הם עוזבים. טיפין־טיפין, בשקט, אבל הרצועה מתרוקנת מיושביה. חלקם יוצאים מסיבות בריאותיות, אחרים קונים את הכרטיס לחופש בהמון כסף, אבל הטיסות ממריאות מרמון, האוטובוסים עוברים למצרים ולירדן. עוד לא מספיק, לא מנקזים בריכה בטפטפת, אבל זה קורה.
לא יודע אם אתם עוקבים כמוני בערוצי הטלגרם אחרי הסרטונים משם, אבל אני מהופנט לחומרים האלה. בערוצים כמו "מרד החליפים", "אבו עלי אקספרס" ואחרים עולים מדי יום סרטונים של גולים עזתים שכבר התיישבו בארבע כנפות תבל ומדווחים הביתה שטוב בנכר, הנה יש עבודה, החיים מסתדרים, והם קוראים לאחיהם ולאחיותיהם לעשות הכל כדי לצאת. במקביל, עזתים שעדיין תקועים בגיהינום הזה מוכנים לשלם כל סכום ומצהירים על כך פומבית, כדי לבנות להם חיים במקום אחר.
יש קונצנזוס אצלנו שזה לא יקרה. שהתוכנית של הנשיא טראמפ לא תבשיל. הרבה בעלי עניין לא מעוניינים שזה יקרה, כי יש להם אינטרס ברור שהסכסוך יימשך לעד. עוד סיבוב ועוד תוכנית ועוד אסונות. יש גם עניין ברור להוציא את טראמפ טמבל. כל המומחים שאני מראיין ערב־ערב אומרים: חלומות באספמיא. ואני מגחך לי וחושב, לפעמים בקול רם: נראה בסוף מי חלם ומי הביא חזון אמיתי שפגש את בני עזה בשלים לעזיבה, לתמיד.
יש סימנים שגורמים ישראליים מסייעים להם לצאת. אני משוכנע, למשל, שהאתר הפיקטיבי שעלה בשבוע שעבר וקרא לכל העזתים שרוצים לצאת לאמירויות להירשם, ובתוך ארבע שעות נרשמו 150 אלף, היה שלנו. אומנם כללית המדינה לא מתפקדת, ובוודאי לא במעשי תחבולה ועורמה, אבל יש לי הרגשה שמישהו עשה לרגע משהו נכון, והוכיח שהדרישה להגירה מרצון ענקית - מעל לכל המצופה.
החזון - המשך הלחץ הצבאי ויצירת תנאי חיים בלתי אפשריים מתמשכים שיגרמו לכל הצעירים, החזקים והבריאים לצאת. ישראל חייבת לאפשר ליותר אנשים לצאת בכל יום, ולהציע גם תשלום לכל משפחה שעוזבת. בתוך חודשים ספורים ניתן יהיה להגיע למצב שמי שנשארים ברצועה הם רק אנשי חמאס ומבוגרים שכבר קשה להם לצאת. בלוחמים נטפל ביד חזקה, בזקנים ביד רחומה.
לא נאפשר שיקום עד שנהיה בטוחים שכל העוזבים כבר השתקעו, מצאו עבודה, בנו חיים, לא יחזרו. אז, ורק אז, ייפתח הדיון בתוכנית הקבע לעזה, שדבר אחד בטוח, מבחינתי: לעולם אין לאפשר לה להיות עצמאית שנית. עצמאות ופלשתינים לא הולכים טוב יחד.
הלוואי שהטפטוף יהפוך למבול. זה יהיה מבול אל־אקצא האמיתי. אנחנו.
תבונה
כבר העירו לי במערכת שאני עוסק יותר מדי בבינה מלאכותית, אבל לדעתי, אני עוסק בה מעט מדי. מי שלא עוסק בה טומן את ראשו בחול, ויגלה עד מהרה שהחול הזה הוא בעצם עציץ.
השבוע פרסמה מיקרוסופט את יכולות יצירת הפרסומות של מערכות הבינה המלאכותית שלה, וברור שמקצוע הפרסום בדרך אל פח האשפה של ההיסטוריה - במהירות שתפתיע אפילו את בכירי הענף.
מהיום, כל אחד יכול לבקש מהבינה לבנות לו קמפיין בשניות, מבלי לשלם לצוותים שלמים של אנשי קריאייטיב. זה טוב לבעלי עסקים, רע מאוד לפרסומאים, ונורא לכולנו: רשימת המקצועות שייעלמו בשנים הקרובות כוללת כמעט את כולנו. בוודאי אותי - כי גם שדרנים ועיתונאים על הכוונת.
אבל אני רוצה להרים לרגע את הראש מעל לסערה הנוכחית ולהביט קדימה - עשר שנים מהיום. זה לא חזון דמיוני, זה מתחיל כבר עכשיו באמירויות. הפוליטיקה עצמה תעבור לידי הבינה המלאכותית, חקיקה, תכנון, אכיפה, הכל.
כן, המקצוע הזה, פוליטיקאי, על כל מורכבויותיו, יפנה את מקומו למערכות בינה עצמאיות. מחשבי־על ינתחו את טובת האזרחים ויקבלו החלטות מדיניות, כלכליות וצבאיות לפי עקרונות של צדק נטו, ולא על פי אינטרסים.
אני רואה עולם שבו המערכת המדינית והבינלאומית מנוהלות באמצעות מנועי בינה חזקים, שמקצים משאבים לפי צרכים ולא לפי קומבינות. עולם שבו סכסוכים מיושבים בקלות, כי כשמוציאים את האגו מהמשוואה - רוב המלחמות מתייתרות. אנשים יביטו לאחור - אל כל הדם שנשפך, האנרגיה שבוזבזה, המשאבים שאבדו, ולא יבינו איך זה היה יכול לקרות.
בעולם כזה לא יהיה צורך בצבאות. גם לא במשטרה. הבינה תקבע את החוקים ותאכוף אותם בקלות. לא יהיה עוני, כי המשאבים יחולקו בחוכמה, והבינה תסייע לכל אדם להתנהל נכון. היא תשלוט כמעט בכל זווית של חיינו, ותהיה כה נגישה וידידותית, שלאף אחד לא יהיה צורך, וגם לא אפשרות, למרוד בה.
מה יעשו האנשים? רבים יהפכו לצמחים: יבהו במסכים, יצרכו תוכן מרדים ויעבירו את חייהם בלהעביר את חייהם. אבל יהיו גם אחרים. אלה שיבחרו בדרך אחרת יגלו התעוררות רוחנית אדירה. כי דבר אחד הבינה לא תוכל לעשות: להבין את הרוח. לפחות בינתיים. אני צופה עידן שבו מיליונים יגדלו להיות ישויות רוחניות בקנה מידה תנ"כי - לא אחד לדור, אלא דור שלם.
כדאי להתחיל לחשוב כבר עכשיו: איפה תהיו? מה תעשו כשהעבודה שלכם תיבלע? במה תחזיקו? אני מזמין אתכם ללמוד יחד איתי. ולמי שבוחר במסע הזה, אני מבטיח: יהיה מרומם.
עור
השבוע הבנות שלי חגגו ימי הולדת. 11 ו־13. תודה, בקרוב אצלכם. והן קיבלו מתנות מהחברות. ואלה לא היו ספרים כמו פעם, או עט נובע, או משחק קופסה או בובה. לא. רוב המתנות היו ערימות של מוצרי טיפוח, מסכות פנים, סרומים, קרמים "ממצקים", מדבקות נגד חצ'קונים, בשמים זעירים בריחות זולים ומתוקים עד בחילה, ומיני חומרים שהיו פעם נחלתן של נשים בנות 50 עם תקציב מפואר, שנקנו בחנויות החדשות האלה למוצרי קוסמטיקה לילדות ב־11.90 שקלים.
אני עומד מול זה, בחדרן שהיה חדר והפך לסניף של פארם אצלי בבית, ומנסה להסביר להן בעדינות: העור שלכן בסדר. לא צריך להחליק, לא צריך לנקות משהו שלא התקלקל, אין צורך בשום הזנה, הוא מוזן. עד שתצטרכו באמת להתחיל לטפל בעורכן יעברו שנים רבות, ומה שהוא צריך עכשיו יותר מכל זה שתעזבו אותו במנוחה. אל תסתמו את הנקבוביות בכל מיני חומרים שהשד רקח במעבדות איפשהו. תנו לעור שלכן לחיות. הפנים שלכן הן לא פרויקט שיקום.
אבל מול המדבקות שהן מצמידות בהתלהבות, מול המסכות שהן מורחות באדיקות, אני מרגיש שהקרב אבוד מראש. כי העולם שמולו הן עומדות, עולם הקוסמטיקה, לא רוצה שיהיה להן טוב. הוא רוצה שיהיה להן חסר. כי הוא זיהה לפני כמה שנים שהקהל הכי טוב למכור לו קוסמטיקה הוא הצעירות שלא צריכות קוסמטיקה, כי ככה לא צריך להוכיח תוצאות. אין קמטים לפני ואין אחרי. מושלם.
ג'ורדן פיטרסון, אחד מהוגי הדעות החשובים והאהובים עלי, טוען, ובצדק גדול, שחברות הקוסמטיקה לא מוכרות קרמים, הן מוכרות תלות. הן משווקות במכוון מוצרים שיכולים להזיק לעור הבריא, כדי שילדה בריאה תהפוך ללקוחה קבועה. פעם ראשונה יוצרות יובש, פעם שנייה מתקנות יובש, פעם שלישית מטפלות ברגישות למוצרי יובש. וכך הלאה, בלי סוף.
הילדות לומדות מוקדם שהן פרויקט בלתי גמור. שגם מה שטבעי צריך שיפוץ, גם מה שטוב צריך השבחה. הבעיה היא לא בעור שלהן, הבעיה היא באיך שהחברה שלנו נותנת יד לאשליה הזאת. אם אנחנו לא נעמוד מולם, ברור, חד ופשוט ונגיד לבנות שלנו "את לא צריכה שיפור, את לא צריכה תיקון" - אז העולם ימשיך ללחוש להן שהן תמיד לא מספיק טובות. והאמת היא הפוכה: הן היו מספיק טובות עוד לפני ששמו את המסכה הראשונה.
הילדות שלנו הן לא אתר שיפוצים תמידי. עורן מושלם. אגב, יש לי קרם מדהים לגיל השלישי. עשוי מלשלשת נשרים. לחצו כאן לקנייה.
avrigilad@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו