הכל זה מלמעלה

השמש הקרה שקעה מדרום למעבר ח'ייבר, והלילה השני של 2013 ירד במהירות על שיפולי הרי הינדו-כוש, עוטף את 11 אלף הקילומטרים הרבועים של וואזיריסטן בשמיכה בלתי נראית של כפור. זו חלקת ארץ קשה, על גבול פקיסטן-אפגניסטן, ואנשיה קשים לא פחות. יעידו על כך אלכסנדר מוקדון, כורש ודרייווש, ועוד שורה ארוכה של מצביאים ומלכים שלחמו כאן, עד הצבא האמריקני של המאה ה-21.

ייתכן שאין מתאימה יותר מדמותו של מולא נזיר כדי לתאר את אותו גזע נוקשה של לוחמים מיתולוגיים. אבל בפרוס השנה החדשה ורדת הלילה מצא את עצמו איש הטליבאן, השליט הבלתי מעורער של דרום-וואזיריסטן, עם בעיה שרבים מאיתנו מכירים: טנדר הפיק-אפ שלו נתקע.

נזיר נאלץ לעצור בכפר סראקאנדה כדי להחליף רכב. הוא לא היה לבד: היו איתו כעשרה מלוחמיו, ובראשם ראטה חאן, סגנו הנאמן והמוציא לפועל של כמה מההתקפות המוצלחות על כוחות ארה"ב באפגניסטן השכנה. והיו שם גם עתאללה חאן וראפאי חאן, שניים ממפקדי הטליבאן בוואזיריסטן.

סביר להניח כי אדם במעמדו של מולא נזיר לא נתקל בקשיים למצוא רכב חלופי בכל זמן, אבל לא הוא ולא איש מהלוחמים שליוו אותו היו יכולים לשמוע, וודאי שלא לראות, את הצללית המאיימת שהתקרבה אליהם במהירות מכיוון מזרח, בגובה כמה מאות מטרים, חותכת את החשכה מעל העמקים החורצים את מורדות ההרים.

האם היה זה "מלאך המוות" החיוור, בעל הקווים האלגנטיים, או שמא אחיו הבכור, הקטלני והשקט - ה"טורף"? כך או כך, כלי הטיס שיגר לעבר החבורה שני טילי "הלפייר" מדויקים: 1,500 קמ"ש וכמעט עשרה קילוגרמים של חומר נפץ מרסק.

כעבור שניות, הכל נגמר. מהאיש שהטיל את אימתו על ממשלת פקיסטן ועל כוחות ארה"ב באפגניסטן לא נותר הרבה. גם לא מעוזריו. אחרי שהצליח לחמוק משני ניסיונות חיסול קודמים של המל"טים הקטלניים, מולא נזיר נכנע להם.

כשהתפוגג העשן על צלע הגבעה והדממה הקפואה חזרה להרים, סב צל הרפאים האימתני על עקביו בשמיים, והחל לעשות את דרכו חזרה לבסיסו.

המלחמה השקטה

"זה תסריט שהפך לכמעט יום-יומי, ממש רחוק מלהיות דמיוני", אומר אריה אגוזי, עיתונאי תעופה ביטחונית בכיר. "האנשים שמוציאים לפועל תקיפה כזאת יושבים במבנה ממוזג בבסיס של חיל האוויר האמריקני בארה"ב, ועוקבים אחרי המטרות במקומות שעד לפני כמה שנים היו מקומות מסתור כמעט בטוחים לטרוריסטים מסוגים שונים. ההדק נלחץ אי שם בנבאדה, המטוס ללא טייס יורה בפקיסטן. מאות אנשי טליבאן וארגוני טרור אחרים חוסלו על ידי מפעילי מל"טים אמריקניים, שיושבים אלפי קילומטרים מהאזור שבו מתבצע הציד".

