למלחמת יום כיפור יצאתי כשאני נשוי עם שני ילדים, בני 3 וחצי ושנה. במהלך המלחמה, במסגרת כוחות הצנחנים בגזרת הדרום, קיבלנו משימה של הגנה על הגשר (שכבר היה בנוי במלואו) מצידה המערבי, המצרי, של תעלת סואץ, מפני כוחות קומנדו שהתכוונו לפגוע בו ובכוחות שסביבו. באחת ההרעשות נפגענו מפגז (כנראה קטיושה), שנחת ממש צמוד לעמדה שבה היינו שלושה לוחמים: צדוק פרג ז"ל נהרג במקום, ובני וינברגר ואני נפצענו באופן בינוני. פינו אותי בג'יפ לתאג"ד של השייטת שהיה בקרבת מקום, ומשם העבירו אותי בסירת גומי לצד הישראלי של התעלה.
בתמונות: אני מקבל טיפול (ומקפיד להחזיק את הסידור ביד) ובבית החולים, מקבל טיפולי פיזיותרפיה. לאחר טיפולים ממושכים חזרתי לחיי היומיום, למשפחה ולעבודה, וגם לשירות מילואים במשך 23 שנה (עם אחוזי נכות גבוהים), וזכיתי לראות דור שני ושלישי משרתים את המדינה ושומרים עליה.
