"לא הגיוני שמשרד החינוך לא עובד איתנו": ראיון עם "כוכבי הרוק החדשים"

כשהייתי צעיר הבטחתי לעצמי שלא אהיה כמו ההורים שלי. ואז החיים הפכו אותי לאבא, וגיליתי לחרדתי שמספר הפעמים שצעקתי על הילד שלי להנמיך את השיט שהוא צופה בו, ואולי בכלל הגיע זמן שיכבה את היוטיוב ויצפה קצת בטלוויזיה, עקף את מספר הפעמים שבהן צעקו עלי בילדותי לכבות טלוויזיה ולקרוא ספר. אי אפשר להתכחש לכך - דור אחרי דור אנשים מזדקנים והופכים לאדם הנרגן שהם לא רצו להיות, גם אם בתוך־תוכנו אנחנו רוצים להישאר ילדים לנצח.

הבן שלי, טום, שורץ כל היום ביוטיוב. הוא מכיר את כל הגיימרים בארץ ובחו"ל, את כל קורות חייהם ואת כל הסרטונים שפרסמו מאז ומעולם. הוא משחק במשחקים שלהם, מדבר כמוהם וחולם ללכת בדרכם. בכיתה קוראים לו "היוטיובר". בעוד חודש יהיה בן 9, והוא כבר מתחזק עמוד ביוטיוב ושובר שלטי פלייסטיישן על בסיס חודשי.

כמו ילד בן 9, עד כה הוא לא הראה סימני התלהבות מהעבודה של אבא שלו. לא משנה אילו דברים שווים ונדירים עשיתי או את מי פגשתי בדרך - זה לא ריגש או עניין אותו. הכל השתנה ביום שבו הוכתרתי לאב השנה, והצעתי לו לראיין יחד איתי ארבעה אנשים עם שמות מוזרים: אינדה גיים, סייקניק, מאפין ומר שיבולת.

בחופשת הפסח (16 ו־17 באפריל) יתקיים בהיכל טוטו חולון אירוע גיימינג בשם "Games War". כ־20 מהגיימרים המובילים ביוטיוב הישראלי יתחרו על במה אחת בשלושת המשחקים הכי פופולריים כיום בקרב הילדים - "פורטנייט", "ברואל סטארס" ו"מיינקראפט". טום סחב אותי לכמה הופעות דומות בשנים האחרונות. מדובר בכאוס המוני מהסוג שגורם להורים לרטון ולחבק בחשש את הארנק, בשעה שילדיהם משפריצים התרגשות מצפייה באליליהם ומתחננים שיקנו להם את כל המרצ'נדייז והפופקורן שנמכרים באולם.

תלם: "אם אתה לא משמש דוגמה טובה לילדים, אז באמת אל תהיה. בעיניי, לא הגיוני שמשרד החינוך עדיין לא עובד עם יוטיוברים. אנחנו גורמי חינוך ממש דומיננטיים. אני מדבר לא רק על תקציבים, אלא גם על להיות מעורבים בתוכן"

איכשהו יצא שאותם הגיימרים שטום מעריץ צריכים לשווק את ששת המופעים הנ"ל דרך כתבה בעיתון, והמטלה נפלה עלי. טום כמעט התעלף מהבשורה. אחר כך הסביר לי מי זה מי, וקבענו שאנחנו מתחלקים חצי־חצי בעבודה. כל אחד יכין שאלות שמעניינות אותו ואת בני גילו, וככה הוא יבין סוף־סוף מה אבא שלו עושה בעבודה, ואני אבין למה הוא צופה בלי הפסקה באנשים שמשחקים משחקי מחשב ביוטיוב ומדברים בווליום חזק מדי.

משקיעים בטירוף

את אינדה גיים אין צורך להציג בפני אנשים מתחת לגיל 20. אינדה - זאת אומרת, עידן תלם, בן 26 - מפעיל כבר תשע שנים את ערוץ היוטיוב המצליח בישראל. יש לו 950 אלף סאבים (מנויים), וחציית המיליון נראית באופק.

תלם הוא מותג שפרץ מזמן את גבולות המסך. התכנים הכי פופולריים שלו צברו יותר מ־3 מיליון צפיות. הוא מנחה מופעים, שר שירים ומפיק אירועי ענק. הוא מדלג בין קמפיינים מסחריים, מחלק כסף בסרטונים לאנשים אקראיים, ובאחד הסרטונים הוא שכר את אצטדיון סמי עופר רק כדי לשחק שם מחבואים. ילדים משוכנעים שהוא אלוהים, או מינימום האח הגדול שלהם.

מתוקף מעמדו הרם, אינדה מתגורר בקומה גבוהה במגדל שאסור לגלות היכן מיקומו. "כל יום ילדים דופקים לי על הדלת, כל יום", הוא מספר. יש לו טסלה בחניה, כתר על הראש וכוננית בסלון שעל מדפיה מוצגים בצפיפות פרסים שזכה בהם, לצד בובות אקשן פיגרס של דמויות מתרבות הפופ והגיימינג. על המדף התחתון פזורים מוצרי מרצ'נדייז מבית הייצור שלו - כובעים, פדים לעכבר ואוזניות שעליהם הוטבע שם המותג: "Inde Game".

טום נכנס אל סלון דירתו של תלם כאילו זה בית המקדש. הוא מזהה את היכל הקודש מהסרטונים ברשת. הם נתנו זה לזה כיף וניהלו סמול־טוק קצרצר, שיזם תלם כדי להוריד את מפלס ההתרגשות אצל המראיין בן ה־9. אחר כך טום התרווח על הספה ושלף שאלה ראשונה: "מתי חשבת להתחיל את הערוץ?"

תלם: "באותו רגע שזה קרה. לא חשבתי לפני. אתה ילד שגדל על יוטיוב וכל הזמן חושב 'אולי גם אני אהיה יוטיובר', אבל כשהייתי קטן לא היו הרבה יוטיוברים כמו היום".

טום: "אני גם יוטיובר".

תלם: "אז תחשוב שכשאני הייתי בן 9 לא היה דבר כזה יוטיוברים. היו בודדים. אבל מהרגע שהתחלתי - אהבתי את זה, השתפרתי, למדתי והתמקצעתי".

טום: "איך הגעת לכל כך הרבה סאבים?"

תלם: "וואו, עבודה קשה, פשוט עבודה קשה אח שלי. למדתי לערוך, איך לחשוב על רעיונות ואיך עושים סרטונים. צפיתי באנשים בחו"ל שעשו את זה. אתה מבין? נורא חשוב להשקיע ולחשוב על רעיונות".

כיום תלם מחפש עובדים. "חשוב לי להגיד שאני לא דוגמה ליוטיובר רגיל. הגעתי למקום שאני טפו־טפו נורא מפותח ויש סביבי מערך רחב. יש יוטיוברים עם מאות אלפי סאבים שיש להם רק עורך. לי יש ארבעה עובדים שמועסקים אצלי פול־טיים - עורך וידאו, מפיק, קריאייטיב וצלם, ועוד שלושה-ארבעה שהם מעין זרועות. עכשיו אני מגייס עוד. קשה להביא אנשים טובים בתחום התוכן, כי אם הם מבינים מה צריך לעשות הם עושים את זה לעצמם.

"אגב, את בת הזוג שלי, הילי טולדנו, הכרתי כשהצעתי לה לעבוד אצלי והיא סירבה בגלל שהעדיפה להיות יוצרת תוכן בעצמה. אפשר להגיד שמפעילים את המערך שנקרא 'אינדה גיים' בערך עשרה אנשים. יש לי הרבה עבודה, הרבה ביקוש לפרויקטים, אז אני צריך שלא הכל ייפול עלי".

כמה אנשים מועסקים אצל מיסטר ביסט, היוטיובר המוביל בעולם?
תלם: "300".

נו, יש לך לאן לשאוף.

טום: "האם אתה והילי תתחתנו?"

תלם: "יכול להיות מאוד שכן. שתדע לך, לא כל הזוגות מתחתנים, מקווה שאתה יודע את זה".

טום: "נכון, היו לך מלא (נשים) ו..."

תלם: "לא מלא, היו לי בודדות. אני מקווה ומאמין שכן, אבל זה לא שם עדיין. מוקדם לדעת, אבל התכנון הוא לכיוון הזה, בסדר?"

קורצים למבוגרים

עד כמה אתה מרגיש שהורים לא מבינים אתכם, היוטיוברים?
"הורים תמיד אומרים לנו 'תפסיקו לצעוק'. הם לא מבינים אותנו. הם אפילו קצת מזלזלים. במופעים שאני מנחה אני לפעמים מנסה 'לעברת' את מה שאני אומר לשפה של ההורים, אבל בסוף זה לא תוכן שמיועד להם, לילדים.

"הייתי רוצה שההורים יידעו במה מדובר. בא לי שיבינו יותר. בוא, אני גם לא צועק בכל הסרטונים. פשוט, כשאני צועק זה יותר דומיננטי וזה מה שזוכרים. אני צועק אולי עשרה אחוזים מהזמן, באמת".
אל תשכח שהילדים רואים אותך בווליום מאוד גבוה.

"יש גם צעקות, לא אשקר, יש צעקות. תשמע, הורים מזהים אותי ברחוב, וזה נחלק לשניים - חלק אומרים 'תצעק פחות' וחלק אומרים 'אנחנו ממש מעריכים אותך, ברמה שאנחנו רגועים כשהוא צופה בך'".

גפן: "סיפרתי פעם בסרטון שבכוונה עשיתי שלא תהיה לי בגרות. היו לי אחלה ציונים, ובמבחן האחרון אמרתי 'לא רוצה את זה'. הסוד הכי גדול שלי עבר טוב, אהבתי את זה, ואני ממשיך לחשוף הכל, גם אם לא בטוח שזה המוב הנכון"

כחלק מתהליך ההתבגרות שלו, על המסך ומחוצה לו, אינדה מייצר כעת סוגים שונים של תכנים, חלקם מותאמים לקהל בוגר ומתפרסמים בטיקטוק ובאינסטגרם. עם זאת, הפלח המהותי של הקהל שלו הוא עדיין ילדים.

יש לך שאיפה לעבור לקהל מבוגר?
"כל כוכב ילדים צריך באיזשהו שלב לבחור. אין לזה חוקים, זה עניין של הרגשה שלך עם עצמך. מסתכלים על היתרונות ועל החסרונות, על מה עושה לך טוב ומה חשוב לך יותר - כסף, פרסום, הגשמה עצמית. מקהל מבוגר אפשר לקבל יותר הערכה כי ילדים לא מבינים את ההבדל בין הערכה להערצה".

הגישה הרווחת היא שתוכן לילדים לא מוכרח להיות מהוקצע ואיכותי.
"זו תפיסה של המון יוצרי תוכן בארץ, אבל לא שלי. אני עושה הפקות מאוד גדולות, לוקח צוותים ואולפנים ומייצר סרטונים של 45 דקות. יש מחשבה מאחורי כל קאט. זה לא מאולתר כמו שאפשר לחשוב. לא פותחים מצלמה, ויאללה בלגן".

את מי הערצת בילדותך?
"גדלתי על ערוץ הילדים ודיסני. כשנכנסתי ליוטיוב גדלתי על פיודיפאי, שהיה הכי גדול עד שמיסטר ביסט עקף אותו. אני לא יכול להגיד שגדלתי על מיסטר ביסט כי הוא התחיל בערך כשאני התחלתי, אבל שאבתי ממנו השראה. פעם הערצתי את נונסטופ (ליאור בוכנר), שהיה הגיימר הכי גדול בארץ. כיום הוא החבר הכי טוב שלי, אנחנו כמו אחים. ובא לי להגיד לך גם שחר חסון".

איך עיצבת את הפרסונה הציבורית?
"זה חינוך וערכים מהבית. המון כוכבי רשת עושים את זה בשביל פרסום וכסף, וזה שבדרך ערכים מתפספסים וילדים לומדים דברים לא נכונים קשור לערכים שלהם עם עצמם. לי מאוד חשוב להנחיל ערכים, לכוון אותם ללמוד אנגלית או לומר תודה להורים.

"להיכנס לתחום זו בחירה אישית, וצריך לדעת שמגיעה עם זה אחריות. אם אתה לא משמש דוגמה טובה לילדים, אז באמת - אל תהיה. בעיניי, לא הגיוני שמשרד החינוך עדיין לא עובד עם יוטיוברים. אנחנו גורמי חינוך ממש דומיננטיים. אני מדבר לא רק על תקציבים, אלא גם ברמה של להיות מעורבים בתוכן.

"אם גורם חינוכי היה אומר לי 'קח תקציב ובוא נעשה דברים יותר חינוכיים בשפה שלך', הייתי עף. ככה היה לי גב כלכלי לעשות תכנים יותר גדולים עם יותר ערכים. לצערי, זה לא המצב".
אמא של אינדה, לימור מגן־תלם, היתה בעבר הלא רחוק חברת כנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו. אביו, יריב, בעסקי המכירות. "אני העצמאי היחיד בכל המשפחה שלי", הוא מתגאה.

איך הם קיבלו את הכיוון שלקחת לחיים?
"כשהייתי רק גיימר הם מאוד לא אהבו את זה, כמו כל ההורים. היו אומרים לי כל הזמן 'תפסיק לשחק כל היום, צא מהבית'. מקרה קלאסי. כשהתחלתי לעשות מהיוטיוב כסף הם התחילו להבין, להעריך ולתת לזה מקום. אני דוגמה חריגה. לא ידעתי שאהיה היוטיובר הכי גדול בארץ. לא חשבתי ולא דמיינתי שזה יגיע לממדים האלה, אבל אני לא רוצה שילדים ישלו את עצמם ויכוונו להיות יוטיוברים גדולים מהגיימינג".

אנשים גדלים עם חלום להתפרסם, לא משנה אם ביוטיוב, בריאליטי, במוזיקה או וואטאבר.
"לא היה לי את זה אף פעם. זה קרה בטעות לחלוטין".

ממסחרים בכיף

הבדלי הדורות גורמים לנוכחים בשיחה להסתכל באופן שונה על יוטיוב. עבורי זה מנוע חיפוש לסרטונים ולקליפים. עבור תלם, ובטח עבור טום, זה ממש תחליף לטלוויזיה. "כיום אין לי זמן לצפות בטלוויזיה", מודה אינדה, "אבל אי אפשר להתעלם מכך שהם עדיין גדולים בהרבה מיוטיוב".

מצד שני, המספרים מתעתעים. לצורך ההשוואה הפשוטה - הפקת המחבואים המושקעת של תלם בסמי עופר צברה עד כה יותר מ־3 מיליון צפיות. אין תוכניות טלוויזיה בארץ שמתקרבות למספרים כאלה, "אבל התקציב שלהם לפרק הוא פי 200 מתקציב שלי לסרטון. ברמת ההערכה והתקציבים והפרסום אני לא שם, אבל ברמת החשיפה כן.

"בחו"ל יוטיוברים כבר עושים סדרות והפקות גדולות. אם אני רוצה לפרמט תוכנית של עשרה פרקים, 25 דקות כמו בטלוויזיה, ולעשות לה את ההפקה והכל, אין לי איך לתקצב אפילו בעשירית מהטלוויזיה. והם מרוויחים מזה. אני בוודאות לא ארוויח. זה יהיה הפסד כספי גדול בשבילי.

"לדוגמה, עשיתי שעשועון שהגיע ל־2 מיליון צפיות, שנקרא 'לחלוק או לגנוב'. הבאתי אורחים שהתחרו על כסף, משהו סופר־קול שמתאים לקהל בוגר. תוכן לכל המשפחה. ילדים פחות צפו כי זה היה להם קצת מסובך, והפסדתי על זה כסף. היתה שם חסות, ועדיין הפסדתי כסף. עלה לי 60 אלף שקל להפיק, עם העריכה קצת יותר מ־70, ואני הרווחתי על זה מה - 10,000? 15? הפסדתי מאוד, אבל זו השקעה. זה בסוף מגדיל את המותג".

איך מאזנים בין אמנות להתמסחרות?
"בסוף כולנו בני אדם שצריכים קורת גג, ורוצים לאכול ולחיות. לדור הצעיר יש מודעות לכך שזה לגיטימי להתמסחר, אבל צריך לכבד את ההתמסחרות. עשו איתי קמפיין לממתק של קשית מגומי. המצאתי פורמט, אתגרים ותחרויות שקשורים לגומי בצורה כזו או אחרת, הבאתי יוטיוברים ויצרתי סרטון שהגיע ל־800 אלף צפיות, שהוא pure מסחרי. זה צועק פרסומת למוצר, אבל זה תוכן והשקענו בסיפור, באתגרים, בעריכה. הפרסומות אצלי הן חלק מהתוכן. הן לא הפסקת פרסומות".

שי: "אתה בונה מותג וקובע לאיזה קהל אתה פונה. אתה רוצה למקסם צפיות, להביא קהל חדש, המון דברים מעולמות הביזנס. היום יוטיוב זה עבודה שעושה כסף, ולכן אפשר ליצור מסביב אקוסיסטם שלם. מצד שני, היוטיוב קצת איבד מקסם היצירה"

עכשיו ברור לי למה טום נורא רוצה שאקנה לו קש מגומי. האשמה בך.
תלם: "גדול".

טום: "מתי תעשה סרטון על 'רובלוקס'?"

תלם: "אני יודע שהרבה משחקים בזה, אבל אני לא מכיר. לא שיחקתי בזה אף פעם".

טום: "ומה עם 'מיינקראפט'?"

תלם: "עשיתי כל כך הרבה תוכן על 'מיינקראפט', שקשה לי לחדש".

טום: "יש הרבה מאוד דברים חדשים. יש מפלצת חדשה, שאם לא מסתכלים עליה היא רצה אליך. קוראים לה קריקינג".

תלם: "אוי ואבוי, יאכלו אותי. אני כבר זקן, אבל אני באמת צריך לעשות סרטון על זה, אתה צודק".

טום: "יש לך בננה?"

תלם: "לא".

טום: "אתה רוצה?"

תלם: "לאאאא".

שניהם מתפקעים מצחוק. אני לא מבין את הבדיחה ומרגיש הכי זקן ביקום.

לפני הפרידה אנחנו מצלמים סלפי משותף כדי שטום יוכל להשוויץ לחבר'ה. אינדה מעניק לו כובע ממותג במתנה, והם משווים למי מהם יש יותר גביעים ב"בראול סטארס". משם הלכנו, אני וטום, לאכול חומוס. הוא ישב מולי ליד השולחן עם כובע של אינדה גיים על ראשו ובידו טלפון. עיניו לא זזו מהמסך הקטן.

מייצרים סיפור

לגיימרים יש מנהגים מוזרים ושמות דביליים שהמציאו לעצמם בתחילת דרכם, ומאז הם תקועים עם הכינוי הזה. רוצה לומר, הם אפילו קוראים זה לזה בשמות האלה. לצורך המפגש עם שלושת הקפטנים שיובילו את מופע הגיימינג הייתי צריך לשנן מי זה מי ומהן החוזקות של כל אחד.

אז ככה - מר שיבולת נולד בשם שי בן־בסט. הוא בן 28 וזנח קריירת מתכנת בהייטק כדי לייצר ל־269K מנויים ביוטיוב סרטונים עלילתיים מ"מיינקראפט". הוא פונה גם לקהל בוגר, מקיים הרצאות ופתח סטארט־אפ לשיווק דרך גיימינג.

סייקניק הוא דן גפן (22), שמחזיק 443K סאבים בערוץ שבנוי על משחקי "פורטנייט" וסיפורים אישיים, ונעם סמואל (23) מתהדר בכינוי "מאפין" וב־330K מנויים, ויש לו הישגים ב"בראול סטארס" ומשיכה להורדות ידיים.

בתום שלב ההיכרות שלושתם לחצו סימולטנית על טום לבחור את המשחק האהוב עליו. טום סירב. מר שיבולת הבין אותו ואבחן: "זה כמו לבחור בין אבא לאמא". מכאן נשאבה החבורה לוויכוח ייצרי שלא הכריע מי משלושת המשחקים הכי טוב או הכי מצליח.

"אני מרגיש שמבוגרים חושבים שאנחנו פשוט משחקים במחשב כל היום, ולא מבינים למה ילדים צופים בנו, ולמה ילד נהנה לצפות במישהו אחר משחק", אומר גפן. "כשהייתי קטן היה לנו בצהרון סוני אחד, ותמיד שיחקו רק שני ילדים, והיה לנו הכי כיף לצפות בהם מהצד. זה מרגיש לי כזה ביוטיוב".

סמואל: "היתה תקופה שהייתי מדורג בין הכי טובים ב'בראול סטארס', אבל בשביל זה צריך להקדיש עשר שעות ביום למשחק, וכבר אין לי זמן. כשאתה גדל, אתה צריך להסתכל על זה בהיבט יותר עסקי, אז כיום אני מייצר סיפורים במשחק, ממציא אתגרים ומבדר".

בן־בסט: "אנחנו סטורי־טלרס. המשחקים הם הדרך שלנו לספר סיפור".

טום שואל את סייקניק/גפן אם בכוונתו לצלם 200 סרטונים, ואז מסבירים לי כי מדובר באתגר שהוא השלים כבר פעמיים - סרטון אחד ביום, במשך 100 ימים.

בן־בסט: "הוא שבר את המדינה ויצר טרנד בטיקטוק".

גפן: "הייתי מספר דברים אישיים. למשל, איך שברתי את היד בבית הספר".

טום: "או שעקצה אותך דבורה וגילית שאתה אלרגי".

תלם: "יש יוטיוברים עם מאות אלפי סאבים שיש להם רק עורך. לי יש ארבעה עובדים בפול־טיים, ועכשיו אני מגייס עוד. קשה להביא אנשים טובים בתחום, כי אם הם מבינים מה לעשות, הם עושים את זה לעצמם"

גפן: "אהבת? זה באמת היה סרטון טוב. מאוד אינטימי. הקהל יודע המון עלי, לפעמים יותר מחברים קרובים שלי. אני לא חושב שאני מבין עד הסוף את ההשלכות. שמע, אולי בעוד שנתיים אסתכל לאחור ואומר שלא הייתי צריך לספר את זה ואת זה.

"סיפרתי פעם בסרטון שלקחתי צעד אחורה בבית הספר, ובכוונה עשיתי שלא תהיה לי בגרות. היו לי אחלה ציונים, וסתם אמרתי במבחן האחרון 'לא רוצה את זה'. הרגשתי שסיפרתי את הסוד הכי גדול שלי, והוא עבר טוב. אהבתי את זה, ואני ממשיך לחשוף הכל, גם אם לא בטוח שזה המוב הנכון".
ברור, כי אתה מודל חיקוי לילדים.

"אני לא חושב שאגרום למישהו ללכת בצעדים שלי. אולי זה יביא הכלה לכאלה שמרגישים כמוני".
בן־בסט: "יום אחרי שסייקניק הוציא את הסרטון על הבגרות הוצאתי סרטון עם דעה שונה לגמרי. אני מאמין שבגרות היא כלי שעוזר. הוא לא מותאם לכולם, אבל הוא אחלה בסיס. הדבר שסייקניק העלה לא היה עובר, למשל, בערוץ הילדים. הוא עשה את זה בגלל שהכוח אצלו".

טום: "מאפין, כמה זמן בשבוע אתה בחדר כושר?"

סמואל: "האמת, לא הייתי בחדר כושר שנתיים. הייתי אלוף הארץ בהורדת ידיים ב־2021, ובשנת 2023 מקום שני ושלישי ביד ימין ושמאל. הייתי הולך לאימוני הורדת ידיים בקהילה של חבר'ה בפתח תקווה. יש שם הרבה שולחנות, שמים ידיים ומתאמנים".

מה אתם עושים חוץ מיוטיוב וגיימינג?
גפן: "יש לי הרבה תחומי עניין. אני אוהב סדרות, כדורגל, מוזיקה, אבל בחצי השנה האחרונה כל היום שלי זה יוטיוב".

טום: "לא עשית הרבה זמן סרטון".

גפן: "אבל אני עושה לייבים".

שוכרים מסוק לסרטון

חצי מהשיחה ביניהם אני לא באמת מבין. טום מדבר איתם על סקינים של ג'ון וויט, על חבילות אוצר ועל באגים במשחקים. מה שנקרא בחוגים מסוימים "שיחת חנונים".

בן־בסט: "גיימרים היו פעם אנדרדוגס, החנונים שיושבים בצד בהפסקות ומשחקים אחד עם השני. היום גיימרים הם סופרסטארים, הולכים בקניון ומזהים אותם. תנסה ללכת עם שני אלה בקניון - לא תצליח. כל רגע עוצרים לסלפי.

"המדיה והפופ קאלצ'ר עדיין לא הבינו שהגיימר עשה שינוי מלהיות אנדרדוג שיושב במרתף של אמא ללהיות סטאר. נגיד, בוגה זכה בגיל 15 ב־3 מיליון דולר בתחרויות של 'פורטנייט'".

איבדתם את התמימות.
שי: "זה ממש כמו עסק. אתה בונה מותג, את הנראות שלו, וקובע לאיזה קהל אתה פונה. כשאנחנו מדברים על למקסם כמות צפיות, להביא קהל חדש, אלה דברים מעולמות הביזנס. היום יוטיוב זה עבודה שעושה כסף, ולכן אפשר ליצור מסביב אקוסיסטם שלם. ההשפעה היא שהיוטיוב קצת איבד מקסם היצירה.

גפן: "מבוגרים חושבים שאנחנו משחקים במחשב כל היום, ולא מבינים למה ילד נהנה לצפות במישהו אחר משחק. כשהייתי קטן היה לנו בצהרון סוני אחד, ותמיד שיחקו רק שני ילדים, והיה לנו הכי כיף לצפות בהם מהצד. זה מרגיש לי כזה ביוטיוב"

"אם לא תמצא דרך להפוך את זה למסחרי, לא תוכל לעשות את זה פול־טיים. כששואלים אותי 'מה קורה, שי?', אני עונה 'אני חי את החלום'. אנחנו עושים כסף ממה שאנחנו אוהבים, הקהל אוהב, ויש לנו מספיק תשתית ותקציב בשביל לעשות דברים מטורפים כמו לשכור מסוק בשביל סרטון".

בסוף עושים סלפי. קודם לכן הם מציבים בפני טום תנאי: נצטלם רק אם תשים את הצילום כתמונת המסך בטלפון. זאת אומרת, יהיה עליו להחליף את הסלפי שעשה עם אינדה בסלפי החדש עם שלושתם. הילד סירב, ולבסוף הגיעו לפשרה: חצי מסך לכל סלפי.

צולם ב-NOM מתחם גיימינג, ארנה הרצליה