נא להכיר: "מלחמת המל"טים" (Drone War). עבור רוב אזרחי העולם מדובר בידיעות מזדמנות במהדורות החדשות אחת לכמה שבועות. אבל בפועל, כארבעה עשורים וחצי אחרי "מבצע פניקס" המדמם בווייטנאם, שנועד לפגוע בכפריים שתמכו בלוחמי הגרילה הקומוניסטים והותיר אחריו עשרות אלפי קורבנות, שוב מנהל ה-CIA מבצע חיסולים נרחב, הפעם בפינה אחרת של אסיה.

המבצע מתנהל בהנחייתו האישית של נשיא שנתפס כמתון, הססן או אפילו "שמאלני", אבל מתחת למעטה הסודיות העלה אובאמה את כמויות החיסולים במלחמה החשאית הזאת לרמות שקודמו, ג'ורג' בוש, היה יכול רק לחלום עליהן.

רובה המכריע של הפעילות מתרחש בשטח פקיסטן, מדינה שלפחות על פני השטח היא בעלת ברית של ארה"ב. אלא שפקיסטן האמיתית שונה מאוד מפקיסטן הרשמית, ולכן יש להכיר כמה נתוני מפתח כדי ללמוד טוב יותר את המציאות המורכבת בשטח.

וואזיריסטן, זירת הקרבות הראשית, נמצאת אמנם בתחומי פקיסטן, אך אינה נחשבת לאחד המחוזות הפדרליים המרכיבים את המדינה. האזור מנוהל על ידי השלטון המרכזי בצורה רופפת, והשליטה האמיתית נמצאת בידי השבטים הפשטונים המאכלסים אותו. כאן כולם נלחמים בכולם, פחות או יותר: השלטון הפקיסטני נלחם בטליבאן הפקיסטני, שמצידו נלחם נגד השלטון אבל נלחם גם מעבר לגבול, בשטח אפגניסטן, נגד הקואליציה המערבית, שנלחמת בטליבאן הפקיסטני ובטליבאן האפגני, שמשיב מלחמה ומקפיד לפעול מדי פעם גם נגד הממשלות של אפגניסטן ופקיסטן, ולעיתים אפילו נגד הטליבאן הפקיסטני, בגלל מאבקי כוח בגבולות. מעל הזירה הסוערת הזאת מרחפים בשמונה השנים האחרונות גם שליחיה הקטלניים של סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב.

ההתחלה היתה צנועה, כחלק מהמלחמה בטרור - תוכנית האב האסטרטגית שהפעילה ארה"ב לאחר אסון התאומים, שבמסגרתה קיבלו זרועות הביטחון האמריקניות, הצבאיות והאזרחיות יד חופשית לפגוע בכל מי שהוגדר כפעיל או כסייען בפעילות טרור נגד ארה"ב. אלא שבחודשים שלאחר הגעת הכוחות האמריקניים לאפגניסטן התברר כי רבים מלוחמי הטליבאן, כמו חלק ממנהיגי הארגון והעורף הלוגיסטי שלו, נמצאים דווקא במדינה השכנה.

לאמריקנים היה ברור שלא יוכלו להפעיל כוחות קרקע כדי לפגוע באנשי טליבאן על אדמת פקיסטן, וכך גובשה התפיסה של הפעלת מל"טים חמושים לתקיפות שקטות. הגיחה הראשונה בוצעה ב-2004, ונפגעו בה חמישה עד שמונה אנשים, אבל מאז לא הביטו האמריקנים לאחור: עד תחילת 2013 בוצעו כ-350 גיחות, כ-300 מהן בארבע השנים האחרונות, תקופתו של הנשיא אובאמה. אם בימי בוש התבצעה בממוצע תקיפה אחת בכל 43 ימים, הרי בשנתיים הראשונות לכהונת אובאמה התייצב הממוצע על תקיפה אחת בכל ארבעה ימים. בתקציב הביטחון האמריקני של שנת 2011 אושרה בקשה להגדלה של 75 אחוזים בתקציב מבצעי המל"טים.

מה גרם דווקא לנשיא ליברלי, שוחר שלום, להגביר את מלחמת המל"טים? בעיקר הרצון לחסוך בחייהם של חיילים אמריקנים. לאחר כניסתו לתפקיד הגדיל אובאמה את מספר החיילים האמריקנים באפגניסטן ב-30 אלף, והוא לא רצה לראות אותם חוזרים משם בארונות. תקיפה אווירית ממל"ט עושה את העבודה הרבה יותר מהר, בטוח, שקט ואלגנטי מאשר פעילות קרקעית. הגברת החיסולים התאפשרה גם הודות לעובדה שתחילת הנסיגה מעיראק "פינתה" יחידות שלמות של מל"טים תוקפים, על ציודן ומפעיליהן, ואלו הועברו לחזית החמה במזרח אסיה.

אחת מתוצאות הלוואי של מלחמת המל"טים היא העמקת הקרע הפנימי בפקיסטן. "טיימס" הלונדוני חשף לפני ארבע שנים כי ה-CIA עושה שימוש בבסיס האוויר "שאמסי" בפקיסטן כבסיס יציאה ונחיתה למל"טים התוקפים שלו, ובאינטרנט אף פורסמה תמונת לוויין שמראה בבירור שלושה "טורפים" על המסלולים בבסיס. לוחמי הטליבאן מהפלגים השונים משוכנעים כי ארגוני הביון הפקיסטניים מעניקים לאמריקנים סיוע לוגיסטי ומודיעיני כדי לפגוע בהם ובאנשי אל-קאעידה. התוצאה היא הגברה של פעולות הטרור שלהם בפקיסטן, עובדה המביאה להיחלשות נוספת במבנה הרעוע של המדינה השסועה והגרעינית.

אז איך זה קורה בפועל? מיהם העושים במלאכה באותה מלחמה סודית ורחוקה מהעין ומהלב? על פי "וושינגטון פוסט" מפעילה ארה"ב כ-30 מטוסים ללא טייס בזירת אפגניסטן-פקיסטן. "המל"טים מבצעים כיום פעילויות מבצעיות רבות שהיו עד לפני כעשור משימות בלעדיות של מטוסים מאוישים", אומר אריה אגוזי. "מה שהתחיל במשימות סיור ומודיעין נעשה דומה יותר למשימות של מטוסי קרב, ולוויינים מאפשרים לשלוט במל"טים גם כשהם נמצאים באזורים שהיו 'מתים' מבחינה טופוגרפית".

שתי מערכות אמריקניות מתקדמות משמשות במלחמה הזאת. האחת היא "טורף" (MQ-1 Predator), שהפך לאחד הסמלים הבולטים של המלחמה בטרור כשחיסל טרוריסטים בעיראק, באפגניסטן ובפקיסטן. לפי כמה פרסומים, הוא ביצע חיסולים גם בתימן, בלוב ובסומליה. ה"טורף", מתוצרת "ג'נרל אטומיקס", מסוגל לשאת טילי אוויר-קרקע וטילי אוויר-אוויר. הוא נשלט על ידי תחנה קרקעית באמצעות תקשורת של קו ראייה או תקשורת לוויינית, ומסוגל לשהות באוויר כ-24 שעות ולגמוא כ-800 ק"מ.

בגירסת המודיעין מצויד ה"טורף" בכמה סוגי מטענים ייעודיים, ובין היתר במכ"ם מיוחד המאפשר קבלת תמונת מודיעין כמעט בכל תנאי מזג אוויר. אורכו יותר משמונה מטרים, ומוטת כנפיו - כ-15 מטרים; הוא נוסק לגובה של עד שמונה קילומטרים, ומהירותו המירבית - 217 קמ"ש. אגב, הדגם הראשון של מל"ט זה פותח על ידי חברה בבעלות אברהם כרם, שהיה מהנדס בכיר בתעשייה האווירית.

צמד קטלני בשמיים

ההתפתחות האבולוציונית בתחום הולידה את "מלאך המוות" (MQ-9 Reaper), מל"ט הנחשב ליורשו של ה"טורף". זהו מל"ט התקפי גדול יותר, המונע במנוע חזק מאוד ומסוגל לשאת חימוש רב. "מלאך המוות" נמתח לאורך 11 מטרים ומוטת כנפיו נפרסת על פני 20 מטרים. המנוע החרישי מפיק 900 כוחות סוס, המצליחים להרים מטוס עם משקל המראה מירבי של חמש טונות. מהירותו המירבית של המל"ט 400 קמ"ש, וטווח הטיסה שלו - 1,900 קילומטרים. הוא מסוגל לשהות באוויר 14 שעות במהלך טיסה בגובה 15 קילומטרים.

ארה"ב פיתחה כמה סוגי חימוש מדויק במיוחד עבור "מלאך המוות", המאפשרים לו לפגוע בדיוק רב כמעט בכל מטרה קרקעית "רכה" יחסית. השילוב בין הפלטפורמה המתקדמת והחימוש המתוחכם הפך אותו למכונת ההרג המושלמת: כיאה לשמו, הוא כבר חיסל בשנים האחרונות מאות אנשי טליבאן באפגניסטן ובפקיסטן, ולא רק שם. בסוכנות הביון המרכזית ובארגונים צבאיים ואזרחיים שונים בארה"ב עמלים כל העת על שדרוגו.

ההערכות על מספר הנפגעים בתקיפות המל"טים משתנות, תלוי את מי שואלים. בממשל האמריקני מדברים על פחות מ-2,000 הרוגים, ארגוני זכויות אדם נוקבים במספרים גבוהים בהרבה, יותר מ-3,000. המספרים הללו עוררו, כצפוי, את השאלה כמה מההרוגים הם אנשים חפים מפשע, ואם מדובר באקט חוקי.

שני הצדדים מסכימים כי מעבר לכל איש אל-קאעידה או טליבאן שנפגע בתקיפות, משלמים את המחיר גם מספר גדול של בלתי מעורבים. זה נובע, בין השאר, משינוי דפוס הפעולה של ה-CIA: מאז 2008 הפחית הארגון את ההסתמכות על רשימת יעדים לפגיעה והחל להתבסס על שיטה של פגיעה בחשודים על סמך התנהגות מחשידה, מה שנקרא בעגה המקצועית "חתימה". שתי תוצאות מיידיות של השינוי היו פגיעות ביותר חיילים פשוטים של הטליבאן מאשר במפקדים רמי דרג, וזינוק במספר הבלתי מעורבים שנפגעו.

העניין עולה מדי פעם לכותרות, בעיקר כשמתרחש אירוע החורג מהדפוס השגרתי של המלחמה - ואז משוגרים פוליטיקאים אמריקנים לפקיסטן, כדי לרכך את המקומיים. כך, למשל, היה בעקבות הגיחה הבודדת באוקטובר 2008, שהרגה 27 בני אדם. כעבור שנה ויותר התייצבו הסנטורים ג'ון מקיין וג'וזף ליברמן במסיבת עיתונאים באיסלאמבאד כדי להודיע כי תקיפות המל"טים יעילות, אבל ארה"ב תקפיד על מניעת הפגיעה בבלתי מעורבים. המציאות היתה אחרת: באותו חודש בלבד נהרגו מהתקפות מל"טים בפקיסטן כ-135 איש, כולל בלתי מעורבים רבים. הנשיא אובאמה טען בשנה שעברה, בראיון ל"ניו יורק טיימס", כי מספר הנפגעים הבלתי מעורבים הוא נמוך.

"התקפות המל"טים חוקיות ונובעות מהזכות להגנה עצמית", התבטא בעבר הרולד קו, היועץ המשפטי של מחלקת המדינה. "ארה"ב נמצאת במצב של מלחמה עם הטליבאן, עם אל-קאעידה ועם בעלי בריתם, ולכן היא משתמשת בכוח המותר לפי הזכות להגנה עצמית בחוק הבינלאומי". באפריל 2012 ציטט ה"ניו יורק טיימס" את ג'ון ברנן, יועצו של הנשיא אובאמה למלחמה בטרור ומי שאמור להתמנות בקרוב לראש ה-CIA, שאמר כי "הפעלת המל"טים בפקיסטן היא צעד חוקי, אתי וחכם". אבל באותו חודש ממש אמר סטפן פרסטון, יועץ משפטי בכיר ב-CIA, כי "הארגון אינו כפוף לחוקי המלחמה".

כמה ממתנגדי מלחמת המל"טים בפוליטיקה ובתקשורת בארה"ב גורסים כי אובאמה לא בהכרח התכוון להגיע לממדים האימתניים של החיסולים, אבל דווקא צעד הומני שביקש לעשות הוא שגרם לכך, בעקיפין: החלטתו לסגור את מתקני המעצר הסודיים של ה-CIA ברחבי העולם וכוונתו לסגור את מתקן המעצר המפורסם בגואנטנמו יצרו מצב שבו לכידת החשודים הפכה כמעט בלתי מעשית. כפי שאמר הסנטור סאקסבי צ'יימבליס מג'ורג'יה: "המדיניות שלהם היא לחסל מטרות בעלות ערך גבוה במקום ללכוד אותן... הם לא ידברו על כך בגלוי, אבל זה מה שהם עושים".

"תקיפה במל"ט היא תמיד האפשרות האחרונה שאנו בוחרים מבין אלו העומדות לרשותנו", אמר ג'ון ברנן. "הנשיא עומד על כך שנעשה הכל כדי לבדוק אם אפשר ללכוד את האדם ושנבדוק שוב ושוב את מיידיות האיום שהוא משקף. הנשיא, ובעצם כולנו כאן, לא אוהבים את העובדה שאנשים צריכים למות".

השבוע הודיע בן אמרסון, נציג מיוחד של האו"ם, על הקמת ועדה מטעם האו"ם, שתבדוק את השימוש במל"טים החמושים לתקיפות באפגניסטן ובפקיסטן. "ההתפתחות הטכנולוגית המהירה ויישומה במסגרת המאבק בטרור מחייבת בדיקה", אמר אמרסון.

מרחב פעולה ואורך נשימה

האם ארה"ב מנצחת במלחמה הסודית? האם אפשר בכלל לנצח במלחמה כזאת? מהצד הטקטי-מבצעי, האמריקנים מצאו פתרון לצורך להכות כמעט בכל מקום ובכל שעה. היכולת לפגוע באדם ספציפי או בקבוצת אנשים, ללא צורך להפעיל לשם כך ולו חייל רגלי אחד, ובעצם בלי צורך להיות כלל במקום האירוע, היא יכולת שמעניקה מרחב פעולה ואורך נשימה למלחמה כזאת.

והמציאות אכן מוכיחה שכבר שמונה שנים ארוכות מרחפים "מלאכי המוות" וה"טורפים" בשמיים שמעל רכסי ההינדו-כוש, יורקים אש תופת ועושים את מלאכתם הקטלנית, שסופה עדיין לא נראה באופק, גם כשברקע מהדהדת הכרזתו של הנשיא אובאמה כי עד השנה הבאה ישובו לארה"ב כמעט כל החיילים האמריקנים מאפגניסטן. המל"טים, כידוע, אינם חיילים.

מהצד האחר, עוד בטרם חלפו 48 שעות מחיסולו של מולא נזיר, באחד העמקים הנסתרים של דרום-וואזיריסטן כבר קיבל עוזרו, בוואל חאן, את התפקיד. סביר להניח שהאיש הזה לא ישכח את האידיאולוגיה של הטליבאן, זו שהולידה את בן לאדן ואת אל-
קאעידה ואת אסון התאומים, זו המצווה מלחמה נצחית נגד המערב ונגד הדמוקרטיה. הוא גם לא ישכח להביט למעלה, כי גם הוא יודע שכאשר ירחף מעליו צל הרפאים של "מלאך המוות", כבר לא יהיה לאן לברוח.

shishabat@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו