כך תיראה המלחמה הבאה

חמישה מחוזות יש בפיקוד העורף. מפקדיהם מופקדים על מוכנות והיערכות מדינת ישראל למצבי חירום כתוצאה ממלחמה, מאסונות טבע או מכל אירוע בעל משמעויות והשלכות מיידיות על האוכלוסייה האזרחית, על תשתיות המדינה ועל משאביה. בפעם הראשונה ובאופן בלעדי כינסנו אותם לשיחה פתוחה על תפיסתם את היערכות המדינה לרגעים ולשעות שכולנו לא רוצים אפילו לדמיין בחלומות הכי גרועים שלנו.

הם מספיק בכירים כדי להכיר את התמונה הכוללת, איש איש במחוזו, איש איש מניסיונו ומפעילותו. הם גם מספיק קרובים לשטח. הם השטח, הם חיים בו, פועלים בו, חשים, מתרגלים, מסיירים ומובילים. הם, יחד, יודעים את האמת.

חלפו שנים רבות מאז טראומת 1991, מלחמת המפרץ הראשונה שבה נחתו טילי סקאד בלב המדינה. שנים שבהן הפנימו אויבינו ותירגמו להתעצמות ולתפיסות מבצעיות את התובנה כי ההכרעה בחזיתות הלחימה מול צה"ל היא יעד כמעט לא ריאלי מבחינתם, והיפנו מאמציהם לפגיעה בעורף, בבטן הרכה שלנו. ארגוני הטרור ברצועת עזה עשו זאת בשכלול ובהרחבת ירי תלול מסלול ופיתחו את הקסאם, אימצו את הגראד והצליחו ליצור מציאות חיים בעייתית ביותר במרחב עוטף עזה, ואף בטווחים רחוקים יותר בשנים האחרונות. חיזבאללה היכה בהיקף בלתי נתפס בצפון המדינה במלחמת לבנון השנייה ושיתק חצי מדינה לתקופה ארוכה. קשת הטווחים של מה שעוד נמצא במחסניו ובימ"חים של צבאות סוריה ואיראן מכסה כיסוי עמוק ומקיף את רוב רובה של מדינת ישראל.

אלפי עמודים של דו"חות ביקורת, סיכומים והפקות לקחים נכתבו בשנים האלו על ידי הגורמים האחראיים בתחומים השונים והמגוונים הכרוכים במוכנות העורף. ברקע שתי הנחות יסוד מרכזיות:

הראשונה, שלעולם לא יהיה גבול לרמת המוכנות, המיגון וההיערכות שאליה אפשר לשאוף מול האיומים. השנייה היא שהעורף הישראלי הוא חוליה חלשה ופגיעה הנתונה להשפעה מהירה ומשמעותית בין כלל מרכיבי החוסן הלאומי שלנו.

מפקדי המחוזות של פיקוד העורף לא צמחו בתוך הפיקוד הצעיר יחסית, אלא הגיעו ממערכי הלחימה של צה"ל בשדה. קצינים בדרגת אלוף משנה המופקדים על עשרות אלפי חיילים וגופים אזרחיים, בהיקפים המקבילים לאוגדות לוחמות, נדרשים לתאם, לנהל, להדריך, לבקר, וכשצריך גם לפקד על ראשי ערים, מפקדי מחוזות במשטרה, מנהלי בתי חולים, מנהלי מתקנים אסטרטגיים, מפקדי מערכי חירום שונים ועוד עשרות גופים התנדבותיים. בנוסף הם גם אמורים לפעול בתיאום עם רשויות לאומיות רבות במרחבי פעולה בלתי מוגדרים, בשונה ממה שהורגלו במהלך הקריירה הפיקודית הצבאית הסטנדרטית שמאחוריהם. כל זאת בסבך של אילוצים, ובמציאות שבה אי הוודאות היא מרכיב מרכזי. בתוך כל זה קיימת התובנה שלא חשוב כמה נתכונן - נחטוף, וזה יהיה כואב. כואב מאוד, כנראה.

כיפת ברזל זה לא מאה אחוז

אל"מ אנואר סעב, מפקד מחוז צפון, שימש במלחמת לבנון השנייה מח"ט 9, חטיבה שלחמה בחזית מול חיזבאללה, מול טילי הקורנט ומטחי הפצמ"רים שהיכו במרכבותיה, ושילמה מחיר כבד. סעב, תושב הכפר הדרוזי אבו סנאן שבגליל, היה בקו האש, אך הוא לא שוכח את הטלפון שקיבל מרעייתו, שבישרה לו כי דקות מספר קודם לשיחה נחתה קטיושה ליד ביתם. "אין תסריט טוב מזה למפקד, להבין את הסיטואציה: איך החזית משפיעה על העורף, איך העורף משפיע על החזית". לדבריו היה זה אחד הרגעים שבהם הפנים את המשמעות של חיוניות הכנת המרחב האזרחי, "אני חוטף אש בחזית והמשפחה שלי חוטפת אש בבית. זה היה לא קל".

אל"מ סעב שימש מפקד מחוז מרכז של פיקוד העורף במבצע עופרת יצוקה. "13 גראדים נחתו במרחב המחוז שלי באזור יבנה וגדרה", הוא מספר. סעב, כמו שאר חבריו המח"זים, למד הרבה מאוד במהלך המבצע בעזה. הם מתייחסים לתקופה זו כאל התנסות שעיצבה מודעות למציאות שונה. מחוז צפון כולל את המספר הגדול ביותר של רשויות, ביחס לשאר המחוזות. 255 רשויות מקומיות ואזוריות יש בישראל, 123 מהן במחוז הצפון. סעב המליץ לא מכבר להקים מחדש את המחוז השישי, מחוז חיפה, שנסגר זמן קצר לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה בשל היותו קטן יחסית. על המחוז החדש-ישן שצפוי לקום עד סוף שנת 2011 יפקד מי שמפקד כיום על מחוז הדרום, אל"מ איתן יצחק. את פניו כולנו מכירים היטב ממסכי הטלוויזיה, הוא האיש שנמצא "תחת אש" באופן רצוף במחוז שבו נוחתים על בסיס כמעט יומיומי קסאמים וגראדים, מעוטף עזה ועד נתיבות, באר שבע ואשקלון. אל"מ יצחק: "אנחנו אנשי שדה, הגנו על הגבולות, ידענו תמיד שהלחימה היא בחזית ואין אויב או איום מאחורי קו העצירה. והנה הסורר הכי קיקיוני עובר בקלות ישר לעורף האסטרטגי שלנו. פתאום הבנתי שאיזה צינור חלול עם יכולות בסיסיות יוצר מציאות חדשה שבה אשדוד ובאר שבע, שדרות ויישובי עוטף עזה - חד הם". לאחרונה התבשרנו על רצף הצלחות ביירוטי קסאמים וגראדים על ידי מערכות כיפת ברזל שהוצבו בדרום, ואל"מ יצחק מודע לעובדה שרצף ההצלחות יצר ציפיות, אולי גבוהות מדי, בקרב האזרחים במרחב: "זו סטטיסטיקה פשוטה ולא יהיו מאה אחוזי הצלחה". על ה"בזבוז הכספי" של מיירט יקר מול קסאם פרימיטיבי משיב אל"מ יורם לרדו, מפקד מחוז מרכז: "תוחלת הנזק היא שקובעת, לא העלות הכספית".

"העורף הישראלי עומד כיום בפני האיום הכי משמעותי מאז קום המדינה", ממשיך אל"מ לרדו, "בלי להפחיד, חל שינוי בטבע המלחמה. הקרב לא יוכרע בחזית. האויב מכה את הריבון, את העם ולא רק את השליח, הצבא. זרעי ההבנה הזו נבטו ב-1991 אבל האסימון ירד ב-2006. לאויב יש אסטרטגיית פעולה מגובשת שתכליתה הפעלת מסה קריטית של אש כדי לנסות לגרום מכה ניצחת. הם מצאו את ה"אס" שלהם - עוד רקטות, עוד טונאז' של חומר נפץ בראשי הקרב תוך שאיפה להגדיל ולהעצים את מימדי ההרס וההרג עד שהעם יקום ויקרא למנהיגות להיכנע". אל"מ חן ליבני, מפקד מחוז ירושלים, מתערב: "אי אפשר להכריע את ישראל בטילים, אי אפשר להרוס את ישראל פיזית. מה שכן, אפשר לכרסם בחוסן הלאומי, לזעזע, להשפיע על התודעה ובוודאי על המורל הלאומי".

היום אנחנו במקום אחר

אל"מ אדם זוסמן, מפקד מחוז דן: "הפערים בין הרצוי למצוי עדיין עצומים בכל הכרוך בהכנות, אבל אנחנו מתרגמים את ההבנה שהעורף הוא החזית כיום, לפתרונות טובים יותר. אנחנו מוכנים יותר משהיינו ב-2006". במחוז דן ובמחוז מרכז חיה כיום רוב רובה של אוכלוסיית ישראל, כ-4 מיליון אזרחים. "אלה אזורים שבהם חיים אזרחים שהזיכרון מ-1991 נותר עמום עבורם. הם השתתפו מקסימום בסימפתיה לתושבי הצפון ב-2006, וההבנה שלנו, שמתורגמת גם להנחות עבודה והכנות בפועל, היא שמחוזות אלה יהיו בסיבוב הבא תחת אש כיעד מרכזי של האויב", מזהיר זוסמן.

על פניהם של המפקדים ומטון דבריהם אפשר להבחין היטב כי הם יודעים ש"אנחנו במקום אחר", כך הם מדגישים בכל פעם מחדש בשיחה, והכוונה בדבריהם היא ליצור מציאות שבה המעבר של מירב אזרחי ישראל משיגרה שקטה לחירום יהיה קצר וחלק ככל שניתן, כדי ליצור ולאפשר את מה שהם מכנים "רציפות תפקודית".

רציפות תפקודית זה לא בדיוק מה שראינו ב-2006, אני מקשה עליהם. בזיכרוננו עדיין הכבישים הריקים, העסקים הסגורים, השירותים המוניציפליים והלאומיים המושבתים, אי הוודאות והפחד במקלטים, היעדר האפשרות לקנות מזון, אותם ימים שבהם מקו חדרה צפונה האש השביתה את החיים. "זה לא פרייבט ביזנס שלנו", אומר אל"מ ליבני, שהוא וחבריו מדגישים שוב את חשיבות התיאום ושיתוף הפעולה בעבודה מול הרשויות ועשרות הגופים האחרים. "אנחנו פועלים בגישה מרחיבה, נעשה כל מה שנדרש, אם זו תהיה משימה מבצעית צבאית או משימת סיוע אזרחי. נצטרך לחלק חלב? נחלק חלב. אבל אני מציע שכל אחד יעשה את העבודה שלו כי אם אני עושה את העבודה שלך, כנראה אני לא עושה את העבודה שלי". אפשר לשמוע מהמפקדים מילים טובות על חלק לא מבוטל מראשי הרשויות, והם אף מציגים ציונים חיוביים בביקורות שנעשו בשנה האחרונה ברוב הרשויות. אל"מ יצחק: "יש אוגדות שיכולות ללמוד מעיריות מסוימות". אבל מכיוון שבסופו של דבר מי שקובע לאן ילך הכסף ברמה המקומית הוא ראש הרשות, אל"מ ליבני מדגיש כי "יש ביניהם כאלה שמעדיפים לשתול עוד קצת פרחים עונתיים בכיכרות במקום להשקיע בעוד חפ"ק, בעוד אמצעי חילוץ והצלה ברמה המקומית שיאפשר להם לתפקד טוב יותר בשעת הצורך. ראש עיר בישראל לא נבחר על מלחמה אלא על איכות חיים, וזה משפיע על הדילמה בין גינון לבין היערכות, עד כדי כך שלפעמים אין בכלל דילמה. רק גינון".

אל"מ לרדו: "במחוז מרכז יש 46 רשויות ולכולן ברור היטב, כמו לרשויות במחוזות האחרים, מה הם האיומים. לכולם נמסרו תרחישי הייחוס שאליהם יש להיערך. ההגנה על העורף נועדה להחזיק, לאפשר זמן ויכולת עמידה סבירה עד שתושג הכרעה. הכרעה תושג רק בהתקפה, והתוצאה בפעם הבאה חייבת להיות חד-משמעית". אל"מ זוסמן: "יש מגמת שיפור ברורה אבל האמת היא שהחוויה של הרשויות במחוז שלי, דן, היא מ-1991. לרשויות יש הנחיות, יש יעדים, חילקנו להם אפילו את "עשרת הדיברות לרשות" שמפרטות את מכלול ההכנות הנדרשות. אנחנו מבצעים בקרה ותרגילים משותפים ודוחפים לשיפור".

גם נתב"ג ייסגר

המפקדים חוזרים שוב ושוב על המסר שלפיו הם נערכים לפי יכולותיו של האויב ולא לפי כוונותיו. היכולות ברורות דיין ומוכרות, קשת הטווחים עצומה אך בעבר לא שוגרו טילים לעבר ירושלים, אולי בשל החשש לפגוע במקומות הקדושים לאיסלאם.

האם אתם נערכים לאפשרות שיירו טילים גם על ירושלים-

אל"מ ליבני: "תרחיש הייחוס שלנו אומר שכן. יירו על ירושלים. יש בידי האויב יכולות טכניות שיכולות להבטיח שלא יפגעו באל-אקצא אלא בקריית הממשלה, אם רק ירצו".

ומה באשר לנתב"ג?

אל"מ לרדו: "נתב"ג ייסגר, זה ברור לי. נתב"ג מסומן כמטרה מועדפת ובוודאי יהיה מאמץ לשתק אותו. אתה מכיר איזו חברת תעופה זרה שתשלח מטוסים לשדה תעופה הנתון תחת אש-".

ההערכות המודיעיניות הגלויות מדברות על ארסנל של יותר מ-40 אלף רקטות בידי חיזבאללה בלבד. זאת בהשוואה לכ-13 אלף שהיו בידי הארגון ב-2006. רובן מסוג M-302, בעלות ראש קרבי החמוש בכ-120 ק"ג חומר נפץ וטווח של כ-180 ק"מ. זה לא כלשונו של נסראללה, "בעדא בעדא חיפה". זה כבר ראשון לציון.

להערכות האלו יש להוסיף כמובן את עשרות אלפי הטילים והרקטות שבידי סוריה ואיראן, וכמובן את הגראדים והקסאמים שבידי חמאס ברצועת עזה.

כל משתתפי הפאנל מציינים לחיוב את הרוח ההתנדבותית החזקה הנושבת בקרב אזרחי ישראל בשעות חירום. אל"מ סעב: "בשריפה בכרמל אמרתי לעצמי, 'זו תהיה מדינה לעד'. אנשים התנהגו למופת, מתנדבים היו אינספור. נכון, תחושה של בכי וחוסר תהיה תמיד, לא יהיה פשוט, אבל נוכל להכיל את המלחמה הבאה. יש לנו אמצעים בימ"חים אדירים ומאורגנים, לא חסר לנו ציוד. כשהגעתי מתפקידי הקודם לימ"ח שלי בעורף הייתי המום. כמויות הציוד, איכויות הציוד, הסדר, הארגון שמצאתי, לא ראיתי הרבה באוגדות לוחמות בעבר. כששידרגו את מחסני החירום של הצבא הלוחם לא השאירו את העורף מאחור". נראה שטענות על חוסרים וציוד קלוקל לא יהיו בין התשובות שנשמע מהפיקוד אחרי האירוע הבא.

לגבי משחקי המלחמה, בתרגילים שתכיפותם הולכת ומתהדקת בשנים האחרונות, משתתפים ראשי איגודי ערים לכבאות, מפקדים בשירותי כיבוי האש ובמד"א, נציגי משרדים ממשלתיים (מפקדי המחוזות מציינים בחיוב את שיתוף הפעולה עם נציגויות משרד הרווחה ומציינים כי לראשונה בוצעו לא מכבר תרגילים אף במוסדות לחינוך מיוחד ברחבי הארץ). "האלוף הגיע לאחד התרגילים וראה סביב שולחן אחד את הנוכחות המלאה ואמר לי שרק לראות את המחזה הזה, זו עלייה של כ-50 אחוז במוכנות", מספר אל"מ סעב.

על משק מסיכות האב"כ בישראל יש למפקדים בהחלט מה לומר. סאגת מסיכות האב"כ בישראל נמשכת, הן חולקו, נאספו, שוקמו, שודרגו, מחולקות שוב, ובפועל יש פערי הצטיידות המנומקים במגבלות תקציב. בחינת תוכנית ההצטיידות הלאומית במסיכות מלמדת כי עד השלמתה בסוף 2012 יהיו מסיכות רק לכ-4.5 מיליון אזרחים. בישראל חיים כיום כ-7.5 מיליון אזרחים ובתום התקופה יהיו כאן עוד יותר. אל"מ סעב: "לחלק מסיכות רק לכ-60 אחוז מהציבור זה לא בסדר. אני מבין את המגבלות התקציביות ואולי הדרך היא להטיל על האזרחים השתתפות בעלויות. אני רואה שכמעט כל הורה במדינה יודע לשלם מאות שקלים בחודש לסלולרי של הילד, אבל לא מוכן לשלם סכום דומה חד-פעמי על מסיכת אב"כ שיכולה להציל את חייו של הילד". אל"מ סעב מאמין כי האזרח צריך להיות אחראי על יקיריו בחירום: "ואני אומר את זה כאבא".

אל"מ לרדו: "הייתי אישית בתרגילים בארה"ב עם חומרים חיים. אני יכול לקבוע חד-משמעית כי המסיכה עובדת. גם עם החומרים הכימיים המסוכנים ביותר, אדם חבוש מסיכה בחדר אטום ישרוד. המסיכה חיונית, המסיכה מצילה חיים".

אנחנו לא מסתירים תרחישים

על האיום הבלתי קונבנציונלי ממעטים לדבר בישראל. הגישה המיושנת משהו, שלפיה אם נדבר על איום לא לגיטימי נהפוך אותו ללגיטימי בעיני אויבינו, עדיין רווחת במקומותינו. המפקדים לא חורגים מהמדיניות הרווחת והשותקת. "זהו נשק קו אדום", מבהיר אל"מ לרדו. אל"מ זוסמן מספר כי הפיקוד עוסק בהתגוננות מהאיום הבלתי קונבנציונלי, ומציין כי בשנה שעברה בוצע תרגיל בתל אביב שכלל פינוי שכונה שלמה כולל האלמנטים המורכבים של גילוי, זיהוי האיום, הסברה ממוקדת בשטח מוגדר ושיתוף פעולה עם הרשות המקומית וכוחות הכיבוי, ההצלה, השיטור ומתנדבים. עם זאת, גורמים מקצועיים בכירים, ובהם מפקדים במילואים במערכי הפיקוד עד לא מכבר, טוענים כי רמת המוכנות לאיום הבלתי קונבנציונלי רחוקה מלהשביע רצון וצריכה להדאיג את כלל הנוגעים בדבר, לא רק בגלל פערי המיגון האישי אלא אף בשל ציוד טכנולוגי מיושן, בעיקר בתחום הגילוי והזיהוי, ורמת האימון של הכוחות בעיקר בתחומים מאוכלסים בצפיפות, בתוך מבנים ולא רק בשטחים פתוחים.

אל"מ לרדו: "לסוריה יש יכולת בלתי קונבנציונלית מדינתית מבצעית וכשירה, אנחנו לא מסתירים מהציבור את התרחישים".

דווקא בתחום ההגנה על המתקנים האסטרטגיים נשמעים המפקדים כולם כאחד רגועים. לדבריהם, רמת המוכנות של המתקנים האסטרטגיים בישראל, ובראשם הכור בדימונה וכן תחנות הכוח, בתי הזיקוק, מפעלים רגישים, תעשיות ביטחוניות, הנמלים ומתקני תשתית נוספים, גבוהה לאין שיעור מכלל המערכים האחרים. במתקנים האלו יש גופי בטיחות מאומנים מתורגלים ומצוידים, מתבצעת בהם בקרה ומבוצעים תרגולים על בסיס קבוע ומדדים ברורים. שרשרת האירועים ביפן מביאה אותי לשאול אם אותה היערכות ומוכנות נכונה גם למצבי קיצון בעקבות אסונות טבע ולא רק במצבי לחימה. התשובה היא חד-משמעית: כן.

בחודש ספטמבר הקרוב צפוי להיערך תרגיל "פרננדו", שבו תיבחן ההיערכות המלאה לתסריט קטסטרופלי של דליפה מהכור בדימונה. אל"מ סעב: "המתקנים האסטרטגיים הם הדבר האחרון שצריך להדאיג את מדינת ישראל בחירום".

בפיקוד העורף יודעים שגם באזורים שאינם מורגלים באיום רקטי קבוע כמו במרחב הדרום "הכל ישתנה אחרי הטיל הראשון". אל"מ זוסמן: "אנחנו מקיימים יותר ויותר ניסויי צפירה. במהלך יוני הקרוב נקיים תרגיל עורף לאומי 'נקודת מפנה 5', ולקראתו הפיקוד מוביל שני קמפיינים רחבים - הראשון יתמקד בעידוד ודרבון האזרחים לבחירת מרחב מוגן וסידורו בבתים שבהם אין ממ"ד. השני בקמפיין הסברה מתמשך".

אחד השדרוגים המשמעותיים ביותר שאותו גאים מפקדי המחוזות להציג הוא השדרוג במערך ההתרעה. אם בשנת 1991 היתה כלל מדינת ישראל אזור צפירה אחד, הטכנולוגיה איפשרה פיצול המדינה ל-110 אזורי צפירה, ובדרך ל-190 אזורים בעתיד. המגמה מאפשרת לבודד אזורים הנתונים תחת איום ולאפשר שיגרה באזורים אחרים. "להתריע רק היכן שצריך, למי שצריך". במחוז הדרום כבר קיימים שדרוגים נוספים המאפשרים מתן התרעה לכל מנויי הרשתות הסלולריות המצויים במרחב המותקף על ידי מסרון, ואף לכל מחשב המחובר לרשת האינטרנט על ידי מסר שיפרוץ למסכים ויתריע: "טילים נופלים באזור שבו את/ה נמצא/ת". במסגרת "נקודת מפנה 5" ייבחנו גם שדרוגים אלה. בעלי סמארטפונים יוכלו כבר בקרוב להוריד אפליקציה שתאפשר קבלת מסר אישי בחירום.

אחת הסוגיות הקשות והמורכבות ביותר במצבי חירום היא סוגיית פינוי האוכלוסייה. יש לה השלכות מורליות לאומיות שנטישת אזור משדרת בוודאי בעת מערכה צבאית. אל"מ זוסמן: "גם סוגיה זו נכללת בתוך תרחישי הייחוס שלנו. חילקנו את הרשויות במחוזות השונים לרשויות קולטות ורשויות סופגות. אצלי במחוז דן יש 16 רשויות סופגות, ובהן תל אביב. יש רשויות, בעיקר מועצות אזוריות, שיש להן יותר מרחבים פתוחים, האוכלוסייה פחות מרוכזת ואפשר להעביר אליהן אזרחים במקרה הצורך. תוכניות פינוי כאלה יש בתחומי כל מחוז ומחוז, וגם בפינויים ממחוז למחוז אחר". אל"מ לרדו: "עשינו עבודת מיפוי של כלל המרחבים התת-קרקעיים במדינה, לדוגמה באיירפורט סיטי יש מרחב תת-קרקעי עצום, יש קומות מרתף בקניונים, בחניונים, אלה מקומות שנוכל למקם בהם טיפות חלב, חדרי מיון ומחסות. חשוב שנדע לנצל אותם".

אל"מ יצחק טוען שאזרחים לא נוטים לקום ולפנות את ביתם, הוא מכנה זאת בצחוק "צומוד", ביטוי ערבי שפירושו בתרגום חופשי: צמודים לאדמתם. לא זזים. "אין כוונה להכניס את כל מדינת ישראל תחת שניים וחצי מטרים של בטון מזוין, אין לזה גבול, יש עוד המון מה לעשות, אבל אסור להתבלבל, חייבים לנהוג בהיגיון כדי לאפשר אורח חיים סדיר גם בחירום".

אל תבנו ג'קוזי בממ"ד

למפקדי המחוזות יש ביקורת על קצב בניית הממ"דים ושדרוג המקלוט בישראל, וכן על התוכנית לחיזוק מבנים למקרה של רעידת אדמה (תמ"א 38). אל"מ סעב: " תמ"א 38 הצליחה אולי ב-10 אחוזים לכל היותר, וגם הם רק במרכז. צריך לשנות גישה, חוקים ותקנות כדי שהיא תצליח להתפתח ולהתרחב גם מחדרה צפונה ומגדרה דרומה. התנאים שהוצבו מראש הכשילו את התוכנית החשובה הזו".

מיגון בתי החולים הוא צורך חיוני בעיני המח"זים. לדבריהם, התהליך מתקדם אך לאט מדי. בחירום יפונו בתי החולים ממאושפזים שיהיה אפשר להעבירם לבתיהם כדי לפנות מקום לנפגעים מהלחימה, אך מבתי החולים הגריאטריים, למשל, לא יהיה פינוי, כמובן, משום שמדובר בקשישים הזקוקים להשגחה צמודה. "חייבים למגן גם אותם, אסור לנו להפקיר מבוגרים חולים" מדגיש אל"מ סעב.

מפקדי המחוזות בפיקוד העורף מצפים מאיתנו האזרחים ליותר אחריות אישית. "מי שממקם אמבטיה או ג'קוזי בממ"ד, מי שמסיר דלת או חלון ממוגנים כדי להשתמש בממ"ד כחדר לילד, מסכן את עצמו ואת יקיריו". גם על התקנה המחייבת התקנת מסנן אב"כ בכל ממ"ד חדש (פורסמה במאי 2010) יש מי שבוחר לדלג. "לא נוכל להגיע ולבצע ביקורת בכל ממ"ד. האזרחים צריכים להבין שכניסה לממ"ד אטום עם מסנן תקין מאפשרת לשהות בו שעות, לדבר, לאכול, לישון ולתפקד ללא מסיכה על הפנים. זה מציל חיים, גם אם המסנן עולה כ-6,000 שקלים".

"האחריות עלינו", הם מסכמים, "אך אנחנו מצפים שאתה, האזרח, תעשה את המינימום הנדרש. אנחנו עוזרים לך לעזור לעצמך. אל תתחמן אותנו, אל תתחמן את עצמך".

לרוב מפקדי המחוזות שסיימו קדנציות בפיקוד העורף בשנים האחרונות היה תפקידם תחנה סופית בקריירה הצבאית. העיסוק הרב-תחומי בתחומי אחריות נרחבים ומגוונים בנקודות ממשק רבות עם מעגלי פעילות אזרחיים ישמש עבורם מקפצה ראויה לאזרחות. עם זאת, מפקדי המחוזות הנוכחיים מאמינים כי בעתיד יהיה תפקיד מפקד מחוז בפיקוד העורף מבוקש ולגיטימי למפקדים ממערכי השדה, גם לפני קידום לפיקוד בכיר יותר, שכן לטעמם הניסיון הנצבר והידע הנלמד חיוניים ותורמים לראייה פיקודית רחבה ועמוקה יותר. אלוף פיקוד העורף הנוכחי, יאיר גולן, הוזכר לאחרונה כמועמד מוביל לתפקיד אלוף פיקוד הצפון. הם מקווים שבעתיד גם למפקדי המחוזות הבאים יהיה אופק שיביא לידי ביטוי את ניסיונם.

רגע אחרי יום העצמאות ה-63 למדינת ישראל, אפשר לסכם ולומר: ההרתעה הישראלית שנשחקה חייבת להשתקם ולהתעצם, כדי לגרום למי שמהרהר בפגיעה בעורף המדינה לוותר על הרעיון משום המחיר שייאלץ לשלם. ואם בכל זאת נותקף, יש להניח כי העורף, המרחב האזרחי שלנו, יספוג אבדות ונזקים חמורים. לא נוכל להימנע מלחטוף, נוכל רק לצמצם את מידת הנזקים וכמות האבידות, בעיקר באמצעות התנהלות אישית נכונה והיצמדות להוראות הגורמים המקצועיים, ובראשם פיקוד העורף.

לעולם יהיה מי שיטען כי לא נעשה די, לעולם לא נהיה שבעי רצון מרמת המוכנות, וטוב שכך, כי "אשרי המודאג תמיד". והלוואי שלא נאלץ להעמיד את כל זה למבחן.

shishabat@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו