ביום שישי האחרון הופענו מול מפוני העוטף באיזו חצר ציורית במדרחוב זכרון יעקב. עקב חישוב לא נכון של העקשנות של הילדים שלנו - הם הצטרפו אלינו, וכך גם סבא, שקיבל על עצמו להסיח את דעתם בזמן שאנחנו על הבמה.
בימים כתיקונם אנחנו מזמינים בייביסיטר, אבל אלה הם לא ימים כתיקונם. הבייביסיטר חזרה לגור עם ההורים, וממילא הילדים שלי סובלים מחרדת נטישה קלה כרגע. מי יכול להאשים אותם? הגדולה פורצת בבכי כשאני הולכת לפילאטיס, והקטן מנסה לשכנע את כולנו לבוא איתו לממ"ד בכל פעם שעוברת בחוץ ניידת משטרה.
יכולתי לריב עם הילדים ולהתעקש, אבל ההופעות האלה הן ממילא לא רגילות. לפעמים יש קהל, לפעמים בקושי. לפעמים הקהל איתי, לפעמים לא. לפעמים יושבים איתי על הבמה ילדים, תינוקות שזוחלים אל הכבלים וצריך להציל אותם בזמן, כלבים. הנחתי שכנראה יהיה בסדר, והתחלתי לשיר.
• • •
עברו לידנו חתן וכלה שבאו להצטלם בסמטאות. נויה, המנחה, עצרה אותם בהתלהבות, ושאלה אותם אם אולי ירצו שאקדיש להם שיר אהבה. החתן מלמל משהו בביישנות על זה שהם מאחרים ושאין להם זמן, אבל נויה התעקשה ושאלה אותם לשמותיהם.
החתן אמר בשקט "סלים" והכלה אמרה בחיוך נבוך "פיירוז", ובבת אחת כולם הבינו למה הם לא מעוניינים להיות מרכז תשומת הלב של כולנו, כל היהודים, כרגע. איחלנו להם מזל טוב ואושר ועושר, והם נשמו לרווחה והמשיכו בדרכם.
• • •
סבא ניסה לשחד את הקטן בגלידה, במשאית קטנה, במשאית בינונית ובמשאית אמיתית, רק כדי שהוא יסכים לבוא איתו בזמן שאנחנו מנגנים - אבל זה לא עזר. אחרי שלושה שירים הוא עלה על הבמה והתיישב עלי.
הוא ישב בשקט למשך שני שירים, ואז התחיל להתלונן למיקרופון. זה נשמע ככה: "זה שיר אהבה פשוט (אמא), פשוט (אמאאאא) שיר אהבה (אני רוצה ללכת), ללילה בקיץ (בואי נלך מפה)". כשהוא איבד סבלנות, הוא התחיל לבדוק אם הוא יכול לצלול בקפיצה מהכיסא שלי לכיסא של אבא שלו, שישב לידי וניגן בגיטרה.
אבל איכשהו עברנו את זה. שרתי שירים שלי, קצת לאה שבת, "הלוואי", "זמר נוגה" (התשמע קולי), שירים שאפשר לשיר ביחד. הקהל נהנה, ככל הנראה, אם לא מהמוזיקה אז מהלוליינות. אחרי ההופעה, בעוד הבן הקטן שלי מטפס עלי כמו גור חתולים ומיילל במחאה, ניגשה אלי אישה מבוגרת: "איה, אני רק רציתי להגיד לך..." הנחתי שהיא רוצה להודות לי על ההופעה, חייכתי אליה את החיוך הכי חם שלי ולחצתי חזק את היד שלה, ואז היא המשיכה: "...שהמילים הנכונות הן 'מבקש אדם אך כושלות רגליו'".
מה אני אגיד לכם, חברים. אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לחוסן הלאומי שלנו - השמש פה עדיין זורחת, הציפורים עדיין מצייצות ואשכנזיות בנות 70 עדיין מותחות ביקורת.
• • •
במהלך הקורונה, כמו הרבה אנשים, התחלתי לגדל עציצים. כלומר, כבר היו לי עציצים בעבר, אבל הם היו טיפוסים אומללים ששורדים רק בקושי, וכשהם סיימו להשיר את כל העלים העצובים והחומים שלהם - הם בדרך כלל הלכו לפח.
בתקופה ההיא, מאחר שלא היה לי שום דבר יותר טוב לעשות, נסעתי למשתלה לקנות כמה שתילים חדשים. חפרתי למוכר שיסביר לי מה אני עושה לא נכון, שתלתי אותם וטיפלתי בהם בתשומת לב: מי צריך יותר שמש, מי צריך פחות מים, מי צריך עציץ יותר גדול. כששום דבר אחר לא היה בשליטתי, זו היתה הנחמה הקטנה שלי.
• • •
עברנו לדירה הנוכחית באוגוסט, לפני יותר משנה. המובילים קיללו אותי ברוסית מתחת לשפם, כשהם סוחבים אחד־אחד את כל העציצים הכבדים מהדירה הקודמת. את העדינים הסעתי בעצמי, במושב האחורי של האוטו. את כולם מיקמתי בזהירות במרפסת החדשה, דישנתי וקיוויתי שהם יסלחו על הטלטלה. הצמח הראשון שגידל עלים חדשים, הרבה לפני כולם, נקרא "רגלנית אפריקנית", תגגלו. זה לא צמח יפה במיוחד. בכל השנים שיש לי אותו הוא לא פרח אפילו פעם אחת, אבל הוא מרשים והוא צומח במהירות, וקשה עד בלתי אפשרי להרוג אותו.
למעשה, לפני חודשיים עקרתי את אחד השורשים שלו כדי לפנות מקום לצמח אחר, וזרקתי אותו לדלי במרפסת. התכוונתי לזרוק אותו לפח - אבל שכחתי, ויצא שהוא נשאר שם, שוכב על הצד, עם קצת אדמה מסביב לשורש ובלי מים, במשך כמה שבועות טובים. כל צמח אחר היה מתייבש לחלוטין בשלב הזה - אבל לא הרגלנית. הוא לא הראה שום סימן שזה מפריע לו בכלל. הטל של הלילה כנראה הספיק לו, והוא נשאר ירוק ורענן כאילו כלום.
אתמול בערב גזמתי כמות נאה מהענפים של הרגלנית, ושתלתי כל אחד בעציץ קטן. היום אעבור במשתלה ואקנה עוד כמות של עציצים קטנים ואשתול גם בהם ענפים נוספים. עד שהמלחמה הזאת תסתיים, עד שכולם יחזרו הביתה לשלום, יהיה לי שפע של עציצים לחלק לכל מי שאיבד את הבית או חלק ממנו, וגם סתם לכל מי שירצה. הרגלנית הזאת היא צמח חזק. וגם אנחנו נשוב להיות.
• • •
נ.ב:
בעת כתיבת הטור הזה, התברר לי שמדובר בצמח בעל סגולות: "הרגלנית (פורטולקריה) נקרא גם 'עץ הכסף' או 'עץ השפע', בזכות העלים העגולים הנראים כמטבעות קטנים והגזע המסמל יציבות. ניתן להעניק לחבר בחנוכת בית או בפתיחת עסק חדש. מתנה המעבירה מסר של שפע".
ובכן, לצערי לא נרשם אצלי שינוי בתחום הזה, למעט, כמובן, שפע של רגלנית.