הוליווד אינה עונה: תסריט האימים של עיר הסרטים

כבר כמה שנים טובות הוליווד ממתינה בסבלנות לסוף שבוע כמו האחרון שפקד אותה. גם "ברבי" וגם "אופנהיימר", שני סרטים עתירי תקציב, כוכבים ואינטליגנציה, שיצאו למסכים באותו יום, הטריפו את חובבי הקולנוע בארה"ב וברחבי העולם, התעלו על כל הציפיות מהם, וגרמו לאולמות להתמלא בקצב ובכמות שלא נראו כמותם מאז ימי הטרום־קורונה.

בסיכומו של עניין, בארה"ב נרשם סוף השבוע הקופתי הרביעי בגודלו בהיסטוריה. "ברבי", שאותו כתבה וביימה גרטה גרוויג, גרף 162 מיליון דולר, סכום המהווה פתיחת שיא של כל הזמנים לסרט של במאית. "אופנהיימר", סרטו של הבמאי הפופולרי כריסטופר נולאן, שעוסק ב"אבי פצצת האטום", ג'יי רוברט אופנהיימר, הכניס לא פחות מ־82 מיליון דולר, סכום חסר תקדים לדרמה ביוגרפית באורך שלוש שעות, שעוסקת בנושאים כבדי משקל ואינה מיועדת לילדים. הפעם הקודמת שבה חזינו באירוע קופתי בסדר גודל דומה בארה"ב היתה אי אז ב־2019, עם יציאת "הנוקמים: סוף המשחק".

הבוננזה הקופתית האדירה והמפתיעה בהיקפה של גרוויג ונולאן מגיעה בעיצומו של קיץ קשוח וקטלני במיוחד עבור האולפנים, ומספקת מעט חמצן ועידוד לתעשייה כולה. בשל התקציבים המנופחים של שוברי הקופות העכשוויים - שמתהדרים רובם בתג מחיר של בין 200 ל־300 מיליון דולר (לא כולל עלויות הפצה ושיווק) - כמעט כל הסרטים הגדולים שיצאו למסכים בחודשים האחרונים לא הכניסו מספיק כסף כדי להפוך לרווחיים. הרשימה כוללת גם סרטים שהיו אמורים להיות "להיטים בטוחים", כמו "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל", וסרטי המשך לסדרות מצליחות כמו "מהיר ועצבני 10" ו"משימה בלתי אפשרית 7".

אפילו ז'אנר גיבורי העל, שפחות או יותר החזיק את התעשייה כולה על כתפיו בשנים האחרונות, רשם לעצמו שורה של כישלונות צורבים עם "אנטמן 3", "שהאזאם 2" ו"הפלאש".

אבל למרות סיפורי ההצלחה המרשימים ומעוררי התקווה של "ברבי" ו"אופנהיימר" - שמוכיחים שהקהל הרחב עדיין יגיע לקולנוע בהמוניו אם ייתנו לו סיבה טובה לכך - אף אחד בהוליווד אינו פותח בקבוקי שמפניה, ואף אחד אינו שוכח לרגע שכבר כמה חודשים טובים עיר הסרטים המפורסמת בעולם שרויה בכאוס שמשבש את פעילותה כמעט לחלוטין.

"רגע של אמת"

בחודש מאי הכריזו 11,500 חברי איגוד התסריטאים האמריקני, ה־WGA, על שביתה שגרמה להקפאתן של עשרות הפקות קולנועיות וטלוויזיוניות, ואילו לפני כשבועיים איגוד השחקנים, SAG-AFTRA, שמונה קרוב ל־160 אלף חברים, החליט להצטרף גם הוא לחגיגה. מדובר במהלך דרמטי ביותר, במיוחד אם מביאים בחשבון שהפעם האחרונה שבה שני האיגודים שבתו בצוותא היתה ב־1960, כשנשיא איגוד השחקנים היה רונלד רייגן, לימים נשיא ארה"ב.

