אני לא רוצה להפליל אף אחד או להפנות אצבע מאשימה אבל אם להאמין לסקרים שמתפרסמים כל הזמן, כשלושים אחוז מהציבור בוגדים בבני זוגם. זה אומר שאחד מכל שלושה קוראי המדור היקרים שלי מסתיר ממני משהו, איזה עניין שהשתיקה יפה לו או סוד קטן. אני לא טוענת שזה בהכרח את או אתה, שאולי זזים עכשיו באי נוחות בכיסא, אבל בהחלט יכול להיות שכן. אין לי עדיין דרך להוכיח את זה - רק תחושת בטן מעורפלת - אבל שיהיה ברור שלא עשו אותי באצבע ושאני לא הולכת שולל אחרי פרצוף תמים.
קודם כל אני רוצה להגיד לכם: כל הכבוד! זאת אומרת, תתביישו לכם, בוגדים שפלים, גועל נפש של התנהגות, אבל סחתיין עליכם. אני שמה רגע סוגיות מוסריות בצד ומתייחסת לצד האופרטיבי בלבד, אבל לפחות מהבחינה הזאת מגיע חיזוק חיובי. בהתחשב באילוצים הלא נגמרים, הלחץ הבלתי פוסק וקוצר הזמן התמידי המאפיינים חיים ממוצעים של אדם בוגר, אם הצלחת להתפנות לפעילות פנאי מספקת בזמן שכל החזיתות שבתחום אחריותך בוערות, המסקנה היא שאתה סתם מתבזבז כנחש בוגדני. עם יכולות כאלה היית צריך לעמוד עכשיו נרגש בלשכתו של שר הביטחון, בנעליו של הרמטכ"ל הנבחר גדי איזנקוט.
כי אם אני מסתכלת על יום לגמרי שגרתי בחיי, ואני אפילו לא מדברת על יום עמוס באופן מיוחד, באמת שעם כל הרצון הטוב אני לא רואה איך אני מצליחה לדחוק פנימה גם רומן מהצד. משש וחצי בבוקר, הזמן הקבוע ביום שבו השעון המעורר מצלצל, ועד השעה 22:00, שבה באופן שגרתי אני שוקעת נגד רצוני בשינה על הספה, אני מתרוצצת אחוזת תזזית ממקום למקום ביעילות מוטלת בספק כמו שואב אבק רובוטי שיצא מכלל שליטה. כשיש כבר שתי דקות פנויות, אני מנצלת אותן לרוב לטובת פעילות דחופה למען הכלל - למשל מריטת שערות פנים בפינצטה מול המראה של האוטו בזמן רמזור אדום. נכון להיום, אם הייתי מוצאת חצי שעה פנויה כדי שמישהו שאינו בעלי ימשש אותי באזורים ארוגניים, כבר הייתי קובעת את התור לממוגרפיה שאני דוחה שמונה חודשים.
הזמן היחיד שאני יכולה אולי לחשוב עליו, אם ממש מתעקשים למצוא הזדמנות לרומן מהצד, זה אולי יום שישי, אם יש אפשרות להספיק את זה דבר ראשון על הבוקר ולסיים נניח עד 11:00. וגם זה רק בהנחה שהמרכולים בתל אביב אכן נשארים פתוחים בשבת ואני יכולה לעשות קניות הביתה אחר הצהריים. אופס, סליחה, טעות שלי - גם אם קובעים לשישי, זה יצטרך לצערי להידחות בשבועיים. הייתי שמחה להיסחף למערבולת של תשוקה חסרת שליטה אבל אני חוששת שביום שישי הקרוב זה לא מסתדר. לגדול יש בבית הספר טקס קבלת תורה, אני צריכה להיות שם בשמונה וחצי בבוקר עם ליטר חלב וארבעים כדורי שוקולד.
שזה מוזר מאוד כי אם קוראים עיתונים או מרפרפים באתרים פופולריים ברשת יכול להתקבל הרושם שהעניין הכי דחוף בלו"ז שלי כרגע הוא להבעיר אש בסדיניי. האחרון לגזור ולשמור היה המאמר השובב שהתפרסם לא מזמן באחד מעיתוני הנשים: "כך תעשי סקס כמו ילדה רעה". מתברר שילדה רעה מכירה את הגוף שלה. ילדה רעה מדברת בזמן הסקס. ילדה רעה חושבת מחוץ לקופסה. שזה הטיפ שאני הכי אוהבת, "לחשוב מחוץ לקופסה". זה כנראה טיפ ממש מוצלח אם הוא מופיע באותו שבוע גם ב"איך להתלבש לעבודה", "איך להוסיף להכנסה שלכם עוד 10,000 שקלים בחודש" ו"איך להפתיע את האורחים שלך בסוכה".
לגבי העצה השנייה ברשימה - הפטפטת - אני קצת בספק. זאת אומרת, יכול להיות שזה אכן מסעיר מאוד במקרה של ילדה רעה שממעטת לדבר בנסיבות אחרות אבל כשמדובר, כמו במקרה שלי, באישה שכמעט אף פעם לא סותמת את הפה, לא בטוח שיהיה לזה את האפקט הרצוי. מה גם שלאור העומסים הרגשיים שרובנו סוחבים בחיי היומיום ומיעוט הזדמנויות לתקשורת זוגית משמעותית בשיגרה, רוב הגברים והנשים שאני יכולה לחשוב עליהם, אם היו מחליטים להתחיל פתאום לדבר באמצע פעילות מינית היו אומרים משהו כמו "כבר הרבה זמן יש לי תחושה שלא מעריכים אותי מספיק בעבודה".
גם אם הצלחת איכשהו למצוא זמן לרומן מהצד בשיגרת היומיום הדחוסה - וזה עוד לפני שהבאנו בחשבון בלת"מים דוגמת ילד עם חום פתאומי, אני לא בטוחה שלמטרה כזאת לגיטימי להקפיץ סבתא - נשארת עדיין פתוחה שאלת הלוקיישן. חדר מלון יכול להיראות על פניו כמו אפשרות סבירה אבל לא כשכל עלק מלון בוטיק בתל אביב מרשה לעצמו לגבות על חדר סטנדרטי ללילה אחד 1,800 שקלים. עם כל הכבוד, את רוצה להיות ילדה רעה אבל לא פחות מזה תשמחי למגפיים.
בכתבת מגזין ששודרה לפני כמה חודשים בחדשות יצא כתב נועז לדווח מזירת הניאופים הבוערת ותיעד במצלמתו חדרים להשכרה לפי שעות - שרובם, אם אני זוכרת נכון, באזור השרון - המושכרים לבוגדים ולבוגדות נכלוליים במחיר נוח. לצורך הדיסקרטיות, צמודה לכל חדר כזה גם חניה פרטית מוסווית בווילון, שמאפשרת ללקוחות להגיע עם האוטו ממש עד לפתח הדלת ומבטיחה באותה הזדמנות לשמור גם על פרטיותו של הרכב.
טוב, מוכרחים להודות שעכשיו זה פתאום נעשה מעניין. אני לא יודעת איפה אתם גרים אבל במרכז הארץ הרבה יותר פשוט למצוא רומן מהצד מאשר למצוא חניה. ההצעה המפתה תהפוך לכזו שכמעט אי אפשר לסרב לה אם מישהו מבעלי העסקים שם יתפוס יוזמה, וכשירות לאנשים עסוקים, שנמצאים בחוסר זמן מתמיד, יספק בחניה הדיסקרטית - בזמן שאתם בחדר חושבים מחוץ לקופסה - גם רחיצת רכב כולל פוליש ווקס. האוטו במצב זוועה.
(איור: יעל בר)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו