מראדונה בר"ג, "ככה לא בונים חומה", מיקי ומוטי, מלמיליאן ואוחנה: היסטוריה ספורטיבית בתמונות

צלם עיתונות יכול לצלם היום כמה שהוא רוצה, לראות בתוך שנייה את התוצאה, ואם צריך לשפץ מול המחשב. פעם, במאה שעברה, היו 36 אפשרויות בסליל פילם אחד. תחשבו על צלמי ספורט, כשבכל שנייה הכדור והרגל יכולים לצאת מפוקוס, ולכו תספרו לעולם שניסיתם.

למשה שי יש את היכולת לא רק לתפוס את הפריים הנכון, אלא גם לספר סיפור מבלי לקבל סיוע מילולי מהכתב. קחו למשל את התמונה של אלי אוחנה, אי־אז בשנות ה־80. השחקן ששם את בית"ר ירושלים על המפה בתנועת ידיים מנצחת, כשממש מעליו, כמו בהשתלה, עומד מגדל ימק"א המיתולוגי. אין אוהד בית"ר שהתמונה לא מחזירה אותו לימים שבהם הלך עם אביו למגרש הרעוע מול מלון המלך דוד.

או את התמונה של דייגו ארמנדו מראדונה מרחף באוויר באצטדיון ר"ג, ותוך כדי כך משתלט על כדור סורר - רגע לפני שהוא משתלט סופית על עולם הכדורגל במונדיאל במקסיקו 86'. כל גדולתו בשבריר שנייה. שימו לב לשחקני נבחרת ישראל ברקע, מביטים נפעמים ולומדים.

"לקחתי אז צ'אנסים", מסביר שי. "ידעתי שאני עלול לאבד את הפוקוס ולצאת בלי כלום, אבל שאם אפגע בול יראו בתמונה את שריר הרגל, את השיער המתנופף ואת אגלי הזיעה".

חזרנו איתו לצילומים מהימים ההם, שבהם היו בספורט קצת יותר תמימות - ואולי גם צבע.

מעורב ירושלמי

הדרבי הירושלמי בין בית"ר להפועל. מלבד ספורט, זו תמיד היתה הפוליטיקה - הליכוד מול המערך, רובי ריבלין נגד עוזי ברעם. במשחק בין השתיים במגרש ימק"א, תהום הפרידה בין מחנות האוהדים

מעמד הר סיני

בשביל אוהדי הפועל, שנות ה־80 מזוהות בעיקר עם שחקן אחד - משה סיני. "יש תמונות אקשן הרבה יותר מרשימות של סיני, הקפטן והסמל של הפועל ת"א", אומר שי, "אבל כשאני מביט בתמונה הזו אני רואה את בלומפילד במיטבו: דשא ירוק, יציעים מלאים, אני ממש יכול לשמוע את הקהל"

אצבע הגליל

אחרי 23 שנות שלטון צהובות של מכבי ת"א, הפועל גליל עליון זכתה באליפות היסטורית בכדורסל ב־1993, כשדורון שפר מוביל אותה לתואר. "שפר אמנם התחזק בדת בשלב קצת יותר מאוחר", אומר שי, "אבל גם כאן יש משהו רוחני, כשהוא על כתפי האוהדים שרואים בו מושיע"

רגל האלוהים

"ארגנטינה הגיעה לשחק נגד ישראל כהכנה לגביע העולם ב־1986, שבו זכתה אחר כך, ובמערכת אמרו שאני חייב להביא פריים מנצח של גדול הכדורגלנים", מספר שי. "במשך 90 דקות מראדונה שמר על רגליו, ופתאום הוא קפץ. נתתי קליק, וכשהגעתי לעיתון מנהל המעבדה אמר שתי מילים: שיחקת אותה".

סדין אדום

שמעון אמסלם מהפועל ת"א היה הסדין האדום של מכבי ת"א, ששחקניה ואוהדיה היו רואים אותו על הפרקט ומאבדים עשתונות. כאן הוא בתמונה אופיינית עם כוכב מכבי דורון ג'מצ'י. אגב, בחירת הספונסר על חולצת הפועל באותה העונה היא ללא ספק מעניינת

משרת אימון

שני אייקונים. מאמן מכבי ת"א בכדורסל רלף קליין ז"ל בהכנות לפיינל פור האירופי, ודרור קשטן ז"ל במשחק ערב בבלומפילד. "קשטן היה עצבני באותו היום ועישן כמו קטר", נזכר שי. "חיכיתי בסבלנות בצד, עד שישחרר את השאכטה"

כבוד למגזר

היו ימים שבהם כוכב כדורגל ערבי לא היה דבר כל כך טריוויאלי. בשתי תמונות האקשן הללו נראים מי שפרצו את הדרך - זאהי ארמלי, שמכניע את שוער מכבי ת"א בוני גינצבורג בעונת האליפות הראשונה של מכבי חיפה ב־1984, וג'ימי טורק מהפועל ת"א, שמשתעשע עם הגנת הכח ר"ג

לא עצרו בש"ג

יצחק שניאור ויעקב גרונדמן, שכונו ש"ג, הם שני מאמנים ותיקים שאימנו את הנבחרת הלאומית בשנים 1992-1988, והיו במרחק נגיעה ממונדיאל איטליה 90'. צמד חמד, למרות השוני. גרונדמן (מימין) היה החביב והחברותי, ושניאור היה הקשוח וחסר הפשרות

הדר בית"רי

"שישי בצהריים בימק"א, אלי אוחנה מבקיע ורץ ישר אלי", נזכר שי. "אין זמן לתכנן, אבל המגדל נכנס בדיוק והתמונה הפכה לקאלט בקרב אוהדי בית"ר".

"גמר גביע המדינה ב־1989, בית"ר ירושלים נגד מכבי חיפה, פנדל אחרון ומכריע. הייתי על הדשא, ראיתי מלמיליאן ואוחנה, התמקדתי בהם ואמרתי שאהיה עם הגב לשער, אבל לפי תגובתם אדע אם ניצחו או החמיצו. בית"ר זכתה בגביע"

מלכי ישראל

התמונה הישנה במקבץ. "7 באפריל 1977, מכבי ת"א זוכה בגביע אירופה הראשון שלה", נזכר שי. "לא חשבתי אז שאהיה צלם ספורט, אבל גרתי בסמוך וירדתי לכיכר עם מצלמה. לימים, דודו טופז ביקש את התמונה. אמר שהוא מכיר את הבחור שנישא על הכתפיים"

הגל השקט

עם מדליות באליפויות אירופה והופעות בגמרים באליפויות עולם, גל נבו הוא אחד מהשחיינים שהביאו לישראל הכי הרבה כבוד בבריכה. "צילמתי אותו לכתבה מגזינית והיו תמונות שלו קופץ ומשפריץ לכל הכיוונים", מספר שי, "אבל היה משהו רגוע במי הבריכה של מכון וינגייט, ותמונת ההשתקפות במים נראתה לי הכי נכונה"

עומד בשער

אבי רן ז"ל ממכבי חיפה היה מגדולי השוערים שצמחו כאן. ב־1986 זכה בתואר כדורגלן השנה, וכאן הוא מקבל את התואר כשמאחור השרים דוד לוי ומשה שחל. שנה לאחר מכן הוא נהרג בתאונה מזעזעת כשרכב על אופנוע ים בכנרת

נעים להקיר

היו ימים שבהם כינו את מגרשי הכדורגל "אורווה" ו"מזבלה", והאוהדים ישבו מאחורי גדר כמו במכלאה. כאן זהו מגרשה הצנוע של מכבי רמת עמידר ברמת גן, ובתמונה - חלוץ מכבי נתניה יגאל מנחם שלא יכול היה להתאפק, ולצידו שוטר שנהנה מארטיק ביום חם. התמונה הוצגה בתערוכה על העיר תל אביב במוזיאון תל אביב, אף שאין לה כל קשר לתל אביב

ימי המכבים

"כמה התאמצתי לתפוס את חתן פרס ישראל מיקי ברקוביץ' גוזר דווקא את החוט האחרון ברשת, אחרי עוד זכייה באליפות עם מכבי ת"א, שהיתה גם האחרונה שלו במדים הצהובים", נזכר שי. "עליתי על ספסל, ותפרתי אולי סרט שלם בשביל פריים אחד".

"מיקי ומוטי, החברים הטובים והווינרים הגדולים של מכבי ת"א, ואולי של הספורט הישראלי בכלל. יש אינספור תמונות שלהם כשהם מנצחים, אבל מעט מאוד כשהם יושבים על הספסל, מבואסים"

ניפגש ביציע

"ימק"א היה סיוט לצלמים, אבל היו יוצאות לי תמונות שהן מעבר לספורט", אומר שי, "כמו זו שבה מר טלוויזיה חיים יבין מתלוצץ עם ח"כ יהושע מצא, כשמעליהם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ורק הנשיא לשעבר רובי ריבלין לא מסיר את עיניו מהדשא. רציתם להיות ליכודניקים? זה תמיד עבר דרך בית"ר והיציע"

חומה ומחדל

מארס 1989, ישראל נגד אוסטרליה, מוקדמות גביע העולם. "ישבתי במרכז המגרש, אולי 50 מטרים מעמדת השידור של יורם ארבל", נזכר שי. "לא שמעתי אותו צועק 'ככה לא בונים חומה', אבל תפסתי את צ'רלי יאנקוס מפרק אותה"

עולים לרשת

אותו הענף, טיפוסים שונים. "עם הטניסאי אנדי רם (בצהוב), בתמונה עם חברו יוני ארליך, אפשר היה להשתגע", מספר שי. "עמוס מנסדורף, לעומתו, היה טניסאי גדול, אבל רחוק מלהיות סחבק, וכאילו הבהיר - אל תחשוב להפריע לי"