באופן לא מפתיע, כשהתבקש לתאר את הלך הרוח בהוליווד השבוע, מייקל מוזס, מנהל בכיר באולפני יוניברסל, שהיה אחד האחראים לשיווק ולהפצה של "אופנהיימר", בחר לצטט דווקא את פתיחת ספרו המפורסם של צ'רלס דיקנס, "בין שתי ערים", ולומר ש"אלה הטובים שבזמנים, אלה הגרועים שבזמנים". "החגיגות מאופקות", הוסיף, "כי אנחנו עדיין מוטרדים מכך שלא יישאר לנו עסק בריא בצידה השני של השביתה".

הסיבות לשביתה שמשתקת את הוליווד בחודשים האחרונים רבות ומגוונות, אבל כפי שהיה בשביתות קודמות, גם הפעם ניצבים במרכזה שני נושאים שקשורים ישירות לשינויים הטכנולוגיים שמשנים את פני הענף, כאשר במקרה זה מדובר בפלטפורמות הסטרימינג (נטפליקס, דיסני פלוס, אפל טי.וי וכו') ובבינה המלאכותית (AI).

הדרישה הבסך הכל הגיונית של היוצרים ושל השחקנים היא שהאולפנים יתאימו את חוקי המשחק למציאות המשתנה והמתהווה, בין אם באמצעות הסדרת תשלומי תמלוגים (במקרה של הסטרימינג) ובין אם באמצעות רגולציה (במקרה של בינה מלאכותית).

"אלה הטובים שבזמנים, אלה הגרועים שבזמנים", ציטט מייקל מוזס, בכיר ביוניברסל ואחד האחראים להפצת "אופנהיימר", את צ'רלס דיקנס. "החגיגות מאופקות כי אנחנו עדיין מוטרדים שלא יישאר לנו עסק בריא בצידה השני של השביתה"

עד כה האולפנים ופלטפורמות הסטרימינג מתחשבים בעיקר בבעלי המניות, מתבצרים בעמדותיהם וטוענים בתוקף שהדרישות שמופנות כלפיהם אינן ריאליות מבחינה כלכלית. אך לא בטוח שיוכלו להמשיך לטעון כך לאורך זמן.

"המודל העסקי בהוליווד השתנה לחלוטין", אמרה עם פרוץ השביתה נשיאת איגוד השחקנים, פראן דרשר (שזכורה מתפקידה בסיטקום הפופולרי "נני", שהיה להיט טלוויזיוני בשנות ה־90). "הגענו לרגע היסטורי, רגע של אמת. בשלב מסוים, צריך להגיד 'לא. עד כאן. אנחנו לא מוכנים להמשיך בצורה הזאת'. האולפנים טוענים שהם מפסידים כסף, אבל באותו הזמן הם משלמים מאות מיליוני דולרים למנכ"לים שלהם. זה דוחה. בסופו של דבר, העם יפרוץ את שערי ארמון ורסאי".

בכל מקרה, עד שהבטחותיה הרומנטיות של דרשר יתממשו (אם בכלל), כמעט כל הפעילות בהוליווד נמצאת על הולד. סרטים מצופים כמו "דדפול 3", "גלדיאטור 2" ו"ביטלג'וס 2" נכנסו להקפאה שאינה מוגבלת בזמן (ושעולה לאולפנים מיליונים), העבודה על פרויקטים חדשים הופסקה כמעט לחלוטין, ומכיוון ששביתת השחקנים גם מונעת מהם לעסוק בקידום סרטיהם, רבים מסרטי הסתיו עשויים להידחות לשנה הבאה וליצור חור ענק בלוחות היציאה של האולפנים (ושל בתי הקולנוע).

כך, למשל, כבר בשבוע שעבר הוחלט לדחות את יציאתו של הסרט "Challengers", דרמת ספורט רומנטית בכיכובה של זנדאיה ("ספיידרמן: אין דרך הביתה"), שאמור היה להיות סרט הפתיחה של פסטיבל ונציה. כעת מרחפות שמועות דומות גם לגבי גורלו של "חולית 2", של אולפני וורנר, וגם באולפני דיסני שוקלים ברצינות להזיז את שוברי הקופות הפוטנציאליים שעוד נותרו להם ב־2023 ל־2024.

בקיצור, אין שום סיכוי שמגמת ההתאוששות שעליה מבשרת ההצלחה של "ברבי" ו"אופנהיימר" תימשך. פשוט מפני שאין כרגע באופק סרטים נוספים שיוכלו להמשיך את המומנטום ולהפגין ביצועים דומים.

"פחד לקראת האוסקרים"

"כרגע לא קורה כלום בהוליווד", אומר התסריטאי־במאי הישראלי אהרון קשלס, שחבר באיגוד התסריטאים האמריקני ושסרטו האחרון, המותחן הרומנטי "דרומית לגן עדן", היה הפקה אמריקנית בכיכובם של ג'ייסון סודקיס ("טד לאסו") ואוונג'לין לילי ("אנטמן והצרעה").

"התעשייה מתה. אף חברת ביטוח לא תיתן אישור להפקות שצריכות לצאת לדרך, כי אין לאף אחד מושג מתי זה יקרה ובאיזו צורה. שחקנים ובמאים לא קוראים תסריטים חדשים. אי אפשר לצאת לצילומים. למרות האירועים המשמחים של סוף השבוע האחרון - כשאני מדבר עם מפיקים ועם סוכנים, יש אווירת נכאים. הקולנוע עדיין מנסה להתאושש מהקורונה, וסוף־סוף מתחיל לקרות משהו טוב, ואז השביתה מרסקת את המוטיבציה ואת מצב הרוח של כולם.

"השאלה עכשיו היא מי ימצמץ ראשון", הוא מוסיף. "האולפנים התכוננו, ויש להם המון חומרים שהם הכינו מראש ושיספיקו להם לתקופה ארוכה. אבל גם התסריטאים ידעו שהם הולכים לקראת מערכה רצינית. כבר התחילו להזיז סרטים גדולים שהיו אמורים לצאת השנה לשנה הבאה, וצריך לראות אם וורנר באמת יזיזו את 'חולית 2'. יכול להיות שהם משחקים משחק של 'תחזיקו אותי', כדי לאותת לשובתים שהם רציניים בכוונותיהם ושהם לא מפחדים 'ללכת עד הסוף', גם אם יצטרכו לשלם על כך מחיר. בכל מקרה, פסטיבלי הסתיו - כמו ונציה וטורונטו - בהחלט עומדים לסבול מזה, ולך תדע עוד כמה פרמיירות יבוטלו או יידחו כי הכוכבים לא יוכלו להשתתף בהם.

"ממה שאני שומע מהאנשים שאני מדבר איתם, מה שהכי מפחיד את האולפנים זה שעונת האוסקרים תידפק להם. בדרך כלל, לקראת האוסקר כולם מוצאים את הדרך לשולחן הדיונים ומנסים לסיים את הסכסוך. עד היום עדיין לא היה טקס פרסי אוסקר שהתבטל בגלל שביתת תסריטאים או שחקנים".

לקשלס, שחתום גם על סרט האימה הישראלי "מי מפחד מהזאב הרע" (שאותו כתב וביים בצוותא עם נבות פפושדו), יש ניסיון אישי בכל מה שקשור לקבלת תמלוגים על סרטיו. לדבריו, "דרומית לגן עדן" דווקא הביא לו סכום לא רע בכלל. "אבל לא בזכות נטפליקס", הוא מדגיש, "אלא בזכות פלטפורמות VOD ובזכות הפלטפורמה של AMC. שם העניינים מוסדרים באופן הוגן והגיוני יותר. נטפליקס, באופן שיטתי, לא נותנים כסף.

"פלטפורמות סטרימינג רבות נכנסו לחיינו בשנים האחרונות - נטפליקס, דיסני פלוס, אמזון, HBO max ועוד - והתנאים מולן מעולם לא עודכנו והוסדרו. זו אחת המטרות העיקריות של השביתה. לגרום להן לעדכן את התנאים".

הבמאי אהרון קשלס: "מה שהכי מפחיד את האולפנים זה שעונת האוסקרים תידפק להם. בדרך כלל, לקראת האוסקר כולם מנסים לסיים את הסכסוך. עד היום עדיין לא היה טקס פרסי אוסקר שהתבטל בגלל שביתת תסריטאים או שחקנים"

"בכל פעם שיש טכנולוגיה חדשה בהוליווד, המודל העסקי משתנה והולכים לשביתה", מסכים אפי ליפשיץ, מייסד שותף ברשת בתי הקולנוע המקומית "מובילנד" ומי שעוקב מקרוב כבר שנים אחר הצד העסקי בהוליווד. "זה קרה עם כניסת הטלוויזיה לבתים, זה קרה עם כניסת מכשירי הווידאו הביתיים וזה קרה עם כניסת רשתות הכבלים.

"פעם, כשסדרה היתה משודרת בשידורים חוזרים בטלוויזיה, השחקנים והיוצרים היו נהנים מתמלוגים מכל שידור כזה. כיום, בסטרימינג, גם אם תקליק 5,000 פעם על סדרה מסוימת, הסכום שישולם ליוצרים ולשחקנים יהיה אותו סכום, ולא משנה בכלל אם סדרה מצליחה או לא. זהו למעשה אחד מסעיפי המחלוקת העיקריים - איך מודדים בכלל מה שווי הצפיות עבור הגורם המשדר?"

"אבל בכל זאת יש הבדל משמעותי בין השביתה הזאת לבין שביתות קודמות", הוא מוסיף, "כי הפעם לא מדובר בטכנולוגיה שמשנה רק את המודל העסקי, אלא גם את אופי העבודה עצמה. ה־AI בעצם ידאג לכך שהעובד האנושי יוחלף בצורה כזאת או אחרת בידי מכונה. בין אם מדובר בשחקן, בין אם מדובר בתסריטאי ובין אם מדובר באמן שמעצב פתיחים לסדרות, כפי שהיה אפשר לראות בסדרה 'פלישה סודית' של מארוול, שיצאה ממש לאחרונה. שם השתמשו ב־AI כדי לעצב את פתיח הסדרה, ותגובת הנגד דווקא לא היתה כל כך חזקה. עם כל הצער שבדבר, זהו הכיוון שאליו הדברים הולכים.

"במובן הזה, אני חושב שמה שקורה בהוליווד הוא סימפטום לבעיה הרבה יותר גדולה, שקיימת לא רק בענף הזה. יש שבר גדול במבנה הכלכלי. מצד אחד, קיים האיום שבני אדם יוחלפו במכונות, שזה משהו שאנחנו כבר יכולים לראות בשטח. מצד שני, יש גם מיאוס מכך שהאנשים שניצבים בראש הפירמידה מרוויחים סכומים שמנותקים לחלוטין מהמציאות".

אפי ליפשיץ: "הוליווד היא סימפטום לבעיה הרבה יותר גדולה. יש שבר במבנה הכלכלי. מצד אחד, קיים איום שבני אדם יוחלפו במכונות. מצד שני, יש גם מיאוס מכך שהאנשים בראש הפירמידה מרוויחים סכומים שמנותקים מהמציאות"

לדעת ליפשיץ, השביתה דווקא הגיעה בזמן טוב עבור האולפנים, מכיוון שהדבר לפחות גורם לכך שההפסדים שלהם נבלמים. "הם אמנם מכניסים הרבה פחות כסף, אבל גם מוציאים פחות. אני חושב שהם בונים על כך שיוכלו להתגלגל עם הסרטים שכבר מוכנים, ולא נראה לי שהם ממהרים לאנשהו".

"רגילים להיות עניים"

למרות המצוקות והדאגות המאוד מוחשיות שמתדלקות את השביתה בהוליווד, בעיני חלק לא מבוטל מהציבור, החבורה השובתת מצטיירת כפריבילגית, מפונקת ומורמת מעם. כאסופה של כוכבי קולנוע מיליונרים, מפונקים ובכיינים. עם זאת, למרות עבודתם הלכאורה זוהרת ונחשקת בתעשיית הקולנוע, מרבית השובתים רחוקים מלהיות עשירים מופלגים, ולשביתה כה ארוכה יש השפעה ממשית על יכולתם להתקיים ולשרוד.

כדי למנוע משברים תדמיתיים שעשויים לחזק את הרושם השלילי ולפגוע במטרות המחאה, כוכבי העל הגדולים באמת של הוליווד - אלה שנוהגים להשתכר בין 10 ל־20 מיליון דולר לסרט - מקפידים שלא להצטלם לצד השובתים. יחד עם זאת, כדי לסייע לאלה מתוכם שכן נאבקים כלכלית, יותר ויותר כוכבים גדולים, שככל הנראה לא יסבלו מרעב בזמן הקרוב, מתנדבים לפתוח את הכיס בנדיבות. השבוע, למשל, דווח על כך שדוויין ג'ונסון כתב צ'ק בסכום של שבע ספרות לטובת תמיכה בשובתים. ועדיין, נשאלת השאלה מתי יתחילו להתגלות הבקיעים הראשונים בסולידריות המרשימה שהופגנה עד עתה?

"תסריטאים רגילים להיות עניים", אומר קשלס. "גם בגיל 40 או 50 אתה יכול למצוא תסריטאי שנאבק ועובד כמלצר. אבל בקשר לשחקנים, אני לא יודע אם הם יהיו מספיק חזקים. אני לא יודע כמה זמן הם יכולים למשוך ולהחזיק מעמד מבלי לעבוד. נוסף על כך, הפיתויים שעומדים בפני שחקנים פחות מוכרים גדולים במיוחד. האם הם יישברו קודם?"

"הקורונה היתה רעידת אדמה מבחינת הענף", מזכיר ליפשיץ. "הקולנוע עוד לא התאושש מכך, וגם לא יתאושש בשנים הקרובות. הירידה בהכנסות אמנם נבלמה, אבל במחי מגיפה - שליש מהפעילות של הענף נמחקה, והמצב אף פעם לא ישוב למה שהיה.

"אם השביתה תימשך לאזורי אוקטובר-נובמבר, זו כבר תהיה צרה גדולה עבור הרבה מאוד גופים. זה ישפיע על בתי הקולנוע, כמובן, אבל גם על העובדים עצמם, שלא תהיה להם הכנסה במשך חודשים. מקייטרינג ועד לניקיונות - הפקות של קולנוע וטלוויזיה מספקות עבודה להרבה מאוד אנשים. אבל נראה שמבחינת היוצרים, הכותבים והשחקנים, הגיעו מים עד נפש".

ליפשיץ: "כרגע יש יותר מדי שחקני סטרימינג על המגרש. אולי אחת מחברות הטק הגדולות, כמו גוגל, אמזון או אפל, יקנו את אחד האולפנים. בכל מקרה, בטווח הקצר, אני לא אופטימי בכלל. ממש לא. שנים לא נחמדות לפנינו"

"שינוי מקצה לקצה"

אף שהדרך לשולחן המשא ומתן עוד נראית ארוכה, קשלס משוכנע שהצדדים יגיעו להסכמה בסופו של דבר.

"השאלה היא רק מתי. האולפנים וחברות הסטרימינג ישלמו את התמלוגים", הוא אומר. "אם להסתמך על שביתות קודמות, זה תמיד מה שקורה בסוף. אבל מה יקרה עם הבינה המלאכותית? אין כרגע שום הגבלה ושום משטור של הנושא הזה, ומדובר בחתיכת דבר. זה המקום שאני מפחד ממנו. הרי החלום הגדול ביותר של מנהלי האולפנים הוא להחליף את כל התסריטאים ואת כל השחקנים ואת כל הטיפוסים היצירתיים באנשים שיעשו בדיוק את מה שהם רוצים ולא יקשקשו להם במוח. אבל השביתה תסתיים, כי אחרת הוליווד תפסיק להתקיים. זה לא הגיוני שאחרי כל מה שעברנו עם הקורונה, הסיפור יסתיים באפוקליפסה".

קשלס: "הניצחון של 'ברבי' ו'אופנהיימר' בקופות מראה לאולפנים את הכוח של אנשי חזון שהם לא אלגוריתמים. היה כל כך כיף להיות באולם מלא עד אפס מקום פעמיים בסוף שבוע אחד. מה יהיה אחרי השביתה? נקווה שעוד סרטים מקוריים"

גם ליפשיץ סבור שהסכם בין הצדדים הוא רק עניין של זמן. אבל להשקפתו, הטלטלה העזה בענף הקולנוע לא צפויה להסתיים בעת הקרובה, אלא רק להתעצם.

"אין לי ספק שהענף עומד להשתנות מהקצה לקצה", הוא מצהיר. "ההסדר שאליו יגיעו בסופו של דבר ילווה את הצדדים לפחות לעשור או שניים, והוא למעשה ישמש בסיס לכל השינויים שיבואו. אין מנוס מכך שיהיו מיזוגים ורכישות. כרגע יש יותר מדי שחקני סטרימינג על המגרש. אולי אחת מחברות הטק הגדולות, כמו גוגל, אמזון או אפל, יקנו את אחד האולפנים. בכל מקרה, בטווח הקצר, אני לא אופטימי בכלל. ממש לא. שנים לא נחמדות לפנינו.

"הוליווד תמשיך בקו של להוציא תוכן שהוא לא תמיד מספיק מרגש ומספק, הלחץ הכלכלי על האולפנים ילך ויגבר, אבל בטווח הארוך יותר, אני רוצה להאמין שבסוף הצורך בתוכן מרגש ואיכותי שיש בו איזושהי אותנטיות ינצח. סוף השבוע האחרון, עם 'ברבי' ו'אופנהיימר', הוא הוכחה מצוינת לכך שהקהל רעב לזה. אני מאמין שזה יחזור, אבל זה ייקח כמה שנים".

"הניצחון של 'ברבי' ו'אופנהיימר' בקופות מעודד אותי", מסכם קשלס, "כי הוא מראה לאולפנים את הכוח של אנשי חזון שהם לא אלגוריתמים. היה כל כך כיף להיות באולם מלא עד אפס מקום פעמיים בסוף שבוע אחד. מאז הקורונה יש כאוס בתודעה ההוליוודית. אין הבנה אמיתית של מה הלאה, והאולפנים רק מנסים לשרוד את התקופה. בגלל זה הלכו לכאורה על בטוח ועשו עוד ועוד מאותו הדבר.

"עכשיו, אחרי שכמעט כל סרטי ההמשך הגדולים נכשלו הקיץ, התקופה הזאת נגמרה. טום קרוז, שהיה הגיבור הגדול של השנה שעברה עם 'אהבה בשחקים 2', אכל אותה השנה. הסרטים של מארוול מצליחים פחות מבעבר, וכל הסרטים האחרונים שלהם, להוציא 'שומרי הגלקסיה 3', קרסו. הסרטים של די.סי קרסו גם הם. מה יהיה אחרי שהשביתה תסתיים? נקווה שעוד סרטים מקוריים כמו 'ברבי' ו'אופנהיימר'. אבל ימים יגידו".

shishabat@israelhayom.co.il