מפסידים, מנצחים, מתבגרים: שלומי שבת בשיר חדש לארץ אהובה

לראשונה בחיי אני כותב בגוף ראשון. אחרי קריירה ארוכה ואינטנסיבית ועשרות שנים של הופעות, אני מרגיש כי יש רגעים בחייו של אדם שבהם אין הוא רוצה אלא להשמיע את האמת שבתוכו.

כמו כל אזרח ישראלי, אני מרגיש צורך לזעוק את כאבי. הנפש שלנו נקרעה ב־7 באוקטובר. כבר חודש אנחנו מנסים לאסוף את שברי הנשמה היהודית שפועמת בלבבותינו.

השיר שנכתב פה ומובא לכם לראשונה הוא סיפורו של השבר הזה, ולצידו התקווה והידיעה שנתגבר ולא נשכח לרגע שאנו העם הנבחר.

במרקם העדין שבינינו לבין האדמה הזו הקרבנו אנשים יקרים וגיבורים, שבזכותם המדינה שלנו ממשיכה להתקיים. זו תפילתי להנצחתם וזו קריאתי לנצחיותה של ארץ אבותינו, ארץ ישראל.
שלכם, שלומי.

בְּדָמַיִךְ חֲיִי

(מִילים: זיו רובינשטיין, לחן: זיו רובינשטיין ושלומי שבת)

יֵשׁ רְגָעִים שֶׁל בְּיַחַד
שֶׁל גּוֹרָל מְשֻׁתָּף,
שֶׁל אַחִים
וּמִתּוֹךְ הַיֵּאוּשׁ הַתִּקְוָה שֶׁזּוֹרַחַת
מַפְסִידִים, מְנַצְּחִים, מִתְבגרִים.

יֵשׁ רְגָעִים שֶׁל פַּחַד
הַבָּנִים נִשְׁלָחִים לְהָגֵן
כִּי אַתְּ הִיא אַרְצֵנוּ וְהֵם גִּבּוֹרֵינוּ
לְמַעֲנָם מְנַגֵּן

מָה שֶׁעוֹבֵר עָלֵינוּ
מָה שֶׁעוֹבֵר עָלַי
יוֹם בְּלִי יְלָדֵינוּ
הוּא יוֹם אֶחָד
יוֹתֵר מִדַּי
בֵּין הַצְּחוֹק
לְבֵין הַדֶּמַע
בֵּין כְּאֵב לְבֵין תְּקוּמָה
זוֹ בְּרִית הַדָּמִים
שֶׁקַּיֶּמֶת בֵּינֵינוּ
אֶרֶץ אֲהוּבָה.

יֵשׁ רְגָעִים שֶׁקָּשֶׁה כָּאן
כְּשֶׁהָעֶצֶב לַלֵּב מְחַלְחֵל
זוֹהִי דַּרְכֵּנוּ
כִּי בָּנוּ בָּחַרְתְּ
בְּדָמַיִךְ חֲיִי יִשְׂרָאֵל

אֶשָּׂא תְּפִלָּתִי לַשָּׁמַיִם
שֶׁנַּצְלִיחַ לַחֲצוֹת
אֶת הַכֹּל
נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת
אֶת קוֹלִי עֲבוּרֵךְ -
אַתְּ יָפָה בְּלָבָן וְכָחֹל.
מָה שֶׁעוֹבֵר עָלֵינוּ
מָה שֶׁעוֹבֵר עָלַי
יוֹם בְּלִי יְלָדֵינוּ
הוּא יוֹם אֶחָד
יוֹתֵר מִדַּי
בֵּין הַצְּחוֹק
לְבֵין הַדֶּמַע
בֵּין כְּאֵב לְבֵין תְּקוּמָה
זוֹ בְּרִית הַדָּמִים
שֶׁקַּיֶּמֶת בֵּינֵינוּ
אֶרֶץ אֲהוּבָה.
מָה שֶׁעוֹבֵר עָלֵינוּ