הצרות של בן סלמאן והיחסים עם ישראל: פחד ותיעוב בארמון המלוכה בסעודיה

מגדל הניצב באמצע המדבר ומתנשא לגובה של שני קילומטרים? בעבר זה נשמע כמו מדע בדיוני - אבל לא בערב הסעודית של מוחמד בן סלמאן. בדצמבר הכריזו בממלכה על בחינת תוכניות לבניית גורד השחקים בפרויקט נדל"ן חדש בצפון ריאד. יהיה זה בניין הכפול בגובהו מהבורג' ח'ליפה שבדובאי (828 מטרים), ועלות בנייתו מוערכת ב־5 מיליארד דולרים. ניסוי דומה של איש עסקים סעודי כבר נעשה בעיר ג'דה, שם מדובר בבניית מגדל שיתנשא לגובה מייל (כ־1.6 קילומטרים). אלא שהפרויקט מדשדש כבר יותר מעשור, וסיומו לא נראה באופק.

בן סלמאן, יורש העצר בן ה־37, הספיק להשיק מיזמים לא פחות יומרניים. למשל, פרויקט "The Line" בעיר ניאום, שתהיה למעשה מעין פס שייתחם בשתי חומות ויימתח במדבר לאורך 170 קילומטרים ברוחב של 200 מטרים, ואמורה להיות ביתם של 9 מיליון איש. לצידו ניתן למנות את המיזם לפיתוח אתר נופש על ארכיפלג בים האדום, או בנייתה של יאכטה ענקית במבנה של צב ים.

והוא לא עוצר כאן: עד סוף העשור הנסיך הצעיר מריאד שואף לשנות לגמרי את כלכלתה של סעודיה. המשק אמור לגוון את הכנסותיו באמצעות פיתוח ענפי התיירות וההשקעות, תוך כדי הפחתה הדרגתית של התלות בנפט. לשם כך יורש העצר מתאמץ לפוגג את החשש המערבי מהממלכה השמרנית בעזרת יוזמות ורפורמות חברתיות: פתיחת בתי קולנוע, ביטול חובת האפוטרופסות לנשים וקיום פסטיבלי מוזיקה שבעבר נחשבו לטאבו מוחלט. חברת יחסי ציבור אמריקנית כבר נשכרה למשימת כיבוס השלטון, שהיה מזוהה בעבר עם דיכוי נשים והוצאות להורג, ומיתוגו מחדש כפתוח למערב.

אלא שמתחת למבול השינויים החברה הסעודית תוססת מתמיד: מאסלאמיסטים מבית ומחוץ שרואים את ארץ האסלאם נשטפת בגל של תרבות מערבית ועד למיעוט שיעי הנמצא בשולי הממלכה הסונית וצמא לזכויות. למרות כל אלה, האיום המוחשי ביותר על שלטונו של יורש העצר הסעודי מגיע מבית המלוכה עצמו. ובן סלמאן - המתמודד עדיין עם ההשלכות של רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י בקונסוליה באיסטנבול ב־2018 - פועל בהתאם.

כוחה של השביעייה הסודיירית

עד לפני כמה שנים היה קשה לנחש שדווקא בן סלמאן יהפוך ליורש העצר של בית המלוכה הסעודי - לפחות לא בגיל צעיר כל כך. הממלכה נוסדה באופן רשמי ב־1932, עם איחוד נג'ד וחיג'אז, שני האזורים שכבש סבו של בן סלמאן, אבן סעוד. המלך המייסד, שנשא בימי חייו עשר נשים והוליד עימן 43 בנים, קבע שהירושה תעבור מאח לאח. העברת השלטון היתה כפופה גם לווטו של אנשי הדת, זכר לברית שנכרתה עם חסידי האסלאם הוואהבי. דרך הנישואים לנשים כה רבות הפך בית המלוכה למראה של החברה הסעודית, המשקפת את האזורים השונים בממלכה, את ההבדלים ברמת האדיקות הדתית ואת המאבקים הפנימיים.

יותר מיובל חלף עד לשינוי המשמעותי הבא. בשנות ה־90 הנוהל שונה, ולפיו המלך פאהד יוכל לקבוע את זהותו של יורש העצר. כך קרה שאנשי הדת, אשר מעמדם שקע עם השנים, נדחקו הצידה עוד יותר. אך פאהד לא הספיק לנצל את התיקון כדי להשפיע על זהות המונרך הבא. שבץ מוחי כמעט שיתק אותו. בשנותיו האחרונות השליט בפועל היה יורש העצר עבדאללה, שהוכתר בסופו של דבר למלך. כשהוא בן 79, המלך סלמאן ירש את עבדאללה ועלה לשלטון ב־2015. זה קרה אחרי ששני אחים שהחזיקו בתואר נסיך הכתר מתו בגיל מופלג. אחיו למחצה, הנסיך מוקרין, שהיה בנו הצעיר ביותר של אבן סעוד, מונה אז אוטומטית ליורש העצר. בימי שלטונו של עבדאללה הוא קודם לתפקיד יורש העצר השני אחרי סלמאן וכיהן בראש סוכנות המודיעין. בתוך שלושה חודשים בלבד הודח מוקרין לטובת מוחמד בן נאיף, ולראשונה בתולדות הממלכה הירושה עמדה לעבור לדור הנכדים של אבן סעוד.

קשה לומר שהמהלך לא היה צפוי. מוחמד היה בנו של יורש העצר נאיף שמת, אחיו המלא של המלך דרך אמם המשותפת, חסה בנת אחמד א־סודיירי, נצר למשפחה מיוחסת בנג'ד שבמרכז הממלכה. שניהם היו חלק מ"השביעייה הסודיירית" - שבעת הבנים שאיישו תפקידי מפתח במדינה. יש מי שיאמר שהאגף הסודיירי דאג לשמור לעצמו את כס השלטון לדורות הבאים.

ואולם במבט לאחור, נדמה שהיה זה רק צעד קטן במהלך גדול ומחושב יותר, שנועד לקדם פלג חדש בבית המלוכה: צאצאיו של המלך סלמאן. עם מינויו של מוחמד בן נאיף ליורש הוכרז על מינויו של מוחמד בן סלמאן - יורש עצר שני, חדש וצעיר, שאף קיבל לידיו השאפתניות את משרד ההגנה רב העוצמה. השנתיים הבאות היו עדות לכרסום איטי ומתמשך במעמדו של נסיך הכתר. בן סלמאן זכה לאהדה בעקבות המלחמה שניהל נגד המיליציה החות'ית בתימן, בעוד ניסיונו של מוחמד בן נאיף לפתור את המחלוקות עם קטאר בדרך דיפלומטית יותר צויר כמעשה בגידה. אפילו מאמציו להתחבב על ממשל טראמפ בעזרת שירותיה של חברת שתדלנות אמריקנית, נתפסו כחתרנות בלתי נלאית. בקיץ 2017 הוא נקרא לארמון המלך במכה. ושם, כשאקדח מוצמד לגבו, בסופו של לילה לבן, הוא השתכנע כי מוטב לו לוותר על תפקיד יורש העצר.

"בן סלמאן רצה לבסס שלטון יחיד ופעל כדי שלא תעלה סוגיית הנכדים. השאלה היא מי יהיה יורש העצר - ולכן הוא מסלק את כולם", מסביר ד"ר יוסי מן, מומחה לסעודיה ומרצה בכיר באוניברסיטאות רייכמן ובר־אילן, החוקר את הממלכה זה שנים. לדברי מן, סלמאן ובנו מייצגים את הכוחות המסורתיים, את האליטה הסעודית ממרכז הממלכה. "הוא הדיח את כל הפלג הקודם של המלך עבדאללה, את מפקד המשמר הלאומי ואת מפקד הכוחות המיוחדים, שהיו בעלי הבית. לא שומעים מהם עכשיו. זה סילוק של הגורמים הצפוניים של הממלכה. בן סלמאן מייצג אנשים שמגיעים מאזור נג'ד".

שלא כמו מוקרין (77), שפוצה בכסף ובמתנות, מוחמד בן נאיף (63) הפך לאסיר בפועל. כנראה משום שהיווה איום משמעותי יותר. לפי ה"גרדיאן", ב־2020 פשטו כוחות הביטחון על מעונו של בן נאיף במדבר בפאתי ריאד, עצרו אותו והתעללו בו. הוא הוחזק בבידוד שישה חודשים ולאחר מכן הועבר למתחם בארמון בריאד. מאז הוא נמצא שם, במעקב של 24 שעות ביממה. באותה הזדמנות נעצרו גם אחיו, נאיף בן נאיף, ונסיך אחר ממשפחת המלוכה: אחמד בן עבד אל־עזיז. גם האחרון היה אחד מהשביעייה הסודיירית, ואף זכה לפופולריות. ואולם, בימי שלטונו של עבדאללה הוא הודח מכל תפקידיו, והנסיך הצעיר מוקרין מונה תחתיו לסגן יורש העצר.

שלטון של איש אחד

לאחר אותו ליל מעצרים, גורמים סעודיים מסרו ל"וול־סטריט ג'ורנל" כי היה מדובר ב"ניסיון הפיכה". גורם אחר, המקורב לבן סלמאן, טען ששני הנסיכים - אחמד ומוחמד בן נאיף - נעצרו בעקבות "מידע על התנהגויות שליליות". עוד קודם לכן, במבצע מעצרים בנובמבר 2017, נעצרו עשרות בכירים אחרים ובהם 11 נסיכים. אחד מהם היה ווליד בן טלאל, שהוא כיום בעל המניות השני בטוויטר. זה אותו מיליארדר שניסה להקים את מגדל ג'דה לפני יותר מעשור, ונכשל בינתיים.

הטיהורים עוררו פחד ותיעוב בבית המלוכה, במיוחד בקרב צאצאיהם וקרוביהם של הנסיכים העצורים. וכאילו לא די בכך, בספטמבר האחרון מונה בן אחר של המלך, ח'אלד, לתפקיד שר ההגנה. יחד עם מוחמד, שמונה לראש הממשלה, ואח נוסף, עבד אל־עזיז, שהמשיך לכהן כשר האנרגיה, בשלושת התפקידים הבכירים מחזיק למעשה פלג אחד בבית המלוכה. יש האומרים שמדובר למעשה בשלטון של איש אחד.

פעם אחת כבר נרצח מלך סעודיה. בשלהי מארס 1975 אירח המלך פייסל, אז בשנות ה־60 לחייו, קבלת פנים לנסיכים ולראשי שבטים. אחד מאחייניו התקרב אליו, שלף אקדח וירה בו למוות. פייסל נודע כמי שעורר את חמתם של אנשי הדת הווהאבים בממלכה, אף שדרך אמו היה צאצא של מייסד הזרם האסלאמי, מוחמד בן עבד אל־ווהאב. ואולם, מותו יצא לפועל מתוך המשפחה עצמה.

"אני מאלה שבהחלט חושבים כי יש סכנה למשטר הסעודי", אומר ד"ר מן. "בניגוד לאווירה שאומרת שהכל בסדר. דווקא מפני שבן סלמאן מבצע שינויים מאוד גדולים - גם הסיכונים גדולים מאוד. סעודיה מדינה מאוד שמרנית מטבעה. היא לא מהפכנית. מעולם לא היתה מהפכה בסעודיה, ואני לא חושב שנראה מהפכה. יכול לקרות אולי משהו בתוך המשפחה. הם יגידו שנמאס להם וזה לא הדגם השלטוני שרצו בו. הכוח בסעודיה נמצא בבית המלוכה. יכולה להיות התארגנות שבמסגרתה יתנקשו במלך, אבל אני לא רואה מהומות פורצות ברחובות. הסעודים הם הרבה פחות מהפכניים ממה שמוכר לנו, למשל באיראן".

גם פרופ' יהושע טייטלבאום, מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר־אילן, מטיל ספק בכוחה של האופוזיציה הסעודית. "אנחנו באמת לא כל כך יודעים מה הכוח של הקבוצות האלה. קשה לזהות אופוזיציה מגובשת שמסוגלת למנוע מעבר מסודר של השלטון. יש אנשים בתוך המשפחה שלא מרוצים, כמו אלה שבן סלמאן לקח מהם את הכסף והכניס אותם לכלא, אבל אין לנו דרך לזהות מה כוחם. הוא פועל כל הזמן כדי לחזק את שלטונו ולמצוא תמיכה מחוץ למשפחת המלוכה, מהצעירים, מהנשים ומקבוצות של אנשי עסקים כשהוא מצליח להביא השקעות מחו"ל".

פסטיבל קולנוע וסרט להט"בי

בדצמבר האחרון נפל דבר בממלכה. פסטיבל קולנוע שנערך בעיר ג'דה הקרין את הסרט "הכפתן הכחול", המתחקה אחר סיפורו של חייט מרוקאי המסתיר את זהותו ההומוסקסואלית במשך 25 שנה ומנהל רומן עם עובד בחנותו. מנכ"ל הפסטיבל, מוחמד א־תורכי, הבטיח אפס צנזורה בפסטיבל והבהיר שהוא נרגש מקיום האירוע. ג'דה נחשבת ל"תל אביב של סעודיה", ולכן משמשת מעבדת ניסויים למופעים חדשים ולהסרת מגבלות מסוימות.

אלא שלא כולם מרוצים מהפתיחות הזאת, לא כל שכן מפסטיבלי מוזיקה כמו "מידל ביסט". "תארו לכם שבן סלמאן התיר להקרין סרטים כאלה בארץ המקומות הקדושים!" כתב בזעם אחד ממתנגדיו החריפים של יורש העצר. זוהי דוגמה אחת לקמפיין הארסי והמשתלח נגד נסיך הכתר, המבעבע במרחב הדיגיטלי. בן סלמאן מואשם גם בכך שאוטובוסים ממשלתיים "מסיעים צעירות כדי לפתות גברים למסיבות עם אלכוהול וסמים". אחרים לועגים להיתכנות של מיזמי נדל"ן כמו The Line ("כולנו נמות עד שזה יוקם") ומצביעים על הפער שבין ההכרזות הגרנדיוזיות למציאות בשטח. הרי רק בדצמבר רחובות בערים בחיג'אז סבלו משיטפונות עזים, שהזכירו את רמת התשתיות הירודה בחלקים רבים בממלכה, המתגאה במיזמים עתידניים אך מזכירה לעיתים מדינת עולם שלישי.

המתקפה לא נולדה רק בשל הרפורמות של בן סלמאן. ב־2017 נעצרה שורה של אנשי דת במדינה. אחד מהם היה המטיף עווד אל־קרני, מחבריה הבולטים של "תנועת התעוררות", שנידון לאחרונה למוות. התנועה האסלאמיסטית שקמה לפני שלושה עשורים ביקשה להשריש עוד יותר את האסלאם במדינה וזכתה להשפעה לפרקים, אך התנגשה בבית המלוכה בעניין הברית האיתנה עם האמריקנים. באוקטובר האחרון בנו של המטיף, נאסר אל־קרני, עזב את סעודיה ופתח בקמפיין נגד שלטונו של בן סלמאן ברשת. "אחד האישומים נגד אבי מטעם התביעה היה 'הזדהות עם מדינת האויב קטאר'. יורש העצר השתתף בטקס פתיחת המונדיאל באצטדיון אל־בית ולקח חלק בהצלחת אחינו הקטארים. מתי יודה המשטר בטעויות שלו וישחרר את העצורים?" התלונן נאסר על רקע משחקי הגביע העולמי.

אבל הביקורת של אל־קרני הבן לא נגמרת במאסר ובגזר הדין של אביו. "אנחנו עדים לאירועי חיסול של אזרח בקונסוליה של ארצנו, להטלת מסים, למכירת משאבי המדינה למען חסינותו של רוצח (הכוונה ליורש העצר; ש"ק), לעקירת אנשים מבתיהם והריסתם, לזיוף סמלי המולדת ולהטרדה מינית של עצירות. הכינו את התשובות לדור הבא כשישאלו אותנו מה עשינו כדי להציל את המולדת", הזדעק אל־קרני הבן.

לקולות הללו מצטרפים ארגוני אופוזיציה אסלאמיסטיים הפועלים זה כ־30 שנה בבריטניה (הניסיונות לגרשם עלו בתוהו של דיונים משפטיים). אחד הדוברים הבולטים של הארגונים הללו הוא סעד אל־פקיה. אי־אז בשנות ה־90 הוא היה חלק מהוועדה להגנה על הזכויות הלגיטימיות, ארגון אופוזיציוני שהתפצל בשל חילוקי דעות בין מנהיגיו. למרות המרחק, קולו נשמע היטב בריאד ומעורר זעם לעומת אנשי הדת הווהאבים, שנתפסים כיום כחותמת גומי. דווקא האסלאמיסטים נחשבים לבעלי אחיזה בשטח, בזכות פעילותם ברשתות החברתיות.

וכנהוג ברשת, אל־פקיה לא חוסך גם בהפצת קונספירציות. כך, למשל, טען כי בן סלמאן נמנע מלטוס לפסגה באלג'יריה מחשש שארה"ב תנצל את שעת הכושר ותיזום נגדו הפיכה בארצו, וכי הדבר קשור ל"אישיותו הרדופה" של הנסיך. אל־פקיה, רופא במקצועו, מתגורר בבריטניה כבר כמעט 30 שנה. בעבר הואשם בקשרים לאל־קאעידה וחשבונותיו הוקפאו לזמן־מה, עד שהופשרו בתום מאבק משפטי.

פעיל בולט אחר בלונדון הוא ר'אנם א־דוסארי - קומיקאי שמנהל תוכנית אירוח ביוטיוב בשם "ר'אנם שואו" מאז 2015. התוכנית זוכה לעשרות מיליוני צפיות, כנראה גם בזכות העלבונות שהוא משגר בה כלפי בן סלמאן, שאותו הוא מכנה "הדוב המרקד", כינוי שנועד לרמוז לחוסר יציבותו של הנסיך. על רקע החוזה העצום שנחתם עם רונאלדו בקבוצת א־נאסר הסעודית, טען א־דוסארי כי בן סלמאן עומד מאחורי העסקה ומנסה להלבין את תדמיתו.

ד"ר מן לא מופתע מהביקורת. "היו רפורמות מטורפות", הוא אומר, "אנשים שוכחים למי בן סלמאן 'הוריד את הראש'. הוא הוריד את חכמי הדת, את משטרת המוסר ואת האחים שלו, ושינה את דפוסי החברה. אתה מדבר עם סעודים, והם אומרים 'הבת שלי, שהלכה תמיד עם רעלה, הפסיקה ללכת עם רעלה'. ויש גם כוחות שמרניים ששואלים 'מה נשאר מסעודיה שהכרנו? זה לא הגיוני'. ולכן יש כאלה שטוענים כי יש סכנה ליציבות השלטון. אם בן סלמאן לא ישיג את ההישגים הכלכליים שהוא הבטיח, וכרגע אין בעיה כי מחירי נפט מאוד גבוהים, אז תהיה לו בעיה".

מיעוט שיעי על מצבורי הנפט

כשמדברים על עתודות הנפט של סעודיה, אי אפשר להתעלם מאתגר אחר של יורש העצר: המיעוט השיעי בערב הסעודית, המונה כעשרה אחוזים מקרב האוכלוסייה הכללית (35 מיליון איש בשנת 2021). רובו מתגורר במזרח המדינה, לחופי המפרץ הפרסי, שם נמצאים מצבורי הנפט.

ההתקוממות המשמעותית האחרונה נרשמה בימי האביב הערבי ב־2011, אך המלך עבדאללה ידע כיצד לפייס את השיעים המרגישים כמו אזרחים סוג ב' במדינה הסונית הגדולה. אלא שב־2016 עבר השלטון הסעודי לידיו של סלמאן והוחלט להוציא להורג את איש הדת השיעי נימר באקר א־נימר, שנעצר בחשד להסתה, ויחד איתו הוצאו להורג עוד עשרות שיעים אחרים באשמת "טרור". על רקע זה עלה מאז איום חדש בסעודיה: ארגון חיזבאללה בחיג'אז. לא מדובר בחיזבאללה הלבנוני של נסראללה, אלא בתאים שנוסדו בשנות ה־80 וביצעו שורה של פיגועי טרור. השלטון הסעודי הגיב בקמפיין מעצרים שכמעט דיכא לחלוטין את הארגון. בשנים האחרונות הוצאו להורג פעילים שהואשמו בניסיון לחדש את פעילות הארגון, ואחרים נעצרו.

"בשיא כוחם דיברו על 1,600 פעילים", מספר על כך ד"ר מן, "צריך לזכור שהשיעים בסעודיה מחוברים יותר לשיעים בבחריין ובעיראק. תמיד שואלים אם השיעים יותר נאמנים לערבים או יותר נאמנים לאיראן. בעיניי הם יותר ערבים. אני חושב שהאופוזיציה השיעית מאיימת ויש לה כוח ונוכחות, אבל היא עניין פנים־סעודי ופחות עניין איראני".

לשאלה בעניין שאיפתו הפוליטית של המיעוט השיעי, מן משיב כי "תמיד היו קולות בתוך בית המלוכה ובקרב אנשי הדת שהשיעים רוצים להיות משהו נפרד מהממלכה. אני חושב שזה עניין של תקופות. עבדאללה ידע לפייס אותם. ראינו שהם יכולים להיות נציגים במועצות המקומיות כי הלכו לקראתם. לכן חיזבאללה בחיג'אז צמצם את כוחו. האיראנים תמיד ניסו להשתמש בשיעים כאלה ואחרים כדי להפעיל אותם נגד סעודיה ונגד שדות הנפט. זה יכול לקרות ברמה של תפעול שדות הנפט או תפעול בתי זיקוק, אבל בשנים האחרונות אנחנו שומעים בעיקר על פיגועים מצד החות'ים ולא דרך חיזבאללה בחיג'אז".

גישושים לקראת נורמליזציה

האיום האיראני הוא גם מה שהביא להתקרבות מתחת לפני השטח בין ישראל לסעודיה. עם הקמת הממשלה החדשה דובר רבות על השאיפה להשיג הסכם עם ערב סעודית. רה"מ היוצא יאיר לפיד אף טען בנאום סיום תפקידו בכנסת כי "הונחו היסודות" לנורמליזציה עם סעודיה. רה"מ הנכנס בנימין נתניהו הודיע שאחת ממטרות־העל של הממשלה היא "להרחיב את מעגל השלום עם שכנינו", ודיבר על רצונו בהסכם שלום עם סעודיה. ואולם, לא בטוח שבריאד נלהבים כמו בירושלים מהאפשרות של מיסוד היחסים.

איתות אחד בעניין נרשם בפסגה הערבית־סינית בדצמבר, שבמהלכה הצהיר בן סלמאן על תמיכתו בעקרון שתי המדינות. הוא אף הדגיש את הצורך בהקמת מדינה פלשתינית על בסיס קווי 67'. על פניו, הנסיך חישק את עצמו בעמדה המסורתית של המלך. מה גם שהקשר עם ישראל הוא מטרה קבועה למתנגדיו שמתייחסים אליו כ"אבי הנורמליזציה", בין השאר לאור הסכמתו למעבר טיסות מישראל לבחריין ולאיחוד האמירויות.

"אני חושב שעושים טעות כשמדברים על נורמליזציה", אומר פרופ' טייטלבאום, "יש הרבה צעדים לפני נורמליזציה שהיו עם בחריין ואיחוד האמירויות. האמירותים, למשל, נתנו קודם כל הכשר ליהדות. הם דיברו על שיתוף פעולה עם היהודים ועם הדתות האברהמיות. גם הסעודים עושים את זה. איש דת סעודי ביקר באושוויץ ודיבר על שיתוף פעולה. הם משנים לאט־לאט את ספרי הלימוד. הם מכשירים את היהדות בצורה מדורגת".

פרופ' טייטלבאום מוסיף שבאמצעות צעדים קטנים של נורמליזציה יוכלו בסעודיה גם לנטר ולראות איפה נמצאים מוקדי ההתנגדות לתהליך. עם זאת, לדבריו, בן סלמאן צריך לקבל תמורות לא רק מישראל במטבע הפלשתיני, אלא גם מהאמריקנים. בהקשר זה הוא מזכיר שרבות תלוי דווקא בהתפתחויות הפוליטיות בוושינגטון: "אנחנו לא יודעים אם ביידן ירוץ לכהונה שנייה, או שיבוא נשיא רפובליקני - שוב טראמפ, או מישהו אחר שייטה יותר לכיוון הסעודי. זה מין משולש של ישראל, סעודיה וארה"ב".

כך או כך, ב־2023 סעודיה תעסיק אותנו לא מעט: בין שבאמצעות חתירתה של ישראל לנורמליזציה עם אחת המדינות הערביות החשובות ביותר, ובין שבאמצעות הטלנובלה של נסיך עשיר כקורח, רב־עוצמה וחסר מעצורים, שהעולם כולו עוקב אחרי דרכו לכס המלוכה.