החייל האחרון בלבנון: 25 שנים אחרי - סגן מפקד יק"ל חוזר לנסיגה הדרמטית

"כשבני גנץ מונה ב-1999 למפקד היק"ל, הוא אמר לי בפגישה הראשונה בינינו: 'אנחנו המטה האחרון של צה"ל בלבנון".

אל"מ (מיל') שמיל לוי, שדם חום של חטיבת "גולני" זורם בעורקיו, בילה את כל הקריירה הארוכה שלו בארץ הארזים. הוא לחם במלחמת לבנון הראשונה כמפקד מחלקה וסיים אותה בביירות, שימש כסגן מפקד החטיבה המזרחית באזור הביטחון, ובסוף שנות התשעים מונה לסגן מפקד היק"ל, יחידת הקישור ללבנון, שניהלה קשרים הדוקים עם אנשי צד"ל של הגנרל אנטואן לאחד.

שמיל הוא זה שאישר את המבצע החודר בו נהרג מפקד סיירת הצנחנים הנערץ, רס"ן איתן בלחסן ז"ל בפברואר 1999, וכמה ימים אחר כך היה בין האחרונים ששוחח עם מפקד היק"ל ארז גרשטיין ז"ל, לפני שעלה על מטען ונהרג. שני האירועים הללו זירזו את ההחלטה הישראלית לסגת מאזור הביטחון, אותה יישם ראש הממשלה אהוד ברק.

ב-24 במאי 2000, מצא עצמו לוי נועל את השער בגבול בין ישראל ללבנון, אחרי 18 שנים בהן שהה צה"ל באזור הביטחון. החייל האחרון בלבנון.

בשיחה במלאת 25 שנה לנסיגה ההיא, מגולל לוי מבפנים את תולדות אזור הביטחון, מספר על הקשר המיוחד ואחוות הלוחמים שנרקמו עם אנשי צד"ל, ומגלה מה היה חלקו של גנץ, אז מפקד היק"ל ולימים הרמטכ"ל ושר הביטחון, בכרוניקה של הנסיגה הבהולה מדרום לבנון.

"לשב"כ היו רשימות של סייענים לבנונים, שרק אותם הם היו מוכנים להכניס לישראל", משחזר לוי. "לקחתי את הרשימות, קרעתי אותן, ואמרתי לו 'עכשיו כולם נכנסים'".

בעקבות ההחלטות שקיבל לוי בשטח, נכנסו אלפי לבנונים באותו יום כיאוטי לתוך ישראל, ומי מתוכם שביקש להיקלט כאן כפליט, התקבל בזרועות פתוחות. "מי שעזב את לבנון ונשאר בארץ, מברך את זה היום", אומר לוי. "הבנים של אנשי צד"ל לשעבר הם ישראלים לכל דבר ועניין. הם מתגייסים לצה"ל, ואם לא, עושים שירות לאומי. עד היום אני מקבל הודעות מאנשי צד"ל שאומרים לי 'הבן שלי רוצה להתגייס לגולני, אתה יכול לעזור?'. הם מנסים להפעיל את כל הקשרים שלהם, כדי שהבנים שלהם יהיו ביחידות לוחמות".

הכתבה המלאה על נסיגת צה"ל מדרום לבנון, ובה ראיונות עם אנשי צד"ל על היממה האחרונה בלבנון ועל הבריחה לישראל, תפורסם בסוף השבוע במגזין "שישבת"