הן היו היחידות מבין עשרות לוחמים וחיילים שנלחמו ב-7 באוקטובר בקרב הרואי מול חוליות מחבלי הנוחבה שפשטו על קיבוץ רעים.
סמ"ש תאיר שנדורי, סמ"ש אירה קוטלר וסמ"ש תהל פרץ מיחידת מתיל"ן של החטיבה הטקטית במג"ב הן כנראה גם הלוחמות היחידות שנלחמו מול מחבלים בקרב פנים אל פנים והביטו להם בלבן בעיניים.
הכדורים שרקו ליד ראשיהן והן חזו בלוחמים נפגעים בזמן שגופות של קצינים ואזרחים היו מוטלות ליד רגליהן. בקרבות העקובים מדם נפלו קצינים בכירים, ביניהם מפקד היחידה הרב־ממדית של צה"ל, אלוף משנה רועי לוי, ומפקד משטרת שגב שלום, ניצב משנה יצחק ("בזוקה") בוזוקשווילי.
מאז הן נמנעו מלחזור לרעים והדחיקו את המראות הקשים, עד עכשיו. על רקע בתי הקיבוץ השרופים והנטושים, הן מגוללות בראיון אמיץ, שיתפרסם במלואו בסוף השבוע במוסף "שישבת" ובאתר "ישראל היום", כיצד חיסלו מחבלים שניסו לברוח וחושפות רגעים בהם האמינו כי לא יישארו בחיים.
"לא רציתי לחזור למקום בו ראינו את המוות שלנו", אומרת תהל בכנות. "עכשיו, כשאני יודעת שרוב התושבים כאן ניצלו מטבח בטוח, זה נותן לי אפשרות לעכל את מה שחווינו ולסגור מעגל. ראיתי כל כך הרבה גופות באותו יום עד שנכנסתי למצב של אפס סבלנות. המחבלים רצחו ישראלים, שהם האחים שלי, ובאתי להרוג אותם בחזרה".
תאיר: "אחד המחבלים היה כל כך קרוב אלי עד שראיתי את תווי הפנים שלו. זו הייתה עשירית שנייה שבה העיניים שלנו הצטלבו. לפי המבט שלו הוא הבין שהלך עליו. ירינו עליו והוא נפל. אבל הכי קשה זה המקום שבו עמד רכב הקרקל של בזוקה. הטלפון שלו צלצל וצלצל והיה ברור שהמשפחה המודאגת שלו מחפשת אותו, מבלי לדעת שכבר איבדו את היקר להם מכל. זה צבט לי את הלב".
אירה: "מה שעברנו הוא בלתי נתפס. אני זוכרת את הרכב הפרטי שעמד לידינו עם מנוע פועל ודלתות פתוחות. ארבע גופות של צעירים היו שרועות לידו על הכביש. אולי הם היו ממסיבת הנובה ואולי הגיעו לעזור. הרדיו ברכב דלק ושמעתי את השדר אומר שברעים מתנהל קרב יריות. חשבתי לעצמי 'באמת? מה אתה אומר'. הכדורים שורקים ליד הראש שלנו וכל מה שרציתי הוא שמישהו ישתיק כבר את הרדיו. זה עדיין מרגיש לי כמו אתמול ואין ספק הלחימה ברעים תלווה אותי לנצח. זה המקום היחידי שבו הרגשתי שאני עומדת למות בגיל 19".
הראיון המלא - בסוף השבוע במוסף "שישבת" ובאתר "ישראל היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו