תראו מי תובע יהודים: כל הסיבות לפסילת התובע בהאג

יש לי כמה הערות לגבי החלטת התובע בהאג להגיש כתבי אישום נגד ביבי וגלנט, ובהמשך נגד כל ישראלי שעדיין מסתובב חופשי. ראשית, איך אדם בעל השם כרים קאן (חאן) יכול לתבוע יהודים? באיזה עולם אדם מוסלמי, כל מוסלמי, יכול להשתמש במשפט כאמצעי במאבק הכלל־אסלאמי במדינת היהודים, ושזה יהיה מקובל על מישהו? מבחינתי, כרגע אין דבר כזה מוסלמי הגון, מצטער, לא בכל הנוגע לישראל וליהודים. לכן מראש האיש פסול בעיניי מלכהן, ואין לקבל ממנו דבר. ניגוד עניינים מובנה. 

שנית, כבר כתבתי כאן לא פעם ואולי פעמיים, כי הסרטונים של החיילים מעזה, כל הטיקטוקים שהעלו את המורל לשנייה וחצי בקריאות להרעבה, בחגיגות על השמדת תשתיות וכו', אולי באו לנו טוב כי הצדק איתנו, אבל לאויבינו הסרטונים האלה הם ראיות יקרות מפז. כי כאשר מנתקים אותן מההקשר - הן חומר מרשיע ביותר. כבר כתבתי, ואני כותב שוב, שיש לסגור בפקודה את הגישה לרשתות חברתיות של כל חיילי צה"ל ולשפוט בחומרה חיילים שמעלים תכנים שיכולים לשמש בידי אויבינו כנשק אסטרטגי למלחמה בנו. לחיילי צה"ל לא שמורה הזכות לביטוי עצמי בהיותם במדים.

שלישית - הממשלה הזאת, בהתנפלותה על בית המשפט העליון, המגן והשומר מפני תביעות בינלאומיות, כרתה את הבור שבו נפלה. אני לא חבר גדול של ביהמ"ש העליון, ואמתחתי מלאה בביקורת עליו, אבל המתקפה החזיתית, הפומבית, העקשנית, היא אחת הסיבות הבולטות לכך שקשה יהיה לטעון שכל הבעיות במלחמה מטופלות על ידי ביהמ"ש פה ולכן אין צורך בהתערבות חיצונית. או־הו, איך שגלגל מסתובב.

רביעית, צריך להפנים היטב - זה שהצדק איתנו לא אומר שזהו צדק שניתן לתקשרו אפילו לידידינו בעולם. דיבורים על מצור והרעבה עד ניצחון אולי נכונים, אפילו מוסריים, אבל לא עוברים בגרון כמעט לאף אחד בעולם. אמירות קיצוניות שאינן מגובות במעשים ונועדו לייצר תמיכה פנימית פוליטית, יכולות לגרום לזה שבסוף כל ישראלי יהיה מועמד למעצר עם הנחיתה בכל נקודה בעולם. סוף מעשה במחשבה תחילה. בן גביר, גוטליב, וטורי, אליהו, ועוד ועוד - כתב האישום הזה גם עליכם.

תמיד האשימו אותנו, היהודים, בהיותנו אומה של עורכי דין. זה הזמן להוכיח שזה נכון. יש להילחם בהאג עם מיטב המוחות ולהוכיח שהצדק והאמת איתנו. אולי נשלח לשם את עו"ד יורם שפטל. את דמיאניוק הוא הצליח להוציא זכאי, אז את גלנט? עם יד קשורה מאחור.

הגליל

אני זוכר בבירור שהיה פעם חבל ארץ בשם גליל, שהיה מסופח לארץ ישראל שהכרתי. אני ממש יכול לשחזר את נסיעותיי הרבות לכל מיני צימרים, אתרי טבע, קברי צדיקים, מסלולי טיול, נחלים ונהרות, ירוק בעיניים ושמח בנשמה, שעה וחצי מהבית. והנה איננו. נקרע מאדמתנו, ננטש בחופזה, וכרגע משמש שטח אש של האויב ומוחרב בשיטתיות מצמררת. ונעזוב את מטולה. המקום הזה חי על פתח הר געש שנים רבות, ומי שחשב שחיזבאללון שרואים מעבר לגדר במרחק עשרים מטר לא יהפוך לאויב פעיל יום אחד, חי בסרט.

גם לגליל התחתון כבר הגיעו הטילים, וכל חבל הארץ הגלילי הזה מאוים, עזוב בחלקו, ויותר מהכל - לא רואה עתיד. וכמה רעש עשו בזמנו, ובצדק, ממסירת שטחי ים ללבנון, וייתכן שאותה עסקה מופקרת היא אחת מאימותיה של המלחמה עכשיו בצפון, אבל רבאק, שם היו אלה שטחי ים שאף אחד לא נולד בהם ולא הגן עליהם בחירוף נפש בזרוע יחידה. ואילו כאשר שטחי מולדת ממש נמסרו דה־פקטו לידי האויב - כלום, שקט.

