הציור הזה הוא מתוך זיכרונותיי מתקופת המלחמה, שאותם כתבתי ואיירתי על ניירות אריזה של פירות הדר: העמסנו פרחים על האוטו ונסענו לתל אביב לנסות למכור אותם. האנשים הסתכלו עלינו רע: איך אנחנו יכולים למכור פרחים בזמן מלחמה? הם לא חשבו על ההשקעה הכספית שירדה לטמיון ועל אובדן פרנסתנו. בסוף, מיואשים, תרמנו את הפרחים לבתי הקברות, להלוויות הרבות שהיו חלק מהמלחמה ההיא. אחרי חודש וחצי בעלי חזר הביתה בריא ושלם.
