מבטי התדהמה על פניהם של בני שיחי הסעודים חזרו על עצמם שוב ושוב. "אתה מוסלמי?" הם שאלו בפליאה. בשלב זה של השיחה מצאתי את עצמי מעדכן סעודים לגבי אחד השינויים המשמעותיים ביותר שפקדו את ארצם לאחרונה, בעודי מספר להם על ביקורי באל־מדינה, העיר השנייה בחשיבותה באסלאם. העיר שבה, למעשה, האסלאם הפך לכוח דתי ופוליטי.
"בניגוד למכה, שהכניסה אליה עדיין אסורה באופן מוחלט למי שאינו מוסלמי, אל־מדינה - למעט השטח המקיף את 'מסגד הנביא' (מקום קבורתו של מוחמד) - נפתחה לפני כשנתיים למבקרים לא־מוסלמים", עניתי לתוהים על שיוכי הדתי, מבלי שאצליח באמת לשכנע אותם.
אחת מהן, פאיזה (שמות המרואיינים בכתבה שונו ושמורים במערכת, כך שאוכל לצטט אותם בחופשיות), מורה לאנגלית, הודתה: "השינויים כאן בממלכה מתבצעים בכזאת מהירות שקשה לנו לעקוב אחרי המתרחש. לפעמים גם לא מיידעים את האוכלוסייה על שינוי מדיניות. זה פשוט קורה, וכך נחסך העימות עם המתנגדים לשינויים. לא מעט אנשים אינם מרוצים ממה שעובר על סעודיה בשנים האחרונות. הם קמים כמעט כל יום למציאות חדשה. התהליך מהיר מדי, ואין לדעת מתי תתעורר תגובת־נגד חזקה. אבל בינתיים סעודיה חווה משהו שאי אפשר היה להעלות אותו על הדעת רק לפני עשור".
עשרה ימים שהיתי בממלכה הסעודית, לפני תחילת חודש הרמדאן ובימיו הראשונים, וחוויתי על קצה המזלג את אחת המהפכות החשובות ביותר שקרו בעשרות השנים האחרונות במזרח התיכון: הפיכתה של סעודיה ממדינה שמרנית קיצונית, מרובת איסורים, סגורה ומדכאת חופש אישי, למדינה שנפתחת במהירות לתושביה ולעולם ומבקשת לתפוס לעצמה מעמד מוביל בקידום האנושות לעבר עתיד טוב יותר, על סף דמיוני, שלא לומר בדיוני.
בעשרת הימים הללו נאלצתי שוב ושוב להתמודד עם הפער בין דעות שהיו לי על סעודיה לבין המציאות שפגשתי. לא חיפשתי לאתגר את החוקים ואת המסורות, אלא כיבדתי אותם. עם זאת, מצאתי את עצמי מאותגר בשלל מצבים שלא חשבתי שאתקל בהם. לדוגמה, קבלת שירות ממוכרת לבושת ניקאב בחנות בגדים לגברים. למוכרת לא היתה כל בעיה לתקשר איתי, בעוד שאני הייתי שקוע במחשבות על הימים שבהם לנשים בסעודיה היה אסור לעבוד. או מפגש עם ציירת מקומית בסמטאות ג'דה שציירה לעיניי כל הערב הראשון של הרמדאן את פניה החשופות של אישה אחרת. יותר משבני שיחי הסעודים נדהמו מביקורי באל־מדינה, ביקורי בסעודיה הדהים אותי. מעבר לכך, כמי שלמד את תולדות האסלאם עוד בבית הספר התיכון בחיפה ואחר כך באוניברסיטה, הביקור באתרי ערש האסלאם ריגש אותי מאוד.
התמקמתי בג'דה, עיר הנמל הגדולה שלחופי ים סוף, המשמשת מאז המאה ה־7 שער ראשי למיליוני עולי הרגל. אלה מגיעים בכל שנה, באוויר ובים, מארבעת קצות תבל, כדי לקיים את מצוות החאג' לכעבה במכה, ובאותה הזדמנות מבקרים באל־מדינה. ישנם גם מיליוני מאמינים הבאים לקיים את "החאג' הקטן", או "החאג' הקצר" - ה"עומרה", מחוץ לתקופה הרשמית של העלייה לרגל למקומות הקדושים. יש אומרים שביצועה בתקופת הרמדאן משתווה לחאג' עצמו. המטוס שאיתו הגעתי לג'דה היה מלא בעולי רגל כאלה, עוטי איחראם - בגדי החאג' מסמלי הטוהרה: גברים בלבושם הלבן, ונשים בשמלות ובכיסויי ראש בצבעים שונים.
רוב עולי הרגל הללו באו ממרכז אסיה או מהמזרח הרחוק. הטיסה אל ליבו של האסלאם היתה בעלת אופי הולם: היא החלה בתפילת הדרך בערבית, וכשהתקרב מועד הנחיתה בג'דה התמלא המטוס בזמרה דתית נרגשת של המאמינים.
רכבת עתידנית לעבר
מג'דה ניתן להגיע לשתי הערים הקדושות לאסלאם בהסעות באוטובוסים או באמצעות הרכבת המהירה "אל־חרמיין" ("שני המקומות הקדושים"), המחברת בין מכה ואל־מדינה ועוברת דרך ג'דה ו"העיר הכלכלית על שם המלך עבדאללה" - פרויקט עירוני־כלכלי גדול, שכמו מיזמים ראוותניים רבים אחרים בממלכה לא הצליח לעמוד ביעדים מרחיקי הלכת שתוכננו לו. אני בוחר ברכבת המהירה. קו הרכבות הזה נפתח רשמית לציבור הרחב באוקטובר 2018. כרטיסים ניתן לרכוש מראש באינטרנט תוך התחייבות לנסיעה ברכבת מסוימת שיוצאת בשעה קבועה, בדיוק מופתי.
הדיגיטציה בעריה הגדולות של סעודיה נפוצה ביותר ונוכחת כמעט בכל מקום. תחנות הרכבת בג'דה ובאל־מדינה גדולות, מרווחות, ממוזגות ומשלבות מוטיבים ארכיטקטוניים אסלאמיים ומערביים. הנוסעים נבלעים במרחב התחנות הגדול, וקרונות הרכבת נוחים ביותר. גם כאן נשמעת ברמקולים עם תחילת הנסיעה תפילת הדרך. את 340 הקילומטרים בין ג'דה לאל־מדינה עושים בשעה וחצי, לפעמים במהירות של 330 קמ"ש.
כמעט כל הדרך מתחנת הרכבת אל ליבה של אל־מדינה היא אתר בנייה אחד עצום. במסגרת "חזון סעודיה 2030", שהוצג לראשונה לפני שבע שנים על ידי יורש העצר באירוע רב משתתפים שאליו הוזמנו משקיעים גדולים מרחבי העולם, אמורים לקום כאן, בפאתי העיר הקדושה, מרכזי רפואה גדולים, מרכזי מלונאות ותיירות וגם מרכזי בידור להמונים.
בידור להמונים הוא אחד מעמודי התווך של "חזון 2030". כך מקווה מוחמד בן סלמאן להפוך את הדורות הצעירים בממלכתו לחופשיים יותר, חילוניים יותר ומודרניים יותר. כמה מאלה שדיברתי איתם טענו כי מדובר בגרסה מודרנית של "שעשועים להמונים", שנועדה להסתיר את העובדה שהממלכה עדיין נשלטת בידי משפחה אחת אשר אינה מאפשרת חופש ביטוי ודעה בנושאים רבים.
עם זאת, אחרים גרסו שבן סלמאן לא יכול היה לבצע את השינויים מרחיקי הלכת שהוא יוזם ללא שליטה הרמטית על הנעשה במדינה. דודו של יורש העצר, פייסל, שמלך בין 1964 ו־1975 וזכור לרעה בישראל כאחד התומכים הגדולים של אש"ף, נרצח בידי אחד מאחייניו לאחר שיזם תהליכים של ליברליזציה של החברה הסעודית. פייסל פתח בתי ספר לבנות והביא לסעודיה את הטלוויזיה.
"הרצח שלו", מספרת לי פאיזה, המורה לאנגלית, "היה השלב הראשון בעצירת הגעת הקדמה לממלכה. השלב הבא היה לאחר השתלטות קיצונים מוסלמים מארגון 'אלאח'וואן' ("האחים") על המסגד הגדול במכה בשלהי 1979, ארבע שנים לאחר ההתנקשות בפייסל. המלך דאז, ח'אלד בן עבד אלעזיז, הורה בתגובה להחמיר את אכיפת חוקי השריעה בממלכה וחיזק את סמכויותיהם ואת כוחם של אנשי הדת השמרנים ביותר ושל 'משטרת המידות האסלאמית'. עכשיו הגלגל חוזר סופסוף לאחור, במשמעות חיובית דווקא. אנחנו חוזרים להיות מי שהיינו פעם, בשנות ה־70".
شاهزاده محمد بن سلمان بن عبدالعزیز، ولیعهد ع#عربستان_سعودی از پروژه ساخت بزرگترین مرکز شهر مدرن جهان در پایتخت این کشور ، ریاض، رونمایی کرد.#ایندیپندنت_فارسی #پروژه_مربعhttps://t.co/lJnHHOo3Ov pic.twitter.com/v02o7G0QXr
— independentpersian (@indypersian) February 17, 2023
זמן קצר לפני שהגעתי לסעודיה הצליח יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, לעורר את זעמם של הזרמים השמרניים יותר בחברה הסעודית כשהכריז על בנייתו המתוכננת של מרכז עתידני ענק בבירה ריאד, שיכלול יחידות דיור, בתי מלון, מסעדות, חנויות ומרכזי בידור. העילה לכעס היתה צורתו החיצונית של המבנה: מרובע ענק המזכיר את הכעבה הקדושה במכה. גם שמו של הפרויקט אינו מותיר מקום רב לדמיון: "מועקב", קרי מרובע, שמידותיו יהיו 400 מטר גובה, רוחב ועומק, שטח כולל של כ־20 מבני האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק ובעל חזות מוזהבת.
ברשתות החברתיות הובעה ביקורת נוקבת על "בניית כעבה חדשה שמוקדשת אך ורק לקפיטליזם". תיירות עלייה לרגלכאמור, המקום היחיד שעדיין אסור לכניסת לא־מוסלמים באל־מדינה הוא רחבת "מסגד הנביא", שמבנהו הראשון נבנה על ידי הנביא מוחמד עצמו זמן קצר לאחר שהיגר לאל־מדינה ממכה בשנת 622 לספירה, שנה הנחשבת לתחילת הספירה המוסלמית, "ספירת ההיג'רה". עם זאת, ניתן לראות את המסגד ואת הפעילות השוקקת סביבו מאחורי הגדר המקיפה את המתחם האסור. אגב, כשעברתי בטיסה פנימית מעל ל"אזור האסור" באל־מדינה הושמעה במטוס של חברת התעופה הסעודית הלאומית, "סעודיה", תפילה מיוחדת.
רחבת מסגד הנביא מוקפת שדרות רחבות שלצידיהן בניינים מפוארים המשלבים בנייה מודרנית ואלמנטים ארכיטקטוניים מזרחיים - קשתות, חלונות ומרפסות מעץ. העיר מלאה בעולי רגל היוצרים תערובת צבעונית ביותר של בגדים מסורתיים מאפריקה, מאסיה הרחוקה וממרכז אסיה המהולה בבגדי האיחראם הלבנים. נוכחות המשטרה מינימלית.
ב"משטרת הצניעות", ששמה המלא "הוועדה לקידום המידות ולמניעת היצר", לא נתקלתי בשום מקום שהוא. המשטרה הזו - שתפקידה היה לשמור על לבוש צנוע של הציבור, בעיקר הנשים, הפרדה בין המינים, מניעת מסורות מערביות והקפדה על השתתפות בתפילות, לפעמים קרובות תוך הפעלת כוח פיזי - כמעט חדלה מלתפקד מאז תחילת הרפורמות שהנהיג מוחמד בן סלמאן.
סמכויותיה הנרחבות צומצמו והוגבלו במהירות בשנים האחרונות, במקביל לביטול האיסורים הרבים שהיו נהוגים בממלכה, כמו האיסור על נשים לנהוג. באל־מדינה ראיתי פחות נשים נוהגות מאשר בג'דה. ככלל, האווירה כאן היא יותר שמרנית. כמעט כל החנויות נסגרות בשעות התפילה. ברוב המסעדות יש עדיין כניסה נפרדת ואזורי אכילה נפרדים למשפחות ולגברים שאינם נשואים. זו עיר שומרת מסורת באופיה, אך גם המסורת הזו מתובלת בצרכנות חומרית מערבית: חלפו הימים בהם חכמי דת הוציאו פתוות נגד בובות ברבי (בשל היותן צעצוע "יהודי") או קראו לרצוח את מיקי מאוס. במרכזי הקניות הגדולים המפוזרים בעיר הקדושה הורים יכולים לקנות לילדיהם כל צעצוע אפשרי. ויש גם אפשרות לראות את סיפור חייו של הנביא מוחמד בסרט מצויר תלת־ממדי באולם קולנוע חדיש.
באל־מדינה "המוארת", כשמה המקובל בקרב המוסלמים, הפך מוחמד ממטיף נרדף ונלעג בעיני בני עירו מכה למנהיג דתי ופוליטי מוערך. הוא שכנע את רוב השבטים הערביים המקומיים להתאסלם, והצליח לבנות כוח צבאי מקומי מאוחד שהיה הבסיס להשתלטות על חצי האי ערב. באל־מדינה גם החל הסכסוך בין האסלאם ליהודים. אחת האטרקציות התיירותיות המרכזיות בעיר היא אוטובוס תיירים שתחנתו הראשונה היא סמוך לכניסה המרכזית ל"מסגד הנביא" והוא עוצר ב־12 תחנות ברחבי העיר. התחנה התשיעית במסלול היא זירת "קרב השוחה", קרב שמאחוריו עמדה לפי המסורת האסלאמית בגידתם של שבטים יהודיים במוחמד, בבני עדתו ובתושבי אל־מדינה. הנוכחות היהודית בעיר בעת הגעתו אליה של מוחמד היתה בולטת - שלושה שבטים יהודיים גדולים ככל הנראה שלטו על חלקים נרחבים בה.
לפי המסורת, אחד הדברים שהפתיעו את מוחמד היה חוסר האחדות והמלחמות הפנימיות בין השבטים היהודיים. מוחמד ניצל את הפיצול הזה לצרכיו, כשגירש בזה אחר זה את היהודים מהעיר לאחר שהאשים אותם בקשירת קשרים נגדו. בדיעבד, "חטאם" העיקרי היה סירובם להתאסלם.
המסורת האסלאמית, המועברת לנוסעי אוטובוס התיירים, היא שהיהודים בגדו במוחמד ובשבטי אל־מדינה שאירחו אותם, פנו לתושבי מכה ויעצו להם לתקוף את אל־מדינה. מוחמד אימץ שיטת הגנה לא נפוצה בחצי האי ערב של אותה תקופה: הוא חפר שוחות הגנה מסביב לעיר ובתוכה, כך שהתוקפים לא יכלו להשתמש בסוסיהם ובגמליהם. בשלב האחרון של המצור, שנכשל, הציע מוחמד לבני השבט היהודי האחרון שנותר בעיר לסייע לו במתקפה. היהודים סירבו מפאת קדושת השבת, והסירוב הזה חרץ את גורלם. עם תום המצור רצחו אנשיו של מוחמד את כל גברי השבט ומכרו את הנשים והילדים לעבדות.
היהודים מוצגים בהסברים בערבית כטיפוסים בוגדניים, שפגעו לא רק במוסלמים אלא גם נהגו להפר הסכמים עם השבטים הערביים בעיר עשרות שנים לפני הגעתו של מוחמד לאל־מדינה. בזירת "קרב השוחה", למרגלותיו של אחד מההרים המקיפים את העיר, הוקם מסגד גדול, המכונה גם "מסגד הכיבוש" - אחד מאתרי העלייה לרגל של המבקרים המוסלמים כאן.
ג'דה: בחזית השינויים
בשל קרבתה לים סוף מזג האוויר בג'דה בתקופה זו של השנה נעים ביותר. זה לא היתרון היחיד של העיר, שהיתה בעבר הבירה הדיפלומטית של סעודיה. "בניגוד לערים אחרות בממלכה, ג'דה - בשל היותה עיר נמל - תמיד היתה קוסמופוליטית, פתוחה לעולם, מאירת פנים לזרים", מספרת לי הינד, צלמת מקומית שאותה פגשתי בעיר העתיקה. בשעות הבוקר המוקדמות של אחד מימי השישי שבהם שהיתי בעיר היא היתה עסוקה בתיעוד המבנים הישנים, רובם נטושים עדיין, אך חלקם כבר עובר שיפוץ מקצועי במסגרת שיקום האזור והפיכתו למוקד תיירותי.
"לאורך מאות שנים לא מעט עולי רגל הגיעו הנה עם כספם האחרון כדי לממש את מצוות החאג', נותרו בלי יכולת לחזור לבתיהם ונשארו בעיר. זה יצר כאן עירוב מעניין של תרבויות וסובלנות רבה לאחר, שלא כמו אזורים אחרים בסעודיה, שנותרו סגורים ומסוגרים. לכן נוצרה בג'דה בשנים האחרונות זירה של תרבות ואמנות. לפני הקורונה היינו קבוצת צלמים שפעלה בעיר העתיקה. נהגנו לערוך כאן מסיבות".
מה דעתך על השינויים המהירים בסעודיה?
"כאן, בג'דה, הם מתקבלים ביתר אהדה, בעיקר בקרב הדור הצעיר. רבים מהצעירים למדו וחיו תקופות לא קצרות במדינות שונות במערב, וההגבלות שנאלצו להתמודד איתן כשחזרו הנה היו קשות. ביטול איסורים רבים יוצר אווירה חופשית מאוד. אמנם החופש אינו מוחלט, אבל יש תחושה של סעודיה חדשה. בעיקר בכל הקשור ליחס לתרבות ולאמנות. מנגד, ישנם כאלה שמרגישים כי יש יותר מדי חופש, והמעבר המהיר הזה הוא לא בהכרח טוב. אנשים לא יודעים מה לעשות עם החופש הזה".
על פנינו חלפו קבוצות של תיירים מערביים שהגיעו באוניית קרוז גדולה שהתחילה את דרכה בעומאן וממשיכה למצרים. "לא היינו רגילים לראות כל כך הרבה תיירים מערביים כאן", אומרת הינד, "זה בפירוש אחד השינויים החיוביים שקורים כאן. אנשים באים לראות אותנו כפי שאנחנו ולא על בסיס הדעות הקדומות שיש להם ביחס אלינו".
הנשים יוצאות לאור
השנה, לראשונה, ממש לפני הרמדאן, ערכה הטלוויזיה הסעודית את תחרות "Saudi Idol", שהמנצחת הגדולה בה היתה האמס פקרי, זמרת חתונות בת 29. פקרי, שהופיעה בדרך כלל ללא כיסוי ראש, הצהירה בראיונות כי העובדה שאישה זכתה בתחרות היא מקור גאווה עצום לסעודים, והיא עודדה בחורות לא לחשוש מהגבלות.
"כל חיי קיוויתי לרגע כזה, אבל שאלתי את עצמי אם דבר כזה אפשרי בסעודיה", אמרה פקרי. המהפכה הנשית בעיצומה: אני פוגש נשים עוטות ניקאב שחור או גלויות פנים כעובדות קבלה בבתי מלון, כמוכרות בחנויות, כעובדות ברשתות המזון המהיר. הן לא נמנעות ממגע עם גברים בהענקת השירותים השונים. הן ממלאות את מרכזי הקניות הגדולים עם בנות גילן. עד לפני חמש שנים לא ניתן היה להעלות על הדעת ללכת לבית קולנוע בסעודיה. במסגרת הרפורמות שלו החליט מוחמד בן סלמאן לפתוח מחדש את בתי הקולנוע. בכניסה הראשית למתחם האולמות עדיין צריך לעבור בדיקה ביטחונית במגנומטרים, כדי לוודא שדתיים קיצוניים לא יצליחו לבצע פיגועים.
בג'דה יש גם יותר נשים על הכבישים. אחת מהן היתה מעורבת בתאונה עם רכב שבו נסעתי. היא לא נעצרה כדי להתנצל אלא המשיכה בנהיגה פראית. "אין טעם להתלונן עליה במשטרה", אומר לי בטרוניה עבדאללה, שאיתו נסעתי, "השוטרים יהיו חייבים לקבל את הגרסה שלה, גם אם ברור להם שהגרסה שלי היא האמת. נשים לא מקבלות דו"חות. הרשויות מפעילות אפליה מתקנת. הן גם לוקחות מאיתנו את מקומות העבודה. אם ארבעה גברים יתמודדו על תפקיד אחד מול אישה, לא משנה מה הכישורים שלהם - האישה תקבל את המשרה. המצב הזה גורם ללא מעט מתחים".
"אני מניח שבגלל שאני חי כאן לא הבחנתי בשינויים בזמן התרחשותם", אמר לי ח'אלד, רופא במקצועו. "הרבה מאוד פעמים השלטונות לא מכריזים על שינוי במדיניות או בכללים הנהוגים - הם פשוט נותנים לדברים לקרות. למשל, לא הכריזו שמותר לפתוח חנויות בשעת התפילה, אבל הפסיקו לעשות בעיות לאנשים שמשאירים את העסקים שלהם פתוחים בזמן התפילות. כך המציאות משתנה מבלי שרבים יבחינו בשינוי. בעבר דברים רבים התרחשו במרחב הפרטי, בבתים, מאחורי דלתות סגורות. היו מסיבות, שתו אלכוהול, נשים התערבבו עם גברים בלבוש מודרני. היום זה גולש יותר ויותר למרחב הציבורי. נשים יוצאות לעבוד, נשואות ולא נשואות. הן לא חייבות יותר בליווי גברי".
הפרויקט הגדול מכולם
העיר הצפונית טאבוק, הרחוקה מהגבול עם ירדן כ־100 ק"מ, עלתה לאחרונה לכותרות בעקבות סרטון שהופץ ובו נראו גמלים בסערת שלגים שפקדה את סעודיה, לכאורה לראשונה בגלל שינויי האקלים. "פייק ניוז", צוחקים תושבים מקומיים, "כמעט כל שנה יורד פה שלג. מזג האוויר כאן מאוד שונה מבאזורים אחרים במדינה".
ואכן, הערבים כאן קרירים ביותר. הדרך מטאבוק לאתר הבנייה המתוכנן של עיר העתיד הסעודית "ניאום", גולת הכותרת של "חזון 2030", עוברת בנוף מדברי עוצר נשימה. הררי סלעים עוצמתיים וצבעוניים נטועים בדיונות חול ובוואדיות צחיחים. המדבר כאן רחוק מלהיות חדגוני. גושי סלעים אדומים, ירוקים, ורודים, חומים וכהים על סף שחור מעניקים מראה של יצירת אמנות בלתי נגמרת. "ניאום" - קיצור של "ניאו-מוסתקבל", עתיד חדש - אמורה להיבנות על חלקים מהנוף המדברי הזה בנקודת החיבור שלו עם הים האדום.
Presenting a 170 km vertical city that can be travelled end to end in 20 minutes. Giving residents a convenient lifestyle within 5-minute walk neighborhoods, and communities organized in three dimensions, THE LINE is the future of urban living.#TheLINE #NEOM pic.twitter.com/KwEIV1jzPl
— NEOM (@NEOM) August 16, 2022
היא מוקמת מול חלקו הדרומי של חצי האי סיני, לא הרחק מהגבול עם ירדן. לאורך רוב המסלול אל אתר הבנייה העצום הכביש מיושן. על ההגעה לשטח המיועד לניאום מעיד כביש משופר, רחב, שלאורכו שורה ארוכה ומפותלת של פנסי תאורה המחוברים לקולטי שמש סולאריים. העתיד כבר כאן. כמעט. על הפגיעה בסביבה המדברית, שתגרום העיר העתידית שבה מתוכננים לגור כ־9 מיליון בני אדם, אמורה לחפות העובדה שניאום היא עיר ירוקה לחלוטין, שתפעל רק עם אנרגיה שתופק מהטבע.
למרות הנוכחות המשמעותית של דחפורים ושאר אמצעי בנייה - מעט מאוד נבנה עד כה. שלטים דורשים לשמור על "ניאום נקייה", עם סמלה המשושה של העיר המתוכננת, אשר התוכניות שלה נראות כלקוחות מסרט מדע בדיוני. נמל תעופה קטן משרת כמה טיסות פנימיות וטיסות לדובאי. שני "יישובים קהילתיים" זמניים, שאמורים לאכלס את צבא העובדים העצום, נמצאים גם הם בשלבי בנייה מתקדמים. בכניסה ליישוב הראשון ניצב פסל של I Love Neom. ניתן להבחין מעבר לגדרות התיל באולפני תקשורת וקולנוע שלפי פרסומים מהעת האחרונה כבר יצאו מהם 25 הפקות של סרטים ותוכניות טלוויזיה. יש כאן גם בית חולים, שלצידו חונה מסוק. אך הגישה ליישובים הללו מוגבלת למי שעובד במקום או שקיבל אישור כניסה. עובדים זרים רבים כבר מתגוררים ביישוב הקהילתי הראשון. הם מנצלים כל הזדמנות לברוח לערים קיימות ולחיים האמיתיים שבהם.
"ניאום", הפרויקט השאפתני והיומרני, שיש הסבורים כי הוא כלל לא ישים, אמור לשלב את המדבר הסעודי ואת הים האדום עם טכנולוגיות כה חדישות שיהפכו את סעודיה לפורצת דרך בתכנון עירוני עתידי. שטחו יהיה כ־26,000 קמ"ר (שטחה הריבוני של ישראל הוא מעט יותר מ־22,000 קמ"ר), יושקעו בהקמתו לפחות 500 מיליארד דולר (כמעט פי חמישה מהתקציב השנתי החדש של ישראל).
בין המבנים הראשונים של ניאום תהיה עיר "הקו", The Line - שני מבנים עצומים ומקבילים בגובה של 500 מטרים, בעלי חזיתות חיצוניות מכוסות זכוכית, שהמרחק ביניהם יהיה 200 מ' ואורכם 170 ק"מ. ב"קו" לא יהיו מכוניות ולא יהיו בו רחובות. ניתן יהיה לנסוע ברכבת מהירה מצידו האחד לצידו השני ב־20 דקות. תצרוכת החשמל של העיר תגיע מאנרגיה חלופית, בעיקר מהשמש. העיר תופעל בידי אינטליגנציה מלאכותית שתאסוף נתונים מהדיירים כדי לשפר את איכות חייהם. הדיירים יקבלו תשלום עבור העברת הנתונים. עלויות הבנייה מוערכות בסכום שינוע בין 100 מיליארד לטריליון דולר.
בן סלמאן הכריז על פרויקט "הקו" בינואר 2021 בשידור חי בטלוויזיה הסעודית. העבודות החלו תשעה חודשים לאחר מכן, בכלל זה פינוי תושבים מקומיים מבתיהם ביישובים קיימים. בניית השלב הראשוני של המיזם אמורה להסתיים ב־2030 - מה שנראה כרגע כמועד יומרני מאוד. בקיץ האחרון הוצג על ידי סלמאן הדגם המתוכנן של הפרויקט בסרטון הדמיה. בסרטון מכונה "הקו" "מהפכה תרבותית" אשר נועדה להציב את האדם בראש מעייניה, להעניק לו חוויה אורבנית חדישה ולשמור על הטבע מסביב. מתכנני ניאום מבטיחים לשמר 95% מהסביבה הטבעית בתוך השטח העצום של הפרויקט.
מאחד המקומות המשמימים ביותר במזרח התיכון הפכה סעודיה תוך פחות מעשור לאחת המדינות המרתקות והמבטיחות ביותר. מיצואנית של נפט ואסלאם אדוק וקיצוני היא הופכת למרכז תוסס של רעיונות, יצירה ושאיפות יומרניות ביותר. כל זאת תחת הנחייתו והנהגתו של איש צעיר אחד, מעורר מחלוקות, שעדיין לא הפך למלך. האם סעודיה תצלח את שדה המוקשים השוכן בין האתמול למחר? המהירות, אומרים בערבית, היא מהשטן. אך לאחר זמן כה רב של קיפאון ייתכן שמהירות יכולה להביא דווקא ברכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו