משלימים ציוד אישי: הפריטים שפעם אף חייל לא היה זז בלעדיהם

בוא נתקע בזנ"ט

ההלמנייה (מהמילה "להלום") בתמונה למעלה היתה כלי עבודה צה"לי מהולל - צינור גלילי ארוך שמוחזק באמצעות שתי ידיות, המשמש לתקיעת בזנ"טים (ברזל זווית נגד טנקים) באדמה.

נגד אבנים קטנות

החותלות הולבשו על הגרביים ונצמדו לחלק העליון של הנעליים, ובכך מנעו כניסת אבנים קטנות וקוצים אל תוך הנעליים. צבא המנדט הביא אותן לארץ, והן אומצו על ידי הפלמ"ח ונקראו פָּאטֶס. הן היו ציוד חובה בצה"ל עד לסוף שנות ה־50.

מעשנים את הדגל

הסיגריות "דגל" סופקו על ידי צה"ל לחייליו לפי מכסה חודשית. בשוק החופשי הן היו הסיגריות הכי זולות. האיכות, למרבה הצער, היתה בהתאם.

פנקס הקטן

ניתן לכל חייל. בעזרת התלושים החיילים היו מקבלים בחינם פריטים בסיסיים בשק"ם (או משלמים סכום סמלי).

סיגריות בהקצבה

אפריל 49'. טוראית נעמי הנדלמן מחיל המודיעין רכשה סיגריות באמצעות תלוש זה.

מחסניות וכדורים

הבנדרולה היתה חגורת כיסים שנחגרה סביב המותניים או באלכסון על החזה, ובכיסיה הוחזקו כדורי הרובה או המחסניות. אחרי שנים היא הומרה לחגור.

מימייה בלי סוודר

המימייה העשויה אלומיניום צצה כבר בימי הפלמ"ח. אחר כך המציאו לה מעין סוודר ששמר על קור המים, ואז בא הפלסטיק. וכל מי ששתה פעם ממימיית אלומיניום יישבע שהמים שנשמרו בה היו טעימים וקרים יותר.

מעת לאת

האת המתקפל היה כלי שהיה חלק מהצל"ם (ציוד לחימה מבוקר) בזמנו. היה עליו להיות תמיד נקי טיפ־טופ, חף מחלודה ומוכן לבדיקה בכל מסדר.

מה רואים במראה?

בזמנו ניתנה לכל מתגייס מראה מתקפלת, אבל איכותה היתה גרועה, כי נייר הכסף בחלקה האחורי נטה להתפורר.

כשעוד שמו פס

הפס הוא פתק שניתן ונחתם על ידי הרס"ר, שאישר את שהיית החייל מחוץ לבסיס. הפס היה בשירות עד לשנת 2005. היום שולחים ווטסאפ.

תיקים באפלה

למעלה: תיק ברזנט לאחסון מפות ביציאה לשטח, שנעלם מצה"ל כשבסוף שנות ה־50, עם הופעת הניילון, כל המפות "נוילנו" ולא נכנסו לתיק. בשנות ה־70 הפך תיק זה לפריט אופנתי, וזכה משום־מה לכינוי "תיק שכל". למטה: עוד פריט שאבד עם הזמן, התד"ל - תיק דרך ללוחם.

עוד אות

אחרי כל מלחמה עוצב אות שסימל בעזרת צבעים את אופייה. כולם ענדו על החולצה הצבאית את אותות המלחמה. לאורך השנים רבים ויתרו.

על הסכין

"מנה לחייל" להיגיינה אישית סופקה בשק"ם ארבע פעמים בשנה. הפריט שהיה הכי פופולרי - סכיני הגילוח.

עידן הפחית

במסטינג היו שתי פחיות אוכל עשויות אלומיניום, סכו"ם עם "פטנט" שאפשר חיבור של כל הפריטים יחד, וספל פלסטיק. השם "מסטינג" נבע משיבוש המונח האנגלי "Mess Tin". אכן, השם לא מקרי: כשחילקו לחיילים אוכל בעבר, הכל נכנס והתערבב יחד - הבשר, התוספות, הלחם וכל דבר אחר שהוגש. המוצר הוליד את המשפט המוכר "אכלנו מאותו המסטינג", שמבטא את חברות הנפש ואת האחווה בין חיילים. המסטינג הוחלף בקייטרינג, וייתר את הצורך המייגע לעמוד עם המסטינג ליד הברזייה לאחר האוכל ולנקות אותו עם חול.