"אני כותב ברעד. אני אוהב בנים. אוהב בנים ואוהב את הקדוש ברוך הוא. יש כאלה שפתרו לעצמם את הקונפליקט בכך שאין אלוהים, אחרים מסבירים שאין הומואיוּת. מבשרי אני יודע ששניהם קיימים" - כתב השבוע באומץ יאיר שרקי. כתב הדתות של ערוץ 12 הסביר בפוסט ויראלי איך יותר מעשור הוא סוחב בתוכו את הסוד, את הקונפליקט, את החששות ואת הרצון להיות מי שהוא באמת. זה בסדר, יאיר, אתה לא צריך להסביר. העם הנאור מחבק אותך.
שרקי חריג כי הוא עיתונאי מהסוג האמיתי. מהזן שלא נסחף אחרי ספינים, סקרן ומעמיק, לא משרת גורמים עלומים ולא מסתיר את דעתו האישית כשנחוץ. לא סתם הוא נחשב לאחד העיתונאים הכי אמינים במדינה וזוכה להערכה עצומה. עם או בלי פאות הלחיים, תמיד היה חריג בזה שהביא את המגזר החרדי למרכז הפריים־טיים, ועל כך נחשב פורץ דרך.
הוסיפו לזה עכשיו גם נטייה מינית לא מקובלת בקהילה שלו, ופתאום הוא לא עוד פורץ דרך, אלא אשכרה מהפכן שניתץ את כל תקרות הזכוכית והמוסכמות הכי מסובכות בחברה. מדהים לחשוב שאחד כמוהו יהיה מודל חיקוי והשראה לאינספור נערים ונערות מדוכאים, המרגישים כבולים לנורמות עתיקות שמבוגרים כופים עליהם. בזכות שרקי הם יידעו - יש להם זכות בחירה להיות מי שהם רוצים, לעבוד במה שהם רוצים, להאמין איך שנוח להם, ולהתאהב בלי גבולות.
שרקי הוא כמו נביא החופש והאור, הנושא את הלפיד באומץ ובגבורה. פוסט היציאה שלו מהארון שבר השבוע את האינטרנט והגיע לחשיפה של מיליוני צפיות בכל הפלטפורמות, ולצונאמי תגובות של אמוג'י לב אדום, חיבוקים וירטואליים ושלל מילות תמיכה חוצות מגזרים שתיארו התרגשות, בכי, צמרמורות והלם. ההייטרים התאדו בבליל של אהבה. אף אחד לא ראה את זה על שרקי, מעולם לא היו שמועות, ולכן זאת היתה אחת היציאות הכי מפתיעות והכי דרמטיות שזכורות כאן. לכן האפקט שלה על החברה, בתקופה עם שרים הומופוביים בממשלה, יהיה רחב ומשמעותי.
את ההשראה והעידוד ששרקי העניק השבוע לכל כך הרבה ישראלים, אבי מעוז לא יצליח למחוק בחיים. אלה חייו הפרטיים, ולכאורה לא אמור לעניין אותנו עם מי שרקי מבלה, אבל כל עוד אחרים מרגישים צורך להחליט עבורו את מי מותר לאהוב וכיצד, הרי זה בגדר שליחות שקונצנזוס כמוהו יראה בפומבי כי אין ממה להתבייש.
יציאות מהארון כבר הפכו עניין שבשגרה, עד כדי כך שמפורסמים מתזמנים יציאה מהארון לצורך מסחרי גרידי. קידום אלבום חדש, סדרה חדשה, פרסומת או כתבת שער. שרקי לא השתמש ביציאה שלו כדי למכור. שרקי בחר את התזמון שבחר רק כי נמאס לו לחיות בשקר והרגיש בשל לשתף דווקא ברגע הספציפי הנוכחי. יותר מכך, הטיימינג שבחר כדי לשחרר את ההודאה המרגשת היה סמלי - חג האהבה הבינלאומי. בעיצומו של כאוס חברתי חסר תקדים בהיסטוריית המדינה הצליח שרקי, לרגע קצר, לאחד את העם סביבו. הוא הגפרור, שבמקום להבעיר את החדר, מאיר את העולם החשוך שלנו. 