"ידענו שאם נפספס מחבל, הוא ימשיך לעבר לוחמי החי"ר": צלפיות צה"ל נחשפות
סמ"ר (מיל') ש' (21) וסמ"ר ל' (20), צלפיות מגדוד ברדלס, חושפות לראשונה את התפקיד המאתגר ומספרות כיצד הרגישו כשחיסלו מחבלים בעזה • הראיון המלא – ביום שישי במוסף כפול ומיוחד של "שישבת" ובאתר "ישראל היום"
,עודכן
0השמעה
"בחאן יונס היינו בדריכות ועם עין על הכוונת. ידענו שאם נפספס מחבל, הוא ימשיך לעבר לוחמי החי"ר שנמצאים מאחורינו": צלפיות צה"ל נחשפות // כתבת: טל אריאל יקיר, צילום: גיל קרמר
למרות שכ-20 צלפיות משרתות היום בצה"ל בגדודים המעורבים של חי"ר הגבולות, הפרט הזה אינו זוכה לתהודה תקשורתית ואינו מופיע בשום ערך בוויקיפדיה או באתר צה"ל.
כעת, בראיון מקיף שיתפרסם במלואו ביום שישי במוסף כפול ומיוחד של שישבת ובאתר "ישראל היום", מדברות לראשונה סמ"ר (מיל') ש' (21) וסמ"ר ל' (20) מגדוד ברדלס, שחושפות את התפקיד המאתגר, מספרות כיצד הרגישו כשחיסלו מחבלים בירייה אחת, מדברות על הסכנות וגם מגלות מדוע הן מקפידות למשוח על הציפורניים לק צבעוני.
לפני מספר חודשים שתיהן נכנסו לעזה ככוח עזר של יחידות נח"ל ושריון. הן התבצרו בבית אריזה בחאן יונס מול ציר טנצ'ר, הנתיב המרכזי דרכו עובר הסיוע ההומניטרי, והיוו קו ראשון לפני לוחמי הקרקע.
"התרגשתי מאוד להיכנס לעזה, אבל גם חששתי", אומרת ש'. "בברדלס רגילים לאבנים, לחול המדבר ולגבול מצרים, לא ללוחמה בשטח בנוי. בחאן יונס היינו בדריכות ועם עין על הכוונת. ידענו שאם נפספס מחבל, הוא ימשיך לעבר לוחמי החי"ר שנמצאים מאחורינו".
"היינו חייבות להיות ערניות גם אם לא היינו במשמרת", ממשיכה ל' את חברתה. "האזור לא היה נקי ממחבלים והיו סביבנו פירים ומנהרות. פעם אחת מצאו פיר ממש בחצר המפעל שבו היינו ונאלצו לפנות אותנו משם לכמה שעות. בפעם אחרת נפל פצמ"ר ליד המבנה ומול לעמדה".
הצלפיות נאלצו להתמודד מול מחבלים שאותם ראו דרך הכוונות. "יום אחד ראיתי שני אנשים הולכים בביטחון על הציר ולא יכולתי להבחין אם יש עליהם נשק חם או סכין", משחזרת ש'. "צלפית אחרת ירתה לעברם והם ברחו הצידה. לוחמת אחרת ואני ירינו לכיוונם עם הנשק האישי וראינו אותם נופלים. כוח של צנחנים בדק אותם וגילה שאחד מהם נשא על גופו מטען נפץ. הוא רצה להתפוצץ על החיילים".
איך הרגשת כשידעת שלראשונה הרגת אדם?
"זה לא הלחיץ אותי. החיים של הלוחמים על הקרקע הם בידיים שלי. זה או המחבל או הם. לא הרגשתי רע ואין לי סיוטים בלילה בגלל המחבלים שהרגתי".
ל' אינה מסוגלת לשכוח את הילדה בת ה-4 שראתה לילה אחד על הציר. "היא היתה לבדה, לבושה בפיג'מה, והחזיקה תיק גדול שנגרר על הקרקע", היא מספרת. "חשבנו שמחבלים שלחו אותה כדי לגלות את המיקום שלנו ושיש לה בתיק מטען נפץ. בסוף הוחלט לתת לה לעבור בציר מבלי לירות לאזהרה".
ש: "בניגוד למחבלים, שחייה של הילדה לא חשובים להם, אנחנו נשארנו אנושיות".
הראיון המלא - ביום שישי במוסף כפול ומיוחד של "שישבת" ובאתר "ישראל היום"
טל אריאל יקיר
כתבת מוסף "שישבת" משנת 2017, העוסקת בתחומי משטרה, פלילים, צבא, החטופים בעזה, מגיפת הקורונה וכן בראיונות עומק. החלה את דרכה העיתונאית לפני כ-24 שנים, ככתבת פלילים ומשפט בעיתון "ידיעות תל אביב". לאחר מכן שימשה כעורכת חדשות ברשת "ידיעות תקשורת" וכמשנה לעורך "ידיעות תל אביב". ב-2008 עברה למעריב ככתבת מוסף "סופשבוע" / "סופהשבוע". לאחרונה שינתה את שם משפחתה מאריאל אמיר לאריאל יקיר. מייל: TalA@IsraelHayom.co.il
