שאלה של חינוך: הורים מהציבור הדתי-לאומי שולחים את ילדיהם לבתי ספר חילוניים

הציונות הדתית היא תופעה מגוונת, וכבר אי אפשר לתארה רק בדימויים כמו כיפה, סנדלים, דובון ועוזי. היום יש בה גם חרד"לים, שמרנים, ליברלים, דתיים־לייט ודתיים מיינסטרים. כולם יחד מבטאים את הגיוון הרחב המצוי כיום בציבור הדתי־לאומי.

אלא שהורים רבים חשים שהגיוון הזה אינו מתבטא במערכת החינוך הממלכתית־דתית (החמ"ד). לטענתם, האגף שפועל תחת משרד החינוך ושאמון על מסגרות החינוך הדתיות לא נותן מספיק מקום לכל הדעות וההשקפות - מה שמוביל את חלקם, באופן מפתיע, לשלוח את ילדיהם לבתי ספר חילוניים.

"הגיוון בציבור שלנו כמעט אינו בא לידי ביטוי בחמ"ד, וכנראה גם לא יבוא", אומרת אנה רובינזון־גורביץ' מרחובות. "להפך, אנחנו מרגישים שהם אומרים לי ולהורים נוספים 'ביי, החוצה'. ארבעת הילדים שלי התחילו ללמוד במסגרות דתיות. אחד כבר לא נמצא שם, השני תלוי באוויר, ואני לא בטוחה לגבי השאר. כרגע אני חשה שהחמ"ד אומר לי שאני לא שייכת".

למה?

"כי הוא מושך לכיוון החרד"לי", מתערב עופר צימט, אב לארבעה מרחובות. ביתו, שבו מתקיים הראיון, נמצא רק מטרים ספורים מבית הספר היסודי הדתי הדמוקרטי שהקים, עם הורים נוספים, כדי להעניק לילדיו חינוך ברוח ליברלית יותר. הוא וחבריו ביקשו לפתוח מסגרת חינוכית־חטיבתית דומה, אך נתקלו בסחבת ובסופה סירוב. זה מה שהוביל אותם לשלוח את ילדיהם לבית ספר מעורב לדתיים וחילונים, השייך לחינוך הממלכתי הרגיל.

גם רמי ברדוגו מהיישוב גני טל שבמועצה האזורית נחל שורק, שותף לחוויות חבריו. "אם היו נותנים להורים להתנהל בסוגיות האלה, הם היו מגיעים להסכמות. בחמ"ד לא מבינים שהקשיים והמחסומים שהם מציבים רק גורמים לנו לקיטוב גדול. או שאתה מקוטלג כחרד"לי או כדתי־לייט ואפילו כחילוני, כאילו אין דרך באמצע שיכולה לשלב ולהכיל את כולם".

"תיכנס לכל בית ספר דתי ותסתכל על הצוות, הילדים וההורים", מסבירה אנה, "ותראה את הפער. אני נשואה למורה שלא מלמד בתיכון דתי. אף אחד מהחברים שלי שעוסקים בהוראה לא מלמד בחינוך הממלכתי־דתי, חלקם לא מבחירה. קח אותי, למשל - אם הייתי מורה שום בית ספר דתי לא היה מקבל אותי לצוות החינוכי, כי אני לא 'עוברת מסך'. אני לא מתאימה מבחינת הלבוש, הדעות וההשקפות".

אין לילדים מסגרת המשך

אנה, עורכת דין במקצועה, עלתה מברית המועצות בשנות ה־90 ולמדה באחת מהאולפנות המוכרות בציונות הדתית. עופר, שעובד בחברת טבע ככימאי, למד בישיבה תיכונית, וכמוהו גם רמי - יזם בתחום הנדל"ן, מנהל מיזמים ברשויות המקומיות וקצין במילואים ביחידת השבויים והנעדרים של צה"ל.

