שריפה מחוטי חשמל חשופים. הרעלה של תינוקות עקב שימוש בחומרי יצירה זולים ורעילים. התמוטטות של גג שלא הותקן כהלכה. אינספור אסונות יכולים להתרחש בכל יום באחד מעשרת אלפים הגנים הפרטיים הבלתי מפוקחים בישראל, שאיש אינו יודע מה מתרחש בהם רגע אחרי שהדלת נסגרת בבוקר.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אבל דווקא מחדל שקט, המתרחש מדי יום בגן פרטי בעיר מבוססת בשפלה, ממחיש את גודל הבעיה. מספרת אסתר (שם בדוי), סייעת לשעבר בגן: "בפרסומת לגן מדברים על 'אוכל ברמה', אבל בפועל אוכלים שם אוכל תעשייתי: מגישים לילדים פסטה ושניצלים שמחממים מאריזות. אם פעם בשבוע מכינים קוסקוס עם עוף, זה שלושה פולקעס קטנים על 25 ילדים. יום אחד, אמא שבאה לקחת את הבת שלה אמרה לילדה: 'בואי נלך לקנות שניצל, שתאכלי בערב'. הגננת אמרה לה: 'בשביל מה לתת בשר פעמיים ביום? היא כבר אכלה היום עוף'. לא רציתי להגיד לה שהבת שלה אכלה היום אולי חוט של עוף. כי איך אפשר לחלק כמות כל כך קטנה ל־25 ילדים? הם רצו עוד, ונגמר לי. לא פלא שהם מגיעים הביתה וההורים לא מבינים למה הילד שלהם רעב".
בישראל כל מי שרוצה לפתוח פיצוציה צריך רישיון עסק, אבל כל אחד יכול לפתוח משפחתון, ואפילו גן, לפעוטות עד גיל 3. שימו כמה צעצועים משומשים על הרצפה, חלקו פלאיירים בשכונה - וההורים כבר יגיעו. הם אפילו ישלמו לכם הרבה כסף מדי חודש, רק תשמרו להם על הילד כשהם בעבודה. אחרי שהדלת תיסגר, תוכלו לעשות ככל העולה על רוחכם. למשל, ללכת לעשות קניות בסופר.
ענת (שם בדוי), תושבת מודיעין: "בוקר אחד באתי לסופר, ואני רואה בחוץ עגלול עם חמישה ילדים בני שנה פלוס, כשהם לבד. כל התינוקות עמדו בצד אחד של העגלול, ועוד שנייה הוא היה נופל. עמדתי שם כמה דקות כדי לראות מה קורה, אבל אף אחד לא בא. שאלתי את העובדים הערבים של הסופר, והם ענו: 'אה, המטפלת בפנים, היא תמיד משאירה את הילדים ככה'.
"באיזשהו שלב המטפלת יצאה. היא היתה בעלת חזות לא נעימה, אז פחדתי קצת להתערב, רק שאלתי אותה: 'זה שלך? למה את משאירה אותם ככה לבד?' היא ענתה לי: 'עשיתי קניות לילדים, לא לעצמי'".
אלה (שם בדוי), סייעת ותיקה בגנים בעיר בשפלה, מספרת: "בגן פרטי שבו עבדתי לפני כשנתיים, תינוק התגלגל במדרגות כי השער בקצה המדרגות לא היה בטיחותי, הגננת התקמצנה ולא רצתה להחליף אותו. באתי אליה ואמרתי לה שהילד נפל, אבל היא לא רצתה לשמוע, וגם לא דיווחה להורים. מרוב פחד, כל הזמן הלכתי לבדוק שהוא בסדר. אני אומרת: הורים, לכו תעשו בדיקות פתע. פשוט תופיעו בגן בלי הודעה מוקדמת ובקשו להיכנס".
"בגנים פרטיים, מנהלים מסתכלים על הכיס - כמה הם ירוויחו", אומרת דנה (שם בדוי), סייעת גנים, שעבדה בערים שונות בארץ. "לפעמים קונים חומרי יצירה זולים, ולכי תדעי אם הם לא רעילים. חשוב שיהיה בגן כפתור מצוקה, ושהוא עובד. באחד הגנים שעבדתי בהם, ילד פתח את הראש וירד לו דם. הגננת לא היתה בגן והשאירה אותי לבד, ולא היה לי כפתור מצוקה שמחובר לרופא שיכול להדריך אותך מה לעשות".
גם אחרי שמתרחש בגן מחדל גדול, בוחרים הורים רבים להשאיר את ילדם באותו גן ולא להחליף מסגרת. זה מה שקרה ליעל (שם בדוי), אמא המתגוררת במרכז תל אביב, שבנה בן השנתיים הולך לגן פרטי.
"יום אחד באתי לקחת את הילד רבע שעה לפני הזמן. התחלתי ללכת לכיוון הגן, ופתאום אני רואה אותו עומד יד ביד עם איש זר במעבר חצייה, בצד השני של הכביש בפינת בוגרשוב ובן יהודה. האיש ניגש אלי ואמר לי: 'גברת, למה את משאירה את הילד שלך לבד?'
"נכנסתי לגן והתברר שמישהו השאיר את השער פתוח. בגלל שהמקום לא מפוקח, הילד הצליח לצאת, ואף אחד אפילו לא שם לב. כששאלתי, התברר שזה קרה המון פעמים גם להורים אחרים".
ומה עשיתם?
"השארנו את הילדים בגן, אבל החלטנו לשמור את צוות הגן מאוים: אמרנו שנתלונן במשטרה או שנדאג שיסגרו את הגן, והם נאלצו לתקן את הליקויים. גננת 'מאוימת' תוודא שהגן יהיה שמור, ולא צריך להסביר לה הכל מההתחלה, כמו שהייתי צריכה לעשות בגן חדש".
"ההורים הם המפקחים הטובים ביותר במערכת", אומרת ד"ר שולמית ביסמנובסקי, מומחית לחינוך לגיל הרך ויו"ר ארגון הגנים הפרטיים בישראל, המאגד כ־800 גנים. "בגנים רבים ההורים באים באמצע היום, נכנסים, מטיילים בגן. בחלק מהמקומות יש שער עם קוד, שמאפשר להם להיכנס גם בלי התרעה. יש גנים שהתקינו מצלמות במעגל סגור. כל אחד בוחר את הדרך כדי לאפשר להורה לפקח ולראות את הגן".
הבעיה, לדבריה, היא בעיקר בגנים הקטנים, שבהם עד שישה ילדים. אלה, כפי שנסביר בהמשך, גם לא יוכנסו לשום חוק פיקוח.
"לא יכול להיות שאישה תהיה בבית עם חמישה־שישה ילדים לבד. היא הולכת לחתל אחד - כל השאר בלי השגחה. היא הולכת לשירותים - כולם ללא השגחה, ואין חובת דיווח".
אלא שגם במעונות שנמצאים תחת פיקוח המצב לא מזהיר. הורים רבים מדברים על צפיפות גבוהה ועל מצב שבו מטפלות בודדות אחראיות על עשרות ילדים. "בתנאים האלה לא הייתי שמה את הילד שלי ולא את הנכד שלי, ודאי לא בשנת החיים הראשונה", מודה תמר אלמוג, לשעבר מנהלת אגף מעונות יום ומשפחתונים במשרד התמ"ת (כיום משרד הכלכלה).
"בתוך כיתת תינוקות יש 25-20 תינוקות, וכל מטפלת אחראית על שישה־שבעה ילדים. גם אם הן היו רוצות, הן לא יכולות להקדיש את הזמן הרצוי לכל ילד או להעניק לו יחס אינדיבידואלי, שהוא אחד הדברים הבסיסיים.
"נתקלתי במקרים שילדים ננשכו קשות, כי מטפלת לא הספיקה להגיע אליהם. הדברים המסוכנים במקומות כאלה נובעים משניות ספורות של חוסר השגחה. הממשלה צריכה לומר שהיא מחויבת לילדים מגיל לידה, ולא רק מגיל שלוש. כך היא תחסוך בעתיד את כל ההוצאות על בעיות שייגרמו מהמסגרות הללו".
מי ייכנס בפועל לפקח?
כבר בשנת 1965 חוקקה הכנסת, ביוזמת משרד הסעד, חוק לפיקוח על מעונות בארץ. החוק מדבר על כל מעון באשר הוא - לפעוטות, לקשישים או לכל אוכלוסייה אחרת של חסרי ישע. בניסוח קצר ותמציתי הוא קובע דברים אלמנטריים ומובנים מאליהם - שלא מתקיימים כיום בגנים פרטיים: שלמפעיל המעון יהיה רישיון, שיהיו מפקחים שיורשו לבקר במעון, ושמי שלא יעמוד בתנאים - ייסגר.
ב־1968 צורפו לחוק תקנות, שמפרטות חובות בסיסיות על מפעילי מעונות לפעוטות עד גיל 3: לתת אוכל מספק, שינה, תנאי היגיינה הולמים, קשר גננת־הורה, עדכונים שוטפים, ועוד. בין השאר נכתב כי "לא תונהג במעון שיטה של עונשים גופניים, שלילת מזון או כליאה כאמצעי משמעת, ולא ייענש ילד עונש אחר כלשהו העלול לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי".
עם קבוצת הגיל 3-0 נמנים היום כ־400 אלף ילדים. רק כרבע מהם שוהים במעונות מפוקחים. השאר - 300 אלף - שוהים במעונות פרטיים לא מפוקחים או במסגרות משפחתיות. מי שאחראי על גילאי 3-0 בארץ הוא משרד הכלכלה, כמי שממונה על עידוד תעסוקת נשים. המשרד מפקח כיום על כ־1,700 מעונות פרטיים ו־3,700 משפחתונים, שבהם 93 אלף ילדים. את המעונות מנהלים ארגוני נשים (ובהם נעמ"ת, ויצ"ו, אמונה), רשויות מקומיות ואחרים. במשרד הכלכלה מדגישים כי "הם נהנים ממערכת שפועלת לפי סטנדרט מפוקח, שכר לימוד שנקבע מכוח פיקוח על מחירים וכן קבלת סבסוד להורים הזכאים, לפי קריטריונים שנקבעים מדי שנה".
אולם מעונות אלה הם טיפה בים. ב־10,000 מעונות אחרים, החוק מ־1965 לא מיושם כיאות. הוא נתפס ככללי מדי, ומאפשר למשרד הכלכלה להעניש גנים רק באמצעות סגירתם בצו - ללא צעדי ביניים קיצוניים פחות כגון עיצומים כספיים, סנקציות או התרעות. עד היום, הוצאו צווי סגירה לגנים פרטיים רק בכמה מקרים נדירים, למשל בגנים של מהגרי העבודה באזור התחנה המרכזית בתל אביב.
הדברים המסוכנים במקומות כאלה נובעים משניות ספורות של חוסר השגחה // איור: עציון גואל
סמדר מושל, דוקטורנטית למדע המדינה מהאוניברסיטה העברית, כותבת בשנים האחרונות עבודת דוקטורט, שבה היא מנסה להבין מדוע נושא הפיקוח על הגיל הרך לא הוסדר עד היום. "לאורך שנים, המדיניות של הממשלה בנושא היא בעיקר תגובתית. ההמלצות המרכזיות לחקיקת חוק פיקוח, העברת האחריות למשרד החינוך והשקעה בפדגוגיה מופיעות בדו"חות של ועדות שונות כבר מתחילת שנות השבעים, וחוזרות כל כמה שנים - אך אינן מיושמות. בשנות השמונים היה עיסוק במעונות בעיקר סביב סוגיית המחירים שהם גובים. רק ב־1987 הוצגה משנה סדורה של הסטנדרטים הרצויים במעונות לילדים עד גיל 3 בגנים מפוקחים, שאינם מיושמים בפועל".
בראש הוועדה שחיברה את הדו"ח עמדה פרופ' מרים (מיקי) רוזנטל, פסיכולוגית מהאוניברסיטה העברית, שחוקרת זה שנים את השפעת השהות במסגרות חינוכיות על חוויותיהם והתפתחותם של פעוטות. המסמך, שנכלל במחקר של סמדר מושל, קבע כי יש ליישם מייד את חוק הפיקוח מ־1965, וכי יש להעלות את מספר המטפלות פר ילדים ולדאוג להן להכשרה מתאימה.
מושל הגיעה גם למסמך התגובה של מנהלת האגף למעמד האישה ומעונות יום במשרד העבודה והרווחה דאז, איווט סעדון. התגובה ממחישה את יחסה של המדינה לנושא לאורך השנים: "לא ניתן להעמיד הנושא כבעל עדיפות עליונה בהקצאת המשאבים הממשלתיים, על כל המשתמע מכך לגבי יכולתנו לאמץ את המלצות דו"ח ועדת הסטנדרטים... נראה כי יש להתרכז באותם (סעיפים) קטנים בדו"ח המתייחסים לטווח הקצר והניתנים ליישום ללא השקעות מאסיביות".
רק בשנות האלפיים נפתחו הסטנדרטים לגנים לגיל הרך לדיון משמעותי מחודש, ברמת משרדי ממשלה. ב־2003 נכנס אהוד אולמרט לתפקידו כשר התעשייה והמסחר. כעבור כמה חודשים נוסף לתחומי האחריות שלו גם נושא התעסוקה, שכלל את מעונות היום המפוקחים של ארגוני הנשים. הוחלט להתחיל בבדק בית של מסגרות אלו, כדי להעלות את הסטנדרטים הקיימים בהן.
באותה שנה הוגשה בכנסת הצעת חוק פרטית לפיקוח על הגנים הפרטיים, על ידי חברי הכנסת מיכאל מלכיאור (העבודה־מימד) ואילנה כהן (עם אחד). הצעת החוק החדשה דיברה שוב על הצורך ברישיון להפעלת גן, על מפקחים שיורשו להיכנס לגנים, ועל החובה שמפעיל גן יהיה בעל הכשרה חינוכית בסיסית.
ב־2004 ירדה ההצעה מסדר היום בכנסת בקריאה טרומית. בין המסתייגים מהחוק, בנוסחו אז, היו שטענו כי בגילאים הללו לא מדובר בחינוך מובהק אלא רק ב"טיפול בהיבט התפתחותי", וכי קיומו של חוק מ־1965 מייתר את הצורך בחוק חדש.
ב־2006 הגישו ח"כ רן כהן (מרצ) וח"כ זבולון אורלב (מפד"ל) הצעות חוק פרטיות לפיקוח על הגנים הפרטיים. שתיהן עברו בקריאה טרומית ואוחדו בהמשך להצעת חוק אחת פרטית.
במקביל, הזמין משרד התמ"ת עוד דו"ח על הסטנדרטים הרצויים לגיל הרך, ברוח הנעשה במדינות ה־OECD. מלאכת כתיבת הדו"ח הוטלה על צוות מומחים בראשות פרופ' רוזנטל ובפיקוחה של תמר אלמוג.
"כשנכנסתי לתפקידי שאלתי למה המוצר הזה, שנקרא חינוך פעוטות, הוא מוצר עם זילות כזאת", מספר רענן דינור, מנכ"ל משרד התמ"ת ולימים מנכ"ל משרד ראש הממשלה. "בעולם מתוקן, קנה המידה צריך להיות הילדים שלנו, וכל השאר צריך להימדד ביחס לילדים. אמרנו: בואו נראה איך משנים את המציאות. עשינו עבודה כוללת, שעסקה לא רק בהיבטים בטיחותיים, אלא גם בהיבטים פדגוגיים, כולל איכות כוח האדם ותהליכי ההכשרה".
)))))3.jpg)
סייעת ותיקה: "לפעמים קונים חומרי יצירה זולים, ולכי תדעי אם הם לא רעילים" // צילום: GettyImages (אילוסטרציה)
ה"עיזים" סיבכו את התוכנית
דו"ח רוזנטל הוגש בפברואר 2006, וקבע שוב שיש צורך ביותר מטפלות, בכוח אדם איכותי ובתוכנית חינוכית, לצד העלאת הסטנדרטים הקיימים בנושאי בטיחות והיגיינה. בעקבותיו החל תהליך ארוך של תכנון פיילוט ליישום הסטנדרטים החדשים במעונות מפוקחים.
לפיילוט הוקצו 80 מיליון שקלים, והוא היה אמור להיערך בשבעה יישובים: ביתר עלית, רמלה, שדרות, לקייה, אום אל־פחם, עכו וצפת. 50 המעונות ו־50 המשפחתונים בפיילוט היו אמורים לקלוט במשך שנתיים קבוצות קטנות יותר של ילדים, להתאים את המבנים לגודל הקבוצות החדש, להחמיר את הסטנדרטים הבטיחותיים, לדאוג להכשרה נאותה לצוות ועוד.
באותה שנה הפך אולמרט לראש הממשלה, אלי ישי החליף אותו במשרד התמ"ת והמשיך לקדם את הנושא. ב־2009 נבחר בנימין נתניהו לראשות הממשלה, ולמשרד התמ"ת הגיע שר חדש: בנימין בן אליעזר, ועימו מנכ"ל חדש - שרון קדמי. הפיילוט של שיפור הסטנדרטים בגנים לגיל הרך ירד בבת אחת מסדר היום.
"כשהנהלה חדשה נכנסת למשרד ורוצה לקבל החלטה אחרת לגבי תוכנית כל כך מקיפה, מן הראוי שיהיה דיון עם המומחים והשותפים לתהליך", אומרת תמר אלמוג. "אבל זה לא קרה. ההחלטה התקבלה באופן שרירותי, אחרי שהובן שהאוצר אינו מעוניין בפיילוט. כך נסתם הגולל על התוכנית. היתה כבר ציפייה גדולה במעונות, שקיוו להשקעה כספית כדי להעלות את הסטנדרטים, והיה מאוד קשה לאכזב את כולם ולומר להם שבסוף זה לא ייצא לפועל. הדבר הכי קשה הוא שעכשיו ייקח דורות לשחזר את זה, אם בכלל".
דינור: "היה פיילוט שאושר תקציבית, מכרז ממשלה גמור, תיק הפעלה. אבל מישהו חשב שזה לא מספיק חשוב, ולא קידמו את הנושא. זה נבע גם מסדרי עדיפויות אחרים".
שרון קדמי, שפרש מתפקידו כמנכ"ל משרד הכלכלה כשנכנס השר הנוכחי, נפתלי בנט, טוען שבאוצר לא באמת התכוונו להקצות את המשאבים לתוכנית. "אני לא רוצה לקרוא לזה בלוף, אבל ידעו שכדי ליישם סטנדרטים כמו שרצינו נדרשות השקעות עתק, במיליארדים. את יודעת מה זה ליישר קו לעשרת אלפים גנים, שיעמדו בסטנדרטים גבוהים יותר? הממשלה אף פעם לא היתה שם. לא היה אפילו תקצוב לפיילוט".
דובר על 80 מיליון שקלים.
"אני לא זוכר מה בדיוק היו ה'עזים' שם, אבל זה היה מספיק מסובך כדי שלא יהיה אפשר להוציא את התוכנית לפועל. האוצר לא רצה להגיע למצב שמסקנות הפיילוט יחייבו אותו, כי אם משקיעים 80 מיליון, מה עושים כשהפיילוט מסתיים? זה מיליארדים. הון עתק, ברמה של שינוי סדרי עדיפויות של ממשלה".
טוענים שבתקופתך משרד התמ"ת לא עשה מספיק כדי להסדיר את נושא הפיקוח על הגנים.
"בארבע השנים שהייתי בתפקיד זה היה בהכרח בסדרי העדיפויות של שני השרים שעבדתי תחתיהם, פואד ושלום שמחון. אבל גם הם, שהיו בולדוזרים והביאו לא מעט הישגים, לא הצליחו בנושא הזה. אי אפשר לתקצב בלי לייצר לנושא מעטפת רגולטורית מתאימה - חוק פיקוח, שיקבע מה מפוקח ואיפה. ואת זה הכנסת הפילה".
ח"כ בנימין בן אליעזר מסר: "הטענה שהפיילוט בוטל מהיום למחר, בלי להיוועץ, משוללת כל יסוד. החלטת האוצר לא לתקצב את הפרויקט ייתרה למעשה את הפיילוט. האחריות לאי העברת החוק בכנסת מוטלת על האוצר, שבחר ממניעים תקציביים לא לתת לנושא את החשיבות והעדיפות שלהן הוא ראוי. יש נושאים לאומיים שאסור להסתכל בהם דרך החור של הגרוש. חוק כזה יכול להוביל לשינוי חברתי ולהגברת שוויון ההזדמנות וכושר ההשתכרות של נשים בשוק העבודה, דבר שפקידי האוצר לא הפנימו".
)))))4.jpg)
"פתאום אני רואה אותו עומד עם איש זר במעבר חציה" // צילום: GettyImages (אילוסטרציה)
המתנגדים רכבו על המחאה
במקביל, חוק הפיקוח המשיך להתגלגל בכנסת מקדנציה לקדנציה. ב־2008 עברה בקריאה ראשונה הצעת החוק המאוחדת של אורלב וכהן, והועברה לוועדה לזכויות הילד. ב־2010 העביר משרד התמ"ת הצעת חוק משלו, שעברה גם היא בקריאה ראשונה ונשלחה לאותה ועדה.
זבולון אורלב, שעמד אז בראש הוועדה לזכויות הילד, איחד את ההצעה הפרטית ואת ההצעה הממשלתית והחיל עליהן רציפות, הליך שמאפשר קידום של הצעת חוק שכבר אושרה בקריאה ראשונה בכנסת קודמת. הוחלט כי החוק החדש יאמץ את הסטנדרטים הקיימים במסגרות המפוקחות של משרד הכלכלה, כדי לא להכביד את העלויות על ההורים, והחוק עסק בחובת הרישיון ובשאלה מי ייכנס בפועל לפקח בגנים הפרטיים.
בוועדת טרכטנברג, הוועדה לשינוי חברתי כלכלי שקמה בקיץ 2011 בעקבות המחאה החברתית והביאה לחוק חינוך חינם מגיל 3 ומעלה, היתה הזדמנות להסדיר אחת ולתמיד גם את הפיקוח על הגנים הפרטיים לגיל הרך. בהחלטת הממשלה בינואר 2012 היקצה האוצר 700 מיליון שקלים ליישום החוק בפריסה לשש שנים.
אלא שבפועל, המחאה דווקא יצרה את האפקט ההפוך - של טרפוד החוק. מושל: "מאחר שהחוק נחשב כמעלה את עלויות המחיה, הגבוהות ממילא, מתנגדי החוק 'רכבו' על המחאה וקשרו בינו לבין יוקר המחיה ויוקר החינוך לגיל הרך. זה היה בזמן שתהליך החקיקה היה בשיאו בוועדה לזכויות הילד, והחליש את התהליך".
הצעת החוק היתה אמורה לעלות לקריאה שנייה ושלישית במארס 2012, אבל נפלה בוועדה לזכויות הילד - בטענה כי נושא גופי הבדיקה החיצוניים שיבצעו את הפיקוח על הגנים הוא "נושא חדש" - דהיינו, כזה שלא הופיע בהצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה ועליה הוחל דין הרציפות - ולכן יש לנסח את החוק מחדש.
שר התמ"ת דאז, שלום שמחון, מתאר כיצד נאלץ למשוך את החוק ב־2012: "הגעתי לכנסת כמה פעמים לישיבות הוועדה לזכויות הילד, כדי לשכנע את חברי הכנסת, ובמיוחד את אורלי לוי. ארגוני הגנים הפעילו מערכת לובי ענקית בכנסת, ולא איפשרו את העברת החוק. משכתי את החוק בתיאום עם האוצר, כדי למנוע מהוועדה להוציא חוק שינציח את שליטת הארגונים באגף למעונות יום במשרד התמ"ת, ושיהיה ללא כיסוי תקציבי בהיקפי ענק".
על פי שולמית ביסמנובסקי מארגון הגנים הפרטיים, החוק נפל מסיבה אחרת. "ברגע האחרון, אחרי דיונים של שנה־שנתיים בכנסת, משרד התמ"ת החליט לשנות סעיף מאוד קטן: לכתוב שהחוק יחול רק על שבעה ילדים ומעלה, ולא ארבעה ילדים ומעלה, כמו שקבעה ההצעה המקורית של אורלב. בזה פטרו מסגרות רבות של משפחתונים, שבהם הילדים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר: מסגרות עד שישה ילדים".
ארגוני הנשים, המפעילים את המעונות המפוקחים, היו מראשי המתנגדים שהביאו להפלת החוק, תוך כדי שימוש בלוביסטים בעלי השפעה שפעלו בכנסת. הארגונים טוענים זה שנים כי יקשה עליהם כלכלית ליישם את השינויים הרבים שיידרשו כתוצאה מהחוק, הגם שאיש אינו יודע את טיבם. יתר על כן, החוק חושף את המעונות המפוקחים לתחרות עם עוד גנים פרטיים, שייכנסו למשחק.
"חוק הפיקוח הוא ראוי ונכון, ובעיקר בגלל הגנים הפרטיים הוא מבורך מאוד", אומרת גליה וולוך, יו"ר נעמ"ת. "הבעיה שלנו היא שאין בצידו תקציב, שמוגדר בחוק, והמשמעות היא שמישהו יצטרך לשלם על זה. אם זה ייפול עלינו - אנחנו מלכ"ר (מוסד ללא כוונות רווח), והמשמעות היא פשיטת רגל. לא יהיו יותר מעונות יום למשפחות".
ליאורה מינקה, יו"ר אמונה: "התוצאה של החוק, כפי שהוא מנוסח כעת, היא שהסכום שההורים משלמים לגן יהיה חייב לעלות, אלא אם המדינה תיקח אחריות על הנושא התקציבי, בגוף החוק. זה שהם לא מוכנים לעשות את זה, מעורר חשד שיש כאוס מסוים. החבר'ה שיושבים במשרדי הממשלה הם במסגרת 'פגע וברח' - בזמן הכהונה שלי כבר עברו שם חמישה שרי כלכלה, ועוד ראשי ועדות, שחלקם אנשים מצוינים כמו אורלב, אבל הם לא מתמודדים עם חיי היומיום של המציאות הזאת. כל עוד אין מספיק מעונות ויש עודף ביקוש על היצע, ויהיו עוד עלויות כספיות למפעילים - המחיר להורים יעלה".
ואולי הסיפור הוא שאתם חוששים מתחרות.
"יש לי אובר־בוקינג של אלף ילדים, ממה יש לי לפחד? המסגרות שייסגרו הן לא שלנו, אלא המסגרות הפרטיות, כי הן לא יעמדו בדרישות שיוטלו עליהן. לאף אחד אין עניין להשקיע מאות אלפי שקלים כדי לעמוד בסטנדרטים חדשים ולהפסיד כעסק".
"איימנו שנתלונן במשטרה, והליקויים תוקנו" // GettyImages (אילוסטרציה)
"דרוש פיקוח פדגוגי"
ואכן, גם ארגוני הגנים הפרטיים הפעילו לובי מאסיבי להפלת החוק, מחשש שלא יעמדו בשינויים שידרוש החוק, ושגנים רבים ייאלצו להסגר. שולמית ביסמנובסקי: "אנחנו לא מתנגדים לפיקוח. אנחנו התנגדנו לחוק במתכונתו הקודמת, משום שלדעתנו, הפיקוח צריך להיות קודם כל פדגוגי. כי ילדים הם לא תעשייה, לא מסחר, לא תעסוקה ולא כלכלה. הם קודם כל חינוך.
"לכן, המפקחים שצריכים להיות הם מפקחים פדגוגיים של משרד החינוך. מפקחים שיודעים מה זה חינוך, מה זו אינטראקציה בין גננת לילדים ומה זה סדר יום בגן. לא יכול להיות שיהיה פקח עם סמכויות של שוטר. וזה מה שרוצים לעשות בחוק הפיקוח. לא יכול לעבור דבר כזה במדינת ישראל.
"אני לא מדברת בכלל על הקנסות הלא מידתיים שמתכוונים להטיל במסגרת החוק על כל סעיף קטן שלא יעמדו בו. אף גננת לא תפתח גן אם חל עליה איום של קנסות של עשרות אלפי שקלים.
"מעבר לזה, ההשקעות שהחוק דורש, עם הקריטריונים החדשים, הן השקעות מטורפות. אף אחד לא בדק בתמ"ת אם החוק בכלל יתאים לגנים פרטיים. לא יכול להיות שיחילו אותו דין על מבנים שמלכתחילה נבנו כמעונות יום, עם שטחים מתאימים, ועל גן שהיה בית והוסב לגן ילדים. למשל, לא יכול להיות שהגננות יחויבו לבנות ממ"דים. לא תמיד הגן מופעל בבית שלך, ואחרי זה תצטרך אולי לפרק את הממ"ד. מה אז?"
אבל אם היה סטנדרט אחיד לדברים האלה, היו נשארים הרבה פחות דברים שנתונים לאלתור ולהחלטה שרירותית של גננת.
"אולי זה היה משתיק את האנשים, אבל תכלס, פיקוח לא יהיה, משום שסוג הפיקוח שהם רוצים זה שיבוא פעם בשנה מישהו לגן ויעשה 'וי' על צ'ק ליסט, ואז הם כאילו מכסים את עצמם. זה לא מה שיציל את הילדים. מה שאנחנו חושבים זה שצריכים לבוא למעונות מפקחים מטעם משרד החינוך, שיעירו את ההערות שלהם ויבואו אחר כך לבדוק שהדברים יושמו בשטח".
זבולון אורלב: "הגנים הפעילו חברות לוביסטים מהיקרות בשוק, ולפעמים היו בחדר הוועדה יותר לוביסטים מחברי כנסת. יש כאן חוסר אחריות מוחלט, גם של הממשלה וגם של חברי כנסת, שנכנעו ללוביסטים ולבעלי אינטרס כלכלי ומסחרי. זה אסון שקט, שלא רואים. אף אחד לא רואה ולא צועק. עשינו פשרות מרחיקות לכת כדי להשיג הסכמות רחבות, אבל ללא הועיל".
))))))))))1.jpg)
סמדר מושל // צילום: מיכל גולן רענן דינור // צילום: משה שי
מורדת בחוקי הקואליציה
אחת מטענות המתנגדים לחוק היתה שהסטנדרטים החדשים שנקבעו בו ייקרו את עלויות הפעלת הגנים ב־40 אחוזים. נתון זה לקוח מדו"ח של בנק ישראל ממארס 2012, על עלויות הטיפול בילדים בגיל הרך. לא מעט פרסומים בתקשורת הבליטו אז את המספר המבהיל הזה, והכותרות זעקו: "חוק הפיקוח ייקר את הגנים הפרטיים ב־40 אחוזים, הנטל ייפול על כתפי ההורים".
אבל אורלב מפנה את תשומת הלב לאותיות הקטנות בדו"ח של בנק ישראל: בהערת שוליים בדו"ח נרשם שהערכת העלויות היא של ארגון הגנים הפרטיים בישראל.
"דו"ח של בנק ישראל הסתמך על ארגון למטרת רווח, ארגון מסחרי עם אינטרס מובהק למנוע את החוק ולהבהיל את הציבור. מאיפה לקוח המספר הזה? ממתי בנק ישראל מוציא מחקר שמסתמך על ארגון מסחרי? זה מעורר סימן שאלה על כל המחקרים שלהם".
בבנק ישראל טוענים: "לא הסתרנו שמדובר בנתון של ארגון הגנים הפרטיים. הדו"ח לא התבסס על הנתון הזה, אלא ציטט אותו. היות שלא היה שום גורם אחר שביצע אומדן לעלות הזאת, זה הנתון היחיד שצוטט".
ח"כ אורלי לוי־אבקסיס אומרת, בתגובה לטענות שהיתה מעורבת בהפלת החוק, כי היא תומכת בחוק הפיקוח, "אבל לא כמו שהוגש לוועדה. החוק נפל כי הוא לא היה טוב, לא היה לו תיקצוב. היינו שמונה ח"כים שהתנגדו לו, מול שלושה בלבד שתמכו.
"כשאנחנו התחלנו את המאבק, המדינה לא תיקצבה שקל. את זה אורלב לא אומר. הוא רצה להעביר את החוק בלי תקצוב. בוועדות אמרו שעלות התקצוב היא 80 מיליון שקל, ואנחנו אמרנו 600 מיליון, וטענו שאני מנסה להכניס את כולם לפאניקה. אבל פתאום, בדרך לא דרך, הגיע אלי מסמך של התמ"ת, שהעריך את ההשקעה בשני מיליארד. בתמ"ת הודו שזאת ההערכה, ובהמשך אף אמרו כי מדובר בשלושה מיליארד".
באוצר אמרו השבוע כי החלטת הממשלה על מסקנות טרכטנברג שרירה וקיימת, וכי הם מתכוונים לעמוד מאחוריה. אבל ח"כ לוי לא מאמינה כי האוצר יקצה את הסכומים הנדרשים ליישום חוק הפיקוח. "את מדברת על החלטה ישנה של ממשלה קודמת. משרד האוצר עומד מאחוריה? למה הם לא העבירו לנו שום מסמך בעניין?
"גם לדיור הציבורי היתה החלטת ממשלה, ומה קרה בסוף עם הכסף? אנחנו רוצים לתפור את זה בתוך החוק, כדי שזה לא יגולגל על ההורים. מבחינתי, כל עוד אין התחייבות של שר האוצר במכתב מסודר שהוא מתכוון לתקצב את זה - זו הבטחה שכתובה על הקרח".
במשרד הכלכלה משמיעים גירסה שונה. במארס 2012, לפני ההצבעה על החוק בוועדה לזכויות הילד, שיגרה מיכל צוק, המשנה למנכ"ל המשרד והממונה על התעסוקה ועל המעונות, מכתב הבהרה לח"כ לוי־אבקסיס, כדי להפיג את החששות מפני ייקור תעריפי הגנים. במכתב מפורטים שוב הסכומים שהיקצה האוצר ליישום החוק בהחלטת הממשלה על ועדת טרכטנברג, וצוק מציינת בו: "אין זהו עניין של מס שפתיים, אלא דאגה כנה ואמיתית לצורך החיוני והדחוף בהשלמת החקיקה, היוצרת הסדר כולל של פיקוח ורישוי". המכתב הועבר לידינו השבוע, ובמשרד הכלכלה מדגישים כי הם שבים ועומדים מאחורי הסכומים המצוינים בו.
אורלב: "שנה שלמה ויותר ח"כ לוי־אבקסיס יושבת בראש הוועדה לזכויות הילד. למה היא לא מציעה הצעת חוק פרטית בנושא? למה היא לא קיימה אף דיון על העניין הזה במשך שנה שלמה? זה החוק הכי חשוב שהוועדה לזכויות הילד צריכה לעסוק בו".
"איך אפשר לקדם חוק שלא הגיע אלי בכלל?" משיבה לוי. "לא העבירו אלי את החוק ולא תיקנו אותו ולא הביאו לפתחי שום דבר. אנחנו בקשר עם משרד הכלכלה פעם בשבוע, לראות איפה זה עומד".
ובכל זאת, למה המרואיינים בכתבה מצביעים עלייך כמתנגדת היחידה לחוק וכמובילת המאבק נגדו?
"יכול להיות שזה בגלל איזושהי סיטואציה, שבה יכולים לקרוא לי מורדת. אני עושה עבודה מספיק אחראית כדי לרדת לעומקם של חוקים, ואם צריך - גם חוקים של הקואליציה. כשאתה בא מהקואליציה ומעט סוטה מהנתיב שהקואליציה מנסה להכתיב, אתה בולט. אין מה לעשות".
ח"כ אורלי לוי-אבקסיס // צילום: יואב ארי דודקביץ' זבולון אורלב // צילום: גדעון מרקוביץ'
הפיראטיים נשארים בינתיים
הצעת החוק החדשה נמצאת בימים אלה בשלבי ניסוח במשרד הכלכלה. גם היא, כמו זו מלפני שנתיים, מדברת רק על מסגרות שבהן שבעה ילדים ומעלה - מה שמשאיר איתנו את כל המשפחתונים הפיראטיים, אולי לנצח.
במשרד אמרו לנו השבוע: "הצעת החוק קובעת את החובה של מעון המטפל בילדי הגיל הרך (3-0) לקבל רישיון לשם הפעלה, דבר שאינו נדרש כיום, לצערנו, ואנו מנסים לקדם זה כמה שנים. הסטנדרט עצמו ייקבע בהמשך בתקנות, ולפי החלטת הממשלה יהיה לפי הסטנדרט הנהוג כיום. ההחלה תהיה הדרגתית, פרוסה על פני שבע שנים.
"הצעת החוק עברה לשלב של הערות לציבור והשלמת נוסח משפטי, ונמצאת בדיון אצל השר לפני הגשתה לאישור ועדת שרים לחקיקה, כדי שיהיה אפשר להגישה לכנסת.
"החלטת הממשלה אף קובעת תוספות תקציב לשם מימוש החוק: 700 מיליון שקלים, פרוסים רב שנתית, למימון התאמות הנדרשות לצורך עמידה בדרישות החוק; תוספת משאבים לשם התמודדות עם העלויות הנובעות מתגבור מערך הפיקוח וחיזוק ההכשרה של המטפלות, כתוצאה מהחוק (תוספת שנתית של 75-65 מיליון שקלים בשנה; תוספת תקציב של 1.2 מיליארד שקלים לטובת הרחבת היצע המעונות באמצעות בינוי מעונות (שממנה הוקצתה כבר כמחצית הסכום); ותוספת להגדלת היקף הסבסוד לילדים (כמיליארד שקלים לחמש שנים)".
ועדיין, מנוסח הצעת החוק שהגיע לידינו, לא נראה כי יש כוונה להכניס את השריוּן התקציבי לחוק. אי לכך, הוויכוחים בין כל הגורמים צפויים להתלקח מחדש מהר מאוד.
ממשרד האוצר נמסר השבוע בתגובה: "המשרד תומך בפיקוח על המעונות. לכן, בשנים 2012-2011, קידמו משרדי הכלכלה, המשפטים והאוצר הצעת חוק ממשלתית להחלת פיקוח על כלל המעונות. ההצעה קודמה גם בהתאם להמלצת ועדת טרכטנברג ובהתאם להחלטת ממשלה, שהקצתה משאבים משמעותיים לטובת הפעלת מערך פיקוח ובקרה ולמימון התאמות בטיחותיות במעונות. לצערנו, הצעת החוק לא אושרה בשל התנגדותם של בעלי אינטרסים שונים".
בהמשך תגובתו, בוחר האוצר לצטט מתוך הישיבה הטעונה שנערכה במארס 2012 בוועדה לזכויות הילד, שבה נפל חוק הפיקוח בפעם האחרונה: "לעניין זה ראוי להיזכר בטענתם של זבולון אורלב, יו״ר הוועדה לזכויות הילד דאז, ושר התמ"ת דאז שלום שמחון, שהצעת החוק נפלה בשל התנגדותם של בעלי אינטרסים: 'הארגונים המפעילים את המעונות מבקשים למנוע את פתיחת תחום המעונות לתחרות באמצעות הכנסת המעונות הפרטיים למסגרת מפוקחת ומסובסדת, דבר שיגדיל את ההיצע ויוריד מחירים', אמר בזעם השר שמחון. ח"כ אורלב אמר: 'זהו יום שחור לשלומם ולדרך חינוכם של ילדים. בעלי אינטרסים כספיים ופוליטיים ומי שחוששים מתחרות עשו יד אחת והצליחו, בעזרת לוביסטים ויחצנים, לגרום לעיכוב החוק'.
"השנה מקדמת הממשלה פעם נוספת את הצעת החוק להחלת פיקוח על כלל המעונות, בתמיכתם המלאה של משרדי הכלכלה, המשפטים והאוצר. אנו מקווים כי הצעת החוק תאושר הפעם במהרה, לשם החלת פיקוח אחיד על כלל הילדים השוהים במעונות".
מיכל צוק, משרד הכלכלה // צילום: אסף שילה שולמית ביסמנובסקי // צילום: דני שביט
הילד לא ב"שמירת חפצים"
מרבית המרואיינים בכתבה תמימי דעים שהחוק היה מקודם מהר יותר, ובמקביל היו נבנים יותר מעונות כדי להתגבר על הביקושים, אילו עבר הפיקוח על ילדים בגיל הרך ממשרד הכלכלה למשרד החינוך, כפי שהוצע בהצעת החוק הראשונה של מלכיאור מ־2003.
"זה היה מעביר את נקודת הכובד מעיסוק באימהות העובדות לעיסוק בילדים", אומר זבולון אורלב. "פעם, העיקר היה שהאמא תוכל לצאת לעבוד והילד יהיה ב'שמירת חפצים'. היום כולם מבינים שזה הגיל הקריטי, ושבעיות אלימות ובעיות קשב וריכוז יכולות להיוולד גם בין גיל 0 לגיל 3. לכן הדגש צריך להיות טיפולי־חינוכי, לא השגחה של בייביסיטר.
"ארגוני הנשים הבינו את זה, והיום יש במעונות שלהם היבט חינוכי חיובי, אבל אין להם תקציב להכשרת כוח אדם, והם גם לא מקבלים שכר של עובדי הוראה. צריך לומר לממשלה שהמטפלת שמחליפה חיתולים יותר חשובה מהמורה למתמטיקה בעלת התואר השני, שמכינה לבגרות. היא תשפיע על עתיד הילד עשרת מונים".
אורלב מאמין כי בגלל המבנה של משרד הכלכלה, מין תמנון ענקי שמורכב גם מתחום התעשייה והמסחר, חוק הפיקוח בפרט ונושא החינוך לגיל הרך בכלל אינם הבחירה הטבעית לשר כלכלה. "יש שם אנשים מאוד טובים, אבל זה לא בראש סדר העדיפויות של המשרד להפוך את המערכת הזאת לחינוכית. בשבילם חשובים התעשיינים, והם רוצים להוריד את יוקר המחיה, ובצדק. השר יודע שהוא מוגבל בדרישות התקציביות שלו, וצריך לעשות סדרי עדיפויות על מה הוא עושה מלחמת עולם והולך לראש הממשלה ולשר האוצר. במה הוא יכול להתפאר? יוקר מחיה, תעסוקה, סטארט־אפים. על זה הוא יבקש כסף".
גורמים במשרד החינוך אומרים כי שר החינוך, שי פירון, מעוניין שהאחריות לילדים עד גיל 3 תעבור אליו, מאחר שזה הדבר המתחייב כדי ליצור לילדים רצף פדגוגי, ובמטרה להעלות את רמת התכנים שמקבלים הילדים בגיל זה. במשרד טוענים כי בעבר, עם כניסתם של פירון ושל שר הכלכלה בנט לתפקידיהם, נערכו שיחות בנושא בין המשרדים, אולם משרד הכלכלה סירב להעברת המעונות לאחריות משרד החינוך.
גם ח"כ לוי־אבקסיס היתה רוצה לראות את האחריות על הנושא עוברת למשרד החינוך: "אין מנוס מזה, וזה יקרה בסוף. זה הדבר הכי הגיוני. התפיסה שלי היא שזה קולוניאליזם: כל משרד רואה את הנתח שלו ולא מוותר עליו, ובכלל לא משנה אם זה מתאים למה שהמשרד שלו משדר. זה כוח, זה עוד עובדים, תקנים, תקציבים. אבל אין פה שום התאמה, וההיגיון הבריא אומר שהנושא הזה צריך להיות תחת משרד החינוך, בגלל הרצף הטיפולי, הראייה הפדגוגית, הליווי וכדומה".
מיכל צוק, המשנה למנכ"ל משרד הכלכלה, אומרת בתגובה: "כל עוד המדינה לא החליטה שהחינוך עד גיל 3 הוא חינם, כמו מגיל 3 ומעלה, צריך לתת מענה לעלויות הגבוהות של ההורים. למעשה יש כאן שיקול של תמיכה וסיוע להורים העובדים, תמיכה בתעסוקה, והמשרד שאמון על הסיוע לתעסוקה הוא משרד הכלכלה. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שהמעונות שפועלים תחת משרד הכלכלה מפעילים גם תוכנית חינוכית טיפולית ראויה והולמת לטובת התפתחות הפעוטות. ואכן, יש ביקוש רב למערכת שלנו, ביקוש שעולה על ההיצע".
פרופ' רוזנטל, שמאחוריה אינספור שעות עבודה על שני דו"חות מפורטים שלא יושמו בפועל, למודת אכזבות. "המדיניות היחידה שיש בישראל לגבי הגיל הרך היא שצריך לאפשר לאימהות לצאת לעבודה. אין התייחסות למה שקורה לילדים, מלבד זה שהם צריכים להישאר בחיים.
"כשמדברים על מדיניות לגיל הרך, בעיקר אם היא שואפת לכך שכל ילד יהיה מסוגל ללמוד בכיתה א', צריך להתחיל לעשות משהו כבר אחרי שהם נולדים. בישראל אין סיכוי שזה יקרה. אתה יכול להעביר חוק, אבל שום ממשלה לא תעמיד את התקציבים".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו