דבר אחד חיובי אני יכולה להגיד על שנת תשע"ד החולפת: תשע"ה לא תצטרך להתאמץ הרבה כדי להיות יותר טובה ממנה. אי אפשר לחזות ואסור לפתוח פה כמובן אבל קשה לזכור שנה שהציבה סטנדרט ירוד כל כך. בואו נאמר ככה: אחרי שבועות של אבל אישי כבד במקביל ללחימה מדממת בעזה ואזעקות בכל רחבי הארץ, אני מתקשה לראות את השנה החדשה מתחילה גרוע יותר אלא אם כן יקרה תרחיש בלתי סביר ותפרוץ פה, נניח, מגפה של אבולה. בלתי סביר, אבל גם לא חסר סיכוי, שאם הנגיף יגיע לארץ חלילה, יודעת במעמקי ליבה כל אמא - אם נתקעת בלי שום סידור אחר, ואפילו הסבתות הבריזו, גם ילד עם אבולה יקבל בבוקר אקמולי ויישלח לגן.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אני מתנצלת מראש אם גם הציפיות שלי מעצמי לקראת השנה החדשה לא מרקיעות שחקים ורשימת המשימות הפעם קצרה וגם לא שאפתנית במיוחד. תנו לי להתאושש מהשבועות האחרונים לפני שאני מציבה לעצמי אתגרים מרחיקי לכת יותר כמו לפתח עד תשע"ו תרופה לסרטן, למגר את האנטישמיות באירופה או למצוא מלון באילת למשפחה בסוכות בפחות מששת אלפים שקל לשלושה לילות, סעיף שהסיכויים להצליח בו הם הקטנים מבין השלושה.
ובכל זאת, כמה החלטות אישיות ולא אמביציוזיות במיוחד בפתחה של שנת תשע"ה הבאה עלינו, יש לקוות, לטובה:
1. להתחיל להנביט. שזה, אם אני מבינה נכון, להשרות במים גרעינים וקטניות כמו עדשים ושעועית מש ואז להשאיר אותם כמה ימים לעמוד על השיש כדי שיוציאו נבט קטן, תהליך שאמור להגדיל את כמות הוויטמינים, המינרלים והחלבונים הזמינים במאות אחוזים בתנאי שהעוזרת לא תגיע אליהם קודם.
זה אחרי שארגיל את כל בני הבית להפחית סוכר, לצרוך דגנים מלאים ולהקפיד לאכול דגים שלוש פעמים בשבוע, מהפך שנראה די דחוף אחרי שקלטתי לפני כמה ימים את בת הארבע וחצי מוצצת קטשופ תעשייתי ישר מהאריזה האישית במקדונלד'ס בתשוקה של נרקומנית שיונקת ממקטרת של קראק.
כדי לתת דוגמה אישית אפילו הצטיידתי לפני שבועיים בבלנדר קיטשן אייד יוקרתי בהחלטה נחושה לפתוח מעתה כל בוקר בשייק ירוק בריא. בפעם השנייה שהפעלתי אותו - השנייה! - המכל שכנראה לא ישב על הבסיס כמו שצריך נתקע בלי אפשרות לחלץ אותו ומאז המכשיר יצא מכלל שימוש. תקרית מעצבנת ביותר ואם היה לי שמץ של כבוד עצמי צרכני הייתי שועטת לחנות שבה נקנה ודורשת את כספי בחזרה. אבל האמת היא שקצת קשה להאשים אותו - אם מישהו היה מאביס לקרביכם על הבוקר כמה עלי חסה, צרור של קייל, תפוח ירוק חמצמץ וחופן פטרוזיליה כמו שאני עשיתי למכשיר האומלל הזה סביר שגם אתם הייתם מאבדים את החשק לחיות. מהצד החיובי, שטף הקללות שלי ליד השיש בהחלט יכול להיחשב כניקוי רעלים.
2. לחזור לקרוא ספרים. שזה הניסוח המחמיא ביותר שאני יכולה למצוא בתחום הזה שכן "לחזור" למשהו מרמז על הרגל שנזנח רק לרגע או שניים מתוך כוונה לחדש אותו בהזדמנות ראשונה ואילו בפעם האחרונה שהצלחתי ממש לקרוא ספר מההתחלה עד הסוף בלי להתפתות לבהות במקום זה בטלוויזיה, להציץ רק לרגע לראות מה קורה בפייסבוק, או סתם להירדם באמצע העמוד על הספה, טולסטוי עוד התלבט בעליית הגג שלו איך לסיים את הרומן בין ורונסקי לאנה קרנינה.
הסיבות למחדל התרבותי הזה בנאליות אפילו מכדי להתעכב עליהן וקשורות כמו תמיד בעצלות, יותר מדי דברים על הראש, וסתם עייפות סטנדרטית כשהתוצאה היא שכשאני כבר מנסה לקרוא, אני מוצאת את עצמי תקועה יותר זמן עם ספר אחד מאשר חתן פרס חידון התנ"ך.
3. להפסיק לדחות. החלטה עקרונית שאני מקבלת כל פעם מחדש ורק העניינים הספציפיים שאינם סובלים דיחוי מתחלפים משנה לשנה. נכון לרגע זה הסידור הדחוף ביותר, אם אני רוצה להימנע ממעצר (אפשרות לא רעה כשלעצמה - אולי אקרא ספר בספרייה לעיוורים במסגרת עבודות שירות) הסדרת תו חנייה בעיריית תל אביב, חידוש הדרכון שפג תוקפו, וכמה סידורים דחופים בבנק. אה, וגם בדיקות רפואיות תקופתיות שלא עשיתי כל כך הרבה זמן עד שלרופא המשפחה שלי אין למעשה דרך פורמלית לקבוע אם אני עדיין בחיים. אין דבר מנג'ס יותר מלהיגרר בבוקר לקופת חולים, אחרי צום של 12 שעות, כדי לעמוד שם עם עוד כמה עשרות אנשים, כולם מחזיקים במבוכה כוסיות פלסטיק ביד ומחכים שידקרו אותם כמו בהרמת כוסית בטקס החלפת מפקדי מחוז במשטרה.
4. לגלות סובלנות להשקפות עולם שונות משלי. אחת מתופעות הלוואי של כל מבצע צבאי היא הקצנה בעמדות הקיימות והמבצע האחרון אינו שונה בזה. התוצאה היא שלא משנה באיזו עמדה פוליטית אתם אוחזים, רוב הסיכויים שאתם לא יכולים לעשות שלושה צעדים בלי להיקלע לוויכוח סוער בענייני השעה עם אנשים נטולי פרספקטיבה ששולפים נגדכם טיעונים מקוממים וחסרי אחריות בוויכוח שגולש בשניות לעלבונות אישיים, אלימות מילולית, ואיומים מסמרי שיער בפייסבוק. למרבה הצער, מדובר בשלושה צעדים שעשיתם מהסלון למטבח.
5. להשקיע יותר ביחסים עם אנשים קרובים. לומר להם שאני אוהבת אותם. להיות שם בשבילם בשמש ובגשם, בשמחה ובצער. או סתם להתקשר. יש לי חברים קרובים שלא שמעתי את קולם מאז שהוא התחלף. רק ברשותכם זה יקרה אחרי החג. בינתיים אני הולכת לשלוח לכולם "שנה טובה" בווטסאפ.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו