"אבדון" הוא בהחלט סרט גדול ממדים. ולא רק בגלל שהופק במיוחד עבור מסכי האיימקס הענקיים. זהו מותחן מד"ב שאפתני ומושקע שתקציבו נאמד בכ־120 מיליון דולר. הוא צולם בשלוש יבשות, הוא עמוס באפקטים ובאקשן, והכוכב הראשי שלו הוא טום קרוז. כל זה מפתיע מאוד, שכן זהו סרטו השני בסך הכל של הבמאי ג'וזף קוסינסקי (38), ומפני שבניגוד ל"טרון: המורשת", סרט הבכורה שלו מ־2010, מדובר בסרט שמבוסס על רומן גרפי פרי עטו - סרט שטופח בידיו מראשיתו ועד סופו, או במילים אחרות - הבייבי האישי שלו. "כמעט שמונה שנים עברו מאז שהגיתי את הרעיון לסיפור", מספר קוסינסקי במבוכה מהולה בהתרגשות. "זה התחיל כסיפור קצר, הפך לרומן גרפי, ואז לתסריט, ובסוף לסרט. עכשיו כשהכל נגמר ממש קשה להאמין שזה בכלל קרה לי. מעולם לא חשבתי שזה יגדל לממדים שכאלה".
קוסינסקי, שנכנס לחדר הראיונות כשהוא מתקשה להסתיר את ביישנותו, עוד לא הספיק להתרגל לכל תשומת הלב שמעתירה עליו התקשורת. את "אבדון" כתב בעצם לפני שנשכר לביים את "טרון". "כתבתי אותו ב־2005", הוא מספר על הסיפור הקצר שכתב, שמעולם לא פורסם, "חשבתי שזה יהיה הסרט הראשון שלי. לכן גם ניסיתי להתאים את העלילה למשהו שאפשר לצלם במחיר סביר. אבל אחרי שעשיתי את 'טרון', שהיה מבוסס על תסריט של מישהו אחר, קיבלתי את ההשראה ואת הביטחון להגיד לעצמי 'עכשיו אני רוצה לצלם את הסיפור שאני כתבתי'. היה לי ברור שבשביל להפוך סיפור מקורי שלי לסרט הוליוודי עתיר תקציב אהיה זקוק לכוכב רציני לצידי ולשמחתי, טום קרוז היה ממש נלהב לקחת את הפרויקט תחת חסותו".
באיזה שלב קרוז הצטרף לסרט?
"טום היה מעורב עוד לפני שהיה בכלל תסריט, אז במידה רבה פיתחנו את הסרט בידיעה שהוא יככב בו. הוא אולי הכוכב הכי גדול בעולם, אבל אנשים שוכחים שהוא גם שחקן נהדר, ובמקרה של 'אבדון', הוא ממש סוחב את הסרט על הגב. חוץ מזה, הוא עשה יותר מארבעים סרטים, ואני עשיתי רק שניים. אז מאוד שמחתי בכל פעם כשהוא ניאות לתרום רעיונות ומחשבות. הוא היה פרטנר נהדר ומאוד אהבתי לעבוד איתו".
קרוז מגלם בסרט את ג'ק הארפר, מפקד נחתים אמיץ וממושמע, שאמור לאבטח את מקורות האנרגיה המעטים שנותרו על כדור הארץ שהוחרב במתקפה חייזרית. השנה היא 2077, ובני האדם, שניצחו במלחמה נגד הפולשים, נאלצו לעזוב את הכדור שהתכסה בנשורת גרעינית. ג'ק מבלה את ימיו בטיפול בנזקים שגורמים לכדור הארץ כל מיני יצורים חוץ־עולמיים שעדיין מסתובבים בשטח, עד שבמהלך אחד מסיוריו הוא חוזה בהתרסקות חללית לא מזוהה. ג'ק מציל את אחת האסטרונאוטיות שהיו בתוכה (אולגה קורילנקו) ומגלה למרבה הפתעתו כי היא דומה כשתי טיפות מים לאישה שמופיעה בחלומותיו. המפגש המפתיע עם היפהפייה המסתורית מצטרף לסימני שאלה נוספים שמתרוצצים במוחו וגורם לו להתחיל לפקפק בכל מה שהוא מאמין בו. הארפר נאלץ לצאת למסע מסוכן בחיפוש אחר האמת הכואבת.
הכחול האפור הזה
סרטו הראשון של קוסינסקי היה סרט ההמשך ל"טרון", שהופק ב־1982 והפך עם השנים לקלאסיקה. אף על פי ש"טרון: המורשת" גרף יותר מ־400 מיליון דולר, מרבית השבחים שניתנו לסרט התייחסו לאפקטים המיוחדים שלו ולשימוש המורכב והמאסיבי שעשה בגרפיקה ממוחשבת (CGI). העלילה, לעומת זאת, נתפסה כלא מספקת ולדעת רבים היו בה חורים רבים. אף שהסרט צולם בשלושה ממדים, לדמויות לא היה אפילו מימד אחד של עומק. לא מפתיע, אם כן, לגלות שב"אבדון" קוסינסקי עשה מאמצים עילאיים כדי לכפר על חטאיו ולספק לצופים עלילה מורכבת ככל האפשר. אמנם יש בסרט אקשן, ובשפע, אך בהחלט ניכר ש"אבדון" מבקש להיות יותר מאוסף של מרדפים, יריות ופיצוצים. יש בו סצנות ארוכות של דיאלוגים והוא לוקח את הזמן כדי לבנות מתח ומסתורין.
קוסינסקי מצהיר כי ההשראה לסרט הגיעה מסדרות ומסרטי מדע בדיוני קלאסיים שהופקו בשנות השבעים. "רציתי להביא משהו מהסגנון הזה, ששם דגש על הבדידות של הגיבור, אל תוך העידן שלנו אך לשלב אותו עם טכנולוגיה מודרנית. ליצור משהו חדש, אבל עם עלילה מורכבת ומותחת בטעם של פעם.
"באותה תקופה לא היו להם כלים קולנועיים כמו שיש לנו היום. הדברים היו חייבים להישען על סיפור ודמויות, וזה בדיוק מה שעניין אותי לעשות הפעם. סדרות דוגמת 'אזור הדמדומים' הופקו בתקציב נמוך מאוד, עם מעט שחקנים ובשחור־לבן. אבל הרעיונות שעמדו מאחורי הפרקים תמיד גרמו להם להיות הרבה יותר מסתם עוד תוכנית טלוויזיה".
קוסינסקי הפנים את הביקורת שהופנתה כלפי "טרון: המורשת" והסתמך הפעם על הרבה פחות תפאורות דיגיטליות. "אני ממש שונא לצלם בתוך אולפן עם מסך כחול", הוא מתוודה. "אחרי כמה ימים שאתה מוקף במסכים האלה אתה מתחיל להשתגע. ב'טרון: המורשת', סצנות הענק נראו טוב כשהן הגיעו לשלב הסופי שלהן. אבל לצלם אותן על במה ריקה עם מסך כחול היה פשוט סיוט. גם עבור השחקנים מדובר בחיסרון, כי הם למעשה משחקים מול מסך ריק, ובכלל לא רואים את מה שהקהל יראה בסופו של דבר".
באופן מפתיע, למרות ש"אבדון" הוא סרט מדע־בדיוני לכל דבר, רק סצנה אחת מתוכו צולמה בעזרת שימוש מלא במסך כחול, וכל שאר הסצנות צולמו באתרי צילומים שנבנו מאפס, בנופי הטבע המדהימים של איסלנד ובטכנולוגיות צילום מתקדמות. התוצאה של ההשקעה האדירה הזו - ויזואליה לא פחות ממדהימה. "'טרון' היה סרט מאוד אפל, ובכלל ז'אנר המד"ב הפך למאוד חשוך וכהה", אומר קוסינסקי. "כאן רציתי לנסות וליצור סרט הרבה יותר מואר ובהיר. רציתי לצלם בחוץ, וכשראיתי ספר תמונות של איסלנד, מייד ידעתי שלא אהיה זקוק למסכים כחולים. ידעתי שזה העולם של 'אבדון'. בנינו סטים ענקיים, כמו שקובריק עשה ב'2001: אודיסאה בחלל'. בשביל חלק מהסצנות צילמנו במשך ימים ולילות שמיים ועננים על הר געש במאווי. זו איכות שאי אפשר לזייף".
קוסינסקי גם העדיף לא לצלם בתלת־מימד הפעם: "בהרבה מקרים האולפנים ממש מכריחים את הבמאי לעשות את הסרט שלו בתלת־מימד. אבל לי זה הרגיש לא נכון. 'אבדון', בגירסת האיימקס שלו, עושה את זה כמו שצריך, ואפילו לא צריך להרכיב את המשקפיים האלה, שתמיד מרגישים לי קצת מוזר".
ונעבור מהפרסומות
קוסינסקי הגיע לתעשיית הסרטים כמעט במקרה. באוניברסיטה הוא בכלל למד ארכיטקטורה, אך הבין במהרה שזה לא המקצוע בשבילו: "עבדתי כארכיטקט כמה שנים, אבל בסופו של דבר היה לי קשה עם העובדה שאתה מעצב בניין ובונה אותו במשך כל כך הרבה זמן, וברגע שסיימת הוא כבר לא שלך. זה לא נראה לי פייר. סרט, לעומת זאת, תמיד נשאר שלך". בדומה לבמאים כגון רידלי סקוט ("הנוסע השמיני", "בלייד ראנר") ודיוויד פינצ'ר ("שבעה חטאים", "מועדון קרב"), גם קוסינסקי החל את הקריירה הקולנועית שלו כבמאי פרסומות בלוס אנג'לס. "פרסומות הן דרך טובה לנסות לפרוץ", הוא מסביר, "מצד אחד אתה לומד איך לעבוד בשביל לקוח, ומצד שני אתה זוכה להתנסות בטכנולוגיות חדשות. העבודה בפרסום בהחלט היתה מגרש אימונים מצוין, ודרכה למדתי איך עובדים על פרויקט גדול של אולפן".
היכולות הגרפיות הגבוהות שהפגין ועבודתו המוצלחת עם טכנולוגיית ה־CGI בפרסומות שיצר עבור משחקי וידיאו מובילים דוגמת Halo ו־Gears of War זיכו אותו בפרנסה, בכמה וכמה פרסים נחשבים, ובפגישה נכספת עם בכירים באולפני דיסני, שבדיוק תרו אחר במאי שיוכל להתמודד עם הדרישות הטכנולוגיות המאתגרות של סרטם החדש, "טרון: המורשת". "שאלו אותי איך אגש לביים את הסרט", הוא משחזר את הפגישה שהעניקה לו את כרטיס הכניסה להוליווד. "אמרתי להם שבמקום לדבר על זה, אני מעדיף פשוט להראות להם. שיכנעתי אותם לתת לי קצת כסף, והפקתי טריילר לסרט, שעדיין לא היה קיים. עבדתי על הטריילר חצי שנה, ובסוף הצלחתי לגרום להם להקרין את התוצאה בפסטיבל קומיקון. המעריצים הגיבו בהתלהבות, מה שבעצם אילץ את המפיקים לתת לי לעשות את הסרט".
כשהוא נשאל על פרויקטים עתידיים, קוסינסקי מסרב להתחייב, אך מודה כי הוא עתיד לקבל בשבועות הקרובים את הטיוטה לתסריט נוסף בסידרת "טרון". אם יחליט לבסוף להתחייב לפרויקט, הוא צפוי לבלות את שלוש השנים הבאות באותו אולפן חשוך ושנוא שבו צולם הסרט הקודם. אולי לכן הוא מייד טורח להוסיף: "זה יהיה צריך להיות תסריט ממש מדהים כדי שזה יקרה".
shishabat@israelhayom.co.il* * *
משימה בלתי מקורית
החדשות הטובות הן ש"אבדון" נראה מצוין. החדשות הטובות פחות הן שמלבד ויזואליה מרהיבה, סרטו הפוסט־אפוקליפטי של ג'וזף קוסינסקי אינו מחדש דבר. העלילה הלעוסה שלו שואבת השראה מכמעט כל סרט מד"ב קלאסי שנעשה בחמישים השנים האחרונות - החל ב"2001: אודיסאה בחלל", עבור ב"סולאריס", המשך ב"מטריקס", וכלה ב"ירח", של דאנקן ג'ונס - והאופן המרושל והמכני שבו העלילה הזו מועברת צפוי להותיר את חובבי הז'אנר אדישים ומאוכזבים.
ההתחלה דווקא מבטיחה. קוסינסקי מקדיש את שלושת רבעי השעה הראשונה של הסרט כדי לערוך לצופים היכרות עם העולם המרשים שברא, מה שמאפשר לטום קרוז להסתובב עם החללית הבועתית הקטנה והמגניבה שלו ברחבי אמריקה הנטושה ומוכת הקרינה, ולשחק אותה וול־אי. הנופים עוצרי נשימה; הפסקול, שנכתב ומבוצע בידי להקת האלקטרו־פופ הצרפתית M83, מלווה את ההתרחשויות באופן מושלם; העיצוב המושקע של החלליות, המל"טים והמבנים השונים שמעטרים את המסך מסגירים את הרקע של קוסינסקי בארכיטקטורה; והאווירה שנבנית בסבלנות ובקפידה מכינה את הקרקע לטוויסט העלילתי הבלתי נמנע.
אבל לא רק שהטוויסט הבלתי נמנע הזה מתברר בסופו של דבר כמעפן ולא מקורי, אלא שהוא גם תורם באופן ישיר להורדת הסרט מהפסים. כי ברגע שדמותו של קרוז מתחילה לקבל תשובות לשאלות הקיומיות הרבות שצצות במוחה והתסריט חושף את שפניו, "אבדון" פוסק להיות ייחודי ומסקרן וכאילו עובר למצב של טייס אוטומטי. המסתורין מתפוגג, האווירה מתאדה, וכל שנותר על המסך הוא אוסף של סצנות מעייפות, ממוחזרות וחסרות מעוף שברור מראש מה הולך לקרות בהן.
מבחינות רבות, "אבדון" מזכיר את "פרומתיאוס" - הפריקוול השנוי במחלוקת לסידרת "הנוסע השמיני". כמוהו, גם "אבדון" מצליח להציב על המסך עולם עתידני עשיר, מסעיר ומפתה. וכמוהו, גם הוא נופל על הפרצוף ברגע שמגיע הרגע למלא את העולם הזה בתוכן. אך בעוד "פרומתיאוס" הכיל לפחות סצנה אחת שתיכנס לפנתיאון (סצנת הניתוח הקיסרי, כמובן), והפליא לספק לצופיו שפע של חומרים למחשבה, סרטו של קוסינסקי לא ממש מצליח להותיר כל חותם. רסיסי הרעיונות הפילוסופיים שבהם הוא עושה שימוש כבר נדונו בסרטים אחרים, והצפייה בו לא מצליחה לעורר כל רגש. ככל ש"אבדון" נמשך, כך הוא הופך למוכר ולטרחני יותר. אמנם מאוד יפה להסתכל עליו, אבל מתחת לעטיפה הנוצצת שלו לא תמצאו שום דבר. פשוט כלום.
"אבדון" ("Oblivion"), במאי: ג'וזף קוסינסקי. ארה"ב 2013 * * *
ישי קיצ'לסטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו