בגן הנעדרים שבהר הרצל ניצב קיר שבו 530 שמות חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, וביניהם חייל בשם זלמן קלריס קלר. לקראת ציון יום הזיכרון לאותם חללים, שיחול השבוע ב־ז' באדר, יום פטירת משה רבנו, יוסר בקרוב שמו של זלמן, הודות לקבוצת מתנדבים שחשפה את מקום קבורתו ואף חשפה את שמו האמיתי - זלמן קליר.
"למעשה, מדינת ישראל 'המציאה' חייל", אומרת דורית פרי, מייסדת ומנהלת ארגון "לתת פנים לנופלים", שקיבל על עצמו להנציח חללים נשכחים ועלומים שנפלו לפני הקמת המדינה ופרטיהם חסרים.
במהלך העשור האחרון, פרי וחבריה חשפו והשלימו את סיפוריהם של יותר מ־270 מתוך 963 חללים שפרטיהם ותמונתם היו חסרים באתר "יזכור", ולעיתים גם על מצבתם. על מעטים מהם, כמו זלמן קליר, כלל לא היה ידוע היכן הם קבורים.
לפי אתר "יזכור" של משרד הביטחון, קליר נולד בליטא בשנת 1908, עלה לארץ ישראל ב־1938, התגורר בפתח תקווה ועבד בענף המתכת. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא התגייס לפלוגת תפעול הנמלים 1039 של חיל ההנדסה בצבא הבריטי, ובמאי 1944, בזמן שהוצב בבאר יעקב, הוא נפל לבריכה ונהרג.
במותו, כך נכתב, הוא הותיר אחריו בן. תמונתו לא מופיעה באתר וכאמור גם שמו לא מדויק, פרט שהוביל לכך שעד היום, לפחות באופן רשמי, מקום קבורתו לא נודע ושמו חקוק בקיר הנעדרים. "כמו במקרים רבים", מסביר דורון לייטנר, חוקר ומתנדב בארגון, "גם במקרה של זלמן נחשפתי לכך שפרטיו חסרים באתר יזכור, אז התחלתי לחפש עליו יותר פרטים כדי להשלים את הנצחתו".
חיפושו של לייטנר על סיפור חייו של החלל שנפל לפני 79 שנה, החל לפני כמעט חמש שנים. אך מה שהחל בבירור שגרתי לגבי עובדות וכמה תמונות, הפך במהרה לתעלומה גדולה הרבה יותר. "ערכתי בדיקות מקיפות שכללו חיפוש באתרי עיתונות בריטית ועיתונות יהודית היסטורית, ולא מצאתי ידיעות על מותו של חייל בשם זלמן קלריס קלר", הוא מספר.
"בעבודה שלנו, שם החלל הוא עוגן ראשון לחיפוש. כשהשם לא היה ידוע וברור, עברתי לעוגן השני, שהוא תאריך הנפילה. מצאתי ידיעות על חייל יהודי שנהרג באותו תאריך ובנסיבות דומות, אבל בחלק מהידיעות הוא הופיע בשם אחד ובאחרות הוזכר שם דומה אבל אחר". לייטנר הגיע למבוי סתום, ולא ידע להכריע מהו שמו הנכון של החלל שעליו הוא חוקר. לכן הוא החליט לפנות לעזרת חבריו המתנדבים המתמחים בגנאלוגיה - חקר היוחסין. "פניתי לעזרה בקבוצת הפייסבוק שהקמתי בשם 'מי יודע, מי מכיר'. לעזרתי נחלצו כמה אנשים כמו נילי גולדמן ועתליה בוסקילה, שגם מתנדבות בארגון כחוקרות. אספנו את כל שברי המידע שהיו ברשותנו, ולבסוף, לאחר הצלבות של כמה ידיעות בעיתונות, תאריך וסיבת המוות, וחיפוש במאגרי המידע של הצבא הבריטי, הבנו שהשם שמופיע באתר יזכור לא נכון".
מי האב?
גילוי השם הנכון, זלמן קליר, הוביל לחשיפת פרטים חדשים על אודותיו. התברר שהוא נישא לאישה בשם חנה רייזה, עבד כחשמלאי ונהרג בנפילה מגובה של 45 מטרים. גילוי זה גם הוביל להבזק מחשבה, שאולי ניתן להגיע לפתרון תעלומה גדולה הרבה יותר - חשיפת מקום קבורתו.
"התחלנו לחפש במאגרי מידע, כמו זה של הצבא הבריטי ושל בתי עלמין בארץ ובעולם, הפעם עם השם הנכון. גילינו שבבית העלמין בהרצליה יש מצבה שעליה חקוק השם זלמן קליר. הבעיה היתה שעל המצבה היה רשום ששם אביו הוא מנחם, אף שברשומות השונות ובאתר יזכור נכתב שלאביו בכלל קראו יוסף".
הגילוי החדש עורר בלייטנר ובחבריו ספקות באשר לזהות הנקבר שמצאו, לכן הם נדרשו לחקר נוסף ומעמיק באילן היוחסין של זלמן. "חיפשנו ברשומות היסטוריות של קהילות יהודיות בעולם, וגילינו שהיו לו כמה אחים ששם אביהם אכן היה יוסף, וכך גם היה רשום על מצבותיהם.
"אחד מהאחים גם עלה לארץ ונקבר כאן. זה מבחינתנו אישר את העובדה שסוף־סוף, לאחר כמעט 80 שנה, מצאנו את קברו של זלמן קליר, שעד היום מבחינת המדינה מקום קבורתו לא היה נודע".
לאחר שווידאו שיש ברשותם כל ההוכחות והמסמכים הנדרשים, פרי ולייטנר פנו לאחרונה למשרד הביטחון עם הפרטים והממצאים החדשים שגילו, כדי שזה יעדכן את הנכתב באתר יזכור, וכן יסיר את שמו מקיר הנעדרים.
בה בעת, נעשתה פנייה ראשונית לבני משפחתו של זלמן, ובקרוב הם צפויים להיפגש עימם כדי לחברם למשרד הביטחון ולהשלים את הנצחת אב המשפחה באופן רשמי ושלם.
חיפוש חובק עולם
זלמן קליר הוא החלל העשירי שמתנדבי "לתת פנים לנופלים" חשפו את מקום קבורתו במהלך העשור מאז הוקם הארגון על ידי פרי ושותפה אורי שגיא. עד לפני כמה שנים לפרי, עובדת סוציאלית ומתכננת ערים מירושלים, לא היה כל רקע בחקר על חללים.
"בכל שנה", היא מספרת, "נהגתי לעלות ביום הזיכרון להר הרצל, כדי להתייחד עם רשימת החללים שהכרתי - מדריך בבני עקיבא, שכן קרוב וכדומה. בשנת 2010 התלבטתי, כמו בכל שנה, ליד איזה קבר לעמוד בזמן הצפירה. לבסוף החלטתי לעמוד בחלקת חללי תש"ח. נעמדתי ליד קברי חללים מקרב ג'נין ב־1948, ותפסה אותי מצבה אחת ריקה שחוץ מהשם יוסף לחנה לא היה רשום עליה כלום".
כשפרי שבה לביתה, היא מייד נכנסה לאתר יזכור כדי לדלות יותר פרטים על הלוחם שלא הכירה, "הדף היה ריק. בלי שמות הוריו, בלי תאריך עלייתו לארץ, בלי כלום. מאוד כעסתי. לא הבנתי מדוע מדינת ישראל לא משלימה את המידע על חייל שהקריב את נפשו ונפל למענה".
פרי החליטה לפקוד את קברו של לחנה ביום האזכרה, שהתקיים כמה שבועות לאחר מכן, ושם פגשה את אורי שגיא, מי שלימים יהפוך לשותפה להקמת הארגון. "אורי הגיע לקבר האחים מתוך הקשר שעשה לקרב בג'נין בחומת מגן שבו איבד חבר קרוב. התחלנו לדבר סביב ספר היסטורי שהוא וחבריו הוציאו על ג'נין והחלטנו יחד לחשוף את סיפורו של לחנה.
"אנחנו לא היסטוריונים ולא חוקרים. אורי הוא יועץ אסטרטגי, ואני בכלל לא אהבתי את שיעורי ההיסטוריה בבית הספר, אבל זה היה לנו חשוב, ויחד הצלחנו בתוך שנה, באמצעות חקר חובק עולם שכלל את יוון, צרפת, ארה"ב וכמובן ישראל, להשלים את סיפור חייו של לחנה ולהעביר את הממצאים למשרד הביטחון, שעדכן את הפרטים".
כשפרי ושגיא פגשו את אנשי משרד הביטחון, הם שאלו אותם כמה חללים עלומים, כמו זה שעתה חשפו את סיפורו, קיימים. "נדהמנו כשהם אמרו שיש 963 חיילים עלומים, כאלה שפרטים על אודותיהם או תמונה חסרים, ולמעשה הם חללים ללא פנים. אז ב־ז' באדר 2013 התאספנו, קבוצה קטנה של מתנדבים, וקיימנו את המפגש הראשון להקמת הארגון".
כיום מונה הארגון 83 מתנדבים, שביניהם חוקרים הנוברים בארכיונים הדיגיטליים והכתובים, מאתרים מידע ומסמכים וגם בונים אילנות יוחסין. הארגון ניזון מתרומות, ולדברי פרי, מצוי בקשר הדוק עם משרד הביטחון ומקבל ממנו סיוע ותמיכה במקרה הצורך.
"אנחנו עובדים אך ורק על מקרים וסיפורים של חללים שנפלו לפני הקמת המדינה", היא מדגישה, "במי שנפלו לאחר 48' מטפלת המדינה, כמו גם בחללים שמקום קבורתם לא נודע, שבהם עוסקת יחידת אית"ן לאיתור נעדרים של צה"ל. אבל על חללי ארגון השומר, למשל, או על נופלי הגדודים העבריים והחללים היהודים בצבא הבריטי, לעיתים אין כמעט מידע - וכאן אנחנו נכנסים לתמונה. אנחנו עושים משהו יוצא דופן וממש מומחים לעניין. אפילו יחידת אית"ן פונה אלינו לעיתים בבקשה לעזרה באיתור מידע או בני משפחה".
תאונה בהולנד
לייטנר (50), שמתגורר בירושלים ועוסק באבטחה, התנדב לארגון כמעט עם הקמתו. "פגשתי את דורית לפני מעט יותר מעשור סביב פענוח הסיפור הראשון. תמיד הייתי חובב תעלומות היסטוריות, לכן החלטתי להתנדב ולחקור סיפורים של חללים כדי להביא להנצחתם בצורה השלמה והראויה ביותר. אני אוהב את אתגר החיפוש ורגש המציאה, וכמובן את עדכון בני המשפחה. זה בהחלט ראוי ושווה את המאמץ".
מאז שהארגון הוקם, הושלמו כאמור סיפוריהם של יותר מ־270 נופלים. "לפעמים חקר לוקח שנה, לפעמים שלוש שנים ולפעמים הוא לא יסתיים לעולם", מציינת פרי. מתוך סך הנופלים לפני תש"ח, מקום קבורתם של 150 לא נודע, או קיים אך לא ידוע היכן בדיוק, כמו סיפורו של גבריאל ציון ז"ל, שבני משפחתו זכו לסגירת מעגל מרגשת.
"כשנתקלתי בדף של גבריאל", מספר לייטנר, "ראיתי שמלבד התמונה והפרטים, צוין שהוא קבור בחו"ל, אבל המקום עצמו לא ידוע. באתר היה רשום שהוא התגייס לחיל המהנדסים של הצבא הבריטי, אז חקרתי מעט על סיפור היחידה, נברתי בכתבות ישנות מאותה תקופה, עד שמצאתי את הפרטים על סיפור נפילתו - תאונת דרכים".
מאחר שהבריטים תיעדו את כל חייליהם ואף צילמו את מצבותיהם, מהר מאוד הוא גילה כי ציון קבור בהולנד. "בהתחלה לא מצאתי אותו ברשומות, אך כשהבנתי שהבריטים כתבו את שמו SION ולא ZION, מיקדתי את החיפושים לפי השם הזה, ומשם הדרך היתה קצרה כדי למצוא שהוא קבור בארנהיים שבהולנד".
בשלב הבא, לייטנר החל לחפש באילנות יוחסין אחר בני משפחתו, כדי לבקש מהם פרטים ותמונה. "באתר יזכור רשום, עד היום, שהוא הניח אחריו אישה". בעקבות חיפושיו הוא גילה שלציון נולדה גם בת, מה שהוביל אותו לאתר את נכדיו. אז גם הבין כי לאורך עשרות שנים בני המשפחה כלל לא ידעו היכן יקירם קבור.
נכדתו של ציון, רונית קליין, מספרת כי אמה וסבתה סיפרו לה על הסב שלא הכירה. "הן סיפרו לי שהוא נהרג בתאונת דרכים בהולנד, אבל לא ידעו בדיוק איפה. אמא שלי תמיד רצתה לפקוד את הקבר של אבא שלה, אבל לא ידעה איפה הוא נמצא".
ציון נולד ב־1910 בסלוניקי שביוון, עלה לארץ בשנת 1935 כשהוא נשוי לאלגרה ואב לרבקה בת ה־3. יחד הם התגוררו בשדרות הר ציון בתל אביב. "סבא היה נגר", אומרת קליין (62) מראשון לציון, "סבתא סיפרה שהיה לו קסם אישי רב והוא היה מאוד אהוב. בשנת 1943 הוא התגייס לצבא הבריטי משיקולי ציונות ופרנסה שבאותה תקופה היתה קשה".
הוא שירת בחיל ההנדסה. "הטמין ופירק פצצות", מספרת רונית, "סבתא סיפרה שהוא היה מהאמיצים. הביקור האחרון שלו התרחש סביב פורים, שבו הוא בילה כמה ימים עם סבתא ואמא שלי". כמה שבועות לאחר מכן, בחודש אפריל 1946, הוא נדרס למוות בלילה על ידי משאית.
"עבור אמא זה היה ממש חור בלב. היא זכרה את היום שבו הודיעו לה שאבא שלה נהרג, ובכל שנה היא הדליקה נר לזכרו. היא הלכה לעולמה לפני תשע שנים. אין לי ספק שאם היא היתה בחיים ומקבלת את הידיעה שמצאו את הקבר של אבא שלה, היא היתה מתרגשת מאוד וטסה לפקוד את קברו. וואו. יש לי צמרמורת רק מלחשוב על זה".
מבחינתה של פרי, הסיפור עדיין לא תם. לגבריאל היה שם נוסף, מנחם, מה שעדיין לא מעודכן באתר יזכור, וכן העובדה שבמותו הניח אחריו גם בת - אמה של רונית. "מעבר לזה, אנחנו בשלב איתור שמות הוריו של גבריאל, שגם לא מצוינים באתר. אנחנו מתכננים להגיע ליוון כדי למצוא את שמות ההורים, שכרגע גם לא חקוקים על המצבה. צריך להשלים את הסיפור".
סיפוריהם של עשרת החללים שמקום קבורתם לא היה ידוע ונתגלה על ידי הארגון, יוצגו בכנס שיתקיים ביום שני הקרוב במרכז בגין בירושלים, לציון עשור להקמתו, בכותרת: "מצילים לוחמים מאלמוניות". בכנס ישתתפו כלל המתנדבים, משפחות החללים וכמה מלוחמי תש"ח שסייעו לפענוח של אחד המקרים.
"העבודה של הארגון מאוד חשובה וברוכה", אומרת רונית, "חשיפת סיפור חייו של סבא וכמובן גילוי מקום קבורתו, גרמו לי ולאחים שלי להתרגשות גדולה. אמנם לא הכרתי את סבא, אבל הסיפור הזה הצית בי את תחושת הגאווה. אני גאה בו גם 77 שנים לאחר שנהרג".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו