפתו הציורית כי "הפעם אני נכנס חופשי, לא רואה אף אחד. יהיה טוב? יופי. לא יהיה טוב? אני הולך.

"בפעם הקודמת, בגלל שהייתי עם הבת שלי עינב, הרגשתי שיש מישהי שאני דואג לה, אבל הפעם זה לא ככה. אני לא רוצה לפגוע באנשים חלילה, לא בא לי מריבות. אנסה להיות 'האבא של הבית' שנותן לאנשים צחוקים ואולי אפילו מנסה להשכין שלום אם יהיה צריך, אבל וואלה, אם יבואו מריבות ואראה שאני צודק, אני יודע גם להתנפל. אם אני אראה שאני לא צודק, אבקש סליחה וארד מהעץ שעליתי עליו".

מה קרה שהחלטת לחזור לבית? תאר לי את הרגע שבו קיבלת טלפון מההפקה.

"בהתחלה אמרתי להם לא".

למה לא?

"כי לפני שלוש שנים הם התקשרו, הסכמתי והכל היה טוב ויפה, אבל אז חיכיתי כמעט שבועיים לפני הכניסה בלי לקבל תשובה סופית. בסוף אמרו לי 'יוסי, אתה רוצה להיכנס בכניסה השנייה באמצע העונה?'. עניתי להם שזה לא לעניין, ובפעם הזאת כשהתקשרו ישר אמרתי 'לא' וסיפרתי להם למה התבאסתי לפני שלוש שנים. הפעם הם אמרו לי 'לא, אם אתה עובר את הבדיקות הבריאותיות ויוצא שאתה בריא, אתה בטוח בפנים', אז הסכמתי. ברגע שהגיע האישור הבריאותי אמרתי להם ישר לחתום על חוזה, כדי שלא יהיו הפתעות".

אתה לא חושש מהכניסה?

"אני לא. היו אנשים שאמרו לי שהם חוששים שאתבאס, אבל אני ההפך, מבסוט. הרי מי החברים שלי בבית? בשכונה? כל הצעירים בני ה־25 עד 30. איתם אני יושב. כולם לא מבינים שאולי בגיל אני מבוגר, אבל הנפש שלי צעירה. לא יודע מה הסיפור של הנפש הזאת, עדיין שטותניקית. כשהנפש מרגישה צעירה היא שולטת לך על המוח ואתה מגיב בהתאם, ככה זה אצלי".

"אתה תראה בתוכנית שנמצא מולך בן אדם שאולי־אולי נחשב טמבל, אבל הוא חכם, עם ראש ועם כוח דיבור. אני אולי לא מדבר עברית נכונה, תקנית, אבל את מי זה מעניין? אני אקבע לעצמי, מי שטוב לו ישמע, ומי שלא טוב לו - יום טוב לו"

ומה אמרו במשפחה על ההחלטה לחזור לבית? מה אמרה עינב למשל?

"עינב ואשתי ורד חששו קצת, בגלל הגיל. אני כבר בן 71, לא ילד. אמרו לי 'מה, בגילך תלך? אתה מבוגר בין כל הצעירים, מה תעשה שם?'. הן חששו שזה יהיה לי יותר קשה מאשר לפני 17 שנים, אבל אני יודע מה אני מרגיש, לא מה אחרים מרגישים. כל אחד עושה מה שטוב לו, ואני עושה מה שטוב לי. חוץ מזה, אני מחובר לעינב בחבל הטבור? כל אחד והחיים שלו. אני קובע לה מה לעשות? לא".

אגב, חשבת שהיא תצליח ככה בקריירה?

"היא ראתה רחוק. אני, כאבא, תמיד מזהיר מפני הכל, והיא תמיד אמרה לי 'אתה רואה שחורות'. אבא מפחד מנפילות של הילדים, כי אז אצטרך לתקן ואם לא יהיה לי הכוח לתקן הם ייפלו עוד יותר חזק. אז אני הזהרתי, היא לא שמעה לי וברוך השם היא מצליחה.

"אגב, זה התחיל בקטן ועלה ועלה. עם הזמן אנשים התלהבו ואוהבים אותה, אבל וואלה, אפילו היא לא חשבה שזה יגיע לגבהים כאלה. היא עובדת קשה מאוד. אני רואה אותה ואומר, אלוהים, כמה כוחות. מי שרוצה - מוצא".

"צנתור? יאללה"

החששות של בנות משפחת בובליל מחזרתו של האב והבעל לבית האח לא היו חסרי בסיס. לפני שנתיים וחצי עבר יוסי התקף לב, אירוע שבעקבותיו החליט כמה החלטות הרות גורל.

"זה היה ביום שבת, הרגשתי כאבים בחזה והיד התחילה להירדם לי", נזכר בובליל. "אמרתי לאשתי מה אני מרגיש והיא אמרה ישר 'בוא לבית חולים'. כשהגענו עשיתי בדיקת אק"ג והתוצאות לא הראו כלום, אבל מכיוון שבגילי בן אדם לא סתם מתלונן על כאבים בחזה, השאירו אותי ללילה להשגחה. בבוקר התעוררתי בשש וחצי, הרגשתי בסדר והלכתי לבית קפה. הרופאים באו אלי למיטה, ראו שאני לא שם והתקשרו אלי 'תחזור מייד, אתה נכנס לצנתור'.

"אחרי התקף הלב שעברתי הגעתי להחלטה, שקשורה גם לכניסה שוב לבית האח. ראיתי איך בן אדם יכול לגמור ברגע והחלטתי שאם מציעים לו לימון, כדאי שיעשה ממנו לימונדה. ואם לא מצליח, לפחות ישים אותו בסלט, גם יהיה טעים"

"מה שקרה הוא שבבדיקות הדם הסטנדרטיות שלקחו לי כשהגעתי לבית החולים, ראו שאני חייב צנתור. את האמת? לא הרגשתי את ההתקף לב הזה בעוצמה. היו לי כאבים בחזה, וזהו. אבל כשאמרו לי אתה נכנס לצנתור אמרתי יאללה.

"היום, ברוך השם, עברתי את זה ואני מרגיש הרבה יותר טוב. אז עישנתי קופסת סיגריות ביום, היום אני מעשן ארבע.

"מה שכן, באירוע ההוא הגעתי להחלטה, שקשורה גם להחלטה שלי להיכנס עכשיו שוב לבית האח הגדול. ראיתי איך בן אדם יכול לגמור ברגע והחלטתי שאם מציעים לו לימון, כדאי שיעשה ממנו לימונדה. ואם לא מצליח, לפחות ישים אותו בסלט, גם יהיה טעים".

ההתקף שינה את אורח החיים שלך ביומיום?

"לא ממש. אני פנסיונר. מאז ההתקף החלטתי שאני לא רוצה לעבוד יותר. אני קם בבוקר, פותח טלוויזיה, רואה ושומע את מה שראיתי ושמעתי אתמול ושלשום, הולך לשתות קפה, יושב עם אנשים, פרלמנט, צחוקים. בצהריים אני נהיה רעב אז אני הולך הביתה לאכול, ישן, קם אחרי הצהריים, הולך שוב פעם לקפה, חוזר הביתה, מדליק את הטלוויזיה, שוב פעם אותן מילים, אותם אנשים, כל ערוץ אותו הבל והבל. בלילה אני שם לעצמי מוזיקה שאני אוהב לשמוע והיא מרדימה אותי".

וואלה, איזו מוזיקה אתה שומע?

"אני אוהב שירים באנגלית, בצרפתית, בטריפוליטאית, ברומנית, במרוקאית, בערבית. אני אדם אוניברסלי, לא מישהו שתקוע. הכל עובר אצלי, כל מה שעושה לי טוב. לא טוב? לוחץ על הכפתור ומעביר הלאה. הכפתור תמיד קרוב לאצבע".

"אתה לא חושב שיש עדיין את הבובלילים והפרידמנים? אולי אומרים ימנים ושמאלנים, אבל זה אותו דבר. אני בן 71 ואני לא חושב שאי פעם זה היה אחרת, אבל כאדם שנולד בארץ, מעולם לא התחשבתי בדברים האלה"

"בספונטניות אני עשר"

אי־אז ב־2008, יוסי בובליל היה האבטיפוס. הראשון שהביא לריאליטי את העממיות הלא מסוננת, שהשפריץ רגש גולמי למסכי הטלוויזיה המעונבת של אותה תקופה.

אבל אם אז היה בובליל הביטוי לפער בין אשכנזים למזרחים, מה הוא יהיה כיום, מול חברה ישראלית ששוקעה במלחמה בלתי נגמרת? יכול להיות שבובליל הוא לא רק קפסולת זמן, אלא מעין בדיקת מציאות לכולנו. דרכו נגלה כמה השתנינו ב־17 שנים, והוא יגלה לנו אם יהיה מסוגל לשמור על האותנטיות.

"הבן אדם לא השתנה", מבהיר בובליל. "זה אני. זה לא שבעונה הראשונה הייתי איזה שחקן ועכשיו אבוא בצורה אחרת. חבל שאתה לא מכיר אותי בעיר, כולם אומרים לי כל הזמן 'בוא הנה, אתה מתנהג כאילו אתה באח הגדול', אבל וואלה זה מה שאני. זה לא שאיפה שאני נמצא משנה את צורת ההתנהגות שלי.

"אני לא בא מתוכנת ואני יודע שיש לי את השליפות שלי. אתה יודע למה לא צפתי למעלה אחרי העונה ההיא? כי ניסו לתכנת אותי, ואני בתכנות לא טוב. בספונטניות אני עשר, אתה מבין? גם הבת שלי ואשתי אמרו לי 'אתה, כשמתכנתים אותך, אתה רחוק... כשאתה בא ספונטני ומדבר חופשי המילים יוצאות יותר טוב ואתה יותר אמיתי, יותר מצחיק, יותר הכל'. בשביל זה אני אומר, כל עוד הנפש בריאה ואתה זורם וכיף לך, אני מאמין שהכל יישאר אותו דבר. לא השתניתי, הנפש שלי לא רוצה להתבגר, היא ממשיכה להיות שטותניקית, לא יודע מה הסיפור שלה".

ובכל זאת, הקודים החברתיים השתנו. מה שהיה אפשר להגיד פעם הפך ליותר מסובך, רגיש, מורכב.

"חשבתי על זה הרבה, בעיקר מכיוון שכשהייתי בבית לפני כן לא היו לי נכדים, והילדים שלי היו רווקים. היום יש לי 12 נכדים והם כל היום במסכים, בטלפונים, אז אני צריך לשקול מילים. הפעלתי משקל כבד של מחשבה איך לא לעשות איזה שטות שתפגע בנכדים שלי, ובמישהו בכלל. אני אשים לזה לב, אבל בגדול סתלבט ולצחוק, ואתה יודע מה? גם לזרוק כמה מילים - לא כדי לפגוע באנשים חלילה - אבל שיהיה על מה לצחוק.

"המשחק הזה הוא קשה, ואם לא תצחק ותיהנה - תקבל דיכאון. בגלל זה אני אומר לצחוק וליהנות, ולא אכפת לי אם אגיע לסוף או אצא באמצע. כל עוד יהיה לי טוב ואיהנה מהמשחק, אני זורם. אם ישעמם לי ולא יהיה לי טוב - אני מרים עוגן".

"קשר טלפתי"

העונה הראשונה בהשתתפותו התבססה על הכותרת "מזרחים נגד אשכנזים", או בשפתם שלו ושל הבת עינב, "פרידמנים". בובליל היה איש הפריפריה שהוצג על המסך לעיתים ככוחני, גס וגזען. העתק של דמות מסרטי הבורקס - גיבור תרבות שמעורר מחלוקות.

מולו העמיד "האח הגדול" את שפרה קורנפלד, הסורגת האינטליגנטית והמנומסת מירושלים, שזכתה בגמר ליותר ממיליון הצבעות. הוא הסתפק ב־700 אלף ובמקום השני, עינב סיימה במקום השלישי. הרייטינג, אגב, היה 39.1%, מה שמוכיח שהבובלילים והקורנפלדית בהחלט "שיגעו מדינה שלמה".

כשהוא נשאל מה השתנה בחברה הישראלית מאז הימים ההם, בוליל נחרץ. "בארץ? לא השתנה כלום, נהיה יותר גרוע. אתה לא חושב שיש עדיין את הבובלילים והפרידמנים? אולי השתנו המילים, אומרים ימנים ושמאלנים, אבל זה אותו דבר. אני בן 71 ואני לא חושב שאי פעם זה היה אחרת.

"אבל אני, כאדם שנולד בארץ והוריו התחתנו בארץ, מעולם לא התחשבתי בדברים האלה, כי אף פעם לא בניתי על אנשים אלא סמכתי רק על עצמי. לא מעניין אותי מה יש מסביב, אנשים עשירים, אנשים שיש להם, זה לא מעניין אותי. אם לי טוב בנשמה ובפרנסה, שיהיה בכיף ולבריאות לכולם.
"עבדתי מגיל צעיר מאוד. בגיל 13 יצאתי לעבודה בבקעת הירדן, כולם אמרו לי 'איך אתה הולך לעבוד שם, זה מקום מסוכן וחם', ואני יצאתי לעבוד. מה שאני רוצה אני עושה, ואם לכל אחד יש את הדעה שלו - שיבושם לו".

יש לך תחושת פספוס על העונה ההיא? יכול להיות שעינב קצת הפריעה לך לזכות בתוכנית?

"היא לא הפריעה לי בידיעה, אבל רציתי לשמור עליה ולא רציתי שהיא תעזוב ואני אשאר, אז זה השפיע עלי. דרך אגב, זכור לי שהצלחתי להפיל את צבר, אתה זוכר אותו? ואז אמרתי זהו, התפקיד שלי נגמר, מכאן עינב תסתדר, אני לא צריך לשמור עליה יותר. הלכתי לאח הגדול ואמרתי לו 'זהו, אין לי מה לעשות פה יותר', והוא אמר לי 'יוסי, יש עוד הרבה הפתעות בדרך'. שמעתי לו וזרמתי, וחבל שזרמתי כי אם זה מקום שני, עדיף היה כבר ללכת הביתה".

באמת? בכל זאת כל המדינה דיברה עליך.

"את זה אתה ידעת, אני בתוך הבית לא ידעתי".

אתה בקשר עם מישהו מהעונה ההיא?

"קשר טלפתי. לא, אני לא בקשר עם אף אחד, איפה? אני לא בכעס על אף אחד אבל לא נפגש גם. אני לא בגיל המתאים וגם גר רחוק מאזור הדמדומים, איפה שהכל קורה".

את שפרה אתה בטוח זוכר.

"בפנים, כן".

מה תעשה אם היא תיכנס פתאום לבית?

"הלוואי. שפרה לא הפריעה לי אז והיא לא תפריע לי גם היום".

"אין לבוא מוכן"

לבית האח הגדול הנוכחי נכנס בובליל כששערו האפיר, וגם הקהל שהכיר אותו אז הזדקן. זו העונה ה־19 של התוכנית, ואם הוא אותו בובליל כפי שהוא טוען נגלה בהמשך, אבל ברור שהקהל כבר לא אותו קהל, וגם שהעם שהצביע לו בהמוניו כבר לא אותו העם.

"הפעם הקודמת היתה הפעם הראשונה שהיה האח הגדול, אז אנשים קיבלו את האותנטיות שלנו והזדהו איתנו", הוא אומר. "ראו את הצחוקים שלנו, את הדבר האמיתי. אני זוכר שכשיצאתי מהבית אנשים אמרו לי 'אמרת בדיוק את מה שחשבנו'. בעצם מה קרה? כל האנשים שהיו בדעות שלי ובמחשבות שלי קיבלו פתאום קול בטלוויזיה. אני מאמין שעכשיו זה יחזור. אתה יודע שכשהתחילו הפרומואים שיוסי בובליל נכנס שוב לבית לא יכולתי להסתובב בעיר, שיגעו אותי".

"לא בא לי מריבות. אנסה להיות 'האבא של הבית' שנותן לאנשים צחוקים ואולי אפילו מנסה להשכין שלום אם יהיה צריך, אבל וואלה אם יבואו מריבות ואראה שאני צודק, אני יודע גם להתנפל. אם אני אראה שאני לא צודק, אבקש סליחה וארד מהעץ"

אתה חושב שהדיירים היום באים יותר "מוכנים"?

"זה שבא מוכן ייגמר הכי מהר. אין לבוא מוכן, אסור. תגיב למה שקורה ותטפל בהכל בזמן".

אז לא היו אינסטגרם, טיקטוק. היום יש לך?

"אז היה 'תחתום לי, תחתום לי'. יש לי אינסטגרם, טיקטוק, הכל, אבל אני לא מעלה חומרים. אני לא אוהב את הצפצופים של הטלפון".

אבל יש פה דור של צעירים שלא מכירים אותך, וזו דרך מצוינת להתחבר אליהם.

"אז עכשיו יכירו. אין דבר כזה לא מכירים אותך. התמונה היא שלך, ותלוי בך איך אתה מצייר אותה. אם תצייר בשחור־לבן תשעמם ותהיה בחוץ. אם תהיה בכל הצבעים, ישאירו אותך.

"מותק, אנחנו את הבית ספר של החיים כבר עברנו. הכל אנחנו יודעים. כל מה שתשאל אני יודע לענות לך, אם זה בצורה הומוריסטית ואם זה בצורה אמיתית. אתה תראה בתוכנית שנמצא מולך בן אדם שאולי־אולי נחשב טמבל, אבל הוא חכם, עם ראש ועם כוח דיבור. אני אולי לא מדבר עברית נכונה, תקנית, אבל את מי זה מעניין? אני אקבע לעצמי, מי שטוב לו ישמע, ומי שלא טוב לו - יום טוב לו".

אולי בגלל זה סיימת בפעם הקודמת רק במקום השני?

"הפעם אסיים ראשון. מי שלא חושב רחוק - אף פעם לא מגיע".