הרי את מיותרת לי: בבקשה, תחסכו ממני את ההזמנה

קוראים יקרים, לקראת עונת החתונות הקרובה, שתבוא עליכם לטובה, החלטתי לצייד אתכם בטור עם תובנות בנושא, מלא נצנצים, ג'לי שוטס וזיעה בגב.

שימו לב שכתבתי שהיא תבוא עליכם לטובה, כי תכננתי שעלי היא תדלג. אממה, לא הייתי מוכנה לזה בכלל, אבל בשבוע שעבר גם הייתי בחתונה וגם הוזמנתי למסיבת רווקות (לקראת חתונה אחרת).

זה עשור אני עובדת קשה כדי להבטיח ששום דבר מהדברים האלה לא יקרה לי. החברים שלי כבר זקנים, ואני משתדלת להיות לא נחמדה מדי לאנשים חדשים, בוודאי לא לאנשים צעירים, כדי שחס וחלילה לא יקרה לי שום דבר מהסוג הזה. אם בכל זאת מזמינים אותי, אני אומרת תודה רבה ושיש לי הופעה באותו הערב. לפעמים באמת יש לי הופעה באותו הערב, מה שהופך את זה לשקר מאוד איכותי.

• • •

אבל לא יכולתי להשתמש בו בשבוע שעבר, כי זו היתה חתונה של התאורן שלי. שעושה לי תאורה. בהופעות. אישה נמצאת שני עשורים בתעשייה ובונה על זה שהיא מורכבת מאנשים חמודים שבחיים לא באמת ירימו אירוע מפאת סטלנותם, ולא יהיו מוכנים ללבוש חליפה גם אם ישלמו להם כסף, ואז האשליה מתנפצת עם תאורן אחד בעניבה בצבע יין. אני אוהבת את התאורן, והאמת היא שגם אהבתי את העניבה, אבל עכשיו אבד לי האמון בבני אדם.

גם החתונה השנייה היא של קולגה זמרת, ואם אני אשקר לה שיש לי הופעה, היא תשאל איפה. אחותה הזמינה אותי למסיבת הרווקות שלה ושלחתי לה סירוב מנומס עוד לפני שהתמונה המצורפת בווטסאפ הספיקה לרדת במלואה. נכון, זה ממש לא יפה לגבש דעה לפני שאני טורחת לברר את הפרטים, אבל זה גם לא יפה להזמין אותי לאירוע שבו אני זקנה יותר מכולן ב־15 שנה ומצופה ממני לצרוך מזון ואלכוהול אחרי שמונה בערב, מה שממש יהרוס לי את כל היום שאחרי.

אנשים מתלוננים על כל הכסף שעולים האירועים האלה, אבל אם היו נותנים לי לבחור, הייתי משלמת כסף טוב עבור לא לצאת מהבית ולא להתלבש יפה. חברי העצלן ג' הסביר לי שהוא פשוט שולח מתנה ולא הולך, אבל בניגוד אליו, ממני מצופה גם לבוא, גם להביא מתנה וגם לשיר. בפעם הראשונה שחברים ביקשו מאיתנו לשיר להם בחתונה, תהינו אם זה פוטר אותנו מלשים צ'ק. הם לא אמרו כלום, אז שמנו צ'ק. הם גם לא אמרו כלום אחרי החתונה ולא אמרו כלום עד היום, אז כאן אנחנו עומדים.

• • •

אולי זה המקום להתריע: אל תזמינו אותי, אני לא חושבת שאני אורחת טובה. אני מאוד לא מנוסה. אני לא יודעת מתי להגיע, ואיכשהו אני תמיד מאמינה להזמנה, מגיעה מוקדם מדי והמלצרים מסתכלים עלי מוזר. אני לא יודעת מתי אפשר ללכת ובטוחה שלא משנה מתי הלכתי, הכלה שמה לב והיא תדבר עם אמא שלה בטלפון על "איה המגעילה הזאת" כל ירח הדבש.

אל תזמינו אותי, אני פוצית. אני אף פעם לא מרוצה מהמוזיקה, או מהאוכל, או מהאולם. אני הסטריאוטיפ הזה של האמא של הכלה, רק בלי לשלם על האירוע ובכך לקנות את הזכות להתלונן. אני גם לא מקריאה שירים בחרוזים (אם אתם לא יודעים על מה אני מדברת, התמזל מזלכם), אבל אלה ההבדלים היחידים. שימו לב שכן יש לי שירים בחרוזים, אבל כיוון שהם מולחנים ונשלחים לרדיו, זה איכשהו עובר מתחת לרדאר.

אני גם ממש גרועה בסמול טוק, אז אני פשוט יושבת שם ומנסה שלא להסתכל בטלפון. אני יודעת שהחתן והכלה לא רואים, אבל חינכו אותי היטב ואני יודעת שלשבת באירוע עם האף בטלפון זה לא מנומס. לכן אני פשוט יושבת שם וחושבת מחשבות כמו "מעניין איפה אדוארד סנודן עכשיו". כמו כן, אני מקווה ומניחה שלא מצופה ממני לרקוד! זו ציפייה ששמורה לאורחים מתחת לגיל 30, שלא יודעים מה זה "הליכת ירח" ושאם הם יעלו לרחבה, אנשים לא יתרחקו מהם בזעזוע.

• • •

על אף כל האמור לעיל, מצאתי את עצמי בשבוע שעבר באולם אירועים מן המניין, לובשת שמלה, עקבים ואת החזייה הכואבת - ובלי שישלמו לי על זה! בכניסה עמדה עובדת עם אייפד ביד, עצרה אותנו ושאלה מי אנחנו. לא ידעתי שהיא עובדת מול אפליקציה של אישורי הגעה וקצת נעלבתי שהיא חושדת בנו ככה. איזה מין בן אדם ינסה להסתנן לאירוע שהוא לא מוזמן אליו? ואם באמת יש כזה, האם הוא יכול ליצור קשר? כי אני אשמח שמעכשיו הוא יגיע במקומי.