אף ששלושתם בוגרי מוסדות שנחשבים לספינות דגל בציבור הדתי־לאומי, הם ביקשו עבור ילדיהם גישה חינוכית דתית שונה, מתונה יותר, אך נתקלו בקושי מול המערכת ובתחושה שהיא חוסמת אותם ולמעשה מראה להם ולילדיהם את הדרך החוצה למחוזות חינוך אחרים, א־דתיים.

"כל בתי הספר היסודיים הדתיים ברחובות מעורבים, בנים ובנות", משתפת אנה. "לפני ארבע שנים קבוצת הורים - ובהם עופר, אני ובני הזוג שלנו - הקמנו ממ"ד חדש, דמוקרטי. זה היה בית הספר היסודי הדתי הראשון שפעל לפי השיטה הזאת. הילדים שלנו גדלו לתוך הגישה הזאת ולתוך החינוך המעורב בין בנים לבנות, וכעת כשהם מסיימים כיתה ו'. למעשה אין לנו מסגרת המשך עבורם".

לאור הצלחת בית הספר והביקוש שעליו הם מצביעים ביקשו ההורים להקים גם בית ספר חטיבתי שיפעל ברוח דומה ובקונספט מגדרי ברור - הכיתות יהיו נפרדות לבנים ולבנות, למעט שיעורים מסוימים, ובית הספר כולו יהיה מעורב. זהו מודל שאינו נפוץ בחמ"ד, אבל קיים במסגרתו.

"אנחנו דוגלים בשוויון מגדרי", מדגישה אנה, "אצלנו כולם לומדים את כל המקצועות, כולל גמרא, ואין הבחנה בין המגדרים. יש לכך ביקוש, אז חשבנו שבאופן טבעי הילדים שלנו ימשיכו באותה מתכונת גם לחטיבה. הרי אופציות שמרניות יש מספיק, וחשבנו שיתאפשר לנו לפתוח אופציה נוספת לציבור הליברלי יותר".

עופר: "הצלחנו לקבץ מכל העיר עשרות הורים שמעוניינים במסגרת הזאת. אנחנו עובדים על זה מול העירייה מהשנה שעברה ויש לנו מספיק ילדים לשתי כיתות, אם לא לשלוש. אבל אחרי שהבנו שזה הולך לכיוון חיובי ונערכו סקרים בנושא, הודיעו לנו שאין היתכנות להקמת בית ספר כזה".

למה?

"מפני שלמרות שיש ביקוש, ובית הספר היסודי הוא הצלחה אדירה, עם ארבע כיתות בשכבה ואפשרות ליותר, הם טענו שאין די ילדים לפתיחת מסגרת המשך".

אנה: "לאחר הפגישה עם נציגי החמ"ד הם שינו את השאלות בסקר בצורה כזאת שעודדה את האנשים לענות אחרת. נתנו להם את התחושה שבבתי הספר הקיימים תיפתח כיתה דמוקרטית ומעורבת של בנים־בנות, ולכן הם לא ראו צורך בהקמת מסגרת חדשה. אבל למעשה לא נפתחה שום כיתה דמוקרטית".

עופר הצליח לרשום את בנו לבית ספר מעורב לדתיים ולחילונים שלא תחת החינוך הדתי, אך מבחינת אנה המצב מורכב יותר. "הבן שלי נותר ללא פתרון לשנה הבאה", היא אומרת. "אני לא מאמינה במסגרת שיש בה רק בנים ולא רוצה להתפשר על החינוך שלו. רציתי לשלוח אותו לבית הספר יחד עם הבן של עופר, אבל לצערי אין כרגע מקום. הוא מתוסכל כי הוא לא יודע מה יהיה איתו בשנה הבאה".

"גם מבחינת המצב החברתי זה כלל לא פשוט, כי הילדים נקרעים", אומר רמי, "אצלנו הסיפור מעט שונה. במועצה שלנו יש הרבה בתי ספר יסודיים־תורניים וחרד"ליים, ובית הספר שלנו היה היחיד שמעורב מבחינה מגדרית. בכל השנים ידענו להסתדר עם כל המגוון והצבעים שבקהילה, כדי לשמור על מסגרת אחידה לכולם - כיתות נפרדות ומסגרת כללית מעורבת".

לחץ של הורים שמרנים

אלא שלפני כמה שנים הוחלט במועצה לפצל את בית הספר לשני מוסדות נפרדים, אחד לבנים ואחד לבנות. "זה הוחלט בעקבות לחץ של הורים שמרניים יותר. לא הסכמנו לכך ויצאנו למאבק, שלצערי לא צלח, אז נאלצנו לשלוח את הילדים לבית ספר ממלכתי מעורב לדתיים ולחילונים, שלא תחת החמ"ד.

"היה להם טוב בבית הספר, אבל המחיר החברתי שהם שילמו בתוך הקהילה והניתוק שנוצר משאר הילדים לא עבדו טוב. אז חזרנו לבתי הספר הנפרדים וחידשנו את המאבק. היום המצב לא טוב. למרות הביקוש למסגרות ליברליות יותר, אין לנו מענה, והורים רבים מחפשים פתרונות מחוץ למועצה. אנחנו קבוצה של 50 משפחות שאין להן פתרון, וחבל. הציונות הדתית מפסידה את המגוון הגדול של הציבור ונותנת לקומץ לנהל את העניינים".

מה כל כך מפריע לכם בחינוך הממלכתי־דתי?

רמי: "התוכן מיושן ולא מתקדם. שיטות הלימוד ישנות. הילדים שלי לא יודעים לפתוח גוגל או לעבוד עם אקסל ופאוור פוינט. נראה שבחלק ממסגרות החינוך הדתיות יש ניתוק מהעולם. בחלקן הגדול יש גם הקצנה דתית. פעם היו יותר בתי ספר מעורבים, והיום יש מגמה לכיוון של הפרדה בין בנים לבנות. אני לא מוכן לקבל את זה. במקום להתמקד בערכים ובקידום מקצועי, מתעסקים באורך החצאית והשרוול ואם מותר ציפורניים או עגיל שני. תתייחסו לילד, תנו לו אהבה והכלה".

אם זאת המגמה, אולי זה בא כמענה לביקוש בשטח?

"יש הורים שזה מתאים להם וזו זכותם", עונה רמי, "אבל אני והורים רבים אחרים לא מוכנים לכך. אני לא מסכים שהאפשרות היחידה שלנו באזור תהיה לשלוח את הילדים לישיבות או לאולפנות. נראה שבחמ"ד דוגלים בהקצנה, גם אם היא נוגדת את האופי של חלק מהקהילות".

"דבר נוסף שמפריע לי", ממשיך עופר, "זה נושא הסינון. ברוב מוסדות החינוך הדתיים יש סינון קפדני. נכון שצריך להכווין את הילדים למקומות שמתאימים להם, אבל בכל בתי הספר בארץ קל יותר להתקבל, ורק במוסדות הדתיים יש סינון. מעבר לזה, קיים ניתוק מהציבור הכללי. ברחובות יש מיזמים יפים מאוד לכלל בתי הספר - למשל לימודי מדעים משותפים, ורק בתי הספר הדתיים לא משתתפים בו".

אנה: "ותבין שזו לא החלטה של ההורים אלא החלטה מלמעלה. כנראה חוששים שהם 'חלילה' יפגשו תלמידים לא דתיים".

עופר: "גם העניין המגדרי הוא נושא שמפריע לנו. פעם מרבית בתי הספר היסודיים הדתיים היו מעורבים ובשלב מסוים התחילו להפריד. כיום יש לא מעט הורים שמעוניינים לחזור לצורה המעורבת. הנה, עובדה שבית הספר היסודי שהקמנו מאוד מצליח ומבוקש. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יפגשו את בני המין השני לא רק בצבא או באוניברסיטה".

רמי: "בחמ"ד גם מתקשים עם מורכבות. למשל, אין כמעט מוסדות שתחום האמנות בהם חזק, וכך גם בספורט. הבן שלי מצטיין בכדורגל ומשחק בליגות מסודרות. באזור שלנו אין מקום דתי שיכול להכיל אותו מהבחינה הזאת. לכן נאלצנו לשלוח אותו לבית ספר מחוץ למועצה. אחד המשפטים המזוהים עם הציונות הדתית בתחום החינוך הוא 'חנוך לנער על פי דרכו'. הדתיים מדברים על זה בלי סוף, אבל בפועל לא מיישמים אותו".

אנה מסבירה על ההתנגשות שליוותה את ילדיהם בין הלימודים במסגרות הדתיות, השמרניות יחסית, לבין השקפת העולם בבית: "כשהבן הגדול שלי למד בבית ספר יסודי נאלצנו לתקן את נזקי בית הספר".

אילו נזקים?

אנה: "למשל, אצלנו בבית הכנסת מתקיימת בפורים קריאת מגילה לנשים. היום זה כבר רווח יותר, אבל אז זה היה פחות נפוץ. יום אחד הבן שלי חזר נרעש מכך שאם אשתתף בקריאת נשים לא אצא ידי חובה. הייתי צריכה להרגיע אותו ולהסביר לו שאנחנו מאמינים אחרת. אני לא רוצה שינסו לחנך מחדש את הילדים שלי וגם לא את ההורים. אני בקומוניזם כבר הייתי. ילד לא אמור להתבייש במשפחה שלו. אני מצפה שהמסגרת החינוכית תכבד את הבית שממנו באים הילדים ולא תנסה לחנך אותם ואת ההורים מחדש. יש בחינוך הדתי משהו אליטיסטי ומתנשא, וסליחה שאני אומרת - גם משוכנז".

"יש תחושה שגם אם הצלחת לגייס מספיק הורים שמעוניינים במוסד עם גישה חינוכית מעט שונה, החמ"ד יחסום אותך", אומר רמי, ועופר מסכים. "במקרה שלנו גייסנו את ההורים ואת העירייה לטובתנו. כולם היו בעד, עד שהחמ"ד שם ברקס".

אולי באמת אתם מיעוט ואין לזה היתכנות מבחינה מספרית. זה לא פשוט לפתוח בית ספר חדש.
עופר: "בסקר שנעשה עלה ש־89 משפחות מעוניינות במסגרת דמוקרטית גם בחטיבה ובתיכון, אבל שינו את שאלות הסקר והיטו אותו. עובדתית, בית הספר היסודי שלנו מוכיח שיש היתכנות ורצון למסגרת המשך דומה. לצערי הרב, נראה שהמטרה של החמ"ד היא למסמס את המהלך הזה".

"חייב להיות טוב בגמרא"

ש', מעצבת שיער ואם לשלושה מבית שמש שעלתה עם בן זוגה וילדיה לפני כעשור מארצות הברית, ביקשה להישאר בעילום שם. כשבנה עלה לכיתה ז' הוא החל ללמוד בישיבה תיכונית, אך הוריו לא היו מרוצים.

"חשבתי שישיבה דתית־לאומית תהיה דומה יותר ל'מודרן אורתודוקס' (זרם אורתודוקסי הדוגל בחיי הלכה לצד חיים מודרניים הרווח בעיקר בקרב יהדות ארה"ב; מ"ו). לצערי מצאתי שזה שונה מאוד. היה עליו לחץ גדול בנושא הדת. הנהיגו שם גישה מלחיצה מאוד בנוגע לתפילה וללימודי קודש.

"גם אם הבן שלי לא לגמרי אדוק, לא חשבתי שיופעל עליו כל כך הרבה לחץ וכעס כדי לשכנע אותו לעשות דברים. ציפיתי שיחברו אותם ברמת החוויה. ההרגשה היתה שאם הוא טוב במתמטיקה ובמדעים זה נחמד אבל לא מספיק טוב, כי הוא חייב להיות טוב גם בגמרא. יש לנו חברים שעד שהילדים שלהם התגייסו לצבא הם הורידו את הכיפה. אני לא רוצה את זה, אבל אני רוצה שהבן שלי יאהב את מה שהוא עושה ויבחר להאמין מתוך רצון ולא מתוך לחץ וכפייה".

ההורים שהתראיינו לכתבה נחשבים למיעוט בקרב הציבור הדתי־לאומי, אבל אם חשבתם שמדובר בזוגות בודדים, בדיקה מקיפה הוכיחה אחרת. ממחקר שנערך עבור תנועת "נאמני תורה ועבודה" על ידי החוקר אריאל פינקלשטיין ב־2021 עלה כי למרות הריבוי הטבעי של הציבור הציוני־דתי, לאורך השנים חלה ירידה במספר התלמידים בחינוך הדתי. כך שאם ב־1960 למדו בחינוך הממלכתי־דתי 26.5% מילדי ישראל, ב־2019 ירד שיעורם ל־18.7%. חלק מהעזיבה הוסבר באמצעות הגידול בחינוך החרדי, אולם לפי המחקר על כל תלמיד שעוזב לחינוך חרדי - שלושה עברו לחינוך החילוני.

נתון מעניין ומפתיע במיוחד הצביע על כך שבחינוך הכללי שאינו דתי לומדים, נכון לשנת 2019, 5.8% ילדים אשר הוריהם מגדירים את עצמם כדתיים־לאומיים. ב"נאמני תורה ועבודה" מעריכים כי מדובר ביותר מ־50 אלף תלמידים, שבחישוב גס היו יכולים למלא את שורותיהם של 100 בתי ספר נוספים בחמ"ד.

ראש תחום החינוך בתנועת נאמני תורה ועבודה, הרב צבי קורן, מצר על הנתונים. "שיהיה ברור, העניין שלנו הוא לחזק את החמ"ד. אבל הנתון שבו בחינוך הממלכתי לומדים כל כך הרבה תלמידים שמגדירים את עצמם כחלק מהציונות הדתית, זה הפסד גדול. מעבר לכך, יש גם ציבור גדול שמגדיר את עצמו כמסורתי שנדחק מחוץ לחינוך הדתי.

"חשוב לנו שהחמ"ד ישקף את המגוון שקיים בציבור. אבל התחושה היא שבמקומות רבים יש מי שמצליח ללחוץ ולדחוף לכך שבסוף ההתאמה תהיה יותר לכיוון השמרני־חרד"לי, ופחות לזרם המודרני והפתוח. התוצאה היא שאותו ציבור פונה למוסדות לא דתיים, והם עושים זאת בתחושה שלא באמת רוצים אותם".

למה זה קורה?

"מבלי להכליל את כל ראשי החמ"ד והמנהלים, יש בעלי השפעה עם אג'נדה שמרנית ברורה שלא נותנים תשומת לב ראויה לבעלי השקפות שונות. לצידם יש מי שלא פועלים מתוך אג'נדה אלא מחוסר ערנות לתופעה הזאת. ניסינו להביא זאת לתשומת לב החמ"ד, ללא הצלחה. כמי שניהל בעבר בית ספר אני יודע שבניהול אנשים יש מקום לעובדות ולנתונים אך גם לתחושות. וגם אם אנשים טועים מבחינת העובדות, אי אפשר להתעלם מהרגשות שלהם. אם יש מקום שבו יש ביקוש גדול מצד ההורים להקים בית ספר מעורב מגדרית, החמ"ד צריך לסייע להם. ואם מספר ההורים לא מצדיק זאת, צריך להסביר בצורה מכבדת, ובטח לא להתעלם מהם. יש בהחלט מצבים שבהם קיימת היתכנות, אך מקבלי ההחלטות לא נותנים לכך הזדמנות".

ש', סיפרת על הילדים של החברים שלכם שחזרו בשאלה. ציינת שאת לא רוצה שזה יקרה גם לכם. כשאת שולחת את הבן שלך למוסד לא דתי - את לא חוששת?

"לא. אולי הוא לא יהיה דתי אדוק, אבל לפחות הוא לא ישנא את הדת בגלל שלא מכריחים אותו. גם אם כאדם בוגר הוא יחליט לפנות לדרך שונה, אני בטוחה שהוא לא ישרוף את העולם שבו הוא גדל ושממנו הוא בא".

גם רמי לא רואה בכיוון שהוא מנסה להתוות לילדיו דרך ללא מוצא מבחינה דתית. "הטיחו בי בכל מיני פגישות 'מה אתה רוצה, שהילדים שלך יהיו חילונים?'. לא, אני לא רוצה. אני מעוניין שילדיי יהיו דתיים־לאומיים, אבל בדרך שאני מכיר ושעליה גדלתי".

עופר: "לי היה חשש גדול. פחדתי שהבן שלי יפנה לכיוון החילוני, אבל אני רואה את ההתפתחות והפריחה שלו וגם את הרמה הדתית, אז היום אני לא חושש בכלל. לכן גם הבן השני שלי ילמד במסגרת לא דתית".

אנה: "החשש מתפוגג מהר מכיוון שבבית הספר הנוכחי, שמערב דתיים וחילונים, יש מקום לכולם. אתה יכול להוריד את הכיפה, לחזור בתשובה או לצאת מהארון - ויקבלו אותך בכל מקרה. זה מאפשר לילדים לצמוח ולהתפתח. אני רוצה לשלוח את הילד שלי למקום שבו הוא לא צריך להיות בשום ארון, גם לא בארון הקודש, אלא במקום שבו הוא רצוי ומקובל בכל מצב".

הרב קורן, כמי שמעוניין בחיזוק החינוך הדתי, יש פתרון לתופעה הזאת?

"אנחנו רוצים שמי שמחזיק בהשקפת עולם דתית ליברלית יותר יקבל מענה לצרכיו ולצורכי ילדיו. מערכת החמ"ד צריכה להשתדל למצוא פתרונות כדי שהורים לא יפנו למחוזות אחרים. במקרים שאין אפשרות כזאת עליהם לגלות יותר אכפתיות ואמפתיה ולתת להורים הרגשה ששומעים אותם".

"צריך לבוא בגישה שונה", מוסיפה ש', "פחות לחוצה ויותר מחברת. התחושה היא שזורקים הכל על הילדים. מי שחזק ישרוד, ומי שפחות הולך בתלם - מוותרים עליו ואז הוא נפלט החוצה".

"הערכים של הציונות הדתית אמורים להכיל מגוון דעות", מסכמת אנה, "ילד דתי מוכל הרבה יותר בבית ספר חילוני מאשר ילד מסורתי בבית ספר דתי. היחס הזה דוחק אותנו החוצה. זה שבחינוך החילוני יש שיעור לא מבוטל של תלמידים דתיים, ועוד יותר מזה של מסורתיים, זו בושה לציונות הדתית".

ממשרד החינוך נמסר: "לאורך שנים מדיניות החמ"ד היא להיות קשובים לצרכים המשתנים של הקהילות השונות בציבור שאותו החמ"ד משרת. מדיניות פתיחת מוסדות רשמיים חדשים במשרד החינוך היא אחידה ותלויה בנתונים מספריים המצדיקים פתיחת מוסד חדש. בכל מקרה, כל בקשה נבדקת לגופה, תוך התחשבות והקשבה לצרכים של הקהילה והראייה הרשותית והאזורית. בכל מקרה שיש צורך מוכח בהקמת מוסד חדש, נעשה תהליך משותף לקביעת אופיו. במקרים הנ"ל לא נמצאה הצדקה מספרית לפתיחת מוסד חדש".

shishabat@israelhayom.co.il