סיפורה של מלכה - למי קראתן "בת של מלך?"

הדודה מאמריקה

איזה חלום זה לזכות בירושה מפנקת. מי לא חולם לגלות שאיזו דודה עלומה ועשירה השאירה לו כמה מיליונים.

‏בואו נדבר על ירושות. הן לא רק חומריות, אלא גם תפיסות עולם, אמונות וערכים שעוברים מדור לדור, ורובנו כלל לא מערערים ומגדירים אותם כמציאות או כמצב טבעי, אף על פי שהם ממש לא כאלה.

אחת מהירושות שעוברות מדור לדור בחברות פטריארכליות, כמו זו שאנו חיים בה, היא "מחמאות" לנשים שבנויות על העובדה שהן מחוברות לגברים מצליחים ומוצלחים.

המחמאה שמורעפת על האישה, הילדה או הנערה היא בעצם תזכורת לכך שהערך שלה תלוי בגבר שאליו היא מחוברת או משויכת. אז כן, הסערה סביב הביטוי "בת של מלך" שתפסה כותרות היא הזרז לטור הזה, אבל אם אתם כבר מכירים אותי - זו רק סיבה מעולה עבורי לצלול קצת לעולם המחמאות המפוקפקות ולהבין איך הן משפיעות על כולנו.

אתם יודעים, בתור בתו של מלך יש לי מחויבות לא לבייש אותו. את המלך, מי שזה לא יהיה.

למה ככה?

בשלט ובחולצות המדוברות, מתחת לביטוי "בת מלך" נכתב "שפחה אחותכן". זו בעיניי צורת ביטוי אגרסיבית, במיוחד כשהיא מופנית מנשים כלפי נשים אחרות בסגנון "הכל עובר אלייך". עוד הנצחה של הפטריארכיה, כאילו זו מלחמה שלנו הנשים והגברים רק מתבוננים מהצד, ואין להם קשר לעניין. זו גם צורת תגובה ילדותית ולא מכבדת, עם שימוש בשפה בוטה ואלימה כמו "שפחה אחותכן". למה ככה? למה להשתמש בשפה שמאחלת רע לאחרת?

הניסיון לבטל את הטענה העובדתית של נשים, כמו אלה הצועדות כשפחות ומפגינות משום שזכויות הנשים נפגעות, הוא סוג של גזלייטינג. המיצג "סיפורה של שפחה" בהפגנות מטרתו להעביר מסר מתריע, על ידי ייצוג מטאפורי של מה שקרה בספרה של מרגרט אטווד לחברה שבה זכויות הנשים צומצמו בהדרגה, בכל פעם קצת יותר, עד שנגזלו מהן לגמרי.

ההתרעה היא על כך שתהליך העלמת הנשים מהמרחב וצמצום זכויותיהן כבר התחיל - והוא הולך ומחמיר גם בישראל. לא משנה באיזו מילה תבחרו להשתמש כדי לתאר נשים, אי אפשר להתכחש לתהליך הפגיעה בהן ובזכויותיהן במדיניות הממשלה הנוכחית.

מאיפה מגיע הביטוי?

"כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" היא האמירה המלאה, והפירוש השגור לציטוט זה מתוך מזמור מ"ה בספר תהילים הוא כי כבודה של האישה תלוי בעובדה שהיא פועלת בעיקר בתוך ביתה, ולא מתרועעת בחוץ. מכאן ההשוואה לבת המלך, שאינה משוטטת ברחובות כפשוטת עם ומתערבבת עם
"האנשים הרגילים".

בית ספר לשיווק

הסופר התנ"כי (ויש מי שאומרים שדוד המלך כתב את ספר תהילים) עשה פה עבודת מיתוג גאונית, שמנסה לייצר מציאות כאילו הכי כיף ונחשב זה מה שאת עושה בבית, כי ככה מתנהגות בנות של מלך.

אלא שכמו בכל מסר שיווקי, האמת היא חלקית בלבד, כי בזמן שבת המלך כנראה מהלכת בארמון עם פמליית משרתים ומשרתות שמסרקים את שערה, מעסים את רגליה, ממלאים לה אמבטיה ומכינים לה ארוחות מפנקות - רוב "בנות המלך" שמצוות באמצעות ה"מחמאה" הזו להישאר בבית הן מי שמנקות, מבשלות, מכבסות ועמלות שעות רבות, ולא רק עבור עצמן, כמובן. "אשת חיל", כידוע, עושה הכל ולא מתלוננת, ומחייכת באושר מכך שהבית נוצץ ושכולם שבעים.

לא כל הנשים

מובן שאפשר לפרש את הביטוי מתהילים בכל מיני דרכים, אני לא אומרת שזה הפירוש היחיד האפשרי. ומובן שלא כל הנשים חיות בבתים לא שוויוניים, אבל צריך לעצום עיניים ממש־ממש חזק כדי להתעלם מהעובדה שנשים רבות עדיין מוסללות לתפקיד האחראיות הבלעדיות - או לפחות המרכזיות - למה שנקרא "העבודות השקופות".

מחקרים מראים ששיעור הנשים שחוות מחלות הנובעות משחיקה ומתשישות נמצא בעלייה מתמדת, במיוחד אימהות לילדים צעירים. אחד מהגורמים לכך הוא המסרים הרעילים על איך את אמורה להיות "אישה טובה" וראויה.

אמרי לי מי אביך ואומר לך מי את

הביטוי מנציח היררכיה מגדרית, של גברים בראש ונשים המוגדרות בכפיפות להם. האישה אינה מלכה או שליטה בעצמה, אלא מקבלת פסיבית את כוחו ואת סמכותו של אביה, אחיה, בן זוגה.
הדגש על סמכות גברית וכניעה נשית הוא גרוע לגברים ולנשים כאחד, מכיוון שהוא מנציח תפקידים וציפיות מגדריות מזיקות. הביטוי "בת של מלך" תורם להנצחת הסטריאוטיפים המגדריים, שכן הוא נוטה להתקשר לנשים עם תכונות ספציפיות "נחשבות".

אם כבר כבודה של בת מלך פנימה - איך תקבל הכרה כלפי חוץ? או! במקרה נמצא הפתרון. הדמות הגברית המרכזית בחייה תיתן תוקף לקיומה ולמעמדה בעולם. קודם אבא, ואז היא "בת של מלך", ואחר כך הבעל, ואז היא "אשת חיל".

הכינוי המחמיא לכאורה "בת של מלך" נועד לשים דגש על הערך ועל החשיבות של נשים יהודיות במשפחותיהן ובקהילותיהן, אלא שמתוך הביטוי נובע שחשיבותן היא להשתייך לגבר הנכון, ל"מלך". מה אומר לכם - אני מעדיפה שיחמיאו לי בזכות תכונותיי, ולא רק מפני שאני הבת של אבא שלי, גם אם הוא היה מלך אמיתי עם כתר וגלימה.

מי עומד מאחוריי ומצדדיי?

זה לא המשפט היחיד שמזכיר לנו שגבר שווה הוא תנאי להיותנו בעלות ערך. קחו למשל את המשפט "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה". הוא מצליח והיא מאחור, מסדרת אחריו, דואגת שלא יחסר לו כלום, לא דורשת לעצמה את ההובלה חלילה.

כמה פעמים שמעתם אנשים אומרים "מאחורי אישה מצליחה עומד גבר"? אם כבר, הם ירכלו על "הזוג המוזר" שבו האישה תופסת מקום גם בחוץ, ולא רק בבית. מניסיון אישי אני מדברת, תשאלו את הטוקבקיסטים שכותבים עלי "תראו אותה, מצאה סמרטוט שמוכן לתת לה ללבוש את המכנסיים בבית", או שכותבים לליאון שהוא אישה בכל מיני דרכים בוטות ודוחות. וכל זה למה? כי אשתו מעיזה לתפוס מקום שווה בפרונט, על המסך.

אחד מהמשפטים שעושים לי בחילה הוא זה שיוצא מפיהם של גברים שתלטנים, שנשותיהם נוהגות להיות "יפות ושתוקות" כשהם מתרברבים בהצלחות שלהם, בהון שלהם. אני כבר רואה את זה מרחוק, מזהה אותם בקלות ויודעת שתכף יגיע ה"אבל בבית - היא קובעת הכל. בבית אני כמו ילד קטן, היא זו שמחליטה". איכס.

אם ליאון ואני היינו גובים שקל מכל מי ששאל אותו "איך אתה מסתדר עם זה שפאולה דומיננטית?", כנראה לא היינו צריכים לעבוד לעולם. ומה זה בכלל הקטע הזה של לקרוא לאישה "דומיננטית" בקטע ביקורתי? מה רע בזה?

מילה היא לא רק מילה

כשאני מתעצבנת על הביטויים האלה, יש כאלו שמפצירים בי לשחרר, לא להיות כל כך צדקנית, כי הרי "זה רק ביטוי".

אז ראשית, בואו נסכים שזה לא רק ביטוי. מילים הן אף פעם לא רק מילים. מילים מעצבות תרבות ותודעה ומשפיעות על יחסי כוחות בין מגדרים, בין גזעים ובין כל סוגי הקבוצות.

השבוע, למשל, ראינו נשים שיצאו נגד הביקורת וטענו שהן רואות בביטוי הזה משהו מעצים וחיובי. אני לא מתווכחת איתכן, באמת לא, אך אני לא מצליחה לראות איך אפשר להתעלם מהסקסיזם שנודף ממנו, כלומר מהעובדה שהוא מחזק סטריאוטיפים לגבי נוקשות התפקידים של גבריות ונשיות.

מילא לומר "נו, זה ביטוי ישן־נושן מתקופה שבה לא האמינו בשוויון". אפשר לעטוף אותו בנופך נוסטלגי ולסלוח בשם הערך הסנטימנטלי, להיזכר כמה נוח היה לחלקנו כששוביניזם היה הסטנדרט וכשפמיניסטיות טרחניות לא באו בטענות - את זה אני יכולה להבין. אבל להתעקש לראות בו משהו שרלוונטי גם כיום, להתכחש לכך שחלק מהביטויים המסורתיים מקטינים ומצמצמים נשים - לדעתי זה מוגזם.

בשם האם

אבל לא הכל כזה גרוע. ככל שהזמן עובר, ואף שהדרך לשוויון עוד ארוכה ורחוקה, כן אפשר לראות יותר ויותר נשים חוגגות הישגים, ולא את היותן ה"בת של", "אשתו של" או "אחות של". נשים שלא מתנצלות על האינטליגנציה והכישורים שלהן, ולא על הקשרים השוויוניים שלהן עם גברים. אני מוכנה לזרום ולומר ש"בת מלך" הוא משפט מעצים, אם באותה הנשימה נחמיא לגבר שהוא "בן מלכה".

אנחנו, האימהות והאבות שגדלו בבתים שבהם האמא לא יכלה לשבת אחרי הארוחה לכוס קפה, כי כבודה של בת מלך הוא לפנות מהשולחן ולסדר את המטבח אחרי שכולם אכלו - מנסים ליצור לעצמנו ולילדות שלנו עולם שבו נערות צעירות מעודדות להיות מנהיגות ומקבלות החלטות, ולא רק מערך תומך פאסיבי של גבר או קישוט על זרועו. הביטויים האלה הם שרידים היסטוריים של חלוקת תפקידים ארכאית, וממש לא חייבים להגן עליהם בכוח.

אחריי לקיפול מצנחים

השבוע ראיינו בתוכנית נשים מקסימות שהשתתפו בכנס "מקפלות מצנחים" לדורותיהן. הן סיפרו כמה התפקיד הזה נחשב יוקרתי וכמה כל מי שהתגייסה חשקה בו.

שאלתי אותן אם שירתו איתן גברים שלא היה להם פרופיל קרבי, והן ענו שלא. אתם מבינים בכמה רבדים המודל הזה מוטמע בתוכנו מבלי שנעצור ונשים לב? גבר הוא צנחן, והאישה מקפלת לו את המצנח. למה גברים לא יכולים להיות מקפלי מצנחים? אשמח לתשובה רציונלית, כי לא מצאתי כזו.
מה ביונסה היתה אומרת?

בשורה התחתונה, למה להסתפק בלהיות "בת של מלך" כשאת יכולה להיות מלכה? תחשבו על ה־מלכה, "Queen B". האם היא היתה מסכימה שתקראו לה Daughter of The King B? וואו, אל תסתבכו איתה, היא אישה דומיננטית.

לימודי משפטים

להלן רשימת משפטים שמקטינים נשים ומנציחים את הפטריארכיה. מוזמנים לומר את כולם בפעם
האחרונה ולאחסן בבוידעם לנצח

• "מה אתה בוכה כמו ילדה?" - ואחר כך מתפלאים שגברים רבים מתקשים להביע רגשות.

• "אתה מתנהג כמו כוסית" - המילה הזו פשוט דוחה באופן כללי.

• "יצאת גבר" - תחשבו מהי המשמעות כשכך מכנים אדם כשרוצים להגיד שהוא אחלה.

• "יצאת נקבה" - ובכן, זה פחות חיובי...

• "את כזו דרמה קווין" - אלא אם אתם משתמשים גם ב"דרמה קינג".

• "היא סתם היסטרית" - כתגובה לטיעון של אישה בדיון, במקום לענות לגופו של עניין.

• "ככה זה גברים, אין מה לעשות" - מחזק את הסטריאוטיפ שגברים הם ילדים שלא יכולים להתפתח באופן בוגר, להתחשב ולהשתנות.

• "היא נורא דעתנית" – תחשבו על זה. על גבר לא אומרים שהוא נורא דעתן. זה הרי בסדר גמור שיש לו דעות.

• "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה" - כאמור לעיל.

• "כבודה של בת מלך פנימה" - פה כבר יש לנו הסכמה, נכון?

• "אשת חיל מי ימצא" - בואו נתרחק ממשפטים שמנציחים זוגיות כפורמט שבו גבר מפרסם מודעה כגון "דרושה אשת חיל", ונשים ניגשות ומקוות להיבחר לתפקיד.

• "הוא יפה כמו בת" - מחזק את הסטריאוטיפ שמראה חיצוני הוא תכונה נשית, או משהו שחשוב
יותר לנשים.

בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם מתפתים להשתמש באחד מהביטויים המיושנים האלה, אני מאתגרת אתכם לעצור ולחפש אלטרנטיבה, ולזכור שאין כזה דבר "רק ביטוי תמים".

Info@paulanatural.co.il