החתונות ההודיות נחשבו מאז ומתמיד לאירוע שכל מוצ'ילר ישראלי ממוצע חייב להתפלח אליו לפחות פעם אחת, להצטלם בו ולהעלות את התמונות במהירות לרשתות החברתיות. גם בסדרות ההודיות, הפופולריות מאוד בישראל, חגיגות החתונה יכולות להחזיק לעיתים אפילו חצי עונה. אבל אם עד עתה היה מדובר בנושא השמור למומחים - מה שקורה בשנים האחרונות משנה את הודו ומשפיע גם על העולם המערבי.
למה זה קורה? כנראה מפני שבשנה האחרונה הודו עלתה למקום השלישי בצמרת המיליארדרים העולמית, אחרי ארה"ב וסין. "כיום נולד בהודו מיליארדר חדש בכל חודש", אמר הימנשו קוהלי, מייסד־שותף של חברת ההשקעות הרב־משפחתית Client Associates, "ומיליונר חדש נולד בכל 30 דקות".
וכשהעולם כולו נחשף לטקסים הצבעוניים של המתעשרים הישנים והחדשים בתת־היבשת, כל המיליארדרים והסלבס של העולם מגיעים כדי להשתתף בהם. הזמרים הכי מפורסמים מופיעים וכמויות הזהב על האנשים והשולחנות שוות לתל"ג של מדינה קטנה. זה השלב שבו החתונות הופכות להרבה יותר מאשר אירוע משפחתי שבו ניתן לבחור בין רבע עוף לדג.
שעון במיליון דולר
השיא הגיע בחתונתו של אננט אמבאני (29), בנו הצעיר של מוקש אמבאני, העומד בראש אימפריית "ריליאנס אינדסטריז" ונחשב לאיש העשיר בהודו ובאסיה (עם הון של יותר מ־120 מיליארד דולר). החתן הנרגש נשא לאישה את רדיקה מרצ'נט, נצר למשפחת עסקים הודית, שגם אביה אחד מעשירי המדינה. בתקשורת ההודית והבינלאומית סיפרו שהחתונה עלתה יותר מ־100 מיליון דולר, וזה רק עבור הבסיס. מסביב, כך נראה, המספרים טיפסו ב־100 מיליון נוספים.
על מה הלך הכסף? בין השאר על ארמון זכוכית שנבנה במיוחד כדי שישמש אולם אירועים חד־פעמי. הכלה לבשה שמלת ורסאצ'ה שנתפרה במיוחד על פי מידותיה, שמלת קוקטייל וינטג' של איב סן לורן וטוגה. לרחבת הריקודים היא הגיעה במחוך שהודפס בתלת־ממד.
חגיגות קדם החתונה של אמבאני נמשכו חודשים, ובמסגרתן נבנה ארמון זכוכית כאולם אירועים חד־פעמי. המוני העניים של מומבאי קיבלו אוכל ושתייה חינם, הכלה לבשה שמלות של ורסאצ'ה ואיב סן לורן ולרחבת הריקודים היא הגיעה במחוך שצוות עבד עליו 3 חודשים
על פי הרכילות, צוות של יותר מ־30 איש עבד עליו לא פחות מחודש ימים. וזה עוד לפני שדיברנו על ריהאנה שהופיעה בפני החוגגים, שיט על אונייה מפוארת שאליו יצאו המוזמנים לפני החתונה והקיף את מערב אירופה, ואורחים מכובדים כמו הילארי קלינטון, מארק צוקרברג וקים קרדשיאן. בחתונות עבר של המשפחה הופיעה גם להקת קולדפליי כדי להנעים את זמנם של האורחים. העיקרון הוא: כמה שיותר יקר ומנקר עיניים, כך יותר טוב.
הרשתות החברתיות הוצפו בתמונות מהאירועים הבלתי נגמרים והנוצצים. רק על פי התכשיטים שתצלומיהם פורסמו ברשתות החברתיות, אפשר להבין לאן הלך הכסף. באחת התמונות שפורסמו נראו צוקרברג ואשתו, פריסילה צ'אן, מתפעלים משעון ריצ'רד מיל שענד אננט אמבאני. דובר החברה אמר שהשעון שייך למהדורה עם מוטיב של דג מסוג קוי. המחיר? באזור המיליון דולר.
בתמונה אחרת נראה הטנור אנדריאה בוצ'לי מגיע למסיבה שערכה המשפחה באיטליה לפני החתונה. גם ג'סטין ביבר שהוזמן להופעה בחתונה, בעלות מוערכת של 10 מיליון דולר, ופוליטיקאים מכל העולם העלו תמונות מחמיאות והתגאו בקשר החם שלהם עם אצולת הממון ההודית.
