זה קרה תוך כדי הליכה ברחובות פריז, כשהיתה בדרכה לאחת התצוגות של שבוע האופנה היוקרתי. רז ג'רופי הרגישה לראשונה שהיא תוכל לחיות שוב. מעצבת האופנה הצעירה שאפה לריאותיה אוויר קריר, וההבנה הפתאומית גרמה לה לחייך קלות לעצמה. מולה צעד נחיל אדם קולני, אבל היא היתה שקועה במחשבות. הטראומה מ־7 באוקטובר כאילו התפוגגה לרגע. אבל רק לרגע.
"פתאום ראיתי מול העיניים דגלי פלשתין ומסביבי דיברו רק ערבית", היא מתכווצת במקומה. "ידיד שהיה איתי לחש לי לא לדבר עברית, ואז לא ראיתי אותו. נלחצתי. חזרתי ליום הטבח, לחברים שנרצחו בנובה, ופרצתי בבכי. אם לא הרגו אותי בארץ, אז יהרגו אותי כאן? הרגשתי איך הפחד ממלא אותי. הם היו כמו חיות, מטורפים, עם מבט של רצח בעיניים. רצתי בתוכם כמו משוגעת, עד שהתרחקתי. כמה שעות אחר כך עדיין רעדתי".
פרט לאירוע המפחיד ההוא, פריז דווקא האירה לה פנים. באותו שבוע, שבו הציגה את עבודותיה לראשונה, היא הפכה לסינדרלה ישראלית. ימים ספורים קודם לכן היא עוד היתה מעצבת מתחילה ואנונימית, שקיוותה לפתוח עסק להשכרת בגדים בעיצובה. תצוגת מסלול עם היצירות שלה היתה, אולי, פנטזיה עתידית רחוקה, משהו מעולם האגדות.
ואז, כמו באגדות, במארס השנה, חודש בלבד לאחר סיום לימודיה, היא הוזמנה לנשף המלכותי. פעמיים היא כבר הציגה על במות שבוע האופנה, לצד מותגי־על צרפתיים ואמריקניים - דווקא עכשיו, בימים שבהם האנטישמיות האירופית מאמירה לגבהים חדשים.
את הקולקציה שלה היא עיצבה בהשראת פסטיבל הנובה, באופן שמשקף את התהליך הנפשי המורכב שעברה בשנה וחצי האחרונות.
התשובה שלה לביקורת על ישראל נוסחה באמצעות הדגמים. בתצוגה השנייה, בשילוב של התרסה, אומץ וגם תמימות של מתחילים, הלבישה במכוון את הדוגמנית המוסלמית מתוניס נדיה סנאה בשמלה עם כיתוב תנ"כי בעברית, שנלקח מתוך שיר השירים.
"אני לא חוששת משנאת היהודים", היא אומרת בטמפרמנט של מתאבק WWE. "אין לי בעיה לענות לאנטישמים, נראה אותם. הבגד הספציפי הזה ייצג את האסון בפסטיבל ברעים, והוא פתח את התצוגה הראשונה עם הדוגמנית הישראלית תמי אליגו. בתצוגה השנייה רציתי לשנות ובחרתי דוגמנית שווייצרית. היא התלהבה, אבל אבא שלה לא הסכים. הוא חשש שיפגעו בה כשהם יחזרו לשווייץ.
"אז עשיתי קצת דווקא ובחרתי את הערבייה. בהתחלה היא נבהלה מהכיתוב בעברית ושאלה אם מדובר בהצהרות פוליטיות. הסברתי לה שזה שיר עם מסר של אחדות, שלום ואהבה, והיא התרצתה. רציתי להוכיח שאסור שלעולם האופנה תחלחל פוליטיקה. עובדתית, דוגמניות ישראליות לא מהססות לדגמן למעצבים ערביים".
