שטריימל במקום קסדה: מה קורה כשהחרדים מתגייסים בחירוף נפש?

לא תמיד אנחנו מבינים את העולם החרדי. הקודים הפנימיים זרים לרובנו. יידיש איננו דוברים. ובכל זאת, אפשר לומר במידה רבה של ודאות שדבר אחד הצלחנו בסופו של דבר להבין: הם לא רוצים להתגייס. לא מתוך תהליכים פנימיים ולא מכוח החוק. לא בטוב ולא ברע. לא בשגרה, ואפילו לא כשנלחמים על עצם הקיום.

בימים האחרונים נאמרו דברים מספיק ברורים, כך שגם אנחנו, יהודים פשוטים ונבערים, נוכל להבין. הבנו שבעוד רבני הציונות הדתית עצמם מתגייסים ונלחמים, ולמדנים גדולים נופלים חלל בשדה הקרב ומותירים חלל לא רק בלב אלא גם בבית המדרש, הרי בכל הנוגע לציבור החרדי - שם שוררים חוק אחר ותורה אחרת. אפילו בטלן גמור, אם הוא בן למגזר הנכון, חובה קדושה על כולנו לדאוג לכך שהוא יישאר בבית, או ברחוב, וששמץ משגרת חייו לא יופרע.

עוד דבר שהובהר הוא שלא רק מול הגדלה של מכסת המילואים הנוכחית דבר לא עומד להשתנות, אלא שגם אם כל מילואימניק בישראל יידרש לשרת 365 ימים בשנה, עדיין אין לנו זכות לדרוש מבן גילו החרדי להצטרף, או אפילו להחליף אותו לכמה ימים. ומעל לכל נאמר לנו, בעברית פשוטה ובלי פלפולים, שכל ישראלי שמבקש מאחיו החרדי להטות שכם וליטול חלק במלחמת המצווה - הוא פשוט פושע שנאה. שונא חרדים, ושונא את התורה.

אחד הסרטונים שהופצו השבוע הראה מפגין מתנועת "אחים לנשק" שהגיע לשכונת מאה שערים, וכנראה פגש את האנשים הלא נכונים. יש לשער שגם הוא עצמו לא שה תמים. הוא בא לחולל מהומות, ומהומות אכן התחוללו. בסרטון, שרבים מצאו אותו משעשע ואף קורע, נראה המפגין נמלט על נפשו באימה, כשקבוצת צעירים חרדים רודפת אחריו. ואכן, מה יותר נורמלי, טבעי ואף מוסרי לקום על מי שפולש לביתך, ולהעיף אותו לכל הרוחות.

אבל רגע, האם זה לא מה שביקשנו מאחינו החרדים לעזור לנו לעשות מול האויב? ישראל מותקפת מכיוון עזה, לבנון, תימן, וכעת גם מעיראק? ודווקא כשאיזה ליצן עם מקל מטאטא מגיע אליכם לשכונה, אתם סוגרים את הספר ויוצאים לעשות מה שצריך?

אי אפשר לומר שהציבור החרדי לא מבין מושגים כמו "התגייסות", "מלחמה" או "חירוף נפש". הוא מבין. עובדה, בימים האחרונים המילים הללו הופיעו שוב ושוב בדבריהם של מנהיגי הציבור. כולם חזרו ואמרו שהימים הם ימי מלחמה, וזה המקום להתגייסות מלאה ולחירוף נפש. ואז האדם הפשוט אומר לעצמו "אה, הם בטח מתכוונים שצריך לשבת וללמוד תורה פי שניים. הרי התורה מגינה יותר מכל תותח או F-35, אז אם העולם החרדי במלחמה, זה בטח מה שזה אומר. לימוד תורה".

ואתה יודע שזה כמובן בלוף. רק מול המדינה הם דורשים לסמוך על הנס. ואילו בתוך המגזר, כשאומרים "גיוס" הכוונה היא דווקא לעזוב את בית המדרש ולצאת לרחובות. וכשאומרים "חירוף נפש" מתכוונים להפעלת כוח, פיזי. וזה קצת מבלבל, אני מודה. אבל בעיקר מביש.

מביש לגלות עד כמה מנהיגי הציבור החרדי עדיין סבורים שכולנו, כל הבלתי־חרדים, קצת לא מפותחים בשכל. מביש לראות כמה לא אכפת להם להיחשף במלוא חוסר היושר ואפס תום הלב. מביש איך הם לא מבינים מה כל זה מעולל, לא רק לכוח האדם בצה"ל, אלא לכבודה של התורה, ולמקומה בחברה הישראלית. החברה שתוך כדי שהיא נלחמת על חייה, וקוברת את מיטב בניה, שומעת את התירוצים והבלופים ולא יכולה שלא לתהות איזה מין תורה לומדים שם.

• • •

יום אחד נצטרך לשבת ולארגן בצורה מסודרת את כל הטענות המטומטמות שמוטחות במשפחות החטופים. אולי, אם ירשה הזמן, אפילו נדרג אותן בשיטת "מצעד הפזמונים", כי לפחות חלק מהן דורשות הלחנה. אשמח לערוך את טבלת המצעד, קצת אחרי שכולם ישובו לביתם. בריאים ושלמים, אני מקווה. הם יצחקו מן הסתם כשנעבור על רשימת הלהיטים של 23'-24'.

אך עד שנתפנה לערוך את הטבלה המסקרנת הזאת, אין ברירה אלא להתעכב על כמה פזמונים שנשחקו לגמרי, ולמרות זאת אנשים טובים עדיין מוצאים לנכון לנופף בהם כאילו מדובר באיזה טיעון גאוני שצץ לפתע במוחם ברגע של השראה ארכימדית.

קחו את "כל מה שהם רוצים זה להפיל את הממשלה". זהו משפט שנהוג לאומרו ברגש. השר אליהו אמר אותו השבוע בזעזוע נפעם. ואכן, מדובר בהשקפה מעניינת.

אין ספק, כשיש לך קרובת משפחה, בן זוג או אחות חטופים בציפורני חמאס, והם עוברים מעשי אונס והתעללות יומיומית, כל מה שאתה רוצה זה להפיל ממשלה. ברור שאם לפתע ישובו החטופים כרעם ביום בהיר, נתאכזב מרה. מה באתם עכשיו, ומי בכלל צריך אתכם? נגער בהם. בגללכם לא הספקנו להפיל ממשלה. מובן שנדרוש מהם לשבת בצד, לסתום ולא להפריע למה שבאמת חשוב...

מה נגיד על הוגי הטיעון הזה, ועל נפשם הבריאה? אשרינו שזכינו. חכמינו לימדו ש"הפוסל - במומו פוסל" וש"הכל עובר עליך", והאמת היא ש"כל מה שהם רוצים זה להישאר בממשלה", מה שגורם להם לחוש משטמה עזה כלפי כל מי שלא מתלהב. אז מה דעתכם, חברים, לכחכח בגרונכם ולתקן: "כל מה שהם רוצים זה שהחטופים ישובו. שהמשפחה תנשום. שהקהילה תשתקם. ולצורך זה הם מוכנים אפילו להפיל את הממשלה". מוכנים לנסות?

טיעון אחר, שמופיע בעיקר במבואות האפלים של שיח הרשתות, מנסה לרמוז שחלק מפעילי המאבק אינם קרובי משפחה מהמעגל הראשון. הקביעה הזאת מוטחת בחגיגיות כאילו לפנינו פיצוח בלשי גאוני. היא בסך הכל בת דודה! והכוונה ברורה. אבל היא לא רק דוחה ומכוערת, היא גם מסגירה פרט לא נעים בצידו של הטוען: הוא אומר, בעצם, שאצלו במשפחה אף אחד לא עושה עניין אם אסון נופל על ראשה של איזו דודה.

איש לא מתגייס לעזור אם, חלילה, נטבחת משפחת הגיס, או נחטפת אחיינית.

אחלה משפחה יש לכם, חברים. אבל מאחר שחשפתם את בעיית האמפתיה שאתם סובלים ממנה, ובגללה כל מה שאנושי זר לכם, למה אתם חושבים שמישהו יפקיד בידיכם אי פעם אחריות לגורלם של בני אדם?

להיט נוסף מככב לאחרונה, ואי אפשר להתעלם מכך שלמרות שהפזמון מעפן והביצוע טרנטע, הוא ממשיך להתנגן, גם אחרי יותר משלושה חודשים בצמרת המצעד. מדובר בטענה "אתם משמחים את חמאס", כולל וריאציות בנוסח "משמחים את סינוואר" ו"איך הם מרגישים שם בעזה כשהם שומעים אתכם".

ובכן, למרבה הצער, אין ברשותנו יותר מדי מקורות מידע שיכולים לשפוך אור על התגובות הרגשיות בצמרת חמאס. עד כמה שזה מצער, אין לנו מושג איך הגיב סינוואר להפגנות, לפרישה של גדעון סער, לקלטת של אפי נוה או לתבוסה של נבחרת ישראל מול איסלנד.

הפעם היחידה שבה אנחנו יודעים על תגובת שמחה מצד האויב בעקבות משהו שנאמר כאן, זה היה חסן נסראללה. מה שהרווה אותו נחת היו דברים שאמר הרב הראשי לישראל. נסראללה ציטט מהם בהרחבה, וחגג את האיום לעבור לחו"ל. על תגובות אחרות אינני יודע. גם אתם לא.

לכן אני ממליץ שכל מי שלא ידע לחזות את מהלכיו של סינוואר לפני 7 באוקטובר, ולא הבין את פשר התמרונים והפרובוקציות, שיעשה טובה ולא יציג את עצמו כעת כמומחה לעולמו הפנימי של רב־המרצחים. מי שיודע מה משמח את סינוואר, מה מבאס ומה עושה לו נעים בגב, מתבקש להציע את שירותיו למודיעין הישראלי ולחסוך אותם מאיתנו. תודה.