זהב, פרחים וסוכר
גם בלי להוציא מיליונים, חתונה הודית מסורתית נמשכת לפחות שלושה ימים, על כל הטקסים והמנהגים שהיא כוללת. הטקס הראשון נקרא מיסרי (MISRI). הוא נערך כמה ימים לפני יום החתונה עצמה. בטקס, בני הזוג מחליפים ביניהם טבעות זהב וזרי פרחים, ומתפללים בצוותא. הורי החתן נותנים לכלה סלסילה מלאה מתנות וכן סוכר גבישי, הנקרא מיסרי ממש כמו הטקס, כדי שהחיים שלהם יהיו מתוקים. למחרת, רק הנשים נפגשות לטקס שבו מציירים על הידיים והרגליים של הכלה קווים פתלתלים כדי לסמן את הקשיים שהזוג יעבור בצוותא בפיתולי החיים. או במילים אחרות, טקס חינה.
בבוקר החתונה בני משפחת החתן והכלה מורחים תערובת של שמן, מים וכורכום על בגדיה, פניה, זרועותיה ורגליה של הכלה - כברכה עבור הזוג.
יום החתונה הוא אירוע בפני עצמו. על הבימה, הנקראת מאנדאפה (MANDAPA), חמותו לעתיד של החתן מקבלת את פניו. ואילו גיסתו לעתיד תנסה לגנוב את נעליו, בזמן הטקס המסורתי לשטיפת רגליו. אם הצליחה בכך - החתן יהיה מחויב לשלם לה כדי לקבל אותן חזרה. החופה עצמה צריכה להיות כמה שיותר מפוארת, ובצבעים בהירים ככל הניתן. הטקס הפותח את אירועי החתונה, אשר מגיעים לשיאם בחופה, נקרא מאנגאל פהראס (MANGAL PHERAS). החתן והכלה מקיפים אש מקודשת ארבע פעמים כדי לסמל את הדהרמה, הארטה, הקאמה והמוקשה (ארבעה יסודות בהינדו). ובעוד המוזיקה מתנגנת ברקע, הם יתחרו ביניהם מי יתיישב ראשון בכיסא שנמצא בקרבת מקום. האמונה היא שהמנצח ישלוט בבית בחיי הנישואים.
כדי לשלוט בתופעה החדשה, ראש ממשלת הודו ביקש מכל המיליונרים החדשים בארצו להתחתן בהודו, כדי לתרום לכלכלה המקומית וגם כדי להעביר מסר לעם כדי שיבין שהעשירים לא שכחו אותו. ולמרות שהם מיליארדרים וחברים של כל שועי עולם, הם עדיין הודים. הרוב מצייתים, אבל מוסיפים לחגיגות עוד יומיים ברחבי העולם, ורק החתונה עצמה מתרחשת בדרך כלל על אדמת הודו. אבל מה לגבי השינוי התפיסתי של הודו, ממדינה שמקדשת את הצניעות ומאופיינת בה? נדמה שכאן אנו נוגעים בשורש העניין.
ד"ר אושרית בירודקר, מומחית להודו ומי שמעידה על עצמה כ"בעלת שורשים במומבאיי" מסבירה: "כחברה, רוב האנשים בהודו חיים בצנעה, אבל מעמד הביניים והאליטות אימצו מזמן תרבות של מה שאנחנו מכנים 'שופוני'. בחברה ההודית יש לחץ חברתי להפגין יותר ממה שיש לך, לעיתים גם בקרב חלקים מהמעמדות הנמוכים שלא באמת יכולים להרשות לעצמם. בסופו של דבר, אנשים עושים חתונות כאלו לדוגמה, מסיבות חברתיות ותרבותיות שונות.
"במובנים רבים החתונות האלה, כמו שראינו אצל משפחת אמבאני, הן מה שאנחנו מכנים 'big fat indian wedding', והן חלק מהעוצמה הרכה של הודו. בתרבות ההודית מדובר במפגן כוח, הזדמנות לחגוג את המסורות העתיקות, ובמידה מסוימת גם בחגיגה של שמרנות חברתית."חתונות בסדר גודל כזה אינן נדירות, ומושכות תשומת לב בהודו וברחבי העולם. אבל צריך לזכור שהן מייצגות פלח קטן מאוד באוכלוסייה. מלבד החתונה עצמה, הן משמשות גם כמרחב לא רשמי של תיווך בין אליטות פוליטיות ועסקיות. בעולם העסקי ידוע שהפגישות המשמעותיות ביותר מתרחשות מחוץ לחדר הישיבות. בהודו החתונות הן הרקע האידיאלי לפגישות הללו".
יוקרה ומפגני כוח
כדי לרדת לעומקה של התופעה צריך להבין את הבום הכלכלי בהודו. רק בזכותו חתונות של 20 מיליון דולר הפכו לתופעה נפוצה עבור יותר ויותר משפחות מקומיות. בהודו, המקוטבת מאוד מבחינה חברתית וכלכלית, אחוז אחד של משפחות עשירות שולט ב־40 אחוז מהתעשייה, וזה קורה במדינה ש־200 מיליון מאזרחיה חיים בעוני.
העובדה שכלי התקשורת הגדולים בעולם פרסמו בחודש האחרון אינספור כתבות על טרנד החתונות ההודיות הדליקה עוד יותר את החשק אצל מה שכבר קרוי "המהרג'ות החדשים". ואם פעם "השליט הגדול" (התרגום המילולי של מהרג'ה, ע"ר) היה קשור בהכרח בעולם הפוליטי, היום כבר ברור שהשליטים החדשים והבלתי מוכרזים רשמית הם העשירים החדשים והישנים, שמשתלטים על המדינה ומשנים את תדמיתה של הודו בעולם ממדינה ענייה למדינה שמשדרת עושר שנראה לעיתים ראוותני וחסר כל היגיון.
ד"ר אושרית בירודקר, מומחית להודו: "רוב האנשים בהודו חיים בצנעה, אבל מעמד הביניים והאליטות אימצו תרבות של מה שאנחנו מכנים 'שופוני'. יש לחץ חברתי להפגין יותר ממה שיש לך, לעיתים גם בקרב חלקים מהמעמדות הנמוכים שלא יכולים להרשות לעצמם"
בכתבה שפורסמה ב"וול סטריט ג'ורנל" צוטט קאוויל רמצ'נדראן, פרופסור ב־Indian School of Business בהיידראבאד, שחוקר בדיוק את נושא הקשרים המשפחתיים והכלכלה בהודו: "בימינו כדי להגיד לעולם 'אני מהרג'ה' נדרשת הצהרה פומבית. פעם אלו היו טריטוריות ואדמות שסימלו והבדילו או הראו מי המשפחה. היום זו החתונה".
באותה כתבה רואיין גם אנס רחמן ג'ונייד, מייסד־שותף של Hurun India, אתר העוקב אחר עשירי הודו במשך יותר מעשור. לדבריו, הרשימות האחרונות מראות שיותר עשירים הודים כיום מגיעים מעסקי הייצור, התשתיות והצרכנות ומציגים כלכלה מגוונת. הקריטריון לכניסה לרשימה שלו הוא הכנסות של יותר מ־120 מיליון דולר, ומתברר שהיא גדלה בקצב מסחרר.
ד"ר בירודקר מסבירה: "ההודים תמיד אהבו יוקרה ומפגני כוח. תעיד על כך שושלת המלכים לאורך ההיסטוריה. הודו היתה מקור ליוקרה עבור העולם המערבי במשך אלפי שנים, מקור ראשוני לתבלינים שהיו מצרך נדיר בעולם העתיק, ולבדים הטובים בעולם, לאבני חן ולתכשיטים. אתה רואה גם את הדברים הללו בחתונות המפוארות. אנחנו הרי יודעים שהאריסטוקרטיה הרומית היתה מכורה לכל דבר שהגיע מהודו. כל הודי יודע בדיוק מהי התרבות הזו. אבל העולם המערבי צייר נרטיב מסוים על הודו. לעיתים בצדק, שהרי מצבה של הכלכלה ההודית אחרי התקופה הקולוניאליסטית היה בכי רע. עכשיו, גם דרך החתונות אבל לא רק,אנחנו רואים שהודו שוב על המסלול, והתדמית שלה בעיני המערב משתנה".
כמו בכל תופעה עולמית, גם כאן חיפשנו את הקשר הישראלי. פול אסנהיים, השף של האלפיון העליון בישראל, נבחר להיות אחד מ־25 ספקי האוכל בחתונות המפונפנות של האליטה ההודית. כשביקשנו לראיין אותו, הוא הבהיר שהוא חתום על חוזה סודיות שלא מאפשר לדבר על מה שהתרחש באירוע, כולל כמובן האוכל שהוא הגיש.
נציג ישראלי נוסף באירועים הוא המפיק ואיש התאורה ערן קליין, בנו של מאמן הכדורסל המנוח רלף קליין ז"ל. מיותר לציין שכל ספקי השירות באירועים הללו חתומים על הסכמי סודיות דרקוניים, וחשופים לתביעות של מיליונים.
בישראל יש קרוב ל־100 חברות לייעוץ לחתונות. בהודו פועלות 100 חברות רק לאירועים של האלפיון העליון ולאירועים בינלאומיים. החברה המובילה בשידוכים ובהפקה של חתונות נסחרת בבורסה בשווי של 200 מיליון דולר
אבל בחתונות הללו פועלים גורמים ישראליים נוספים, שהסכימו להתייחס למה שמתרחש. "ההכנות לאירוע כזה לא שונות מכל אירוע אחר", מספר ישראלי שמכיר היטב את תעשיית החתונות בהודו, "זה לא משנה אם אתה עושה עבודה לחתונה של סלב מקומי או לאחד המהרג'ות. אירוע הוא אירוע - איך שאתה לא הופך את זה. הדרישות והסטנדרטים של העבודה דומים. כמי שרגילים לעבוד עם עשירי עולם, זה לא מצריך הכנות מיוחדות רק משום שהחתונות הללו בהודו. האירועים הללו מוכרים בעולם המערבי. להודו הם הגיעו רק בשנים האחרונות, ושם יש עוד התלהבות ממה שמתרחש".
אחד הדברים המעניינים שאמרו לנו ישראלים המעורבים בשנים האחרונות בתעשיית החתונות ההודית הוא שבישראל ניתן לראות קפריזות כאלה רק באירועים של חברות הייטק או סטארטאפים שהונפקו. זו השוואה מעניינת, אולי מפני שתעשיית החתונות בהודו עקפה בשנתיים האחרונות את מחזור הכספים השנתי של ענף ההייטק בהודו.
איך זה נשמע במספרים? התעשייה הזו מגלגלת כיום 130 מיליארד דולר בשנה. בשרשרת המזון שלה אפשר למצוא קשת שנעה בין השדכן המקומי להופעה של הבק סטריט בויז. כיום עסקי החתונות בהודו ממוקמים במקום הרביעי אחרי תחומי האנרגיה, הבנקאות והביטוח, אבל פתחו פער הולך וגדל מענפי הטכנולוגיה, הפלדה ותעשיית הרכב.
תעשיית החתונות ההודית מגלגלת 130 מיליארד דולר בשנה. היא ממוקמת במקום הרביעי אחרי תחומי האנרגיה, הבנקאות והביטוח, ופתחה פער מענפי הטכנולוגיה, הפלדה ותעשיית הרכב. היא גם משנה בהדרגה את דימויה הבינלאומי של הודו כמדינה ענייה
ד"ר בירודקר בטוחה שזו רק ההתחלה, ושבקרוב נראה מספרים גדולים יותר: "חתונות הראווה מושכות גם את מעמד הביניים הגדל בהודו. יש הרבה יותר נובורישים מאשר בשנים עברו, ואחד הביטויים הראשונים לעושר הוא חתונה גדולה. במובן הזה, תרבות הצריכה לא שונה מאשר במערב. זה לא טרנד, אלא תופעה שתתחזק בשנים הקרובות בשל הבום הכלכלי של הודו".
במדינה שגם כך נמצאת בצמיחה מואצת, ושנערכות בה בממוצע 2 מיליון חתונות בחודש מכל קצות האוכלוסייה, לא פלא שמדובר במנוע צמיחה אדיר. לשם השוואה, בישראל יש קרוב ל־100 חברות לייעוץ לחתונות. בהודו פועלות 100 חברות רק לאירועים של האלפיון העליון ולאירועים בינלאומיים, והחברה המובילה בשידוכים ובהפקה של חתונות נסחרת בבורסה בשווי של 200 מיליון דולר.
12 מיליון צפיות לאנבוקסינג
איך אנחנו יכולים להשתתף באירועים הללו? ואם במקרה נקבל הזמנה, האם צריך להביא מתנה או צ'ק לזוג שיש לו הכל? מתברר שבהודו זה עובד הפוך, והאורחים הם אלה שמקבלים מתנות.
כך, למשל, ב־2018 קיבלו המוזמנים לחתונת בתה של משפחת אמבאני קופסה ובה אלבום וארבע קופסאות קטנות יותר, מלאות בתכשיטים ובחטיפים. אחד מסרטוני ה"אנבוקסינג" (פתיחת קופסאות) שעלה ליוטיוב נצפה לא פחות מ־12 מיליון פעמים, ורק חלק מהצפיות היו מהודו. בישראל, וזו באמת ההשוואה האחרונה, סרטוני האנבוקסינג הפופולריים ביותר הם של פתיחת ביצי קינדר. יחי ההבדל הקטן.