"האח הגדול" היא כמו "הקוסם מארץ עוץ". כל אחד מהדיירים יצא למסע כי יש משהו בעצמו שהיה רוצה לתקן. לדחליל אין שכל, לאיש הפח אין לב, לאריה אין אומץ ולדורותי אין בית. הם מאמינים שלקוסם הפתרונים. עתי, המתמודד יפה התואר, חביב הבנות, הגיע לבית האח הגדול כי, להגדרתו, הוא אדם חסר ביטחון. עתי, אם תרצו, הוא האריה. "רציתי לעבוד על חוסר הביטחון שלי כי רוב חיי הייתי חסר ביטחון". איך קורה שאדם שיש לו הכל - מראה, שכל ורגש - סובל מכזה חוסר ביטחון- "זה משהו שקשור בבית שגדלתי בו. הוריי גרושים, ועד שהם התגרשו לא היה לי הביטחון שיש במושג בית, זה תמיד היה מקום לא יציב. הייתי מהילדים האלה שנמצאים בצד, לא הייתי מזמין חברים הביתה וכאלה, אבל אני מעדיף שלא להיכנס לזה יותר מדי כי אני חתמתי על חוזה עם ההפקה, לא ההורים שלי". בחור יפה כמוך בטח זכה להצלחה בקרב הבנות. "באמת בגיל שהתחלתי לקבל פידבק מהבנות זה היה הרגע שהביטחון שלי קצת השתפר, והייתי מכור לזה. כיום אני יכול להגדיר את עצמי כמישהו שמאוד אוהב חברה ומצד שני קצת זאב בודד, אבל בטבע שלי אני אדם מאוד חברתי שפורח ומשגשג בחברה. לפעמים הבלאנס החברתי שלי כל כך חשוב שאני סוגר את עצמי ונותן לאנשים אחרים כל הזמן. לדעתי, זה מחוסר ביטחון". נבלעת בתוך מערכת היחסים עם ליהיא. היא גרמה לך להיסגר, להיות פסיבי. "כן, לאורך זמן. רק בשבוע האחרון בבית יצאתי מזה והרגשתי שאני חוזר לפרוח". שמע, הנחמדות הזאת והדאגה המופרזת לזולת התגלו בסוף כעקב אכילס שלך. ניכר די מההתחלה שאתה רוצה לסיים את היחסים עם ליהיא. "זה היה גלגל ענק שבאיזשהו שלב לא ידעתי איך לרדת ממנו, וזה בלע אותי. אתה לא מבין איך החוויה הזאת שואבת אותך, וכשאתה שם בבית אתה מחפש את המקום העוטף הזה. אתה מחפש את החום, את המקום שדואגים לך. זה משהו שאם אין לך אותו שם, אני לא יכול לדמיין איך אפשר להסתדר. זה מקום עם עוצמות כל כך גבוהות שיכולות להוריד אותך לבורות כל כך עמוקים. תוך כדי התהליך הזה באמת לא ראיתי איך אני נכנס לקונכייה מסוימת. רק בשלב מסוים, כשנפתחו לי העיניים, הבנתי שהעטיפה הרמטית מדי - ואז קצת שיקשקתי. שאלתי את עצמי: 'מה הולך, מה קורה, לעזאזל-'. וכמובן, אתה לא יכול לדמיין את האימפקט בחוץ. אתה חי בבית שאין לך בו שום פידבק למה שקורה בחוץ". שלם עם המעשים שלי עתי שולברג הוא המתמודד השמיני שמודח מבית האח הגדול. בדרך כלל המתמודד השמיני שמודח קצת אחרי אמצע העונה לא מעורר כל כך הרבה עניין, אלא שהדחתו של עתי - שסומן כאחד המתמודדים הבטוחים לגמר - היתה הפתעה גמורה. נשים פרצו בבכי. במקום עבודתי שמעתי אפילו על בחור כזה. הוא חכם, הוא רגיש, הוא יפה. הוא פרינס צ'ארמינג מהאגדות ובכל זאת קהל המסמסים העדיף לפחות שבעה מתמודדים אחרים על פניו. אפילו את מי שסומנה כ"רוע המוחלט", בת זוגו בתוכנית, ליהיא גרינר, הארוסה שהורידה את טבעת האירוסים בשידור חי וקפצה איתו למיטה - ואחר כך למקלחת - מהלך שיקוטלג בדברי הימים של הטלוויזיה הישראלית תחת הערך "יחסי המין הראשונים בתולדות 'האח הגדול' הישראלי". "תרשה לי לא להגיב", מבקש עתי באלגנטיות. למרות שאני מבין לליבו ודי סולד מיצר החטטנות ומהבכתו הפומבית, אני מתעקש לחדד את שאלתי. תראה, אין לי עניין באיך היה ובחטטנות לשם חטטנות, פשוט, אתה בן אדם שמבין איך המדיום עובד, אתה בן אדם מודע ואתה בכל זאת האיש הראשון בהיסטוריה הפוריטנית של הטלוויזיה הישראלית שעושה את מה שבסך הכל יפה ומרגש בטבע האנושי. מעניין אותי רגע ההחלטה, התובנות, וזה עוד ממישהו שנכנס על התווית של החסר ביטחון. "אני מבין את מה שאתה אומר, ובכל זאת, תשאיר לי את הזכות לבחור על מה לדבר ומה לשמור לעצמי". בכל מקרה, בכל מה שקשור לבית האח הגדול אין עתי בלי ליהיא, ואולי זאת בדיוק היתה הבעיה שמנעה ממנו להמשיך לשלבים המכריעים. מצד אחד ליהיא היתה המקור לביטחון שלו בבית, מצד שני היא העלימה אותו. יש לתוכנית הזאת יכולת להוציא מאנשים את מה שהם לא ידעו שקיים בהם. במקרה שלך, זאת העובדה שבתור הדייר הכי רגיש לזולת יצא שבסוף עמדת במרכז סערה ושבעקיפין פגעת באדם אחר. איך התמודדת- "זה היה מאוד הזוי. את הדין וחשבון שלי נתתי לעצמי ולאחרים. את העניינים שלי עם אבירם אני סגרתי. אני ממשיך הלאה. פתחתי דף חדש. מה שלמדתי למדתי ומה שלימדתי לימדתי. והערך המרכזי פה הוא ללמוד לסלוח גם לעצמך וגם לדעת לבקש סליחה. הייתי בתהומות, ויצאתי מהן. בסופו של דבר אני מרגיש שלם עם המעשים שלי, אנחנו כולנו אנשים מבוגרים ורגש זה לא שחור ולבן, ובטח בסיטואציה כל כך אינטנסיבית שפשוט בולעת אותך ולוקחת אותך למקומות שברגיל לא היית נכנס אליהם. ליהיא היא בחורה מאוד אסרטיבית שיודעת מה שהיא רוצה, וזה משפיע. מהרגע הראשון שרגלה דרכה בבית היא חזרה ואמרה איזו טעות האירוסים האלה, שהיא לא מאושרת איפה שהיא נמצאת בחייה ושהיא עשתה טעות". אולי זו הסיבה שהכניסו אותה מלכתחילה לבית- "לא, אני יודע שזו לא הסיבה שהכניסו אותה לבית". איך אתה כל כך בטוח? הרי הדיירים נבחרו אחרי שעברו מספר רב של ראיונות אישיים, בטוח עלו שם על זה שמדובר בבחורה שהתחרטה על הרגע שבו התארסה. "לא רוצה להיכנס לזה, כי זה הסיפור של ליהיא ואני לא יודע מה היה שם. מבחינתי, חוויתי את זה מהצד שלי". אבל עכשיו כשאתה בחוץ ואתה עושה רושם של בחור סופר אינטליגנטי, אתה יכול לחוות דעה על הדרמה שהשתתפת בה ועד כמה זה לגיטימי להכניס מישהי מועדת לפורענות- "אני חייב להזכיר לך שחוסר המודעות לקיום המצלמות הולך וגדל ככל שעובר הזמן בבית. החוויה האנושית לא יכולה להכיל את הכפילות הזאת, בעיקר כשאתה כל כך בתוך זה, ואני בנאדם טוטאלי. אני פותח ושם את הקרביים שלי על השולחן, ואני לא אתחשב אם לעשות משהו או לא לעשות משהו בגלל שיש מצלמות טלוויזיה". אני רוצה ליצור ובאמת, עתי שנמצא כרגע מחוץ לבית ההוא בנווה אילן נראה כמו אדם מואר, בדיוק כפי שהוא מעיד על תחושותיו מאז הפרידה המתוקשרת מליהיא: הוא חוזר לעצמו, והפעם עם מכל כמעט מלא בביטחון עצמי. הוא יושב במשרדי הזכיינית קשת עם מישהי שהוצמדה לו מטעם קופרמן הפקות, מפיקי התוכנית בצוותא עם הזכיינית, ומתכנן את עתידו לשבוע הקרוב. אנחנו נמצאים לקראת סוף יומו הראשון ככוכב. תוכניות רדיו מבקשות לראיין אותו. הפקות טלוויזיה מזמינות אותו להתארח. אבי ניר, מנכ"ל קשת והאיש הכי חזק בתעשייה, מבקש להגיד לו כמה מילים. ועתי, בניגוד לציפיותיי, שוחה כמו אלוף. למעשה הוא כבר מתכנן את הקריירה שלו כשחקן, דוגמן. "יש לי דברים מדהימים בשבילך", אומרת לו הסוכנת האישית הזמנית שאחראית על סדר יומו החדש. "רק תביאי", הוא עונה לה בחיוך רחב. אני מבין שההשתתפות בתוכנית קידמה אותך גם מבחינה מקצועית, מה התוכניות שלך- "לדגמן, לראיין, אני רוצה ליצור. אני אוהב תיאטרון, גם בסין עסקתי באימפרוביזציות. נראה מה יבוא. אני מאוד בעניין של אמנויות הבמה, תמיד יצרתי והייתי בעניין של השואו. יש בי הרבה רבדים. לפני התוכנית היה בי רצון עז לעסוק בהסברה ולכן השלמתי בגרויות, כי אני מתעתד ללמוד משהו בתחום היחסים הבינלאומיים. לכן גם החלק של המשחק היה רדום". זה המקום לציין שעתי הוא בן 27, הגיל הקלאסי למצוא את הייעוד בחיים, וכמו כן לצאת להרפתקה אחרונה. הוא במקור ירושלמי, מנחלאות, אח בין שלושה אחים ואחות, ועוד אח למחצה מנישואיו הראשונים של אביו. כדי לממן את הלימודים הוא היה צריך לעבוד קשה בשתי עבודות. כך גם נולדה ההזדמנות להשתתף בתוכנית. "אחד מאנשי ההפקה ישב במסעדה בנווה צדק, שאני עובד בה כברמן, ושאל אם אני רוצה לבוא לאודישן לתוכנית. אמרתי שזה מאוד מחמיא לי ולמה לא. ואז כשראיתי שזה עומד לקרות הבנתי שאני צריך לקבל החלטה בחיים שלי - אם אני עוצר את מסלול הלימודים, שאגב שיעמם אותי עד מוות - הייתי במצב שאני עובד בשתי עבודות 14 שעות ביום, והלימודים תפסו את עשר השעות הנותרות. זאת היתה המציאות שלי, אז בתוכי הייתי מוכן להרפתקה". אתה יכול להצביע על ההבדל המרכזי שבין רגע הכניסה שלך לבית לבין היציאה ממנו- "אני יכול להגיד שהכניסה לבית היתה אפילו יותר הזויה מבחינתי כי הרי באתי מהרחוב כבן אדם לא מוכר. לא באתי בשביל לקבל את אהבת ההמונים, אני בנאדם שקצת מאוים מכל הקטע הזה. ביציאה אפילו התחלתי לפחד מהווליום של זה. שאלתי את עצמי: 'האם אני אוכל למצוא לי איזו פינה-', אני עוד לא יודע איך זה ישפיע עלי פסיכולוגית. עכשיו, יממה אחרי, זה עוד נעים ונחמד ואין לי בעיה להצטלם עם כל אחד, אבל אם זה יימשך לאורך זמן אני מאמין שזה יפריע לי. אני עדיין לא יכול להכיל את מה שקורה לי". אבל קיבלת את מה שרצית לקבל- "האמת היא שכן. זה נתן לי הרבה ביטחון. התבגרתי. הניצחון שלי הוא ביכולת לעודד את עצמי. יצאתי מחוזק גם ברמה של הזוגיות עם ליהיא, שראיתי מה קורה לי כשאני מסתגר, וגם בהתמודדות מול אבירם. שמחתי שהיה שם רגע אנושי, שיכולתי להסתכל לו בעיניים". יכול להיות שהמפגש מולו זה מה שגרם להדחה- "אם כן אז מה טוב. אחרי המפגש איתו הגעתי למצב אמיתי של נירוונה. הרגשתי שעכשיו אני יכול סוף סוף להוציא את עתי. לעשות את הדברים שאני עושה הכי טוב". אפרופו הדברים שאתה עושה הכי טוב, בחורות, עכשיו נכנסה לבית האח הגדול בר רפאלי. "בר רפאלי זה פספוס אדיר. זה לא דבר שקורה בכל יום. אבל אני הכי מצטער שאני לא שם עם החבר'ה לחוות את זה. לראות את ג'קי מסתובב לידה זה פשוט ענק". אתה ממעיט בערכך. "זה אחלה בונוס, אבל בוא נגיד שלא היו לי ציפיות. מה גם שאת הקו הרומנטי שלי בתוכנית מיציתי ולא הייתי רוצה לפתוח עוד חזיתות". אפרופו חזיתות. מה עם עמיר, היה נראה שקשה לך להתמודד איתו- "תראה, לי ולעמיר יש היסטוריה בבית, שנינו גברים דומיננטיים שבוחנים זה את זה. אנחנו מאוד שונים. לא אהבתי את האימפולסיביות שלו, ולפעמים הוא התבטא לא בצורה הכי מבריקה, אבל אני חייב לציין שהאלמנט האגרסיבי הזה מאוד התמתן בתקופה האחרונה. בסוף אמרתי לו שאני אוהב אותו, כי כן הרגשתי שהוא חבר בסופו של דבר. גם בפעם הבודדת שהעמדתי אותו להדחה, לא יכולתי לשמור את זה בבטן והלכתי לבכות לפניו כי היה לי קשה לעשות את זה". לא מפתיע אותך שאתה הודחת והוא עדיין שם, מי שנתפס כנמסיס שלך- "שמע, אני שונא שמציגים את זה ככה, זה סתם מדליק אותי. הוא היה כאילו קונטרה, זה לא נמסיס. לא היה לי נמסיס בבית, אני לא מרגיש שהיתה לי שנאה כלפי אף אחד בבית". ובכל זאת, אתה בטח מודע לזה שהליהוק של שניכם הוא של זכרי אלפא שאמורים להתחרות על הבחורות ועל השליטה בבית, ובסוף יצאת כשידך על התחתונה - גם בקרב על הבחורה, סיון אברהמי, היה לך עניין בה, נכון- "בהתחלה, בהתחלה, או.קיי". ואז כאבתי את הפסדך ב... "הפסד שלה, אני חייב לומר, אבל כל אחד איך שהוא רואה את זה". או.קיי, אני התכוונתי להפסד במשימת ההיאבקות ביניכם. "אה, גם שם ניצחתי, דרך אגב. בוא אני אגלה לך סוד: בכללים שקיבלנו להיאבקות סומו נאמר שברגע שאיבר שהוא לא כף הרגל נוגע בזירה, הבנאדם הפסיד - ועמיר היה חצי קרב על הברכיים, ואני חיכיתי שהאח יפסיק את הקרב, וגם... אבל עזוב, יאללה. אבל גם אז הרגשתי מעולה". מה מעולה? אתה הצטיירת כבחור תחרותי, התדמית שלך היא של מנצח. "הצופים בבית מונעים מכל מיני גורמים, אני לא יכול להבין את כל המניעים שלהם". בגלל זה אני מנסה להתמקד בחוויה שלך, של מי שהפסיד בהתמודדות במשחק. אתה מצטייר בעיניי כאדם אנליטי שיש לו בקרת איכות גבוהה. מעניין אותי למה אתה יושב פה והוא שם מנצח". "עד לפני שעה לא התעסקתי בלמה אני לא בבית. לא התעסקתי כי בעיניי זה לא רלוונטי. אני עשיתי את שלי. הבאתי את עצמי בטוב וברע. אני לא מתחרט לשנייה. הקהל עשה בחירה, אין לי יכולת כרגע לנתח ולהצביע על הסיבה שאני בחוץ ועמיר בפנים. אבל אני אגיד לך את האמת, אני אחרי יום ארוך ואין בי רצון להיכנס למקומות האלה". עתי קיבל את הקונספציה לקראת סוף הראיון צילצל הטלפון הנייד. על הקו: אשתי, טולי, המוטיבציה הראשונה והעיקרית לקיום הראיון הזה. הייתי חייב לתת לעתי לענות לה. הוא כמובן הסכים בשמחה, והוסיף שאם בשביל זה באתי, הוא היה בכיף חוסך לשנינו את הראיון. טולי כמובן היתה מאושרת. הם ניהלו שיחה לבבית שנמשכה כמה דקות ובה היא הסבירה לו למה לדעתה הוא עף מהבית. תזה שתמציתה: אני וחברותיי בנות ה-30, שהתעלפנו ממך, לא נמנות עם ציבור המסמסים. עתי קיבל את הקונספציה בהבנה. אחרי זה, כשחזרתי הביתה ושאלתי אותה: "נו, איך היה לדבר עם עתי-", היא אמרה לי: "לא הבנתי, פתאום עונה לי מישהו כזה ויוויד, מלא חיות, לעומת ה'הלו' הרצוץ שאליו אני מורגלת. אין ספק שזה היה שינוי מרענן". ובאמת, קשה להמחיש טוב יותר את תפקידם של האנשים האלה שמופיעים בטלוויזיה בחיינו. מרגע שהם בטלוויזיה, הם כוכבים, גיבורים שתפקידם ליצור את האשליה שיש חיים מעבר לשיגרה היומיומית והאפורה שלנו. כשהם יוצאים מהטלוויזיה, נגיעה בהם ממשיכה את אשליית אבק הכוכבים. עם שתי ילדות באמבטיה שצועקות "מי זה? מי זה-" לאורך כל שלוש דקות השיחה, וחולצה מרוחה בנוזלים שונים, השיחה עם עתי היתה עבור אשתי בריחה קלה מהרגע. זה קטן ומינורי, אבל בכל זאת משהו. אני מוצא בזה ערך כלשהו, נחמה.