קוף של ארגוני הטרור: כך אל ג'ולאני מנסה להתל במנהיגי העולם

אחי היקר בעזה, ראיתי אותך היום ב"אל־ג'זירה" והלב שלי נעצר. אני חייב להזהיר אותך, הם מנהלים מבצע שיטתי לאיסוף ולפרסום תמונות של חיילים ישראלים שעושים שטויות בעזה. זה לא משחק, התמונות האלה יכולות להרוס לך את החיים. מתהפכים עלינו בעולם, אחי היקר, המשרת בעזה כבר שנה ויותר, ומחפשים אותך אישית כדי לתפור לנו את התיק המושלם. לואי ויטון בחאקי. הם מפרסמים שמות של חיילים שהעלו סרטונים ותמונות בעייתיות, וגם מפרסמים ברשת את כל מי שתייגת בתמונה שהעלית.

מה השתנה: כשמנהיג המורדים בסוריה תכנן פיגוע בישראל

אחי, אני מבין, אתה בבועת עזה כבר מאוקטובר שנה שעברה. אתה חי במציאות גיהינומית. הפכת להיות לוחם המנותק מהמציאות הנורמלית של החיים האזרחיים. אתה שורד בתנאים קשים, פחד מוות מלווה אותך, אתה מתמודד מול אויב שפל ורואה מקרוב איך האידיאולוגיה האסלאמיסטית הגיעה לכל בית, לכל חדר ילדים, לכל עריסת תינוק. אין בך חמלה על אף אחד במרחב עזה, וזה מובן לגמרי. מצד אחד תחושת נקמה על מה שעשו - מהצד השני, או אולי מאותו הצד, ההבנה שכולם היו שותפים לזוועה, אם במעשה ואם בתמיכה.

אבל אחי, העולם מחוץ לעזה ממשיך להתקיים. העולם שבו מחפשים את היהודים כדי להוכיח שאנחנו האשמים, שאנחנו הרצחניים, שאנחנו איבדנו צלם אנוש, שאולי מעולם לא היה לנו אחד. התמונות והסרטונים שאתה והחברים שלך מעלים ומשתפים בעלילותיכם בבתי העזתים, כדי לתת טעימה ממה שעובר עליכם, אלה כתבי האישום שלא רק ירדפו את מדינת ישראל שנים קדימה, ואולי דורות - אלא גם ישפיעו על החיים שלך ישירות, ממש בקרוב, לכל החיים.

תבין, אחי, מהשנייה שבה עולה ב"אל־ג'זירה" סרטון עם השם שלך, או מרגע שבו השם שלך מפורסם אפילו כמי שתויג בסרטון של חייל אחר שעשה מעשים לא חוקיים - שבשבילו הם דאחקה ובשביל העולם הם עבירה חמורה (השמורה רק לישראלים, כמובן, אך עדיין עבירה) - אין יותר נסיעות לחו"ל. אף פעם. בכל מקום שאליו תגיע תעצר ותיכלא. אין יותר יוון בקיץ, תאילנד בחורף, בולגריה באביב, ניו יורק בסתיו. כלום. אתה כלוא פה לשארית חייך. המקסימום שלך יהיה אילת, וזה נחמד, אבל זה עשוי להימאס. תיכנס עכשיו לרשתות שלך, תמחק הכל, ותתפלל שטרם נוספת לפרויקט של הצוררים מקטאר. ותפסיק לצלם, עכשיו. בשבילנו כעם, ובשבילך כאדם חופשי בעולם. אני דואג לך ממש. שמור על עצמך. שמור עלינו.

קוף

כשהייתי נער, היה מאוד פופולרי לתלות בחדר פוסטר של קוף בחליפה מעשן סיגר. אז זה נראה לנו משעשע - היום, כמובן, זה נורא. בימים האחרונים הקוף חזר, אבל עכשיו הוא לא פוסטר. עכשיו הוא השליט החדש של סוריה, אדון אל־ג'ולאני. הוא אמנם לובש חליפה, ואפילו עונב עניבה שמצא בארון של אסד - אבל הוא קוף. קוף כמו שארגוני פשע ממנים מישהו שיקבל אחריות על הפשעים שלהם ויעמיד פנים שזה הוא. קוף של הג'יהאד העולמי, של אל־קאעידה, של השד יודע מי.

אני צופה בטלגרם בסרטונים מחרידים שמגיעים מסוריה, ורואה נשים שהתבלבלו וחשבו שהגיע לארצן עידן חדש. הנשים הללו מעיזות, שומו שמיים, לצאת מהבית בלי כיסוי ראש, ובריוני המשטר החדש מכים אותן באלות עד מוות על המדרכה ברחוב. אנשים מוצאים להורג בלי משפט על ידי הפסיכופתים החדשים, שאינם שונים מהפסיכופתים הישנים.

מה קצרה היתה שמחתם של הסורים, שחשבו שנפטרו משלטון הדמים של משפחת אסד ולא הבינו שהשלטון החדש גרוע אפילו יותר. השבוע פרסם הקוף בחליפה את העקרונות שעל פיהם יתנהל המשטר החדש, וראו זה פלא: בראש ההבטחות - החלת חוקי השריעה על סוריה החדשה. לא חופש ולא נעליים. הקוף נשאר קוף.

מכל העולם מזדרזים הפראיירים לפגוש את הקוף. כבר הסירו את הפרס מעל לראשו, כי הנה הוא לובש חליפה. תכף גם בטח ישלחו לו סיוע, יקבלו אותו בכבוד בבירותיהם, ייתנו לו זמן של חסד כי הוא קיצר מעט את זקנו ואף הסיר את טורבנו - וזה, כידוע, מבטיח שלום עולמי ומבשר הרמוניה קוסמית.

אל־ג'ולאני משתמש בטכניקה שאנחנו מכירים כל כך מקרוב: התַּקִייַה. השקר הקדוש, ההטעיה האלוהית. הוא מוריד את גובה הלהבות ומאפשר לעולם להתמקד בעניינים אחרים, בעוד הוא מתחיל לבנות כוח אסלאמיסטי חדש ומאיים ביחד עם פטרונו הטורקי. יחד הם יוצרים פה, על הגבול שלנו, את הבסיס לחליפות הטורקו־ג'יהדאיסטית שתתפרץ לכל עבר, ובוודאי לעבר הירדן, ממש בקרוב.

לא לקנות לרגע את מופע החליפה של אל־ג'ולאני. הוא מתכנן מעבר מחליפה לחליפוּת בשנייה שיתחזק. עלינו להתבסס בשטחי סוריה שכבר נטלנו, ולא להתפתות להתפנות תמורת מילים יפות. הלך האריה - בא הדרקון. אתגרים חדשים לעם ישראל. בכל דור ודור עומדים עלינו.

סופגנייה

הלכתי לקנות סופגנייה לילדה. ראיתי אחת עם כמה קומות, כל מיני סוגים של ציפויים, מילויים, קישוטים. פרויקט גמר בבצלאל מונח על בצק תפוח. שאלתי כמה. אמרו 19. נזכרתי שראיתי פרסום של רשת מרכולים חרדית על 12 סופגניות ב־15 שקלים. כלומר, במחיר של סופגניית בוטיק אחת אני יכול לקנות סופגניות לכל החג, ויישאר לי גם לפורים.

ואז אמרתי לעצמי: תגיד, אברם, כל העיסוק הזה במחיר הסופגניות לא טיפה יצא מכל החורים של הריבה? לא מיצינו? יש סופגניות זולות מאוד, כל־כולן שמן קר ותחליף של חיקוי של זיוף של ריבה - ויש סופגניות יקרות, מלאכת מחשבת של קונדיטורים שיוצרים מעין הומאז' או מחווה לסופגנייה עם חומרים יקרים מאוד. ראיתי גם סופגנייה מצופה זהב במאה שקלים. מה קרה? מי שרוצה - שיקנה, למה צריך לעשות מזה עניין ולהזדעזע כל שנה?

כי יש בעולם דברים זולים, ויש יקרים. לא ראיתי אף אחד נחרד מהפער במחיר בין קיה פיקנטו למרצדס מייבאך. זאת מכונית וזאת מכונית, ועדיין במחיר של מייבאך אחת אפשר לרכוש 17 פיקנטו, ואף אחד לא מקדיש לזה כתבה מיוחדת במדור הצרכנות. אז מה העניין? העניין הוא שאנחנו אוהבים ליילל, מתים על תחושת הקורבנוּת המתוקה שמחיר גבוה נותן לנו, והכי אוהבים לעשות שיימינג עם אבקת סוכר מלמעלה לאנשים שמתמחרים את המוצרים שלהם ביוקר, כאילו הם חייבים לנו משהו.

כל חנוכה אותו סיפור: מצד אחד מתפעלים מהיצירתיות של אופֵי הצמרת הממציאים את המאפה הבסיסי הזה בכל שנה מחדש, ומאידך - מתפלצים מהמחיר של הבצק, שהופך לפלטפורמה לתוספות מיותרות לגמרי, עתירות סוכר, מוגזמות, שמצטלמות נהדר לאינסטוש אבל תורמות מעט מאוד לטעם האהוב. ואני חושב לי: כמה מוגזמים הם חיינו, כמה אנחנו מעמיסים עוד ועוד פריטים מיותרים כדי להראות שפע, ואז מייללים על המחיר כדי ליהנות מתחושת ה"דפקו אותי" האהובה על עם ישראל.

אני לא נוגע בסופגניות. מיציתי מזמן. הנאתן קצרה ונזקן ארוך. נחמד לקנות כדי לקשט את שולחן החג, אבל כמו שאני לא אוכל את הפרחים שאני שם באגרטל - אני לא נוגע בעגלוליות הללו. זה לילדות. אני מסתפק בלביבה אפויה מקמח עדשים במילוי נעצים.

חג שמח שיהיה לכולנו. שנצא כבר מאפלת התלונות לאור ההודיה. וזכרו - הסופגנייה הכי טובה היא זאת שלא נאכלה.

avrigilad@gmail.com