ב־08.10.1973 הגעתי למתחם אוגדת סיני לגדוד הקשר האוגדתי שלנו ברפידים. מיגים מצריים הטילו עלינו פצצות 250 ק"ג, ואחת מהן התפוצצה לידי, העיפה אותי והטיחה אותי בקיר ליד משרד המג"ד. רסיסי פלדה לוהטת חלפו לידי, נשרטתי, גופי זעק, אך ניצלתי.
יחד עם פלוגת תחזוקת הקשר המשכתי דרך אום־מחצה למעבר הגידי, וגם שם הופצצנו והופגזנו. בפלוגה היו לנו שני פולקסווגנים מסחריים מגויסים שלא היו מיועדים לחצות דיונות חוליות, ולפיכך מדי פעם היינו צריכים להוסיף לכוחות הסוס של המנועים גם כוחות אנושיים.
בתמונה נראה צוות רק"ש (רכב קשר) מס' 1 של הפלוגה שלנו, באום־מחצה בסיני, בדרך למעבר הגידי, דוחף את טנדר הפולקסווגן (אני בין הדוחפים, השמאלי מאחור). למעלה על קו האופק אפשר לראות את הקומנדקר הצבאי והרק"ש שלנו, שהצליחו כבר לעבור את המכשול החולי. חצינו את התעלה, וכשהוכרזה הפסקת האש הגענו לאזור סואץ, ומשם לקילומטר ה־110 על כביש קהיר־סואץ. משם סיפקנו גנרטורים לאוהל של שיחות הפרדת הכוחות בקילומטר ה־101.