זעקת התושבים נשמעת לפעמים, כשאמצעי התקשורת נותנים להם במה, תמיד קטנה ממה שהם צריכים באמת, אבל איפה המדינה? איך יכול להיות שאיבדנו את הצפון וזה מנורמל? איפה אנשי ארץ ישראל השלמה? השלימו עם המצב הזה? אומר השר משה ארבל, שאני מקבל כאיש אמת: "סמוטריץ' ויתר על הצפון". האמת, מרגיש ככה בדיוק. ולא רק הוא, כל הממשלה. טוב, רובה. עזבו את הצפון כמו שעזבנו את צד"ל.

אם לא נחזור עכשיו לגליל, אז כשיהיה אפשר לחזור - יחזרו רק התושבים שאין להם ברירה. החזקים יעזבו. ברגע זה יותר ממחצית התושבים אומרים שכנראה לא ישובו לעולם. מה נעשה כדי להשיבם ולהחזיר את הגליל אלינו?

בקיבוץ דן חזרו הצעירים לגור בבתיהם. הם מתחזקים את הקיבוץ וממתינים למבוגרים שישובו הביתה. זה הזמן להחזיר את הצעירים לכל היישובים, על ידי יצירת מסגרות חינוך בלתי פורמלי שימשכו אותם לחזור, שיהיה בשביל מה: קרנות, עמותות, חברות, כולם צריכים לשפוך על הגליל חינוך מעולה משולב בשמירה על היישובים. כשהנוער יחזור, אולי גם המדינה תשוב לתפקידה, להגן על כל סנטימטר מאדמתה. זה הזמן לחומה ומגדל פרק ב', לכבוש מחדש את אשר שלנו, עם הנוער המעולה שיתגייס עוד לפני הגיוס כדי להציל את הבית.

50 פלוס

הקטע הזה מיועד לבני 50 פלוס. האחרים ידלגו. כשאני צופה על מה שמתחולל בעולם, ורואה איך בכל יום ובכל שעה הוא מתקדם לעבר השמדה עצמית, לעבר טמטום מוחלט, משטרים אפלים, רעיונות הפוכים - אני מתמלא בתודה עמוקה. לי ברור שהעולם עבר את שיא התפתחותו, כמו ברכבת הרים כשעולים לפסגה הגבוהה ביותר ואז צונחים מטה, הפסגה מאחורינו, ופסגה חדשה לא בימי חיינו. אז על מה התודה? שאת רוב חיי חייתי בתור הזהב של האנושות, בזמן הכי טוב שהיה ולצערי גם יהיה אי־פעם.

חיינו, אחיי ואחיותיי המקשישים, בזמן הכי דמוקרטי, הכי ליברלי, במובן הטוב של המילה שנזדהמה, הכי טכנולוגי לפני שהטכנולוגיה עלתה על גדותיה ופנתה נגד ממציאיה ומשתמשיה. חיינו בזמן של אופטימיות עד כדי שהיו שאמרו שההיסטוריה נגמרה עם נפילת ברית המועצות. וזהו, הכל הסתדר. אי־אז בשנות ה־80 היה נדמה שהטוב ניצח, שהגענו למקום ההוא שחזו הנביאים: שלום עולמי יחסי, חיים נוחים, חברה יציבה, דמוקרטיה מתפקדת, והיה גם ווקמן. היה רגע שבו היה נדמה שענייני הפרט יכולים לקבל את מרב תשומת הלב, כי בעיות האנושות הבוערות נמצאות בשליטה.

הזמן הזה עבר. כבר כ־20 שנה המצב הולך ומידרדר, אבל בימים האלה זה ברור כשמש. הכל השתבש מאוד. המפולת הערכית המוחלטת של המערב, העלייה של משטרים דכאניים ואלימים שאינם זוכים למענה כלשהו אלא משגשגים בוואקום העולמי, התפשטות ערכים שאינם ערכים אלא דעות מקולקלות שמופצות על ידי סוכני פירוק, ועלייתה של הבינה המלאכותית המשבשת דעתם של בני האדם ומנוונת את חשיבתם לחלוטין - כל אלה מבהירים שימים קשים מאוד לפנינו. העולם נכנס לחורף ארוך וקר מאוד, שמי יודע אם בכלל יקום ממנו. לא אני - סטיבן הוקינג חזה שיש לאנושות 20 שנה מהרגע שהבינה המלאכותית תתחיל לפעול עד להשמדתה.

אז אני אסיר תודה. אני מבין, יהיו לאנשים מבוגרים כמוני זמנים קשים. מאוד נתקשה להתמודד עם העולם המשתנה, ההשוואה למה שהיה כשאנחנו היינו צעירים תהיה כואבת מדי. אבל לפחות לא נותר לנו הרבה זמן לחיות בעולם המשובש הזה.

אני דואג לבנות שלי, ושלכם. לו ידעתי שזה הכיוון של העולם, לא בטוח שהייתי טורח להביא לעולם עוד בנות ולהיות אבא בגיל כה מאוחר. אבל אני מתנחם בזה שרק חלק מחזיונות החורבן שלי מתממשים. לפחות בחצי מהמקרים אני טועה לגמרי. אולי ימים נהדרים מתחילים ממש מחר בבוקר. אולי כבר התחילו ממש הרגע.

avrigilad@gmail.com