גן חיות שלם
רז (25) עדיין לא מעכלת את ההצלחה שנפלה עליה בן־לילה, בלי שתזדקק לעשרות אלפי עוקבים ובלי מיליוני צפיות ברשתות החברתיות. "אני מרגישה מבורכת, אבל זה מלחיץ", היא מתוודה. "קפצתי למים עמוקים בלי לדעת לשחות, אבל עשיתי את זה ולא טבעתי".
היא האנטיתזה של הטייפ־קאסט המיוחס למעצבי אופנה. היא צנועה, לבבית, מדברת בגובה העיניים, ולא מהססת להודות שהיא מבולבלת מכל הטוב שנחת עליה בהפתעה. רק המראה שלה מלמד על התחום שבו התאהבה עוד כילדה קטנה. כל בגד שהיא עוטה על עצמה רחוק שנות אור מקונפקציה ומייצור המוני.
"פתאום ראיתי מול העיניים דגלי פלשתין ומסביבי דיברו רק בערבית. ידיד שלי לחש לי לא לדבר בעברית, ואז לא ראיתי אותו. נלחצתי. חזרתי ליום הטבח, לחברים שנרצחו בנובה, ופרצתי בבכי. אם לא הרגו אותי בארץ, אז יהרגו אותי כאן?"
עיצוביה מחברים בין סקסי למחויט, בין נוצות לנצנצים, בין משחקי שקיפות לבדים מבריקים ובין צבעי הסוואה לגוונים פסיכדליים. את הלוק האישי שלה היא משדרגת באביזרים בעלי נוכחות, כמו צ'וקרים עבים או צמידים גדולים ומרשרשים.
דירת הסטודנטים הקטנה שלה בראשון לציון, הממוקמת על שטח ששייך למשפחתה, נראית כבבואתה. מראה גדולה ושולחן איפור מקבלים את הנכנסים בדלת, משם פונים לסלון ולחדר השינה שמתחבא מאחורי וילון. על מתלה גדול ליד הספה מונחות בנונשלנטיות חלק מהיצירות שהוצגו לפני כחודש וחצי בפריז, ומכל מקום בדירה ניבטת דמותה של פרידה קאלו, הציירת המקסיקנית הדרמטית והמרדנית. פניה, בעלות הגבות המחוברות, משקיפות מהקיר, מקופסת תכשיטים ואפילו מהכריות שעל הספה. רז גם קעקעה את דמותה על זרועה.
"פרידה קאלו הביאה את נושא ההעצמה הנשית לעולם, והיא הפמיניסטית הראשונה", מסבירה רז. "קראתי את קורות חייה וראיתי את הסרט שעשו עליה. היא היתה כנה, התעקשה על שוויון בין גברים לנשים, ולא חששה לומר את שעל ליבה. אלה הדברים שאני מאמינה בהם".
היה נשמע טבעי אם הדמות המשפיעה עלייך היתה, למשל, קוקו שאנל.
"שאני אעריץ מישהי שעבדה עם הנאצים? אין סיכוי. הדמות הנערצת עלי בתחום האופנה היא אמא שלי. את כל המסלול שלי עשיתי כמוה".
אמה של רז, רונית, שעובדת כיום במכון הביולוגי, שימשה בעבר תדמיתנית - משרטטת גזרות - בחברת האופנה של המעצב המיתולוגי גדעון אוברזון. "כילדה קטנה ישבתי לידה בזמן שהיא תפרה, ומהשאריות תפרתי ביד שמלות לבובת הבראץ שלי", מספרת רז. "מגיל אפס היה לי ברור שזה המסלול שלי. תמיד שדרגתי את הבגדים שקניתי, או תפרתי לעצמי. לפעמים אפילו השכרתי אותם למי שרצה.
"בשלב מסוים בתיכון החלטתי שתעודת בגרות פחות מעניינת אותי, כי אני יודעת מה אעשה בחיים. ניגשתי לבחינות רק במה שעניין אותי, כמו בהיסטוריה ובספרות, וגם לשבע יחידות במנהל וכלכלה. ידעתי שהתחום הזה יסייע לי בפתיחת עסק עצמאי - ואפילו קיבלתי 100 בבגרות".
את השירות הצבאי עשתה בחיל האיסוף הקרבי, ושנתיים לאחר שחרורה, באוקטובר 2022, נרשמה ללימודי ערב בבית הספר לאופנה שנקר. "לא נרשמתי ללימודים הרגילים שנמשכים שלוש שנים, אלא לקורסים שבחרתי. לא רציתי תואר וחיפשתי רק את הידע. רציתי מקום שיאפשר לי לטפח את החזון שלי, אבל שאוכל במקביל גם להתפרנס. עבדתי בחברת כבלים, בסלולר, ועד לאחרונה בחברה לתיאום מס, שזה הכי רחוק מאופנה", היא פורצת בצחוק. "במקביל עיצבתי בגדים".
אף שטרם פתחה עסק רשמי, רז יודעת שהוא ייקרא "רזו", שזה גם שם החיבה שמכנים אותה חבריה. "רציתי שילוב של השם שלי ושל גן חיות, שזה באנגלית ZOO", היא צוחקת. "אני בעצמי גן חיות אחד שלם. האמנות שלי היא פראית, צבעונית, משוגעת ומלאה בטקסטורות".
השגחה עליונה
כשהוחלט לקיים את מסיבת הנובה בחניון רעים רז עבדה בהפצה ובפרסום שלה. "אני אוהבת ללכת למסיבות טראנס, ובעבר אפילו ארגנתי כמה", היא אומרת. "במסיבות התחברתי עם מייה שם, שורדת השבי, והכרתי גם חטופים אחרים. שכנעתי המון אנשים להגיע לנובה, והגעתי לאתר יום לפני כן, למסיבת היוניטי שהתקיימה גם היא במקום.
"בערב שישי ביקשתי מהמפיקים של הנובה שיכרטסו אותי ואת בן הזוג שהיה לי באותו זמן, כי תיכננו להישאר בשטח. המתנו עם חברים לתחילת המסיבה, ופתאום אמרתי להם שאני רוצה לנסוע לבאר שבע, לבית של בן הזוג, כדי לעשות קידוש עם ההורים שלו. אין לי מושג למה, אבל התעקשתי. החברים שלי לא הבינו למה אני אובססיבית ככה. השארנו בשטח את המחצלות, האוהלים והציוד שלנו, ונסענו.
"אחרי הקידוש, במקום לחזור לנובה הודעתי לכולם שאני עייפה והולכת לישון שעתיים. ניסו להעיר אותי בסביבות 1 לפנות בוקר, אבל לא הצלחתי לקום. ניסו שוב להעיר אותי ב־3:30, ומתוך שינה הצבעתי לשמיים ואמרתי שעד שלא עולה אור יום אני לא יוצאת מהבית. זה משפט שהכי לא אופייני לי. אם יש משהו שאני לא מפספסת במסיבות הטראנס זה לראות את הזריחה בשטח".
רז הצליחה להתעורר בסביבות 5:30. היא התקלחה והעירה את שאר החברים שנרדמו בסלון. "ירדנו למכוניות ב־6:25, ואז נשמעה אזעקה ראשונה. רצנו למקלט לכמה דקות, וחזרנו למכוניות. איך שהנענו את כלי הרכב, נשמעה עוד אזעקה, וכמה שניות אחר כך נחת טיל על הבניין לידנו. ואז התחילו להגיע הסרטונים הראשונים, וראיתי את הטנדרים עם המחבלים בשדרות.
"במקום לצאת לנובה, הודעתי שאני עייפה והולכת לישון שעתיים. ניסו להעיר אותי בשלוש וחצי, ואמרתי שעד שלא עולה אור אני לא יוצאת. זה לא אופייני לי. אם יש משהו שאני לא מפספסת במסיבות הטראנס, זה לראות את הזריחה בשטח"
"התקשרתי מייד לחברים מהנובה, ואף אחד לא ענה. נלחצתי. חייגתי שוב ושוב, ושלחתי הודעות לעוז משה ז"ל ולאופק קמחי ז"ל, שהיה חבר שלי מילדות. בסוף תפסתי חבר טוב, שאמר לי שהוא מתחבא בשיחים. ביקשתי שישלח מיקום כי אני יוצאת אליו, והוא ענה שלא אגיע כי עוד רגע המחבלים יירו בו. ראיתי באחד הסרטונים בטלגרם שחוטפים את אלי־ה כהן. לקחתי סכינים מהמטבח ורצתי לדלת. רציתי לנסוע לנובה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי".
ככל שעבר הזמן והצטברו הסרטונים הבינה רז מי מחבריה נורה למוות ומי שרד. בין הנרצחים היתה חברתה עדיאל טויטו, שהשתתפה ב"המטבח המנצח" והגיעה לנובה עם חברה נוספת, עמית בוסקילה, שגופתה חולצה על ידי צה"ל במאי 2023. "על חלק מהנרצחים שמעתי למחרת, כמו על עוז וחברתו נעמי בכר ז"ל".
קשה לעצור את שטף דיבורה. "הם הגיעו לצומת מפלסים, שם ירו בעדיאל. נעמי ועוז, שהיה פצוע, עלו לרכב אחר עם מוטי זוארמן ז"ל וקשת קסרוטי ז"ל. עוז התקשר משם לאחותו בשיחת וידאו, והיא הקליטה אותה. ככה ידענו שהם בדרך לסורוקה. במהלך השיחה, ליד צומת שער הנגב, המחבלים ירו בהם. 15 חברים איבדתי באותו יום. הלכתי מלוויה ללוויה, מוכת צער. איך אני שכנעתי אנשים להגיע למסיבה?"
את חושבת לפעמים מה היה קורה אם היית מספיקה להגיע לשם?
"הייתי מתה בוודאות. העובדה שלא הייתי בנובה בזמן הטבח היא השגחה עליונה. אין משהו אחר ואין הסבר אחר".
ניצוץ של ריפוי
רז לא היתה מסוגלת לבקר בחניון רעים עד לפני שנה, אז הביטה לראשונה במאות האנדרטאות שהוקמו בשטח, ועליהן תמונות הנרצחים. היא רוכנת לעבר צלחת קטנה עם נרות ושולפת ממנה תצלום קטן של אופק. במשך דקות ארוכות היא ממוללת אותו בידה, כמו מלטפת את פניו.
"התקופה שאחרי הטבח היתה מאוד קשה", היא לוחשת. "הייתי בדיכאון עמוק ולא הייתי מסוגלת לעשות כלום. חשבתי המון על הנרצחים ועל מייה, על אלי־ה ועל אליה טולדנו, שנהרג בשבי כתוצאה מהפגזות צה"ל. לקח לי זמן עד שחזרתי ללימודים כדי לנסות ליצור שגרה כלשהי. אחר כך הלכתי גם למפגשי קהילת הנובה, אבל היה לי קשה לי לראות את מי שחסר".
פנית לטיפול פסיכולוגי?
"הייתי בהדחקה, ולא הסכמתי לטפל בעצמי. הייתי מתה־חיה במשך שנה. לא ישנתי בלילות, הפסקתי לצחוק, וחייתי את 7 באוקטובר כל יום מחדש. רגשות האשם הכבידו עלי, והיו לי חרדות שמחבלים מקיפים את הבית שלי. כדי להירגע החלטתי להשתתף בפסטיבל אוזורה בבודפשט, ביולי 2024, אבל רגע לפני הטיסה סירבתי לצאת מהבית כי האמנתי שהולכים לרצוח אותי שם.
"אמא שלי גררה אותי בכוח לשדה התעופה, וכשהגעתי למלון פחדתי לצאת גם משם. בבודפשט הפנמתי לראשונה שמשהו לא בסדר איתי. אני לא שמחה, לא מחייכת, לא רוקדת. ניצול נובה סיפר לי על טיפול בקטמין, ועברתי במרפאה שישה טיפולים. זו היתה תחילת ההתאוששות".
את מרגישה שהחלמת?
"אני עדיין בתהליך, אבל הצלחתי לחזור ללימודים וסיימתי אותם לפני חודש".
"בחרתי דוגמנית שווייצרית, אבל אבא שלה סירב, אז עשיתי דווקא ובחרתי את המוסלמית. היא קצת נבהלה מהכיתוב בעברית ושאלה אם זה נושא פוליטי, אז הסברתי לה שזה שיר של אחדות, שלום ואהבה, והיא התרצתה"
באמצע שנת הלימודים האחרונה, במאי 2024, החלה פריצת הדרך של רז. אשת יחסי ציבור שנסעה לפסטיבל הסרטים בקאן חיפשה מעצבת אופנה לשיתוף פעולה, וידיד משותף של שתיהן חיבר ביניהן. היחצ"נית הגיעה לרז עם הדוגמנית והשחקנית תמי אליגו, המתגוררת באיטליה בשנים האחרונות, שהתפרסמה בעבר בשל ידידותה הקרובה עם השחקן ג'רארד באטלר. הן שאלו ממנה 12 שמלות, אולם זו שמשכה תשומת לב היתה שמלת הנובה.
קשה להתעלם מהיצירה הא־סימטרית, עם המשפטים מתוך שיר השירים ועם מגיני דוד הפזורים ביניהם. לצד הבד הבהיר והאותיות השחורות, תפרה רז בחזית בד שחור בצורת מפת ארץ ישראל, הגולש מהכתף לכיוון המותן, וסביבו פיזרה שלוש סיכות חטופים גדולות המעוטרות באבני סברובסקי.
אליגו (27) היא זו שפתחה לרז את הדלת לעולם הגדול. "כשהגעתי אל רז לפני פסטיבל קאן היא הבהירה לי שזו שמלת ההנצחה שלה", היא מספרת בשיחה ממילאנו. "ריגש אותי ללבוש אותה. נזכרתי בשמלה לקראת שבוע האופנה בפריז, והצעתי לחברת ההפקה לתת לרז חסות כאחד משני מותגים צעירים שהם נוהגים לקדם".
הצעד של תמי ריגש את רז עד דמעות. שבוע האופנה בפריז נחשב לאקסקלוסיבי ונחשק עבור המעצבים, וכולל את בתי האופנה היוקרתיים ביותר. בשבוע הזה מציפים את העיר סלבס, דמויות ססגוניות, אושיות אופנה ובלוגריות מרחבי העולם. כולם מגיעים כדי לצפות בטרנדים החדשים ולסמן את כוכב ההוט־קוטור הבא.
"הייתי בטוחה שאני חולמת", מחייכת רז. "נפל לי הלב כשחברת ההפקה יצרה איתי קשר. ידעתי מהיכן אקח את ההשראה. רציתי להנציח את הטבח בנובה, אבל גם את המדינה ואת הבחירה שלי בחיים".
לתצוגה בחרה רז את השם "פיניקס", עוף החול שקם מהאפר ופרש כנפיים. "הפיניקס הוא דוגמה לחוסן ולרוח האנושית החזקה", היא מסבירה. "זה מסר שמזכיר לנו שגם ברגעים האפלים ביותר קיים בתוכנו ניצוץ של ריפוי ותקווה".
רז מציגה בגאווה סרטונים מהאירוע בפריז. באחד מהם, לקראת תחילת התצוגה, נשמעת מוזיקה דרמטית, הכוללת צעקות, קולות ירי ואזעקת צבע אדום, שגורמים לקהל מסביב להגיב בתדהמה. עם כניסת הדוגמניות מתחלפים צלילי הרקע לנגינת כינורות מלנכולית בליווי הקריאה "אנחנו נרקוד שוב".
ראשונה בתצוגה הלא שגרתית יצאה תמי בשמלת הנובה, ואחריה פסעה דוגמנית בחליפת ויניל בהדפס הסוואה בסגול ובירוק - עיצוב שנועד להוקיר את צה"ל. השלישית היתה שמלת ערב שחורה דרמטית מקטיפה ומסאטן, הגולשת מאחור וחושפת רגליים מקדימה. היא מסמלת את תקופת הדיכאון של רז.
השמלה הבאה היתה מבוססת על חיתוכים נועזים ועל שילוב בין שחור לאבנים צבעוניות, כביטוי לתקופת המעבר בין הדיכאון לשמחה. רק אחר כך הפכה המוזיקה לקצבית, ושמונת הדגמים הבאים שיקפו את ההתחדשות של המדינה. מפרחים על בד שקוף, דרך אומברה של פרנזים בצבעי פסטל, ועד שמלה חגיגית כחולה, עם פרח לבן בקצה המחשוף, הקורצת לדגל ישראל.
התצוגה השאירה רושם כה גדול, שהמפיקים הציעו לרז להעלות בתצוגה השנייה את כל 21 הדגמים שהביאה מישראל. "רז הפתיעה אותי ברוגע שלה", אומרת תמי. "זו החוויה הראשונה שלה אי־פעם בתצוגות, באירוע אופנה עולמי הכי יוקרתי שיש, והיא התנהלה כאילו היא יוצאת לקניות בזארה. יש לה יכולת לגרום לכל דוגמנית להרגיש בנוח עם הדגמים שלה, וידעה להתאים להן במקום.
"אחת הדוגמניות פרמה בטעות את אחת השמלות, אירוע שיכול להלחיץ, אבל רז לא איבדה עשתונות, ותוך שנייה הפכה את השמלה לחצאית. יש לה חזון, אישיות ועתיד. אם היא תדע למנף את ההצלחה, היא תעוף קדימה ותהיה אחת הטובות בארץ. מספיק לתת לה רעיון למשהו, ועל המקום היא יוצרת ארבע סקיצות, אחת יותר יפה ומטורפת מהשנייה".
חיה את החלום
בינתיים רז לא מאבדת פרופורציות. אף שמפיקי שבוע האופנה הציעו לה להשתתף גם באירוע הנוצץ במילאנו בספטמבר, ולאחר שהסכימה לשלוח שמלות לפסטיבל השנתי בקאן ולתצוגה ברומא, היא השיבה בשלילה לתחרות היופי האירופית, מיס קונטיננטל.
"ברור לי שכל אחד אחר היה הופך עולם בשביל הזדמנות כזו, אבל אני לא בלחץ", היא כמעט מתנצלת. "לעצב שמלות בתוך שבוע וגם להטיס אותן לתחרות יופי זה בלתי אפשרי מבחינתי, כי יש לי רק תופרת אחת. אני כרגע חיה את החלום שלי, ומאז פריז אני מבינה שהשמיים הם לא הגבול".
סימנת כבר את המטרה הבאה?
"אני רוצה לפתוח בוטיק בישראל, שיהיה בסטייל אחר".
כולם מחפשים תהילה עולמית.
"כאן זה הבית שלי, ובחו"ל כבר הצלחתי. אבא שלי גר בלאס וגאס ואני יכולה לעבור לשם מחר ולהתבסס בארה"ב, אבל אני ציונית, פטריוטית ואוהבת ישראל. גם אם אצליח בחו"ל, סניף הדגל שלי יהיה בישראל".
לאחר סיום הראיון, כשאנחנו צועדות החוצה, שוב נחשפת הבוסריות הכובשת של רז. "תגידי, איך אני מוצאת מנהל סושיאל או מנהל עסק? אני יודעת שאין לי מספיק עוקבים באינסטגרם. מישהו צריך ללמד אותי גם איך להעלות סרטונים לטיקטוק. בלי רשתות חברתיות אני כאילו לא קיימת".
tala@israelhayom.co.il